קרן אורה יבמות מו

אמר יחזור ויבעול ויקיים. ור"א אמר דיוציא ועיין ברשב"א ז"ל שם ודו"ק:

והתוספות ז"ל הקשו לר"ל אמאי פטור מן הקרבן כשאין הולד בן קיימא. ותי' דהוי כמו קטן שבא על יבמה גדולה דתגדלנו. ולא דמיא להא דהתם התירה הכתוב כדילפינן התם מקרא אבל הכא כיון דאיכא איסורא אכתי הויא אשת אח שלא במקום מצוה. וע"כ צ"ל כמו שכ' הרשב"א ז"ל דלא אסרה תורה מעיין עליו אלא מחמת ספק וכי אין הוולד בן קיימא למפרע היא זקוקה לו ואין כאן איסור אשת אח. אע"ג דלענין לפוטרה ביבום אינה ראויה כלל גזה"כ הוא מעיין עליו. אבל מ"מ אין עליה איסור אשת אח למפרע אם הפילה ולמאי דמסקינן דאין הוולד פוטר עד שיצא לאויר העולם. א"כ בשעת עיבורה זקוקה היא ליבם בכל גוונא ואסירא לתרוייהו. ואפ"ה לא דמי הני תרי איסורי דליבם אם אין הולד בן קיימא לא עבר באיסור אשת אח למפרע ולעלמא משמע דבכל גוונא אם בא עליה אחד מן השוק עבר בלאו דלא תהי' אפילו אם הולד בן קיימא. כיון דאינו פוטר עד שיצא לאויר העולם. ובירושלמי ריש פ' ד' אחין משמע דהא דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם היינו משום דצריכה שתדע מחמת מה נפטרה עיין שם:

שם ואי ס"ד ביאת מעוברת שמה ביאה כו' תיפטר בביאה של חברתה. לפי מאי דס"ד דצרתה נפטרה ע"י העובר קודם שיצא לאויר העולם א"כ תיקשי ממתניתין דנדה דתנן בן יום א' פוטר מן היבום. אבל עובר לא. וצ"ל דע"י העובר לחוד לא מיפטרא שמא לא יהא בן קיימא ובעינן דוקא בן יום אחד. והש"ג והיש"ש ז"ל כתבו דאפילו אם נולד מת אלא שכלו לו חדשיו והיה לו חיות מעט במעי אמו ששמעו אותו צועק אף ע"ג דיצא לאויר העולם מת ה"ז פוטר מן היבום. ולפ"ז קשה מאי אירי' יום אחד אפילו עובר נמי. וכדפריך הש"ס התם בנוחל ומנחיל. ומה שהביא ראיה מדקאמר התם דוקא משום דהעובר מיית ברישא אבל אם היא מייתא ברישא הי' יורש להנחיל לאחין מן האב אין ראיה. דהתם דוקא דמתה האם הולד הוי כמונח בקופסא והרי הוא כמו שיצא לאויר העולם אבל בלא"ה לא מיקרי חי עד שיצא לאויר העולם כי היכי דאין מצווין על הריגתו כל שלא נולד. ומהא דנזיר אין ראיה די"ל בנדרי' הלך אחר לשון בני אדם וצ"ע בד" הופסקי':

ובש"ע סימן קס"ד ראיתי כמה דברים שצ"ע. הרמ"א ז"ל כתב בשם הגמרא דאם חלץ בתוך ג' צריכה חליצה אחרת מן האחים וכבר כתבתי לעיל דשמעתין מוכח דאינה צריכה חליצה דאל"כ מאי פריך לר"י אינה צריכה חליצה מן האחים מיבעי ליה:

עוד כתב הרמ"א ז"ל בסעיף ה' שם גבי כונס את יבמתו דאם רצה מוציא בגט וחליצה. ולעיל כתבתי דמלשון רש"י ז"ל לא משמע כן ובחליצה אינו יכול לפוטרה אחר שכבר בא עליה:

והב"י כתב שם דאם חלץ למעוברת והפילה או חולצת או מתייבמת וגם זה קשה דליכא למ"ד הכי כיון דשמה חליצה לפוסלה מן הכהונה ודאי דאסורה ליבום לכל האחין:

דף לו וא"ת הלך אחר רוב נשים כו' הולד אינו פוטר. משמע דאם הי' הולד פוטר היתה מותרת להנשא לשוק מטעם רובא. וקשה לדעת הרי"ף ז"ל בריש האשה בתרא דלרבנן נמי כל שהיא בחזקת יבום אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולא תנשא לשוק. וצ"ל דהתם הוי מיעוטא דשכיח יותר דאיכא נמי מיעוטא שאין מתעברות. ושם יתבאר יותר בעז"ה. ועיין מהרש"א ז"ל:

תוספות בד"ה ותנשא לאחר אי תימא כו'. ואין כאן תימא כ"כ דילמא ס"ל לר"א דלאחר ט' חולצת וכזעירי לקמן אבל מהא דתנן לא תתייבם עד שתדע משמע ליה דלא מתייבמת ולא חולצת עד אחר ט' שהיא הידיעה ממ"נ. ומאן דמקשה ולטעמיך ס"ל דעד שתדע משמע ידיעה ברורה ולא מחמת ספק. ויש לדקדק מנ"ל לר"א דלר' יוחנן מותר לכתחילה לחלוץ כשהיא מעוברת הא מכוליה שמעתא משמע דלא אמר ר"י אלא בדיעבד אם חלץ או כנס. וי"ל דמשמע ליה מהא דאמר ר' יוחנן דאין צריכה חליצה מן האחין דאפילו לכתחילה חולצת. או אפשר משמע ליה ממתניתין דליכא שום תקנה בתוך ט' אפילו בדיעבד. והיינו דקאמר ליה אביי אבל אי חלץ לה ה"נ דשריא:

ע"ב אי נמי עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא משום דרבנן כו' עיין בנימק"י שהקשה הא רבנן דר"מ נמי ס"ל דיוציא בגט עד אחר זמן איסור א"כ אמאי לא קנסו נמי הכא באין הולד בן קיימא דיוציא. ותי' דכיון דלא הוכר עוברה וסבר הוא לעשות מצוה לא קנסו אותו. וא"כ אמאי לא קאמר אביי דע"כ לא קאמר ר"מ אלא התם דליכא מצוה אבל הכא דאיכא מצוה מודה דהא לרבנן נמי צריך לחלק כן דלא נחלקו ר"מ ורבנן אלא אי קנסינן ליה לעולם אבל גט גם רבנן מודו דצריך ליתן גט אפי' באשת כהן שתאס' עליו עולמית. וא"כ הכא אמאי יקיים ע"כ משום דסבר לעשות מצוה. וא"כ לר"מ נמי היינו טעמא. ועוד דמאי קאמר דר"א ור"מ אמרו ד"א הא רבנן נמי מודו דיוציא אם לא משום דלא הוכר עוברה וסבר לעשות מצוה ור"א לא ס"ל טעמא דמצוה אבל מנ"ל דס"ל כר"מ דקניס לעולם. ולפי מש"כ לעיל דהא דאמר ר"א יוציא היינו לאחר שיחזור ויבעול א"ש דעל כרחך כר"מ ס"ל דקניס לעולם דהא אחר זמן איסור הוא. כיון שכבר הפילה ואפ"ה אמר יוציא דלרבנן בכה"ג אין צריך להוציא כמו במניקת לאחר כ"ד חודש. וכן משמע לישנא דמתניתין דאין הולד של קיימא. ומד' הב"ש סי' קס"ד משמע דלד' הנימק"י בהוכר עוברה אפילו לאחר שהפילה יוציא בגט ולא ידעתי מנ"ל הא קי"ל כרבנן דאין צריך להוציא אלא בזמן האיסור כדקאמרי ולכשגיע זמנו ליכנוס יכנוס. ומה שהקשה למה לא קנסו במתניתין היינו קודם שהפילה. וכבר כתבתי לעיל דלדעת רש"י ז"ל לרבנן לא סגי דלא יקיים דבחליצה ג"כ אינו יכול לפוטרה. ובלא"ה לא הבנתי קושית הנימק"י במתניתין למה לא יוציא בגט כיון דקי"ל כר"ל דביאת מעוברת לא שמה ביאה. אם כן כניסה שלו לאו כלום היא ובהפרשה בעלמא סגי וגט מאי בעי הכא כיון דלא קנאה כלל. והרשב"א ז"ל באמת לא גרס בד' ר"א יוציא בגט מטעם זה ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל דמצריכה גט אם הולד ספק בן קיימא מ"מ להצריכה דוקא גט. זו מנין לנו כיון דאין כניסתו כלום. ולר' יוחנן שפיר איכא לאקשויי יוציא בגט דהא לדידיה שמה ביאה וכנוסה היא וגם בזה י"ל כיון דאינה אלא ספק כנוסה לא קנסינן לה להצריכה גט אלא דלפ"ז הוי מצי לחלק לר"א בין נושא מעוברת חבירו דלהוציאה מתחת בעלה ובין הוצאה דהכא דעדיין לא באת לרשות יבמה אלא דז"א דהא בנושא מעוברת חבירו ג"כ כבר הוציאה בשעת זמן האיסור ואפ"ה שרי להחזיר לאחר זמן האיסור ואי קניס התם שלא להכניסה ה"נ בנושא מעוברת הי' צריך לקנוס שלא יחזירה ועיין בזה בדברי האחרונים ז"ל ודו"ק. ועי' בדברי הרשב"א ז"ל לקמן בשמעתין גבי קידש וברח שהאריך קצת בזה ודעתו ג"כ דאין צריך להוציא ע"ש שהאריך בדברי הראב"ד ז"ל. ועיין בלח"מ ובמשנל"מ ז"ל מש"כ שם בזה בפי"א מהל' גירושין:

תוספות בד"ה ולא קתני יפריש. כתבו לתרץ הא דסוט' משום דאסירא ליה מדאורייתא. ומטעם זה הורה הר"י מאורלייניש ז"ל באחד שקידש מינקת חבירו דסגי בהפרשה בעלמא כיון דבלא"ה אסירא ליה דכלה בלא ברכה אסורה כנדה אפילו לר"מ. והמהרש"א ז"ל הקשה דהא גבי סוטה לא מהני לר"מ מה שאסורה עליו משום סוטה. ולדידי לא תיקשי דודאי היכא דנולד איסור אח"כ לא מהני לר"מ כיון דכבר נשא מעוברת וקנסינן ליה שיוציא עולמית מאי אהני מה שנאסרה אח"כ עוד איסור אחר וכי בשביל זה יפטר מן הקנס אבל בקידש מינקת דהאיסור האחר הוא מיד בשעת קדושין ודאי יש לומר דגם ר"מ מודה דלא קנסינן ליה לעולם. וכדאמרינן הכא אבל הכא מדאורייתא מיפרש פרשו מינה. אלא דיש לדקדק הא רבא לא ס"ל הכא לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן דאמר ר"א ור"מ אמרו ד"א. ויש לומר דלר"מ הוא דלא ניחא ליה לחלק בין דאורייתא לדרבנן כיון דר"מ קנים על מה שעבר על איסור כבר. א"כ באיסור דאורייתא מסתבר יותר לקנוס אותו. אבל רבנן דאמרי יוציא בגט אינו אלא שלא יעבור עוד ובאיסור דאורייתא אין לחוש לזה משום דחמיר ואפשר לומר ג"כ איפכא דר"מ הוא דלא קנים באיסור דאורייתא משום דד"ת אין צריכין חיזוק לענשו בקנס אבל לרבנן דלאו משום קנסא אמרי דיוציא בגט אלא להפרישו מאיסורא באיסור דאורייתא ג"כ צריך להפרישו בגט אע"ג דיש לו היתר לאחר זמן. וכן משמע ממה שהקשה הנימק"י אמא אינו מוציא בגט במתניתין אם כנס מעוברת והכא איסורא דאורייתא הוא דאיכא. וגם עיקר סברתם שכתבו לפרש הא דיכול להפרישו הוא משום דעתה נולד איסור דאורייתא הוא קצת דחוק כיון דבלא הקינוי והסתירה לא היתה ראויה לו לעולם. ועיין תוס' סוטה שם שכתבו דתוך ג' אפי' לר"מ א"צ להוציא דדוקא גבי מעוברת משום סכנת הולד הוא דאינה שותה דקנסוהו התם להוציא בגט לעולם. אבל ניסת תוך ג' מאי דהוי הוי ותו לא קנסינן ליה להוציא. ונראה דתוך ג' מודו דצריך להוציא כדמשמע לקמן בקידש וברח אלא דלאחר ג' ר"מ נמי לא קניס להוציא לעולם ודוקא גבי מעוברת דאיכא סכנות נפשות הוא דקנים:

דף לז גמרא מי עבדינן תקנתא לכהן כו'. לפי מה שכתב הרא"ש ז"ל דבמעוברת נמי מהני בריחה. א"כ אין צריך לעשות תקנה לכהן דהא יש לו תקנה לברוח. והנימק"י ז"ל כ' דגבי מעוברת וברת לא מהני בריחה. וכן משמע מדברי התוס' ז"ל