קרן אורה יבמות נח

בזה לקמן גבי הא דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות דכתיב וכל עבד איש כו'. וגבי הא דדרשינן וינפש בן אמתך זה עבד ערל. וכבר כתבתי לעיל דאפילו אי נימא דלישראל נמי אינו נקנה אלא למעשה ידיו. מ"מ אינו יכול להפקיע שעבודו דיש לו בו קנין הגוף למעשה ידיו. ויש לעיין בב"ק (דף צ) גבי עבד נכסי מלוג דאמרינן התם למ"ד קנין פירות כקנין הגוף אין האשה יכולה לשחררו ואם כן ה"נ עכ"פ קנין פירות יש לו בו:

דיהבי זוזי לאינשי לכרגא לפחא דפרסאי. כי נפקי צריכי גיטא דחורות' או לא ומסיק דמוהרקייהו דהני בטפסי כו'. ופחא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעב' דיהיב. ופירש"י ז"ל דמיבעי' ליה אי הוי קנין. ופשיט ליה דהוי קנין ובעי גיטא דחירותא אי בעי לאיגיורי לאשתרויי בבת ישראל משמע דאי לאו קנין הוא אין צריכין גיטא דחירותא. ולפי מאי דמשמע מלשון רש"י ז"ל בהשולח דאי הוי לעובדי כוכבים קנין הגוף בחבירו הי' אסור בבת ישראל אם ברח ונתגייר. א"כ בלא"ה צריכין גיטא דחירותא מהפחה ולזה יש לומר כיון שמשלמין להפחה הכרגא א"צ גיטא דחירות' וכי מיבעי להו אלא אם מכרן להשתעבד בעד הכרגא. ופשיט ליה רבא דהוי מכר ובעו גיטא דתירותא אע"ג שעדיין הם עובדי כוכבים וזה דלא כמו שכ' לעיל דבנכריותו ודאי לא בעי גט שחרור אלא בהפקר לחוד סגי. ועוד קשה הא הוי כלוקח מן העובד כוכבים דלא קני ליה אלא למעשה ידיו. וכ"ז שלא טבלו לשם עבדות אין צריכין גט שחרור ומש"ה פי' התוס' ז"ל דדינא דמלכותא דינא וקני ליה לגופיה. וכן כתב הנימק"י דאם לקחו מן העובדי כוכבים ששבאו במלחמה קני ליה לגופיה. וקשה לי הא מוכח התם בגיטין (דף לח) דע"י שבו' נמי לא קני ליה אלא למעשה ידיו. וכדאמרינן שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו וכדר"ל ומסיק תינח בכספא בחזקה מנ"ל. ופי' התוס' ז"ל היינו בכיבוש מלחמה. ומסיק מהא דעמון ומואב טיהרו בסיחון ישראל מנ"ל ופירש"י ז"ל כגון עבד זה שחייב במצו' ומסיק מקרא דוישב ממנו שבי אלמא דאפילו בכיבוש מלחמה לא קני ליה אלא למעשה ידיו. וכן כתבו התוס' ז"ל התם להדיא. ודברי התוס' ז"ל יש לישב דהכא שאני דע"פ דינא דמלכותא דכרגא הוא דקני ליה לגופיה אבל ע"י כיבוש מלחמה לא קני ליה אלא למעשה ידיו. אבל דברי הנימק"י ז"ל צ"ע דמהא דהשולח כתב להוכיח דע"י מלחמה גופו קנוי ומשם משמע להיפך דלא קנה אלא למעשה ידיו. אמנם שם בסוגיא דהשולח יש לדקדק כיון דהשבאי לא קנה ליה אלא למעשה ידיו. א"כ זה שפדאו נמי אין לו בו קנין אלא למעשה ידיו דהא כבר מל וטבל תחת יד רבו ראשון. א"כ אמאי ישתעבד לשני. כיון דכבר הפקירו רבו ראשון יצא לחירות ויש לו דין ישראל ומה שמשועבד הוא לשבאי אין לו דין עבד בזה כיון דאינו משועבד לו אלא למעשה ידיו והוי כישראל הנמכר לעובד כוכבים. וכי פדאו מן העובד כוכבים הרי הוא כעבד עברי ואמאי ישתעבד בו. ויש לומר דרבא ס"ל דיצא לחירות. אבל צריך גט שיחרור וע"י הפקר לחוד אין לו דין ישראל. וכיון דקנאו השבאי ופדאו השני יכול להשתעבד בו דעדיין עבד הוא. והיינו דאמרינן התם באמתי' דשמואל דלא כתב לה גיטא דחירותא דלשמואל ודאי אין השני יכול להשתעבד בו דכבר ישראל הוא לכל דבריו:

והתוספות ז"ל שם בד"ה בין כך ובין כך כתבו להדיא דהשני ג"כ לא קני ליה אלא למעשה ידיו וצ"ל דמשמע לי' להנימק"י דלישנא דישתעבד משמע בתורת עבד גמור וע"כ אית ליה קנין הגוף להשבאי וכן לישראל שפדאו ממנו. ויותר מזה נראה מדבריו ז"ל דאפילו לישראל יש לעובד כוכבים קנין הגוף ע"י כיבוש מלחמה או דינא דמלכותא וכן כתב הרשב"א ז"ל לפרש הא דיהבי כרגא אאינשי היינו ישראלים ואפ"ה יש להם קנין הגוף מטעם דינא דמלכותא ומייתי מהאי קרא דוישב ממנו שבי אבל הדבר תמוה אצלי דלא מצינו התם דחזקה יהי' עדיף מכספא:

וראיתי בכ"מ פ"ט מהל' עבדים שכ' על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' דכל הני דיניהם דין ועבד הנלקח ע"י מס מן הפחא או ע"י שבי במלחמה הרי הוא עבד לכל דבריו היינו משום דיש לישראל בהם קנין הגוף. ומסתפק הוא אם לקחו עובד כוכבים בכה"ג אם יש לו בהם קנין הגוף והביא מהך דגיטין דאמרינן בהדיא דהעובד כוכבים אין לו בו קנין הגוף אלא למעשה ידיו. וכן כתב להאי ספיקא בב"י ולא הבנתי דבריו ז"ל דא"כ דאין להשבאי קנין הגוף ה"ה דאין לישראל שקנאו ממנו קנין הגוף דמאי דקני ליה מקני ליה ובעיקר הך מילתא דע"י כיבוש מלחמה ושאר דינא דמלכותא לדעת הפוסקים דיש בהם קנין הגוף הוא להשבאי עצמו מקרא דוישב ממנו שבי וממילא הוא דה"נ ישראל הקונה ממנו יש לו קנין הגוף. וכן מבואר להדיא בדברי הרשב"א ז"ל שהבאתי לעיל. ומ"מ יש מקום לספיקו של הב"י ז"ל אם מכר השבאי לעובד כוכבים אחר אם קנאו קנין הגוף. אבל השבאי עצמו אם הוא בדינא דמלכותא פשיטא דיש לו קנין הגוף ואם מכרו לעובד כוכבים אחר נראה לי פשוט דאין לו קנין הגוף דלא עדיף מאם מכר עצמו לעובד כוכבים דאין לו בו קנין הגוף מגזה"כ דמהם תקנו. אבל משבאי דהשולח אין כאן קושיא. והוא ז"ל כתב דשבאי דהשולח מיירי ששבאו שלא ע"פ דינא דמלכותא וג"ז קשה דאם שבאו שלא כדין במה קנאו אפילו למעשה ידיו:

והב"ח ז"ל כתב לישב דברי הטור ז"ל שכ' אם גנבו וכבשו לעבד ג"כ קנוי לו גופו לישראל דיצא לו מסוגיא דפרק השולח דמיירי בסתם שבי' אפילו שלא כדין. וגם זה לא אבין דא"כ מאי קמיבעי ליה לרב פפא בהני דבי רב פפא בר אבא דמשעבדי באינשי מחמת כרגא תיפוק ליה בלא"ה כיון שכבשום לעבדים להם יש להם קנין. והיותר תמוה מש"כ דאפילו לעובדי כוכבים השבאי יש לו בו קנין הגוף ע"י שבי' שלא כדין וכי זה עדיף מאם מכר עצמו לו לרצונו ובדברי הטור ז"ל אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהכי פירושא אם גנבו היינו שגנב העובד כוכבים אצלו וכבשו בשביל גניבתו לעבד לו דזה הוי דינא דמלכותא אע"ג דהלשון דחוק:

וראיתי בב"י ז"ל שעמד על דברי הנימק"י ז"ל דבפ' השולח משמ' להיפך. והב"ח ז"ל כתב ליישב דלשינויא דרב פפא לא צריך למימר דלמעשה ידיו לבד נקנה לו אלא גופו קנוי לו כמו עמון ומואב דטיהרו בסיחון. והיינו קנין גמור כמו הארץ שלהם. וכבר כתבתי לעיל דהתוס' ז"ל כתבו שם להדיא להיפך דלא קנאו אלא למעשה ידיו וכן משמע דומיא דעובדי כוכבים בישראל דילפינן מוישב ממנו שבי דדעת רוב הפוסקים דאין להם קנין הגוף כללא דמילתא לא מצאתי שום הכרח לזה דיש לעובדי כוכבים קנין הגוף בחבירו באיזה אופן שיהיה. זולת הך דשמעתין דיהבי זוזי אאינשי דמשמע דגופן קנוי ולפי מש"כ לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל דאע"ג דעובדי כוכבים אינו קונה אותו אלא למעשה ידיו מ"מ כשבא לרשות ישראל ועשה בו מלאכה נקנה לו הגוף גם קודם טבילה גם מכאן אין ראיה ועדיין צ"ע:

שוב ראיתי בב"י ז"ל שכתב דדעת הרשב"א ז"ל דאין לשבאי קנין הגוף בחבירו מהא דכתב בתשובה דעבד ישמעאלי אינו קנוי לרבו קנין הגוף אלא קנין פירות' לפי שאין העובדי כוכבים קונים זה מזה כו'. ומדבריו בחידושיו ז"ל מבואר להיפך כמו שכת' כאן בשמעתין דיש להני קנין הגוף מקרא דוישב ממנו שבי ודו"ק היטיב בכל הנ"ל:

ובעובדא דבלוריא הגיורת לגירסת רש"י ז"ל דלפניה טבלו. וכן הביא הרמב"ן ז"ל ממכילתא משמע נמי דבכל גוונא יכול לטבול לשם בן חורין כשהוא עבד לעובדי כוכבים ואם יש עבדים שנקנין לעובד כוכבים קנין הגוף היכי נקיט בפשיטות דיצא בן חורין:

ויש לדקדק עוד בשמעתין הא דנקט וקדם וטבל לשם בן חורין הא תרתי בעינן מילה וטבילה וע"י טבילה לחוד לא יצא בן חורין עדיין ואפשר דמיירי שכבר מלו אבל מסתימת לשון הש"ס והפוסקים לא משמע כן וצ"ל דע"י טבילה לחוד ג"כ זכה בעצמו לצאת מרשות רבו כיון דאין עליו אלא קנין דמים:

וממה שהשמיט הרי"ף ז"ל הא דרבא בהני דיהבי זוזי אאינשי אכרגא הי' נראה דסמיך אהא דב"מ פרק איזהו נשך. דאיתא נמי התם מימרא דרבא. ומשמע התם דלענין ריבית הוא דקאמר דמלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא אבל לא שיהיה בהם קנין הגוף לענין גיטא דחירותא ועיין ב"ח ז"ל שכתב דהך דאיזהו נשך מיירי בישראל והך דהכא מיירי בעובד כוכבים עיין שם:

גמרא גר בימים הקדמונים שמל ולא טבל ר"א אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו כו". ומסיק. דבטבילה ר"א ור"י מודה דסגי דילפינן מאמהות ובמילה לחוד הוא דפליגי ר"א ס"ל דבאבותינו לא הואי טבילה וילפינן מאבות דמילה לחוד סגי ורבי יהושע ס"ל דבאבות טבילה נמי הוי וא"כ ליכא למילף למילה לחוד. וטבילה לחוד הוא דילפינן מאמהות משום דס"ל נמי דדנין אפשר משאי אפשר ורבנן ס"ל נמי כרבי יהושע דבאבות טבילה נמי הוי. ומאמהות לא ילפי משום דאין דנין אפשר משאי אפשר ע"כ ס"ל דבעינן שימול ויטבול. וצריך לדקדק בהא דילפי מאבות אי במה מצינו לחוד הוא דילפי או מאיזה לימוד מן המקרא. ואם נאמר דבמה מצינו ילפי קשה קצת הא באבותינו הרצאת דמים נמי הוי. וכיון דבגר לא מעכב כדילפינן בכריתות א"כ מנ"ל דמילה וטבילה מעכבין. ובשלמא לר"א ור"י דלא בעי אלא חדא. לר"א מילה או טבילה. ולר"י טבילה לחוד. א"כ הא דילפינן במה מצינו הוא לקולא דלא בעי אלא חדא כמו שמצינו באבות. דלאצרוכי חדא לא איצטריך למילף במה מצינו דמסברא פשיטא לן דבעי חדא דבמה יכנס תחת כנפי השכינה. אבל לרבנן דאמרי דאינו גר עד שימול ויטבול היכי ילפי במה מצינו דבעינן תרוייהו דילמא בחדא סגי כי היכי דהרצאת דמים לא מעכבי. ע"כ העיקר דרבנן ילפי בהקישא דככם כגר וכדאיתא בכריתות ובהרצאת דמים לחוד הוא דגלי רחמנא דלא מעכב לדורות. כיון דלא