קרן אורה יבמות סו

לאשכוחי להאי דינא בחלוצה לכה"ד דלר"ע הוי ממזר מדרבנן ואם חלצו לה אחר הקדושין לא ליהוי ממזר. וגם זה צ"ע:

והיה נראה לומר דמהכא ילפינן דקדושין תופסין בסוטה מדכתב רחמנא איסור מח"ג דווקא אחר שנשאת לאחר וקרא מיירי אפי' אם גירשה מחמת ערוה כדכתיב כי מצא בה ערות דבר. וא"כ בלא"ה אסור להחזירה וכמו שהקשו בירושלמי ולר"ע קמ"ל קרא דבמח"ג לא תפסי קדושין. אבל מחמת סוטה לחוד תפסי בה קדושין. אבל גם זה לא כתבתי אלא דרך פלפול. אבל עדיין לא נתברר לי בירור טעמו של דבר בסוטה דשמעתין. ואפ"ל עוד דמהיא תועבה דרשינן לה דאין בניה תועבין. וכמו שכתבו לעיל אבל כ"ז הוי ליה להש"ס לפרושי. וכבר כתבתי לעיל דביר ושלמי אמרינן דלר"ע הוי ממזר מסוטה כמו ממח"ג:

בא"ד וי"ל מי כתיב. כי תהיין לבועל כדקאמר התם מי כתיב כי תהיין לכהן עכ"ל. ואין דבריהם ז"ל מובנים דהא לרבנן הוא דקאמרינן הכי. אבל ר"ע מוקי לה התם בבעולה לכה"ג. וצ"ל דכוונתם ז"ל בקושיתם לרבנן מנ"ל דח"ל תפסי בהו קדושין דילמא קרא כי תהיין מיירי בסוטה לבועל. וכדפריך הש"ס בקדושין ולר"ע נמי למה ליה לדחוקי לקרא דמיירי בבעולה לכה"ג דווקא לוקמא בסוטה לבועל ע"ז מתרצי דגם בזה איכא למימר מי כתיב כי תהיין לבועל. ומש"ה לא מוקמי לה רבנן בהכי. ור"ע ג"כ לא מוקים לה בהכי. כיון דע"כ צ"ל שבקי' לקרא כו'. ומה שכתבו התוס' ז"ל א"נ בבועל לא כתיב הויה ולא תפסי בה קדושין עכ"ל. דבריהם אלו ג"כ צ"ע. דהא בבועל ליכא אלא עשה דונסתרה והיא נטמאה. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל בריש מכילתין. וא"כ הוי עשה שאינה שוה בכל. ולכ"ע לאו ממזר הוא. וכן נראה דלר' יוסי בן כיפר דלית ליה לאו בסוטה לא איצטריך לאשמעינן דלא הוי ממזר. כיון דליכא אלא עשה. ויש לישב בזה קושית התוס' ז"ל על פי' רש"י מהא דאמר לקמן סוטה וודאי איכא בינייהו דס"ל דסוגיא דהתם אתיא כר' יוסי בן כיפר דלית ליה לאו בסוטה:

גמרא וכתוב בה איש פלוני כו'. ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ראב"י קב ונקי לכאורה. הני תרי מילי סתרי אהדדי דהא ראב"י ס"ל לעיל דמאשת אח נמי הוי ממזר. ואם נאמר דבמשנה לחוד היא דאיתמר האי כללא א"ש. אבל רש"י ז"ל לא כתב כן. וכדמשמע לעיל דאפילו בברייתא הילכתא כוותיה:

דף נ זכה משלימין לו. עי' מהרש"א ז"ל בח"א שהקשה ממשה רבינו שמלאו ימיו ושנותיו. ואם לא מי מריבה היה נכנס לארץ והיו מוסיפין לו. ועי' בשבת דאיכא תנא דאמר דבעטיו של נחש מת. והיינו כר"ע דבשביל עטיו של נחש ימיו של אדם קצובים ולולי עטיו של נחש לא היו ימיו קצובים. והש"ס שם בשבת הוי מצי למיפרך מברייתא זו למ"ד אין מיתה בלא חטא דהא לכ"ע ימי האדם קצובים מתחילת לידתו:

כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה. עיין רמב"ן ז"ל שהקשה דילמא סיפא יבמתו שמתה מותר באחותה איצטריך ליה דווקא באחותה אבל באמה לא. ובירושלמי דייק לה הכי. ומשני איידי דקתני חלץ לה ומתה מותר באחותה אבל באמה לא תני נמי הכי ברישא. ולעיל בפרק כיצד (דף יז) משני הש"ס ביבמתו איידי דרישא. ולפי מה שפי' התוס' ז"ל דכולי' בבא דיבמתו משנה שאינה צריכה היא משום הכי קאמר הש"ס איידי דרישא וק"ל:

הדרן עלך פרק החולץ פרק חמישי תוס' בד"ה רבן גמליאל אומר אין מאמר אחר מאמר כו'. וכתבו בשם הריב"ן ז"ל דר"ג כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו. ולקמן קאמר בן עואי נמי דאין מאמר אחר מאמר ובן עזאי לא ס"ל כר"ע דהאמר לעיל מצאתי מגילת יוחסין כו' לקיים דברי ר' יהושע דלא הוי ממזר אלא מאשת איש. וא"כ קדושין תופסין בח"ל אלא וודאי במאמר לכ"ע קאמר ר"ג אלא דלקמן איכא בדברי בן עזאי נוסחי דדווקא בשני יבמים ויבמה אחת קאמר דאין מאמר אחר מאמר:

דף נא מאי טעמא דר"ג דמספקא ליה גט אי דחי כו'. מאמר אי קני כו'. צריך לדקדק הא דמספקא ליה בגט ומאמר אי מדאורייתא קאמר אי מדרבנן. ובמאמר אפשר לומר דמדאורייתא מספקא ליה וכר"ש דמספקא ליה במאמר אי מדאורייתא קונה קנין גמור. אבל בגט לא מסתבר לומר דמספקא ליה מדאוקייתא אי גט דוחה דהא לא מצינו גט ביבמה מה"ת. וכדילפינן בקדושין מחלוץ הנעל נעל אין מידי אחרינא לא אלא ע"כ מדרבנן קאמר דמספקא ליה אי תקינו ביה רבנן גט לדחות או לא דליכא למימר דפשיטא ליה בתקנתא דגט דחי א"כ אין כאן ספק. וכן מאמר מספקא ליה אי תקינו רבנן מאמר ביבמה אי לא. וא"כ דמדרבנן בעלמא קאמר. א"כ מאי פריך ליה אביי תיהוי כביאה דלכתחילה ופירש רש"י ז"ל דממה נפשך מעשה השלישי לאו כלום היא. דאי גט דחי ביאה שאחריה לאו כלום היא. וכן אי מאמר קני ביאה שאחריה גם כן לאו כלום היא ואי גט לא דחי ומאמר לא קני הרי היא ביאה בתחילה. וכיון דדחיית גט וקנין מאמר אינו אלא מדרבנן א"כ אמאי לא תיהני ביאה בתרה דביאה קני מדאורייתא ושפיר הוי ביאה פסולה ומש"ה מהני אחר הביאה גט או מאמר. ולולי פירש"י ז"ל הי' אפשר לומר דביאה שפיר מהני אפילו אי גט דחי אי מאמר קני. ומ"מ לא תיהני מאמר אחר ביאה וגט דאי גט דחי א"כ בלא"ה לא מהני מאמר אחריו וכמו שכתבו התוספו' ז"ל בד"ה דמספקא ליה. וראיתי להרשב"א ז"ל שהרגיש בזה על פי' רש"י ז"ל והביא בשם הירושלמי מפורש כדברי רש"י ז"ל. וכן הדברים מבוארים בירושלמי דפשיט מהאי ברייתא דר"ג לא מספקא ליה במאמר ובגט אי קני אי דוחה לגמרי אלא ס"ל דמאמר קונה ומשייר וגט דוחה נמי ומשייר אלא דמשיטת הירושלמי משמע דהכל מדאורייתא קאמר אי מספקא לן אי דוחה אי קונה. היינו דקונה לגמרי מקרא דולקחה. וכן גט פוטר לגמרי ומסיק התם דבגט לכ"ע פוטר ומשייר ואפילו לר"ש וא"כ אטו רבא דקאמר דר"ג מספקא ליה בגט ומאמר היינו דמספקא ליה אי גט פוטר לגמרי אתמהה הא פשיטא לן בכוליה מכילתין דגט לא מהני ביבמה. וע"כ צ"ל דמספקא ליה אי דחי לגמרי אבל זה פשיטא דלא מיפטרא בגט לחוד. ולענין דחיה הוא דמספקא ליה מקרא דלא יוכל כו'. אשר שלחה כדדריש ר"ע לקמן. וא"כ אפשר לומר דלמסקנא נמי דר"ג ס"ל דדוחה ומשייר היינו מדאורייתא וכן מאמר קונה ומשייר מה"ת. אבל מסוגיא דשמעתין משמע דהכל תקנת חכמים הוא וכדאמרינן לעיל מ"ט אמור רבנן גט ומאמר מהני ביבמה. ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין:

מיהו אמר רבנן יבמה בחד צד מהני בה גט. ובחד צד מהני בה מאמר כו'. ופי' רש"י ז"ל דגט דוחה חציה ומאמר קונה חציה. היינו דדחיית הגט דוחת ומשייר. וכן קנין מאמר היינו דקונה ומשייר. וס"ל לר"ג דמאמר השני אין לו כח לחול על הראשון דמה שיש בכח מאמר לקנות כבר קנה הראשון. וכן בדחיית הגט. אבל גט אחר מאמר או מאמר אחר גט אין לראשון כח לעכב את השני כיון דזה קונה קצת וזה דוחה קצת. ורבנן ס"ל כיון דמאמר קונה ומשייר. וכן גט דוחה ומשייר יש כח לשני לחול על מה ששייר הראשון. ומסיק דביאה פסולה עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר עדיפא ממאמר שביאה פסולה חל גם אחר מאמר אפי' לר"ג. ולפי מאי דמשמע בסוגין דגט ומאמר מדרבנן הם הדבר פשוט בטעמו כיון דקנין ביאה מדאורייתא פשיטא דחייל אחר מאמר והא דגריעא ממאמר הוא רבותא דאילו מאמר אחר מאמר פסול לא חייל. ומאמר אחר ביאה פסולה חייל. וקאמר הש"ס טעמא דמאמר קני לכולי' שיורא דגט. ומש"ה לא חייל מאמר בתרי'. אבל ביאה לא קני לכולי שיורא דגט. ומש"ה מהני מאמר בתריה. משמע מזה דהא דאין מאמר אחר מאמר שאחר הגט הוא משום דאין לו מקום לחול דמאמר קני חד צד וגט דחי חד צד ולא נשתייר מקום למאמר השני לחול. ויש לדקדק למה הוצרכו לזה אפי' אם לא קני מאמר לכולי' שיורא דגט. מ"מ אין מאמר השני חל דאין לשני יותר כח מן הראשון כמו במאמר אחר מאמר בתחילה. אע"ג דשיור המאמר הראשון אחריו מ"מ אין כח למאמר השני לחול על מה ששייר הראשון. א"כ ה"נ במאמר שאחר הגט. ונראה דאין כוונת הש"ס למימ' דיש מקום לומר ג"כ דאין מאמר קונה כל שיור הגט דמי מדד בשעל