קרן אורה יבמות סה

בטעמו של התוספות ז"ל משום דלא תפסי בה קדושין לא לדידיה ולא לאחריני משום דלגירסת רב האי ז"ל התם בעבד ועובד כוכבים הטעם משום דרחמנא אפקריה לזרעיה. אבל בלא"ה אתיא בק"ו כיון דלא תפסי בה קדושי כלל. ואפילו לנוסחא שלנו הא כתב הרשב"א ז"ל דדוקא בעבד ועובד כוכבים הוא דהוי קולא מה דלא תפסי בה קדושין כלל משום דלאו מחמת חומר האיסור הוא דלא תפסי ביה קדושין אלא דלאו בר קדושין הוא. אבל בשומרת יבם ליכא למימר הכי. וע"כ צ"ל דהטעם הוא משום דלאו דשאר הוא. ולפ"ז תיקשי מ"ש מכותי ועבד דאיכא למ"ד לעיל דאפילו לשמעון התימני הוי ממזר כיון דאין קדושין תופסין וכש"כ לר"ע. וכן הקשה הרמב"ן ז"ל. וע"כ לא קאמרי התם אמוראי דהולד כשר אלא משום דרחמנא אפקריה לזרעיה או משום דלאו בר קדושין הוא. אבל הכא בשומרת יבם אמאי לא הוי ממזר אפילו לשמעון התימני. ותירוצו של הרמב"ן ז"ל הוא קצת בשיבוש שם מטעות הדפוס וכוונתו נראה דעובד כוכבים ועבד חמור כיון דלית להו קדושי כלל לא לדידי' ולא על אחרים ושומרת יבם חשיבא בת קדושין ליבם. ועוד תירץ דבאמת למ"ד דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד משומרת יבם נמי הוי ממזר ורב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה ס"ל נמי דמעובד כוכבים ועבד הולד כשר. ומ"מ מש"כ דכיון דלאו דשאר הוא לא הוי ממזר אפילו היכא דאין קדושין תופסין. א"כ אמאי לא אמרינן הכי לעיל נמי דטעמא דמ"ד הולד כשר בעובד כוכבים ועבד משום דלא הוי ח"כ וכמו שהקשו התוס' ז"ל שם אלא ע"כ היכא דלא תפסי קדושין לא איכפת לן אי לאו דשאר הוא או לאו ח"כ ועיקר תלוי בתפיסת קדושין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל. א"כ הדק"ל אמאי לא הוי ממזר משומרת יבם לרב:

והתוספות ז"ל כתבו בשם ר"ת דיבמה כיון דעומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קדושין וגם ע"ז יש לדקדק דא"כ אפי' לר"ע אמאי הוי ממזר מיבמה לשוק אפילו להאי תנא דלא בעינן לאו דשאר כיון דחשיבא בת תפיסת קדושין:

והם ז"ל בעצמם הקשו למ"ד דמעובד כוכבים ועבד לא הוי ממזר משום דלא תפשי קדושין לא לדידי' ולא לאחריני. א"כ אמאי הוי ממזר מיבמה לר"ע אפילו להאי תנא דלא בעינן לאו דשאר. ותי' דבאמת למ"ד דבעינן לר"ע דווקא לאו דשאר וילפינן מאשת אב לר"ע לא הוי ממזר לא מעובד כוכבי' ועבד ולא מיבמה לשוק. אבל להאי תנא דלא בעי לאו דשאר דמרבינן מולא יגלה כל חייבי לאוין לא בעינן דומיא דאשת אב כלל. וכן כתבו בפרק עשרה יוחסין דכי היכי דלא בעי לאו דשאר דומיא דאשת אב ה"נ לא בעי דומיא דאשת אב לענין קדושין. ולדבריהם אלו לא תיקשי מה שכתבו בסנהדרין כי פריך לר' יהודה מהא דאמר באיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. ומסיק דלדבריו דרבנן קאמר. וכתבו ז"ל דהוי מצי למימר דר' יהודה ס"ל כר"ע בח"ל דשאר דווקא. ולפי הנ"ל אי אפשר לומר כן מהא דמוכח לעיל דר' יהודה ס"ל דמעובד כוכבים הוי ממזר גבי הא דנתגיירתי ביני לבין עצמי א"כ ע"כ לא בעי דווקא לאו דשאר. ועי' בק"ע פרק האומר שכתב דדברי התוס' אלו סותרין לדברי התוס' פ' האומר. ולא ידעתי למה דדבריהם הכא והתם אחד הם. ומ"מ עיקר דברי התוס' ז"ל אינן מוכרחים דהא למ"ד דלר"ע אפי' מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר. היינו משום דבהו נמי לא תפסי קדושין וכל היכא דלא תפסי קדושין הוי ממזר. וא"כ מנ"ל דהיכא דלא שייכי קדושין בהו לא לדידיה ולא לאחריני כמו כותי ועבד ויבמה לשוק דהוי ממזר. וכי היכי דלמ"ד דלא הוי ממזר אלא מלאו דשאר. מעובד כוכבים ועבד לא הוי ממזר אע"ג דלא תפיס קדושין משום דלית בהו קדושין כלל (אבל אי הוי ביה קדושין לאחריני הוי ממזר) ה"נ אפילו אי לא בעינן לאו דשאר ומכולן הוי ממזר היינו משום דלדידיה לא תפסי קדושין אבל לאחריני איכא קדושין. אבל עובד כוכבים ועבד דלית בהו קדושין כלל מנ"ל דהוי ממזר דכיון דגלי רחמנא דבכל הלאוין לא תפסי קידושי מרבויא דולא יגלה אין בח"ל דלאו דשאר קולא יותר מח"ל דשאר. דעיקר הדבר תליא בתפיסת קידושין כדמוכח נמי מהא דילפינן בתמורה דקדושין תופסין בח"ל מקרא דלא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרות. ואי לא תפסי בה קדושין ממזר נמי ליהוי אלמא דלשמעון התימני ור"ע כל דלא תפסי ביה קדושין דמיין לאשת אב אפילו ח"ל מסברא בעלמא א"כ ח"ל דלאו דשאר נמי כיון דלא תפסי בהו קדושין דמיין לאשת אב:

והיה נראה לומר דהא דמשמע לעיל ובתמורה דממזרות תליא בתפיסת קדושין תליא בהני תרי טעמי דאיכא למימר לשמעון התימני או משום דס"ל דלא יגלה בשומרת יבם של אביו מיירי או משום דס"ל נמי כר' יהודה דמיירי באנוסת אביו ודריש מלא יקח עד לא יגלה. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לתנא דמתניתין. דלטעמא דקרא מיירי בח"כ ליכא למילף מינה אלא שאר ח"כ אבל ח"ל אפי' אלו שאין קדושין תופסין בהם לא הוי ממזר. אבל לטעמא דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר איתרבי נמי כל ח"ל דלא תפסי בהו קדושין ולא יגלה לחוד הוא דלא הוי בכלל משום דתפסי ביה קדושין אלא דלפ"ז תיקשי איפכא היכי מוכח מהא דחילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות דתפסי בה קדושין דילמא לעולם לא תפסי בה קדושין בכל ח"ל משום דאי עביד לא מהני והא דאין עושה ממזרות היינו משום דמיעט קרא להדיא מלא יקח עד לא יגלה. וי"ל דא"כ לא יחלל למה לי הא בלא"ה שמעינן דלא הוי ממזר מאלמנה לכה"ג מלא יקח עד לא יגלה. אלא ע"כ אתי לאשמעינן דתפסי בה קדושין ומש"ה אין עושה ממזרות. וילפינן מהאי קרא דממזרות תליא בתפיסת קדושין אבל לטעמא דאמרינן הכא דשמעון התימני מוקי לה בשומרת יבם וודאי לא שמעינן אלא בח"כ דהוי ממזר אבל ח"ל אפי' הני דלא תפסי בהו קדושין לא הוי ממזר. וה"ה לר"ע דבעי ח"ל דשאר אבל בח"ל דלאו דשאר לא הוי ממזר אפי' אי לא תפסי בהו קדושין. ומש"ה משומרת יבם נמי לא הוי ממזר. וכ"ת א"כ היכי שמעינן לרבנן ולר"ע דבשאר ח"ל תפסי בהו קדושין י"ל דמכי תהיינה נפקא והדברים ארוכים בזה. ועדיין לא נתבאר ככל הצורך:

וראיתי בירושלמי פרק האשה רבה על הא דתנן התם דהולד ממזר דאמרינן התם דאתיא כר"ע דאמר הבא על סוטתו הולד ממזר הבא על מח"ג הולד ממזר. משמע מזה כשיטת רש"י ז"ל דסוטה ומח"ג לאו ח"ל דשאר הוא. דלשיטת התוס' ז"ל לא שמעינן מינה דמיבמה הוי ממזר דהנהו ח"ל דשאר הם אלא דכבר כתבתי לעיל דלשיטת הירושלמי נראה דלא מחלק בין ח"ל דשאר ובין ח"ל דלאו דשאר ודו"ק:

תוס' בד"ה סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין פי' בקונטרס כו'. וקשיא לר"י כו' מדבריה' נראה דלרש"י ז"ל דווקא בסוטה קודם גירושין לא הוי הולד ממזר משום דעדיין קדושין הראשונים לא פקעו וכל שיש עלי' שם קדושין אין הולד ממזר. ומש"ה הקשו מנדה דנמי לא פקעו קדושין ואפ"ה בעי קרא. ולפי פירושם ז"ל בשיטת רש"י ז"ל אין כאן קושיא כ"כ דבנדה איצטריך דתפסי בה קדושין בשעת נדותה. וצ"ל דקושיתם מנדה הוא (אפי') אי נימא כשיטת רש"י ז"ל דאפי' מחזיר סוטתו נמי הוי ממזר. וכמו שפי' הר"ר שלמה דבריו ז"ל בקדושין פרק האומר דכיון דקודם גירושין לא הוי ממזר ה"ה לאחר גירושין. וכיון דלא הוי ממזר ממילא תפסי בה קדושין לזה הקשו מנדה דא"כ קרא למה לי בנדה נמי נימא הכי כיון דנדה לאחר קדושין לאו ממזר הוא ה"ה אם היתה נדה בשעת קדושין. והרמב"ן ז"ל ישב דברי רש"י ז"ל דבסוטה הוא דאמרינן מדלא פקעי קדושין קמאי ה"ה דתפסי בה קדושי משנעשית סוטה. אבל נדה לא שייך למימר דליפקע קדושי קמאי דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה דשינוי החוזר הוא. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דאם יש מקום לומר דליפקעו קדושי קמאי. א"כ מנ"ל באמת לר"ע דלא פקעי קדושי קמאי. אלא ע"כ אין מקום לומר כלל דע"י איסור שנולד אחר כך דליפקעו קדושי קמאי ממילא דלא מצינו אשה יוצאת בלא גט. וא"כ מנ"ל דתפסי בה קדושי אח"כ. תדע דלר"ע אם נעשה פצוע דכא אחר קדושין אטו פקעי קדושין ויוצאת בלא גט זה וודאי אינו. וכי גירשה ואח"כ קידשה וודאי לא תפסי קדושין. וכ"ת דסוטה שאני דא"א לה שתאסר אלא אחר קדושין. ובדין הוא דליפקעו קדושי קמאי. דא"כ בלא"ה לא תיקשי מנדה. וכן אם נאסרה לבעלה כהן ע"י אונס וודאי דלא תפסי בה קדושין אחר גרושין דהא זונה היא. ומנ"ל דבישראל תפסי בה קדושין. ומשום עוד שם בסוף דבריו ז"ל ולר"ע דסבר דסוטה לא תפסי בה קדושין. וכן במח"ג לית ליה הך דרשא. ג"כ לא הבנתי דהא לר"ע קאמרינן דמודה בסוטה. וא"כ גם מדרשא דלהיות לו לאשה א"א לפרש וכמו שהקשו התוס' ז"ל בפרק האומר דא"כ מח"ג נמי:

ואם יתפרש דברי רש"י ז"ל כפשוטו דבסוטה קודם גירושין קאמר. והטעם כיון דלא פקע' קדושי קמאי וכיון דעדיין מקודשת היא לו הולד ממנה לאו ממזר הוא. א"כ מאי אריא סוטה הא מצינן לאשכוחי כה"ג אפילו בערוה גמורה לר"ע כמו אחות חלוצה. ואם קידש אחות יבמתו ואח"כ חלץ ליבמתו ונאסרה אחותה עליו באיסור ערוה אטו נימא ג"כ דהולד ממנה לאו ממזר הוא. וכ"ת דלר"ע דס"ל דאין זיקה נפטרה היבמה והולכת לה אכתי מצינן