קרן אורה יבמות פב

איזה שיהיה הרי לא היתה בה שום השתנות הגוף אחר שנתמנה לכ"ג והאירוסין והפסול נולד בשעת היתר. וה"ה אם נולד בה פסול אחר שנתמנה אם לא הי' בזה שינוי הגוף ג"כ אין צריך להוציאה. ומשמע להו מלישנא דהש"ס האי אישתני גופה דאי משום שנולד הפסול מחמתה אבל בנתמנה נולד הפסול מחמת מינויו לא יסתבר להו לחלק בכך דמה לי אם נפסלה מחמתה או מחמתו שנעשה כה"ג בין כך ובין כך נפסלה לו אלא עיקר החומר הוא היכא דנשתנה גופה ע"י הפסול. ומש"ה מספקא להו אם נעשית מוכת עץ או בעולה. היינו ע"י עצמו כמ"ש התוס' ז"ל אי חשיב נשתנ' גופה אבל צ"ע מאי מספקא להו בזה דהא עיקר השתנות הגוף של בוגרת לא בשביל שנותי' הוא אלא בשביל אבידת בתולי' ואין כל בתולי' קיימין. א"כ כ"ש דבעולה חשיב אישתני גופה. ע"כ לענ"ד פשוט דאסור לכנוס בזה. ומה שהקשו מכה"ג שקידש בביאה כבר תי' הראשונים בע"א ואני כתבתי לעיל דמה שנעשית בעולה ע"י קידושין לא בא לכלל זה כיון דע"י קיחתו נעשית בעולה. ועוד אבאר בזה לקמן בשמעתין בעז"ה. ומטעם זה נלע"ד דלא כמו שכ' המשנל"מ ז"ל בפ' י"ז מהל' א"ב דאם אירס את האלמנה ואח"כ נתמנה ובגרה דאסור לכנוס משום שנתחדש דבר בגופה לאחר שנעשה כה"ג. והיכא דאירס אלמנה מן הנישואין דכבר היא בעולה נראה דאין פסול בוגרת מועיל עוד לאוסרה עליו כיון דכבר לאו בתולה היא ואפ"ה הותרה לו. ומה יועיל עוד פסול דבוגרת כיון דפסול בוגרת מחמת מיעוט בתולים היא וכבר בעולה היא. אבל אם אירס אלמנה מן האירוסין ונתמנה לכה"ג ובגרה או שנעשית מוכת עץ דניתוסף בה איסור חדש איסור בעולה בזה נראין דברי המשנל"מ ז"ל דאסור לכנוס דנהי דאיסור אלמנה הותר אבל איסור בעולה לא הותר. וכיון שנתחדש הפסול הזה לאחר שנעשה כה"ג. נראה דאסור לכנוס ודו"ק:

גמרא דומיא דגרושה מה גרושה בין מן האירוסין כו'. יש לדקדק לפי זה מאי פריך הש"ס בקדושין לא יאמר גרושה בכה"ג ולילף בק"ו מכה"ד. הא איצטריך לגלויי דאלמנה בין מן האירוסין כו'. וי"ל דהא דקא' הש"ס דומיא דגרושה לאו הקישא היא אלא מה מצינו וגילוי מילתא בעלמא כי היכי דגבי גרושה אין חילוק בין מן האירוסין ובין מן הנישואין וגם לא מסתבר לחלק גבי גרושה כיון דהגט פוסלתה מה לי מן האירוסין ומה לי מן הנישואין ה"נ גבי אלמנה אין לחלק. אע"ג דמצינו גבי תמר לישנא דאלמנה הנישואין אבל לא שמעינן מינה דמן האירוסין לא מיקרי' אלמנה ושפיר ילפינן מדומיא דגרושה דאין לחלק בזה אע"ג דלא כתבי' רחמנא גבי כה"ג בפירוש. ולפ"ז אין צורך למש"כ התוס' ז"ל לענין הא דגז"ש עדיפא מהקישא דהך גז"ש לאו גז"ש גמורה היא אלא גילוי מילתא בעלמא ודו"ק:

תוספות בד"ה אפילו מקצת בתולים לא מצי למימר כו'. עיין מהרש"א ז"ל שדקדק אמאי לא קאמר נמי לר"ש בתולה ואפילו מקצת בתולים בתולי' בין כדרכה בין שלא כדרכה בבתולי' להכשיר את הבוגרת ע"ש. ונראה דלענין שלא כדרכה שפיר שייך למידרש מב' דבבתולי' בין להכשיר בין לפסול. להכשיר דרשינן דוקא במקום בתולי' ולפסול דרשינן שיהי' כל בתולי' קיימים. אבל לענין בוגרת לא שייך למידרש אלא לפסול שיהי' כל בתולי' קיימים למעט בוגרת שכלו בתולי'. אבל להכשיר את הבוגרת ודאי ליכא למידרש מב' דבבתולי' דאפילו מקצת בתולים. ומסקו התוס' דאפילו לענין לפסול ג"כ לא דרשינן אלא שלא כדרכה:

ולפי מש"כ רש"י ז"ל דמסברא מסתבר יותר לפסול שלא כדרכה מבוגרת א"כ בלא"ה לא שייך למימר לר"מ בתולה שלימה משמע ובתולי' להכשיר שלא כדרכה וריבוי' דבי"ת לפסול את הבוגרת כיון דאיפכא מסתברא מנ"ל למילף מריבוי' דקרא כנגד הסברא החיצונ' ועדיף טפי למילף הכשירא לבוגרת ופסול לשלא כדרכה. ובאמת צריך לדקדק בזה דלכאורה לא שייך למימר בזה דחד מסתבר לפסול טפי מחברי' דנראה דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד דבוגרת טעמא משום דכלו בתולי' ושלא כדרכה טעמא משום בעולה לאחר. וי"ל דאפילו אי בוגרת פסולה משום דאין לה בתולים מ"מ שלא כדרכה כשירה דבתולה שלימה היא. וה"ה איפכא דאפילו שלא כדרכה פסולה משום דבעולה היא בוגרת כשירה דלאו בעולה היא. תדע דהא בעולה כדרכה פסולה אפילו אם יש לה בתולים כדאיתא בחגיגה בפ' אין דורשין שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל דבקי בהטיי' ובעולה היא ואסורה לכה"ג או דילמא חיישינן שמא באמבטי עיברה ולאו בעולה היא אלמא דכל שנבעלה אף ע"ג דבתולי' קיימים כל שנבעלה פסולה לכה"ג. וכבר האריך בזה המשנל"מ ז"ל בפ' י"ז מהל' א"ב ע"ש. ומה שהוכיח מהא דבן זומא להיפך הוא תמוה ובמסקנת דבריו ז"ל יצא לחלק דביאה הראוי' להשרת בתולים פוסלת אפילו אם לא השיר. אבל שאינו ראוי להשרת בתולים כגון העראה דנשיקה עי"ז לא מיפסלא לכה"ג אע"ג דחשיבא ביאה בעלמא. ולענ"ד ברור דכל שנבעלה לאחר ודאי מיפסלא לכה"ג אפילו ע"י ביאה שאינה ראוי' להשרת בתולים כיון דחשיבא ביאה לשאר מילי. והא דאיתא בירושלמי פ"ק דכתובות דנבעלה לקטן כשירה לכה"ג. היינו משום דביאת קטן לאו ביאה היא. ועי' ק"ע שם. אבל כל היכא דחשיבא ביאה ודאי אפילו בלא השרת בתולים פסולה לכה"ג והיינו משום דלא מיקריי' בתולה כל שנבעלה לאחר כי היכי דמצינו האי לישנא בקרקע כל שלא נעבדה מיקריי' בתולה. וה"נ עיקר שם בתולה הוא באשה שלא נבעלה כדרכה אבל שלא כדרכה עדיין נקראת בתולה כיון דאין דרכה בכך ולא לזה עומדת ומריבוי' דבי"ת הוא דמרבינן לר"א ור"ש שיהי' כל בתולי' קיימים אפילו שלא כדרכה ובבוגרת הוא דפליגי תנאי לר"מ שפיר מיקריי' בתולה כיון דלא נבעלה אע"ג דכבר כלו בתולי' והרי היא כמו שנבעלה מ"מ כל שלא נבעלה בתולה היא. לר"א ור"ש לא מיקריי' בתולה כיון דכבר כלו בתולי'. ומה שדקדק המשנל"מ ז"ל מדברי התוס' ז"ל לקמן בד"ה אלא יתבאר לקמן בשמעתין:

בד"ה אלא לאו שלא כדרכה כו'. והקשו מכאן על פי' רש"י ז"ל בפר' בן סורר דלא מחייב קנס אלא ע"י השרת בתולים אבל בהעראה למ"ד זו נשיקה לא מחייב קנס דהא משמע הכא דחייב קנס בשלא כדרכה אלמא דלא בעינן השרת בתולי'. וכתבו ר"ת וריב"א ז"ל דודאי חייב קנס אהעראה ואשלא כדרכה. והתם הוא דפטור אהעראה משום דקים ליה בדרבה מינה ומיחייב אגמר ביאה כיון דעדיין בתולה היא למ"ד זו נשיקה. ומש"ה פריך הש"ס התם הניחא למ"ד זו נשיקה אלא למ"ד זו הכ"ע מא"ל. כיון דע"י העראה נעשית בעולה למה יתחייב אח"כ על גמר ביאה כיון דכבר בעולה היא בשעת גמר ביאה. וכן נראה מדברי מהרש"א ז"ל והם דברים ברורים לא אדע מדוע לא ישרו בעיני המשנל"מ ז"ל בפי"ז שם:

וכתב עוד דמצינן למימר דלא מיחייב קנס אהעראה. דדוקא לענין עריות הוא דאיתרבאי. אבל לענין קנס אינו חייב אלא על גמר ביאה. ומשמע מד' ז"ל דשלא כדרכה פשוט יותר דחייב קנס. ולא הבנתי דהא שלא כדרכה נמי ילפינן לעיל בח"ל מריבוי' דקראי. וא"כ שלא כדרכה נמי מנ"ל דחייב קנס אלא נראה כיון דנאמר בתורה סתם ושכב איש אותה כל משכבות במשמע ה"נ לענין העראה כיון דמיקריי' ביאה בעלמא בכלל שכיבה היא. והתוס' ז"ל הביאו ראיה לסברא זו מדלא מוקי הכא שלא הערה אלא בנשיקה והיינו דלענין כה"ג פשיטא להו דבנשיקה לא חשיבא בעולה כיון דעדיין בתולה היא היינו שבתולי' קיימים. וכן לענין קנס עדיין בתול' היא אם בא עליה אחר לשלם קנס. והשתא אי נימא דמשלם קנס אהעראה אמאי לא מוקי לה שלא עשה אלא נשיקה. אלא ודאי אינו משלם קנס בהעראה. וכ' עוד דאפילו למ"ד זו הכנסת עטרה. לא משלם קנס כיון דלא נתרבה העראה לענין קנס. והקשו ע"ז א"כ אמאי משלם קנס אגמר ביאה הא כבר השיר בתולי' קודם גמר ביאה ובשעת גמר ביאה כבר היא בעולה. ותי' דבהכי חייב רחמנא דאלת"ה אמאי לא ילפינן חיובא דהערא' מנערה המאורס' דע"כ מיחייב בהערא' ואני לא אבין דבריהם ז"ל בזה דהיכי מצינן למילף העראה מנערה המאורסה דאל"ה הא כבר נעשית בעולה בהעראה כיון דהעראה לא מיקרי ביאה בעלמא א"כ לא הויא אלא כמוכת עץ ומנ"ל דמוכת עץ לא מיקריי' בתולה לענין נערה המאורסה כיון דלא ממעטינן לה מלשון בתולה אלא מריבוי דבתולי' עד שיהי' כל בתולי' קיימים כמו שכ' התוס' ז"ל לקמן (דף ס) בד"ה נילף בתולה וכיון דע"י שלא כדרכה לא נעשית בעולה מנ"ל דע"י מוכת עץ מיקריי' בעולה ולא מצאתי כעת מבואר דין מוכת עץ אי לא מיקריי' בתולה לענין נערה מאורסה. ולענין קנס מד' התוס' בכתובות פרק אלו נערות גבי הא דחרשת ושוטה אין להם טענת בתולים מוכח דס"ל דמוכת עץ אין לה קנס. וכן מבואר בירושלמי פרק אלו נערות דמבתולה ממעטינן למוכת עץ. אבל לא ידעתי מנ"ל לפי מאי דמשמע בש"ס דילן דמוכת עץ לא אימעיט מלשון בתולה. וכמו שכ' התוס' לקמן. אלא מריבוי דבבתולי'. א"כ גבי קנס ונערה המאורסה דליכא קרא שפיר מיקריי' בתולה אפילו מוכת עץ. ובדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי כעת דין מוכת עץ לענין קנס נערה המאורסה עכ"פ מדברי התוס' ז"ל מוכח דעיקר שם בתולה הוא ע"ש בתולי' ע"כ כל שבתולי' קיימים אע"ג דנבעלה לאחר בהעראה שאינו משיר בתולים עדיין היא בתולה גמורה בין לכה"ג בין לשאר מילי וכל שהשיר בתולי' תו לאו בתולה היא אפי' ע"י מוכת עץ ולענין קנס לא נתרבה העראה כלל ואפי' המשרת בתולים כמו הכ"ע. ולפ"ז הקשו מאי פריך הש"ס שם אלא למ"ד הכ"ע מא"ל הא לדידי' נמי א"ש כיון דבכל מקום לא מיחייב אלא אגמר ביאה. ולענ"ד נראה כמו שכ' דע"י העראה נעשית