קרן אורה יבמות סז

שיעור הקנין אלא זהו הוא דמיקרי קני לכולה שיורא דגט דאין מאמר יכול לחול אחריו דגט לחודיה דוחה ומשייר לחול המאמר אחריו. וכי עשה מאמר בשני' תו לא שייר אחריו כלום משום דאין מאמר אחר מאמר ואין כאן שיור עוד דגט לא מהני ומאמר נמי לא מהני. אבל ביאה שאחר הגט לא קני לכוליה שיורא דעדיין השאיר מקום למאמר לחול אחריו וכ"ז לר"ג אבל לרבנן שפיר מהני מאמר אפילו אחר גט ומאמר. כיון דס"ל יש מאמר אחר מאמר אפילו אם נתן גט ג"כ לאחת מהם מ"מ שניהם שיירו לחול מאמר השני אחריהם. ולפ"ז ביאה אחר ביאה יש לומר דלא מהני. ומ"מ גריעא ביאה ממאמר לענין לחול מאמר אחריו דאחר מאמר לא מהני ואחר ביאה מהני. אלא דא"כ אמאי לא קאמר תרוייהו בחד לישנא עדיפא ממאמר דאילו מאמר אחר מאמר לא מהני וביאה אחר מאמר מהני וגריעא ממאמר דאלו ביאה אחר ביאה לא מהני ומאמר אחר ביאה מהני ועוד. דכי היכי דמאמר קני לכוליה שיורא דגט דאין מאמר אחריו ה"נ ביאה קני לכוליה שיורא דגט דאין ביאה אחריו. ומטעם זה פי' בקונטרס כמו שהביאו התוס' דביאה לא קני לשיורא דגט בין לענין ביאה בין לענין מאמר:

והתוספות ז"ל בד"ה עדיפא כתבו דהא דעדיפא ממאמר הוא דחל על מקום שתפס המאמר דסברא הוא שאין תופס אלא אותו צד שתופס המאמר הוכרחו לזה דאי נימא דביא' קונה מה ששייר המאמר. א"כ בשביל זה לא עדיף ממאמר דהיא נמי לא חיילא על קנין המאמר. ועוד דהא משמע דקנין ביאה הוא פחות מקנין מאמר ומדבריהם נראה דדוקא קאמר דמאמר קני לכוליה שיורא. אבל אי לא קני לכוליה שיורא הי' מאמר חל אחריו. וכמו שכתבו בסוף דבריהם ז"ל. ולענ"ד אין זה מוכרח ואין אנו צריכין לכ"ז כמו שכתבתי ובירושלמי איבעי להו בביאה אחר ביאה לר"ג ותמה הק"ע על התוס' ז"ל שלא הביאו דברי הירושלמי ול"נ דמהירושלמי אין ראיה דלשיטת הירושלמי דחיית הגט וקנין המאמר הכל מדאורייתא. ומש"ה מיבעי להו בביאה אחר ביאה דהא מה"ת נגרע קנין הביאה ע"י גט או מאמר שלפניו אבל לסוגיא דשמעתין דגט ומאמר אינו אלא מדרבנן מסתבר לומר כיון דיש מאמר אחר הביאה כ"ש ביאה וגזירת חכמים היא דביאה פסולה יש אחרי' כלום:

רש"י בד"ה חולץ לראשונה כו'. אלא עצה טובה קמ"ל עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל למה לא פי' כהא דתנן אם הי' חולץ חולץ לפסולה משום לא ישפוך אדם מי בורו כו' ושלא לפוסלה מן הכהונה. וכתב דאולי דעת רש"י ז"ל דהשניה ג"כ פסולה לכהונה וקרוב הוא לריח הגט. והוא דין מחודש. ומפשטא דשמעתין לא נראה כן. דכיון דמותר הוא בקרובות השניה. אלמא דלאו גט הוא כלל. וכדמשמע לקמן דכל דהוי גט לפוסלה מן הכהונה מהני נמי למיתסר בקרובותי'. ובתוספתא משמע קצת דכל כה"ג פוסל מן הכהונה כדתני התם אע"פ שאמרו אין אחר בעילה כלום חליצה אחר בעילה פסלה מן הכהונה משמע דאפילו אחר בעילה שאין אחריה כלום החליצה פוסלת מן הכהונה אלא דזה ודאי אינו דפשיטא דאחר בעילה בתחילה אין החליצה כלום. ובירושלמי גרסינן לה להתוספתא בנוסחא אחריני. ולענין דקדוקו של המהרש"א ז"ל י"ל דמשום שני יבמים ויבמה אחת כתב כן וק"ל:

ע"ב גמרא וקתני סיפא וכן אתה אומר כו'. עיין מה שכ' לעיל בזה בפרק ארבעה אחין בשמעתא דחליצה פסולה. והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו כאן דה"ה דהוי מצי למיפרך מרישא דכי היכי דצריכה לחזור על כל האחין ה"נ צריכה לחזור על כל היבמות וק"ל:

והא ביאת בן תשע כמאמר שוי' רבנן וקאמר ר"ש אינה ביאה. כבר עמדו הרמב"ן והרשב"א ז"ל אמאי לא הביא מהא דאמר ר"ש לעיל אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ע"ש מה שתירצו ולדידי קשיא לי היכי מייתי מהא דביאת קטן למאמר הא לר"ש לא שייכא אהדדי כלל. כיון דלר"ש מאמר ע"כ מה"ת מספקא ליה אי קני וכדאמר אשת שני הוא בועל. והיינו דמספקא ליה בדרשא דולקחה לו לאשה וכדאמרינן בירושלמי להדיא ובביאת קטן נמי נראה דמספקא ליה אי קני לגמרי מה"ת או לא קני כלל וע"כ בביאת קטן מטעמא אחרינא הוא דמספקא ליה. וא"כ היכי מייתי ראיה מביאת קטן למאמר כיון דלא שייכי אהדדי כלל. וגם לשון הגמרא והא ביאת בן תשע כמאמר שויי' רבנן אינו מיושב כיון דהכל מה"ת הוא וכל חד טעמיה לחוד. וע"כ נראה דוודאי במאמר מספקא ליה לר"ש אי יש לו קנין מה"ת וכמבואר בירושלמי אבל בביאת קטן מודה ר"ש בהא דתקנת חכמים הוא. ומש"ה לא מייתי הש"ס מהא דפליג ר"ש לענין מאמר כיון דמספקא לי' התם. ומביאת קטן הוא דמייתי דעיקר קנינו אינו אלא מדרבנן ואפ"ה קונה קנין גמור דלא מהני ביאה אחרי'. והיינו דאמרינן והא ביאת קטן כו'. היינו דקנין ביאת קטן לר"ש מדרבנן כמו מאמר לרבנן. [והא דקאמר לקמן ביבמה שנפלה לפני קטן ובא עליה ואח"כ מת הקטן דמותר ליבמה. היינו משום דלית ליה לגזירה דזיקת שני יבמים. והא דקאמר גבי מאמר א' מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל קושטא קאמר משום דמספקא ליה במאמר אי קונה קנין גמור. אבל בלא"ה נמי לא ס"ל גזירה דזיקת ב' יבמים]. וכן משמע מדברי התוס' ז"ל בד"ה אי ביאת שכ' ואין לומר משום דהני נישואין דרבנן נינהו. אלא דבתוספת' פי"א איתא נמי לענין ביאת בן ט' נמי להאי לישנא דאמר ר"ש אם ביאת שני ביאה אשת שני הוא בועל. משמע דמספקא ליה נמי בביאת בן ט' אי קונה קנין גמור מה"ת. והדק"ל מאי דייק מביאה למאמר:

ונראה לומר עוד בע"א דר' יוחנן דאמר דהני תנאי אמרו דבר אחד דמאמר קונה קנין גמור היינו דיש לו קנין קצת מה"ת. אבל שיקנה קנין גמור ליכא למ"ד לשיטת הש"ס דילן וכמו שכתבתי לעיל בפ' ד"א גבי הא דאמרינן התם דלב"ש נמי אינו קונה קנין גמור. ומ"מ שפיר קאמר ר"ש אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל. דכיון דקונה מה"ת אע"ג דמשייר מ"מ כבר פקע זיקת הראשון ואשת שני היא. כי היכי דס"ד דאפילו ע"י זיקה לחוד חשיבא אשת שני. וא"כ כולהו תנאי אמרו דבר אחד דר"ג נמי טעמי' משום דס"ל מאמר קונה ומשייר מה"ת כמו לשיטת הירושלמי שהבאתי לעיל. ומש"ה ס"ל דאין מאמר אחר מאמר וב"ש נמי הכי ס"ל כדאמרינן לעיל ור"ש ג"כ מספקא ליה אם קונה ומשייר מה"ת. ושפיר מוכיח מהא דאמר דאין ביאה אחר ביאה בביאת קטן דה"ה דאין מאמר אחר מאמר דאע"ג דביאת קטן אפשר דקונה מ"מ לאו קנין גמור אלא קונה ומשייר. ואפילו הכי לא מהני ביאה אחריה משום דאין ביאה אחר ביאה וכדאיתא להדיא בתוספתא שם ה"נ דאין מאמר אחר מאמר דאע"ג דקונה ומשייר אין המאמר השני מהני אחריו. וכן יבואר לקמן אליבא דבן עזאי ור' נחמיה דכולהו בחדא שיטתא קיימו ודו"ק:

תוספות בד"ה אי ביאת כו'. אי נמי בבא עליה בע"כ אע"ג דביאת בן ט' כמאמר ומאמר בע"כ לא מהני כו'. גם דבריהם אלו הולכים לשיטתם דלר"ש נמי אינו אלא מדרבנן דאי מן התורה פשיטא דקונה אפילו בע"כ. ומכל מקום מה שכתבו דמאמר בע"כ לא מהני גם לר"ש אינו מובן. וכמ"ש לעיל כיון דמספקא ליה אי קני מה"ת וודאי קונה אפי' בע"כ. ובירושלמי בפירקין משמע דבקטן למ"ד דבעינן דעת במאמר ליכא מאמר כלל דלאו בר דעת הוא. ולפי' ע"כ צריך לחלק בין ביאת קטן למאמר של גדול דהא קטן לאו בר דעת הוא. אבל לקמן בפ' האשה אמרינן סתמא דיש לקטן מאמר לכ"ע אפי' למאן דבעי דעת שניהם. וי"ל דתרי תלמודין לשיטתייהו אזלי דלשיטת הירושלמי דקנין מאמר מה"ת. ומאן דבעי דעת יליף מקדושין דעלמא דאינו אלא מדעת. א"כ פשיטא דלקטן ליכא דעת ואין לו מאמר. אבל לשיטת הש"ס דילן דהכל מדרבנן י"ל דלא אמרו דומיא דקדושין דעלמא. אלא לענין בע"כ. אבל קטן יש לו דעת לענין מאמר דרבנן ושם בפ' האשה יתבאר יותר בעז"ה:

וצריך לדקדק עוד לר"ש דלא ס"ל תקנת חכמים במאמר יבמים ומספקא ליה אי לא קני כלל. א"כ אטו גט נמי לא דהא הכל חד טעמא הוא. כדאמרינן בריש שמעתין. וצ"ל דבגט מודה בתקנת חכמים. ובמאמר הוא דלא ס"ל תקנת חכמים. כיון דבלא"ה קני מספיקא. ובירושלמי בעי למימר דר"ש בגט נמי מספקא ליה אי פוטר או לא. ומסיק דבגט מודה דדוחה ומשייר ע"ש:

עוד יש לדקדק בשמעתין לר"ש דאמר אין ביאה אחר ביאה ע דומיא דמאמר. א"כ אמאי לא הוי דומיא דמאמר דאפילו למ"ד אין מאמר אחר מאמר מ"מ אסור הראשון לייבם משום גזירה דילמא אתי השני לייבם או אתי ליבומי לשניה. והכא בביאת קטן אמאי לא נפסלה ע"י הראשון ואין לומר דדווקא בב' יבמות הוא דגזרינן הכי אבל לא בשני יבמים חדא דהא אמרי' בברייתא וכן אתה אומר בב' יבמים. ועוד דבתוספתא פרק י"א תניא נמי להא דר"ש לענין ב' יבמות. וכן תנן לקמן במתניתין ואפילו אם נאמר דר"ש מטעם דמספקא ליה אי קני קנין גמור הוא דקאמר הכי. אכתי תיקשי הא דאמרינן התם דמתניתין דלא כבן עזאי דאמר אין מאמר אחר מאמר בב' יבמות או בב' יבמים לחד נוסחא הא גם לבן עזאי נפסלה על הראשון. ולשון רש"י ז"ל במתניתין שכתב לר"ג דאין מאמר אחר מאמר האחרון אינו כלום. לפסול את הראשונה עליו. ובגמרא אמרינן דלר"ג נמי נפסלת