קרן אורה יבמות נט

אפשר אבל מילה וטבילה מעכב לדורות. ולפ"ז לא איצטריך הקישא אלא לרבנן דילפי מהקישא לחומרא דבעינן מילה וטבילה וזה ליכא למילף במה מצינו וכנ"ל. אבל לר"א ורבי יהושע דילפי מאבות ואמהות דבחדא סגי אין צריך הקישא ובמה מצינו לחוד הוא דסגי כי היכי דבאבות סגי בחדא ה"נ לדורות. דלאצרוכי חדא לא איצטריך קרא דסברא הוא דבמה יכנס תחת כנפי השכינה:

אלא דא"כ יש לדקדק למה ליה להש"ס למימר דר"א מודה לרבי יהושע דבטבילה לחוד סגי דילמא ר"א לא ס"ל הקישא דככם כגר. ובמה מצינו הוא דיליף דבמילה לחוד הוא דסגי. אבל בטבילה לא סגי משום דלא מצינן למילף מאמהות במה מצינו דהוי אפשר משאי אפשר. ודוקא התם בהתודה הוא דדן אפשר משאי אפשר משום הקישא דועבדת. וי"ל דהתם משמע להדיא דלר"א אפילו בבנין אב דנין אפשר משאי אפשר ע"ש בתוספות באריכות:

והתוספות ז"ל בד"ה ורבי יהושע טבילה באמהות מנ"ל כתבו לחד תירוצא דהנשים לא היו בכלל הזאה. ולפ"ז קשה מאי פריך הש"ס בכריתות אלא מעתה לא נקבל גרים כו' משום דליכא קרבן ומאי קושיא הא להאי מילתא מצינן למילף מאמהות דקרבן לא מעכב דהוי אפשר מאפשר ובאמהות לא הוי קרבן. וי"ל דלא שייך למילף לענין קרבן מאמהות כיון דבקבלת אבותינו ג"כ לא הצריכו קרבן לאמהות ואבות נתחייבו בקרבן. לדורות ג"כ כן הוא דגר מחוייב להביא קרבן ולא גיורת. אבל לענין טבילה לחוד שפיר מצינן למילף מאמהות משום דמילת אבות כבר נתחייבו מימי אברהם ולענין כניסתן לברית סגי בטבילה לחוד כמו האמהות:

ומה שכתבו התוספות ז"ל עוד דלר"א איצטריך. ומשמע דבעו למימר דההזאה הי' גם על הנשים ולא הבנתי דא"כ מאי קאמר דא"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה דלמא ע"י הרצאת דמים:

אלא דראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות איסורי ביאה שכתב דגיורת בימים הקדמונים נמי צריכה טבילה וקרבן. וע"כ צ"ל לשיטתו דנשים נמי היו בכלל הזאה. ותמיהני שלא הרגישו בזה מפרשי דבריו ז"ל דמסוגין משמע דנשים לא היו בכלל הזאה. וא"כ ה"ה דלדורות אין צריכין הרצאת דמים. אלא דסוגיא דכריתות מסייע ליה מהא דפרכינן אלא מעתה לא נקבל גרים כו'. וכמו שכתבתי לעיל:

ובכריתות שם איתא דגר בימים הקדמונים מעוכב לאכול בקדשים עד שיזרוק עליו הדמים ורבנן. נמי מודו לראב"י בהא אלא דלא חשבי ליה בהדי מחוסרי כפרה משום דכי מייתי לאישתרויי בקהל הוא דמייתי וביאר הרמב"ם ז"ל דמש"ה אסור בקדשים משום דעדיין לא הוי כשר גמור ככשרי ישראל. ונראה מזה דמה שריבת' התורה מקרא דלדורותיכ' דקרבן אינו מעכב היינו דוקא בזהז"מ דא"א להקריב קרבנו אבל בזמן המקדש דיכול להביא קרבנו לא הגיע לכשרות גמור כל זמן שלא הביא קרבנו. ומש"ה אסור בקדשי' וה"ה דלא הוי כשר גמור ליוחסין כדאמרינן כי מייתי לאישתרויי בקהל. וא"כ קשה הא דיליף ר"ע לקמן מתושב ושכיר לגר שמל ולא טבל ולמה לי קרא להכי הא בלא"ה כיון דלא טבל ממילא לא נזרק עליו הדמים דאין הזאה בלא טבילה. וכיון דלא נזרק עליו הדמים ממילא אסור הוא בפסח דבכלל קדשים הוא. וי"ל דע"כ ר"ע ס"ל נמי דיש הזאה בלא טבילה וכמו שכ' התוס' ז"ל דאל"ה קרא דתושב ושכיר למה לי או יאמר דר"ע לית ליה הקישא דככם ולא בעי הרצאת דמים כלל אלא דבכריתות משמע דליכא מאן דפליג בהא דגר צריך הרצאת דמים. וכולהו תנאי אית להו הקישא דככם לענין קרבן. וע"כ צ"ל כמו שכ' התוס' ז"ל דס"ל לר"ע דיש הזאה בלא טבילה ובאבות לא הוי טבילה ויליף מתושב ושכיר דבעינן נמי טבילה:

אלא דגם לדבריהם ז"ל יש לדקדק דלא מסתבר דגר בימים הקדמונים לדורות יהי' עדיף מאבותינו שנכנסו לברית בלא טבילה ובגר בעי טבילה. ועוד דמאי קאמר התם ור"א לטעמיה דס"ל גר בימים הקדמונים שמל ולא טבל גר מעליא הוא ומאי לטעמיה הוא זה אכתי תיקשי לדרוש מתושב ושכיר דבעינן נמי טבילה אם לא שנאמר דר"א אית ליה הקישא דככם וילפינן מהקישא דסגי במילה לחוד. ור"ע לא ס"ל הקישא דככם ויליף מתושב ושכיר דבעי נמי טבילה ע"כ נראה עיקר דר"ע נמי מודה לרבנן דבעינן מילה וטבילה ואפ"ה איצטריך לרבויי גר בימים הקדמונים שמל ולא טבל משום דגבי פסח כתיב כל ערל ובן נכר לא יאכל בו והאי כיון דלאו ערל הוא וכבר התחיל להכנס בדת יהודית ה"א דמותר לאכול ולא דמי לערבי מהול קמ"ל דמ"מ אסור לאכול בפסח. וה"נ משמע מהא דאמרינן התם דר"ע מרבי נמי קטן שנולד כשהוא מהול דאסור בפסח משום דס"ל קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית דלא מסתבר למימר דמהאי קרא הוא דיליף דצריך להטיף ממנו דם ברית דהא משמע בשבת פ' ר"א דמילה דבסברא בעלמא פליגי חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ולפי הנ"ל ניחא דאע"ג דס"ל מסברא דצריך להטיף ממנו דם ברית מ"מ אי לאו קרא דתושב ושכיר ה"א דמותר בפסח דמ"מ לאו ערל הוא להכי יליף מתושב ושכיר דמ"מ אסור בפסח. וכ"כ הרשב"א ז"ל שם בפ' הערל עיין שם:

ולפ"ז משמע דהרצאת דמים לא מעכב בפסח דדוק' משום דלא טבל הוא דאסור אבל כל שטבל אע"ג דלא הביא קרבנו מותר בפסח. והדבר תמוה מ"ש פסח משאר כל הקדשים דאסור עד שיביא קרבנו. וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל בכריתות שם שכתב דלרבנן דראב"י כל שמל וטבל מותר בקדשים ואינו אסור אלא לבא בקהל קודם שהביא קרבנו. וכן כתב הרע"ב ז"ל שם בפי' המשנה והוא דלא כמו שכ' בחיבורו בפ"א מהל' מחוסרי כפרה. ודבריו בפי' המשנה צ"ע דאיזה איסור יש כאן לבא בקהל כיון דגר גמור הוא. ועוד כיון דאסור לבא בקהל פשיטא דאסור בקדשים כיון דעדיין לאו ישראל גמור הוא והדברים עתיקים ויתבארו עוד לקמן בשמעתין ובמכילתין בס"ד ועיין ברה"ז שם:

תוס' בד"ה כי פליגי כו'. ור"ע סבר מדמעטי' קרא מפסח ש"מ דאין גר עד שימול ויטבול עכ"ל. כבר כתבתי לעיל מה שיש לדקדק בדברי התוס' ז"ל. ועוד יש לדקדק לדבריהם ז"ל מנ"ל דלר"ע אינו גר עד שימול ויטבול דילמא גר הוי במילה לחוד ולענין אכילת פסחים הוא דבעינן נמי טבילה כמו הרצאת דמים דאינו מעכב בגירות בימי' הקדמוני' ואפ"ה אסור בקדשים. וראיתי בילקוט שלח שהביא בשם הספרי זוטא דדריש מקרא דאו אשר בתוככם לדורותיכם מכאן שהגר אסור בזבחים עד שיביא קרבנו. וא"כ בהרצאת דמים נאמרה בפירוש דמעכבו מאכילת קדשים. עוד ראיתי שם הקהל חוקה אחת ולגר הגר. אמר רבי אליעזר מלמד שהגר יפריש רובע לקינו. ר' יהושע אמר אינו צריך מפני שתקלה היא לו הגר לרבות נשי הגרים ע"ש. משמע מזה דהנשים ג"כ חייבין בקרבן. וכדעת הרמב"ם ז"ל:

ועי' מהרש"א ז"ל שהקשה לדברי התוס' ז"ל אמאי לא קאמר הש"ס נמי דטעמי' דר' יהושע מהכא הוא מקרא דתושב ושכיר. ולא הבנתי קושיתו דא"כ מנ"ל לר"י דטבילה לחוד מהני. כיון דאתי קרא דתושב ושכיר ומיעט שלא נילף מאבות דהוי מילה לחוד ה"נ דלא נילף מאמהות דסגי בטבילה לחוד אלא תרווייהו בעינן אלא ע"כ צ"ל דלא דריש ר"י קרא דתושב ושכיר להכי ודו"ק:

רש"י בד"ה אין מטבילין שמא ערבי מהול הוא עכ"ל ולכאורה לא הוי צריך לזה אלא אפילו מל לשם גירות בינו לבין עצמו לאו כלום הוא דבעינן בפני ג'. ונראה דס"ל דאין צריך ג' אלא בשעת טבילה שבה נכנס לכלל ישראל. ולקמן יתבאר בזה:

גמרא לפיכך מטבילין גר בשבת פשיטא כו'. עי' תוס' ז"ל. ועוד יש להקשות מנ"ל דלר"י בחדא סגי דילמא ר' יהודה נמי בעי תרתי והכא היינו טעמא דס"ל גר שנתגייר כשהוא מהול א"צ להטיף ממנו דם ברית. וכן הקשה בספר חוסן ישועות. ומה שתי' דמאן דס"ל אין צריך להטיף ממנו דם ברית ס"ל דבחדא סגי אינו נראה דאטו ב"ה דס"ל דא"צ להטיף ס"ל כהני תנאי דבחדא סגי. וצ"ל דדייק מלישנא דמה בכך דקאמר ר' יהודה דמשמע דאין נ"מ במילה כלל אלא בטבילה לחוד סגי:

והנה התוס' והרא"ש ז"ל האריכו כאן ובשבת בהאי פיסקא דגר בימים הקדמוני' שנתגייר כשהוא מהול וקטן שנולד כשהוא מהול. וה"ג פסק דקטן אין צריך וגר צריך דבקטן ס"ל הכי לאמוראי בשבת דא"צ ובגר ס"ל לר' יוסי הכא דצריך. וכן לקמן פליגי ר"א בר"ש אי נימול ביום. וכתבו דבפ' ר"א דמילה משמע להיפך דבקטן מסתבר טפי למימר דצריך הטפת דם ברית. וכתבו לישב דעת הה"ג משום דקטן לא היה לו ערלה מעולם ומטעם זה חילק בעל העיטור ז"ל בגר נמי אם נולד כשהוא מהול. ואני תמה בזה דמה ענין זה לזה דגבי קטן טעמא לחוד ובגר בימי' הקדמוני' טעמא לחוד דבקטן הטעם למ"ד דצריך להטיף היינו משום דשמא ערלה כבושה היא. אבל אי הוי פשיטא לן דלאו ערלה כבושה היא וודאי אין צריך להטיף דם ברית דלא חייבה התורה מצות מילה אלא אם יש לו ערלה אבל אם אין לו ערלה פטור מן המילה. ובגר בימים הקדמונים טעמא אחרינא הוא היינו להכניסו לברית ע"י מילה וטבילה. וא"כ יש לומר דמ"ד בקטן אין צריך להטיף משום דלאו ערלה כבושה היא. מ"מ בגר בימים הקדמונים אפשר דס"ל דצריך משום