קרן אורה יבמות נז

גמור דמסתמא טבל בפני ג' ואין צריך להביא עדים. וכן פירש הה"מ ז"ל שם. וכתב עוד דלהכשיר בנים שנולדו לו קאמר. וכדמשמע בגמרא שרצו לפוסלו משום דהוה בר ארמאה וארמייתא שלא נתברר טבילתן ע"פ ב"ד וקאמרי מי לא טבלא לנדותה מי לא טבל לקירויו. וכיון שנוהגין דת ישראל אין פוסלין אותן. וכן יש לפרש דברי הרי"ף ז"ל וכמו שכתב הה"מ ז"ל. וא"כ אין ראיה דס"ל להרי"ף והרמב"ם ז"ל דבדיעבד כשר אפי' אם טבל בפני שנים. ומדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דאינו גר כלל וכמו שכתב ג"כ הש"ג משמו. וא"כ צ"ע מה שפסק בש"ע דלהרי"ף והרמב"ם ז"ל בדיעבד אם טבל בפני שנים ונשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה. ומדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן. ובדברי הרי"ף ז"ל ג"כ אין זה אלא לפי מה שפירש הרא"ש ז"ל דבריו דבדיעבד מהני בפני ב' אבל לפי פי' הרשב"א והרמב"ן ז"ל לא מהני אלא אם קיבל עליו תחילה עול מצות. ולפי מה שפירשתי דברי הרי"ף וכמו שכתב הה"מ ז"ל דלשון הרי"ף ז"ל יתפרש כדברי הרמב"ם ז"ל לא שמעינן כלל דמהני אם ברור לן שטבל בפני ב'. ובב"י סי' רס"ח כתב דכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד. ולענ"ד נראה כמו שכתבתי בדברי הרמב"ם ז"ל (שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן ז"ל שהקשה לדברי הרמב"ם ז"ל. כדבסמוך):

אלא דלפ"ז קשה הא דעבדי' דר' חייא דאטבלא לההיא כותית לשם אנתתא. ואמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה כדרב אסי. ולפי הנ"ל הא דרב אסי מילתא אחריתי היא משום שהיתה נוהגת דת יהודית אבל הכא דראשי' טבילתה היתה לשם אנתתא וודאי לא מהני. והפי' הפשוט בשמעתין הוא כמו שכתב הנימק"י דטבילות אלו היה בפני ג' אלא דקמ"ל דאע"ג דלא כיוונו לשם גירות. כיון שנתכוונו לשם דת יהודית סגי בטבילה זו. והכי משמע בירושלמי פרק האומר הביאוהו הפוסקים:

ומלשון הרי"ף ז"ל שכתב דבדיעבד לא פסלינן לבריה. י"ל דס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דבנו נמי פסול ופגום הוא ואם הוליד בת פגומה לכהונה. וכן מוכח מהאי עובדא דהוו קרי ליה בר ארמאה. וכמו שכתב מהרש"א ז"ל. ולדעת הרשב"א ז"ל דבנו לאו פגום צ"ל דמשום לעז בעלמא דהוו קריו ליה בר ארמאה הוא דקאמר הכא מי לא טבל כו'. ולשון הש"ע בא"ע ובי"ד נראין כסתרי אהדדי דבע"א ל סי' ד' כתב דהבת פגומה לכהונה משמע דס"ל כדעת הרשב"א ז"ל דלא פסלינן אלא בתו ובי"ד סי' רס"ח כתב דאם נשא ישראלית וילדה בן לא פסלינן ליה כיון שטבל בינו לבין עצמו משמע דמכותי גמור גם הבן פסול הוא וכ"ז צ"ע בדברי הפוסקים:

גמרא הלוקח עבד מן העובד כוכבי' בימי' הקדמוני' וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו ב"ח מ"ט משום דעובד כוכבים גופו לא קני מאי דקני הוא דמקני ליה לישראל וכיון דאין לישראל בו קנין הגוף יכול להפקיע שעבודו. ויש לדקדק הא אמרינן בבב"ק בפרק בתרא (דף קיו) דכותי קני לישראל לגופי'. ומש"ה לא חשיב עבד עברי הפקעת הלוואתו אלא גזל גמור. וא"כ אמאי יכול להפקיע הכא שעבודו כיון דיש לו בו קנין הגוף בק"ו מישראל. וראיתי בנימק"י שכתב דהא דאמרינן התם דגופו קנוי היינו בתורת משכון והוי כמלוה שיש עליה משכון דאסור ליטול משכונו ממנו דהוי גזל. משמע מדבריו ז"ל דאין לכותי שום קנין הגוף בעבד דהא כותי לא קני משכון. וכן כתב הרשב"א ז"ל דקודם טבילה מהני בזה אי אמר ליה באפי תרי זיל. ולענ"ד לא נראה כן דהא ס"ד דהש"ס דאפי' אם העובד כוכבים עצמו היה נמכר לישראל ג"כ אין גופו קנוי ליה. וכדפריך רב אחא ואימא בכספא וטבילה. והתם ליכא למימר שלא יהיה לו קנין הגוף כלל דלא גרע מעבד עברי הנמכר לישראל דאמרינן דגופו קנוי ולא מהני אי אמר ליה באפי בי תרי זיל. אלא ע"כ קנין הגוף ממש קאמר דלית ליה. אבל מ"מ יש לו קנין הגוף למעשי ידיו. ולא מהני נמי כי אמר ליה באפי בי תרי זיל. וא"כ ה"נ בעובד כוכבים גופי' יש לו קנין הגוף למעשה ידיו אלא כיון דאין גופו קנוי לו לגמרי חשיב כשעבוד בעלמא ויכול להפקיע שיעבודו. אלא דלפ"ז אין שום נ"מ בהא דאמרינן דעובד כוכבים לא קני ליה לגופי' כיון דהשתא נמי לא מהני אי אמר ליה באפי תרי למיזל. ובהפקר לחוד וודאי יוצא לחירות. ורש"י בהשולח כתב דהא דאין קונין זה מזה היינו דלא בעי שיחרור. וצ"ע דהיכן מצינו שיחרור בעובד כוכבים וע"כ צ"ל דנ"מ לענין הולדות דבעובד כוכבי' כיון דלא קני לגופי' אין הולדות לרבו. וכן כתב הש"מ בשם הרא"ש שם בבב"ק:

ואכתי יש לדקדק אי נימא נימא דיש לעובד כוכבים בחבירו קנין הגוף למעשה ידיו. א"כ היכי יכול להפקיע ע"י טבילה לשם בן חורין מידי דהוי בחמץ והרהינו אצלו דאין החמץ מפקיע השעבוד וה"נ אמאי יכול להפקיע כיון דיש לו קנין הגוף קצת בו. ע"כ נראה לקיים דברי הריטב"א ז"ל דעובד כוכבים בעובד כוכבים אין לו קנין כלל דמהיכ' תיתי נימא שיהיה לו קנין הגוף. כיון דהתורה אמרה ולא הם קונים זמ"ז ואין כאן מקום לחול קצת קנין אלא מחמת משכון. וכיון דעובד כוכבי' לא היה קני משכון אין לו קנין כלל. ומש"ה כי מכרו נמי לישראל אין לישראל אלא מה שיש לעובד כוכבים בו. ושפיר יכול להפקיע שעבודו אבל אם נמכר העובד כוכבים עצמו לישראל שפיר יש לישראל בו קצת קנין מתורת משכון. ואפשר היינו נמי טעמא דעבד עברי גופו קנוי. ורב אויא הוא דחדיש ואמר דיש לישראל בו קנין הגוף ממש. וע"ז פריך רב אחא ואימא בכספא וטבילה והיינו משום דעיקר הקנין שנתנה תורה בעבד ואמה הוא כדי לעבוד בהם. והוא דוקא אחר הטבילה דמותר לעבוד בהם. אבל קודם טבילה דאסור להשהותן ולעבוד בהם. אפשר דאין לו בהם קנין הגוף ממש. ונ"מ דאין הולדות שלו. אבל לענין הפקעת שעבודו גם רב אויא מודה דאינו יכול להפקיע משום דלכ"ע יש לו בו קצת קנין הגוף למעשה ידיו. כמו בעבד עברי. אבל הא דאמר רב אויא לא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים גופיה קני משמע דלהאי דינא קאמר דאינו יכול להפקיע עצמו ע"י טבילה אבל אם לאו גופיה קנוי יכול להקפיע עצמו. ועדיין צ"ע בזה:

דף מו ע"א לפני אין לאחריה לא. ומשני לפניה היינו קודם שנתגיירה בין בסתם בין במפרש ואפילו טבלו סתם קודם רבן מסתמא לשם בן חורין טבלו. אבל לאחר שנתגייר הרב צריך שיאמרו דלשם בן חורין טבלו אבל בסתמא טבילתן לשם עבדות הוא זו היא גירסת רש"י ז"ל אבל גירסת הרי"ף ז"ל בפניה אין שלא בפניה לא. ומשני בפניה בין בסתם בין במפרש כו'. וצריך לדקדק למאי דס"ד דבפניו דוקח מ"ט דקנו עצמן ב"ח כיון דס"ל דגופיה קנוי. בשלמא לגירסת רש"י ז"ל א"ש דלפניו היינו עד שלא נתגייר וכשהוא עובד כוכבים מודה רב חסדא דאין גופיה קנוי. ומש"ה קנה עצמו בן חורין. אבל לגירסת הרי"ף ז"ל דהכל מיירי אחר שנתגייר א"כ בפניה נמי אמאי קנה עצמו ב"ח. וצ"ל כיון דטבל בפניה מדעת עצמו והיא שתקה ש"מ דניחא לה דליטבלו לשם בן חורין. והרי הוא כמו שנתנה להם רשות לטבול לשם בן חורין וא"כ נ"מ דאפילו בעובד כוכבים גופיה דקני ליה לגופיה אם טבל בפני רבו ולא אמר רבו דמטבילו לשם עבדות קנה עצמו ב"ח. כיון דס"ד השתא דישראל הקונה מן העובד כוכבים ג"כ קני ליה לגופיה ואפ"ה בפניו קנה עצמו בן חורין אלא דקשה היכי יצא לחירות בלא שיחרור כיון דגופו קנוי צריך גט שיחרור. וי"ל דכ"ז שלא טבל לשם עבדות סגי ליה בהפקירא לחוד. ועיין בחוסן ישועות מה שכ' בשם הרמב"ן ז"ל ולא מצאתי זאת בדברי הפוסקים לדעת הרי"ף ז"ל שיוכל לטבול לשם בן חורין בפני רבו בעובד כוכבים שמכר עצמו לישראל. ומדברי הרי"ף ז"ל לא משמע כן שכתב סתמא הא דלא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים. משמע דבכל גוונא דוקא בלוקח מן העובד כוכבים בין בפניו בין שלא בפניו. ועיין בנימק"י שכתב ג"כ דצריך גט בעובד כוכבים שמכר עצמו ע"ש:

ודברי הרמב"ם ז"ל בהאי דינא צ"ע. כי הוא ז"ל לא כתב לחלק בין לקח מן העובד כוכבים או עובד כוכבים שמכר עצמו. וכבר נחלקו בדעתו ז"ל הכ"מ והלח"מ ז"ל. ודעת הלח"מ ז"ל שהרמב"ם ז"ל פסק כרב אחא דבכל גוונא אין לישראל קנין הגוף בעבד אלא לאחר טבילה. אבל לשונו ז"ל שם הלכה ה' הוא להיפך שכתב דעובד כוכבים שקנה את העובד כוכבים לעבד אינו קונה אר מק אותו אלא למעשה ידיו אעפ"כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל משמע דאפילו לקח מן העובדי כוכבים נקנה גופו לישראל ודחק הכ"מ ז"ל לפרש או דלאחר טבילה קאמר או אם מכר עצמו לישראל ושניהם דחוקים. ובאמת יש לדקדק במאי דמחלק הש"ס בין לוקח מן העובד כוכבים ללוקח העובד כוכבים עצמו הא קרא כתיב וגם מבני התושבים כו'. וממשפחתם אשר הולידו בארצכם ודרשינן בסיפרא היינו בניו ובנותיו. ובכולן נאמר מהם תקנו היינו קנין הגוף. אלמא דאפי' מכר העובד כוכבי' בימי' הקדמו' בנו או בתו גופו קנוי לישראל אע"ג דאין לאביו העובד כוכבים שום זכי'. ע"כ הי' נראה דהא דמהני אם קדם וטבל לשם בן חורין. היינו דוקא בלוקח מן העובדי כוכבים. ואם אין רצון העבד לזה וקדם וטבל לשם בן חורין בזה קנה עצמו בן חורין משום דאכתי אין עליו קנין הגוף כיון שלא נתרצ' העבד במכירתו אבל אם המכירה הוא ברצון העבד אין שום חילוק בין אם מכרו עובדי כוכבים או מכר את עצמו בכל גוונא קנוי גופו לישראל דהתורה נתנה קנין הגוף לישראל בעבדו. וזה שכתב אם חזר ומכרו לישראל הרי גופו קנוי לו היינו כשמכרו ברצון העבד וזה שכתב גבי דין קדם וטבל הלוקח עבד מן העובדי כוכבים דלדברי הלח"מ הוי ליה להרמב"ם ז"ל לכתוב סתם לקח עבד וקדם וטבל כו'. ועוד יתבאר **(כל אלו הענינים אשר ידברו מעניני גר או מעניני קנין עבד זה רק היה נהוג ביעי הבית או כאשר גרו אבותינו בימי קדם בארצות הבבליים והפרסיים או שאר עובדי כוכבים ועכשיו ע"פ חוקי המלוכה אסור לנו אלו הענינים כתורה וכמצוה עלינו ע"פ חז"ל למלאות צוויה, כי הם חיינו ורות אפילו הענינים האלה יבואו רק לפלפל בהלכה ולהבינה על נכונה)**