קרן אורה יבמות מא

וראיתי בתוס' זבחים (דף ע) בד"ה יבא איסור נבילה שהקשו למאן דאית ליה איסור מוסיף למה לי קרא דנבילה חל אחלב. וכי תימא מהכא יליף בעלמא שאני הכא דחלב קל דהותר מכללו. ומש"כ דנבילה אחלב הוא איסור מוסיף הוא תמוה דאיסור כולל הוא וצ"ל דלאו דוק' כתבו איסו' מוסף וכולל נמי דומיא דמוסיף ומש"כ דהיכי מצי למילף מינה בעלמא הא חלב קל הוא נראה מדבריהם ז"ל דס"ל ג"כ דלמאן דאית ליה איסור כולל אפי' קל על חמור חייל. ומש"ה מקשו היכי מצינן למילף מינה בעלמא. אבל מהא דאמר רבא בשבועות מ"ט דמאן דאית ליה איסור כולל משום דמידי דהוי אאיסור מוסיף משמע דלא ילפינן לה מקרא דנבילה דהא רבא גופא הוא דאמר האי מילתא דאמרה תורה יבא איסור נבילה. ואפ"ה קאמר דמאיסור מוסיף הוא דיליף לה. ובכל מילי דמיא למוסיף אפי' לקל על חמור:

ובאיסור מוסיף נראה דבסברא בעלמא פליגי. ומש"ה באיסור מוסיף ס"ל לרוב תנאי דחייל היינו ר"מ ור' יוסי. ובכולל הוא איפכא דר"מ לחוד הוא דס"ל איסור כולל. אבל ר' יוסי מודה לר"ש באיסור כולל דלא חייל. וכדאמר רבא לעיל. והיינו דקאמר מ"ט דמאן דאית ליה איסור כולל. אבל לשיטת התוס' ז"ל הכא דר' יוסי נמי מודה לר"מ באיסור כולל. א"כ היכן מצינו דמוסיף עדיף מכולל הא מאן דאית ליה איסור מוסיף אית ליה נמי איסור כולל היינו ר"מ ור"י. ומאן דלית ליה איסור כולל היינו ר"ש לית ליה נמי איסור מוסיף. אלא דהתוס' ז"ל לא כתבו כן אלא לר' חייא אבל לרבא ור' יוחנן מודו דלא ס"ל לר"י איסור כולל. והנה איכא מ"ד דר"ש נמי מודה דחייל בכולל כמו נבילה וטריפה אחלב דבהדיא אסרה תורה ובעלמא לא ילפינן מינה משום דהותר מכללו כדאמרינן בפ' גיד הנשה. אלא דיש לדקדק לר"ש למה לי נבילה מטריפה שמעינן לה דאי משום דטריפה מיתסרא מחיים הא למאן דאמר לאברים עומדת לא חל איסור טריפה מחיים לר"ש. וי"ל דמ"מ חייל איסור טריפה בבשר כמו שכתבתי לעיל:

ועדיין צריך לברר לדידן אם יש חילוק בין קדשים לחולין בדין זה והנה לפמש"כ לעיל דאימורין בטומאה או מעילה באימורים איכא כולל או מוסיף א"כ לא שמעינן לחלק בקדשים ולמימר דאפי' בלא כולל איסור חל על איסור. וא"כ לר' יוסי למאי דס"ל להתוס' ז"ל דלר' חייא אית ליה כולל ומוסיף ג"כ לא שמעינן לחלק בקדשים והדק"ל דילמא מש"ה לא תני מליקה משום דר"י מודה לפטור דנבילה קדמה. וכבר כתבתי לעיל בזה:

ולפ"ז יש לדקדק מהא דאמרינן בסוף פרק כל הפסולין בשר פסח שלא נצלה חייב עליו משום טומאה ומייתי ראיה מהא דאתרבי אימורין לטומאה. ומאי ראיה היא זו באימורין שפיר חייל איסור טומאה ע"י כולל. אבל בשר פסח שלא הוצלה דכוליה איסורא הוא היכי מצי חייל איסור טומאה עליה [וי"ל דמ"מ איסור כולל הוא מגו דאתסר בבשר קדשי' ומש"ה חייב נמי בפרי' הנשרפים] וריה"ג דס"ל בטמא שאכל בשר טמא פטור ע"כ לא ס"ל לחלק בין קדשים לחולין. ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

ודרך עברי בעיון בהלכה זו ראיתי בשער המלך ובטעם המלך שהאריכו בזה בפי"ז מהל' איסורי ביאה. וארשום בסימנים מה שיש לי לדקדק בדבריהם ז"ל:

(א) השער המלך ז"ל עמד על דברי הריטב"א ז"ל שכתב דנבילה לא חל על יוה"כ משום דאינו לא כולל ולא מוסיף. והקשה הוא ז"ל הא נבילה הוי איסור מוסיף מיגו דאיתסר לגבוה וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפרק גיד הנשה על גיד הנשה של נבילה. וכתב הוא ז"ל לחלק דבבהמה חולין לא שייך דאיתסר לגבוה משום דסתם בהמה לאו לגבוה קיימא. והקשה עוד מדברי התוס' זבחים דמיירי בעוף קדשים ואפ"ה כתבו דנבילה לא חיילא והא התם שפיר הוי איסור מוסיף. ולענ"ד נראה דגם זה לא בא לכלל איסור מוסיף דע"כ לא אמרינן דהוי איסור מוסיף מיגו דאיתסר לגבוה. היינו דווקא בנותר דעומד הוא קודם שנעשה נותר להקרבה. וכיון שנעשה נותר איתוסף עליו איסור לגבוה. אבל בבהמת קדשים דעדיין אינה ראויה להקרבה עד אחר שחיטה וזריקה אין כאן תוספת איסור לגבוה מחמת שנעשית נבילה כיון דעדיין לא היתה ראויה למזבח ועוד דמה שנאסרה לגבוה לאו מחמת איסור של נבילה הוא דאפילו אם לא נאסרה נבילה ג"כ אינה ראויה להקרבה כיון דלא נשחטה כראוי ולא הגיעה לשעת הקרבה כלל. וכן משמע בשמעתא דאכל אבר מן הטריפה דנבילה וטריפה לא הוי איסור מוסיף על אבר מן החי. וכמו שכתבו התוס' הכא:

(ב) הקשה עוד על הריטב"א ז"ל הא יוה"כ הוא בככותבת ונבילה בכ"ש לר"ש דאמר כ"ש למכות ואמאי לא יחול איסור נבילה על יוה"כ ע"ש באורך. ולדידי גם זה לא תיקשי דבאמת אם אכל כ"א חייב משום נבילה. אבל כשאכל ככותבת אינו חייב אלא משום יוה"כ דאיסור נבילה לא חייל על יוה"כ כמו אבר מן החי וטריפה דעל אבר מן החי חייב אפי' מקצת בשר עם גידין ועצמות. ואפ"ה כי אכיל כזית בשר טריפה אינו מצטרף משהו בשר עם העצמות וגידין לחייב עליו משום אבר דאין איסור אבר חל על מקצת הבשר. כיון שעבר עליו משום טריפה. וכמו שכתבתי לעיל בשם התוס' ז"ל בחולין ה"נ לענין יוה"כ כל שעובר עליו משום יוה"כ אינו חל עליו איסור נבילה אפילו על מקצתו ועי' בשבועות גבי שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל:

(ג) עוד הקשה על הריטב"א ז"ל הא נבילה הויא איסור מוסיף על יוה"כ מיגו דאיתוסף ביה איסור לשאר יומי. וכתב ליישב ע"פ דברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל לענין שבועה ע"ש שהאריך ול"נ דע"כ לא אמרינן דזה חשיב כולל היינו דווקא גבי שבועה דהוי איסור חדש שנעשה ע"י דיבורו. וכיון דחייל דיבורו אשאר ימים חיילין נמי אשבתות וי"ט כמו כל כולל דשבועה כמו תאנים וענבים אבל לענין איסור הבא מאליו פשיטא דלא חשיב כולל או מוסיף מה שיאסר לאחר זמן. כיון דהשתא ליכא תוספת וכדכתיבנא לעיל בשמעתין דבעינן שיהיה התוספת בעולם בשעת חלות האיסור. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל גבי איסור מוסיף תדע דא"כ טריפה על אבר מן החי יהיה ג"כ איסור מוסיף דהא סופו לחול אחר שחיטה או מיתה. אלא וודאי כל דליכא השתא תוספת אין כאן איסור מוסיף. ודווקא גבי שבועה הוא דשייך למיקרי' בשם כולל כיון דכייל בדיבורו דברים המותרים היינו ימי החול חייל נמי אשבת וי"ט או כי האי דינא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה דהוי נמי כולל במה שאסרה לעולם. ומה שקרא השעה"מ ז"ל לזו בכלל איסור מוסיף בלא"ה אינו מדוקדק דמאי ענין זה למוסיף כיון דלא חיילין יחד עיקר האיסור והנוסף אלא שם כולל הוא. והרמב"ם ז"ל שהביאו באמת לא כתב לחלק אלא בין זה לאיסור מוסיף. אבל מש"כ דבכה"ג כולל נמי לא הוי גבי שבועה קשה לי דהא בהדיא איתא במכות דאם אמר שבועה שלא אחרוש בין ביו"ט בין בחול הוא כולל. ויותר נראה לי דבאיסור הבא מחמת עצמו ליכא לאשכוחי איסור מוסיף כלל והכא הוא איסור כולל. דע"כ לא חשיב איסור מוסיף אלא היכא דניתוסף עלה שורא לגבי אחרינא מחמת איסור זה כמו א"א אחר חמותו דנאסרה לכ"ע משום אשת איש או אם איתוסף עליו איסור חדש מחמת האיסור השני כמו הנאה וכיון דחל על הנאה חל נמי על אכילה אבל באיסור הבא מחמת עצמו לא שייך כלל איסור מוסיף כיון דאפשר לתוס' בלא עיקר ולעיקר בלא תוס' כמו זה שיכול לאסרה היום לבד או למחר לבד וכי חזר ואסרה ליום ולמחר אין זה אלא איסור כולל מיגו דמיתסר למחר מיתסר נמי היום. וכן אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואח"כ אמר שבועה שלא אהנה ממנה אין זה איסור מוסיף אלא איסור כולל מיגו דמיתסר בהנאה מיתסר נמי באכילה. וכן גבי נטולה אני מן היהודים שהקשו התוס' ז"ל היאך חל איסור נדרה על היהודים כיון דעתה היא אסורה בלא"ה משום אשת איש ואין איסור חל על איסור. ותי' דחל ע"י כולל מיגו דמיתסרא לבעלה. והקשה שם בשעה"מ ז"ל הא הוי איסור מוסיף כמו נדה דאיתוסף איסורא לגבי בעלה. וכתב שם לחלק בין אסרה הנאת תשמישה על אחרים או תשמיש אחרים עליה. ואין צריך לזה דבלא"ה לאו איסור מוסיף הוא כיון דאפשר לשני האיסורים זה בלא זה אלא דהוא עצמו עושה לו איסור חדש לאסור עצמו בשניהם ואינה חלה על האסור לו אלא ע"י כולל בדברים המותרים:

(ד) עכ"פ כולל וודאי נראה דמיקרי אפילו ע"י ימים הבאים ולא שייך בזה כולל למפרע. כיון דהאיסור ע"י דיבורו חל עתה. ומגו דחל על ימי היתר חל נמי על ימי איסור ומה לי אם אמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט. ומה לי אם אמר שבועה שלא אניח תפילין בין בחול בין בשבת. וצ"ל לסברא זו דווקא אם הוא עומד בימי היתר ונשבע על היתר ואיסור אז חייל ע"י כולל כיון דעל ההיתר חל מיד. אבל אם עומד בימי האיסור כגון שאומר ביו"ט שבועה שלא אחרוש ביו"ט ובחול לא חייל איו"ט זה כיון דעדיין לא בא ההיתר לעולם ולע"ע אין לכולל דהיתר על מה לחול. ונראה דהרמב"ם ז"ל כתב להאי דינא שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה לפרש לישנא דמתניתין בשבועות שם שבועה שלא אוכל ככר זו שבוע' שלא אכלנה שבוע' שלא אוכלנ' ונוסחת הרמב"ם ז"ל נרא' שהיתה שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה ותני במתניתין תרי גווני חדא שבוע' שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה או שאמר סתם שבועה שלא אוכל היום. ואח"כ אמר על ככר שבועה שלא אוכלנה בכולהו אינו חייב אלא אחת וזה שכתב וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום כו'. משום דתרווייהו תנינן במתניתין. והשתא אי נימא דשייך כולל בזה אלא דלא