קרן אורה יבמות מה

נמי לא שרפינן כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' משכב ומושב ואולי יש לפרש דפליגי אם היה לה ווסת בגיותה ובראיה ראשונה בגירותה פליגי ר"י אומר דמטמאה מעל"ע דהוי כאין לה ווסת דלא אזלי בתר ווסתות שהיו לה בגיותה. ור' יוסי ס"ל דדי' שעתה כיון שיש לה וסת. ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר האי דינא וצ"ע. שוב ראיתי דברייתא זו הובאה בפ' אלו נערות ועי' פירש"י ז"ל שם. ובירושלמי בפירקין מייתי ג"כ הא דר' בא דאנוסה אין צריכה להמתין. ופריך עלה ממתניתין דמפרישין אותם ג' חדשים. ומשני שאני הכא משום תיקון הולד. ופי' הק"ע משום דאיכא הכא חשש ממזרות ויש לפרש גם כן כמו שכתב הרי"ף ז"ל דהכא שייך תיקון הולד דלאו לזנות נתכוונה. ולמאן דאמר אנוסה אסורה משמע דאין חילוק בין עקרה וזקינה ודווקא קטנה היא דאמר שמואל דלא גזרו בה בזנות. וא"כ מאי פריך הש"ס לעיל והא אינה מתעברת מביאה ראשונה. ומאי נ"מ הא מ"מ צריכה הפרשה כמו אנוסה דעלמא אפילו אינה ראויה לילד. וצ"ל דהכא לא היו מפרישין אותם בדיעבד משום גזירה לחוד. ועיין בדברי הרמ"א ז"ל מה שכתב אשה שנאנסה תחת בעלה צריכה להמתין ובמה שכתבו האחרונים ז"ל ויפה כתב בעל ישועות יעקב בזה בדברי הא"ז ע"ש:

הדרן עלך פרק ד' אחין בס"ד החולץ פרק ד תוס' בד"ה ונמצאת מעוברת בחולץ תוך ג' איירי כו'. ובש"ס פליגי ר"י ור"ל אם חלץ למעוברת ר"י ס"ל דחליצת מעוברת שמה חליצה ור"ל ס"ל דלא שמה חליצה ומדמי הש"ס חולץ למעוברת לנמצאת מעוברת ולר"ל בתרווייהו לאו בת חליצה היא. ולכאורה יש לחלק דדווקא בחולץ למעוברת הוא דאמר ר"ל דחליצה לאו כלום היא. כיון שחלץ לה באיסור. אבל נמצאת מעוברת דמה"ת מותר לחלוץ לה דילמא מודה ר"ל דשמה חליצה. וי"ל דזיל בתר טעמא כיון דטעמא דר"ל משום דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן א"כ כי נמצאת מעוברת מעיקרא לאו בת חליצה היא. וכן נמי לדרשא דקרא ובן אין לו עיין עליו ממילא שמעינן דכ"ז שהיא מעוברת לאו בת חליצה היא. א"כ מעיקרא לאו בת חליצה היא אפילו קודם שנודע שהיא מעוברת. ועוד היה נראה דג' חדשים דיבמה מה"ת הוא שמא מעוברת היא ואסורה עליו איסור ערוה. וכן משמע לקמן בפירקין:

וכתבו התוס' ז"ל עוד דאי לאחר ג' אמאי חייב בקרבן כיון דלא הוכר עוברה מאי הוי ליה למיעבד ואנוס הוא כדאמרינן בשבועות גבי שלא בשעת ווסתה. והוי מצי למימר בלא"ה משום דהוי טעה בדבר מצוה כדאיתא בפסחים. וי"ל דכתבו כן למ"ד דבעינן דווקא עשה מצוה והכא לא עשה מצוה:

והנה לדעת הרמב"ם ז"ל בהל' שגגות באשתו נדה חייב אפי' שלא בשעת ווסתה אם היתה נדה מעיקרא משום דהוי ליה לשיולי אע"ג דאינו מחויב לשאול ולא מיקרי אנוס י"ל דה"נ כיון דמיעוטא אינו ניכר לשליש ימיה ג"כ לא מיקרי אנוס והוי ליה להמתין עד שיצא מכלל הספק ועי' במשנל"מ ז"ל שם בהל' שגגות ובק"ע ריש פירקין ולקמן פרק האשה רבה ודו"ק:

גמרא במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא כו'. נראה דלהאי שינויא דמקרא נפקא לן אפילו אם יבא אליהו ויאמר דאפולי מפלה לא תתייבם ולמ"ד סברא היינו משום דאנן לא ידעינן ואיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן. אבל אם יבא אליהו ויאמר דנפל הוא בת יבום היא. ובטעמא דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כתבו התוס' ז"ל דכל שאי אפשר להתברר עכשיו לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע למיחשבא בת חליצה ויבום. והנימק"י כתב דהיינו טעמא משום דאפי' אם הפילה לא ידעינן אם מתחילה היתה עומדת להפיל שמא מתחילה. היה ראוי להיות וולד בן קיימא ואח"כ נולד דבר שנעשה נפל. ויש לדקדק לפ"ז למ"ד דקטנה חולצת א"כ קטנה מעוברת חליצתה חליצה דהא וודאי תפיל. וא"כ לקמן כי פרכינן לר"ל מהא דתניא הרי זו לא תינשא צרתה שמא יהא הולד בן קיימא. ולר"ל אפי' אינו בן קיימא אין חליצתה חליצה ולוקמא בחליצת קטנה דאם אין הולד בן קיימא חליצתה חליצה דהא למפרע נפל הוא. אלא דחיישינן שמא יהא הולד בן קיימא. ועוד אמאי לא שמה חליצה כלל וכשירה לכהונה דילמא הולד מעיקרא נפל הוא והרי היא בת חליצה ואמאי לא תיפסל לכהונה מספק. ודברי התוס' ז"ל הם להיפוך מסברת הנימק"י ז"ל דלד' התוס' צ"ל דא"א לידע עתה אם הוא נפל. ולדברי הנמק"י אפשר לידע גם עתה שיהיה נפל. ולדברי התוס' ז"ל ע"כ צ"ל דדווקא לענין זה הוא דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע לעשותה בת חליצה ויבום. אבל לשאר דברי' מצינו לקמן גבי סריס דאמרינן נעשה סריס למפרע ואפשר לומר דדברי התוס' והנימק"י הכל אחד הם והיינו דזה א"א להודע עתה שהוא נפל דקודם הפלה יכול להיות שיהי' הוולד של קיימא. ומש"ה ליכא למימר איגלאי מילתא למפרע דמי יודע שמתחילתו הי' עומד להיות נפל. ובהא פליגי ר"י ס"ל דאם יבא אליהו ויאמר דסופה להפיל הרי הוא כלא הי' ובת חליצה ויבום היא ור"ל ס"ל דכ"ז שלא הפילה הרי היא בכלל מעוברת. וכי היכי דאם הולד של קיימא אסורה היא גם בשעת עיבורה ה"נ כשאין הולד של קיימא ואפילו קטנה כ"ז שיש לו שארית אפילו עובר לאו בת חליצה היא. והמשנל"מ ז"ל בפ"ו מהל' גירושין חקר אם קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום אם יכול לגרשה בתוך ל'. וכי חלו הקידושין איגלאי מילתא למפרע דמגורשת היא ובא ללמד מהא דר"ל דאמר גבי חליצה איגלאי מילתא למפרע לא אמרינן וכפי שיטת התוס' ז"ל מחמת דא"א לידע העתידות וה"נ שם אין לידע עתה העתידות ואין יכול לגרשה. ולענ"ד יש לפקפק בזה חדא כמו שכתבתי לעיל דדוקא לענין שתהי' בת חליצה ויבום הוא דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ועדיין אסורה עליו. אבל לשאר דברים ודאי אמרינן איגלאי מילתא למפרע. ועוד דלענין קדושין כה"ג כשמקדש ע"ת חלין הקדושין. וע"י קיום התנאי אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דהוי קדושין וא"כ הכא בביאה אמאי לא שמה ביאה. אלא ע"כ דוקא הכא הוא דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע. ואטו אם גירש אשה מהיום ע"ת וקידשה אחר קודם קיום התנאי ואחר כך נתקיים התנאי אטו לא הוי קדושין וצריך עיון יותר בזה בד' הפוסקים. ומש"כ הרשב"א ז"ל דאינו יכול לגרשה תוך ל'. היינו דוקא משום דאין שייך לגרשה קודם גמר הקדושין:

אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה מן הכהונה. ודקדק מהרש"א ז"ל אמאי לא פריך מהא דאסור בקרובותי' ותי' דלענין איסור קרובות מודה המקשן דלר"ל נמי אסור בקרובות אע"ג דלא שמה חליצה כי היכי שכ' הראשונים ז"ל דהוא אינו יכול לחלוץ לה אח"כ משום דהורע זיקתו אלא מפסלה מן הכהונה הוא דפריך. ול"נ דאי נימא דאהני חליצתה למיסר קרובות פשיטא דפסלה נמי מן הכהונה. כיון דשם חלוצה עלה וכיון דס"ד השתא דלא ליפסלה מן הכהונה ודאי אין שם חלוצה עלה כלל. ולא נאסר בקרובות וגם הוא או אחין יכולין ליבמה אחר חליצה זו. והא דלא פריך מאיסור קרובות נראה כמ"ש הרשב"א ז"ל דבלא"ה אסור בקרובותי' מחמת זיקה וק"ל:

אלא לדידך אינה צריכה חליצה מן האחין מיבעי לי'. מכאן קשה לדברי התוס' ז"ל בד"ה ונמצאת מעוברת שכתבו ואומר ר"י דנהי דלאו חליצה היא כו'. והא מוכח הכא דלר"י אפי' תוך ג' אינה צריכה חליצה מן כו'. וצ"ל דמש"ה כתבו ועוד דדיעבד אם חלצה וכולה חד תירוצא הוא. ועיין מהר"ם ז"ל. ובירושלמי בשמעתין משמע דצריכה חליצה אחריתי לאחר ג' ע"ש. ובדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דאינה צריכה חליצה אחרת כדמוכח משמעתין ומהא דלקמן וק"ל:

יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי ופי' רש"י ז"ל דבחליצה נמי לא אפשר למיפטרה הואיל ומ"מ בא עלי' נראה דאין זה אלא מדרבנן אבל מה"ת ביאתה לאו כלום היא ויכול אח"כ לפוטרה בחליצה ולקמן (דף לו:

) תנא משום ר"א יוציא. ופי' רש"י ז"ל דיוציא בגט בלא חליצה. ולר"ל א"א לומר כן כיון דלא שמה ביאה במה תיפטר אלא לר"ל ע"כ צריכה גט וחליצה. ואף ע"ג דהכא פי' רש"י ז"ל דלא סגי לה בחליצה. היינו מדרבנן בעלמא כמו שכ'. ור"א ס"ל דעדיף יותר שתצא בחליצה מלהתירה לקיים. ועוד נראה דלר"ל הא דאמר ר"א יוציא היינו לאחר שיבעול דת"ק