קרן אורה יבמות מ

תוס' בד"ה האמר ר"י הבערה ללאו יצתה. והקשו אטו לא מני לאוי גרידא ותי' דאפילו מאן דס"ל איסור כולל מ"מ קל על חמור לא חל כדאמר בפרק גיד הנשה מאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חמור אית ליה. ועפ"ז פי' כל הני דשמעתין דבעינן דווקא שיהיו שוין עכ"פ. אבל קל על חמור לא חייל. ולפ"ז לא הבנתי מאי מייתי ראיה מהא דחולין מאן האי תנא כו' הא האי תנא לית ליה איסור כולל אפילו בשוין דנבילה לא חייל אגיד בכולל אלא בעי דווקא שאיסור השני יהיה חמור ור"מ שם ס"ל דבשוין נמי חייל. וא"כ מנ"ל דר' יוסי ס"ל כהאי תנא דבעינן איסור חמור דילמא ס"ל כת"ק דלא בעינן איסור חמור. ואי כוונתם דהיכא דאיסור השני קל מן הראשון כ"ע מודים דלא חייל בכולל. א"כ לזה לא מייתי ראיה מהא דחולין. אלא ע"כ מסברא פשיטא להו הכי. ומנ"ל למימר הכי מסברא והא מאן דאית ליה איסור כולל הוא משום דדמי לאיסור מוסיף כדאמר רבא בשבועות וכי היכי דבמוסיף חל אפי' קל על חמור ה"נ בכולל:

ע"כ נראה דשמעתין אזלא אליבא דרבי ורבי אמרינן בכריתות סוף פרק דם שחיטה דס"ל דאיסור קל אינו חל על איסור חמור. ומש"ה פריך היכי קאמר רבי אליבא דר' יוסי דזר ששימש בשבת חייב שתים הא ס"ל הבערה ללאו יצתה וקל על חמור לא חייל. ומשמע התם דאפי' ע"י כולל או מוסיף לא חל קל על חמור לרבי דמוכיח התם דבקדשים אית ליה איסור חל על איסור מהא דאמר רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ואיסור עולין הוא קל לגבי חלב דאיסור כרת וזה הוי איסור מוסיף לשיטת הרמב"ם ז"ל דהנאה הוי איסור מוסיף. ואפ"ה בחולין כה"ג לא חייל כיון דהוי קל על חמור:

ובגמרא פרכינן התם למ"ד דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור האי כל חלב לה' מאי עביד ליה ופירש"י ז"ל התם דמאשר לה' לרבות האמורים לא פריך דמצינן למימר דאתיא כרבנן דר"ש דס"ל איסור כולל. אבל האי קרא דמעילה קשיא דהא לא אשכחן ליה בחולין עכ"ל. משמע מדבריו ז"ל דמעיל' באימורין לא הוי לא כולל ולא מוסיף. ומדברי רש"י ז"ל בחולין משמע דס"ל דהנאה הוי איסור מוסיף. ועוד דכולל נמי הוי מיגו דחייל אשאר אימורין חייל נמי אחלב. עכ"פ מהא דכריתות מוכח דלא כדברי התוס' דלכ"ע לא חייל איסור כולל קל על חמור אלא רבי הוא דס"ל הכי. אבל לרבנן וודאי חייל בכל גוונא ולא תיקשי לפ"ז מה שהקשו מנבילה דחלה על איסו' דהוי קל על חמור משום דלדידן אין חילוק:

ומה שתירצו הם ז"ל דחלב קל שהותר מכללו. וכן בשבועות כתבו (דף כד) בד"ה מיגו דחייל אתאנים חייל נמי אחלב אע"ג דקל על חמור לא חייל אפילו למאן דאית ליה איסור כולל הכא חלב קיל. הוא נגד סוגיא דכריתות דאמרינן להדיא דמעילה אחלב הוא קל על חמור. אלא וודאי אין אנו צריכין לזה דלר"מ דמתניתין דיש אוכל אכילה אחת קיימא כוותי' וודאי אפי' קל על חמור חייל ולא מצינו דמחלקין בין קל על חמור או חמור על קל אלא רבי וריה"ג. וכל קושיות התוס' מיושבין בזה. ומש"כ התוס' ז"ל עוד בא"ד ואע"ג דיש חומרא בחלב דליכא בנבילה אין לחוש בכך דמאי חזית כדאמרינן בפרק גיד הנשה כו' הוא ג"כ אינו מובן דאדרבא התם מש"ה לא חייל השני דמאי חזית דהשני חמיר דילמא הראשון חמיר ולא חייל. והם ז"ל כתבו דמש"ה חייל מטעם מאי חזית. ואפשר ליישב דבריהם ז"ל דהיכא דאיכא בשניהם צד חמור הוי כמו שניהם שוין. ולר"י הוי בעינן דווקא שיהיה השני חמור ומש"ה לא חייל ולרבנן דריה"ג שפיר חייל כיון דשניהם שוין. ועפ"ז יתיישב נמי הא דאמרינן בכריתות דחלב חשיב חמור לרבי דאע"ג דיש בו צד קל שהותר מכללו מ"מ אית ביה נמי צד חמור שכן כרת ורבי נמי בעי דווקא שיהיה השני חמור. אבל האמת יורה דרכו כי לדידן דקי"ל כר"מ אין חילוק ובין חמור על קל ובין קל על חמור חל בין בכולל בין במוסיף. והכא אליבא דרבי קיימינן. וכן משמע מהא דחייל איסור שבועה על איסור נבילה בשבועות שם והרי נבילה חמורה שכן מטמאה כמו שכתבו התוס' ז"ל. אלמא דאפילו קל על חמור חייל. אלא דחומרא זו דנבילה שכן מטמאה צ"ע. דא"כ אמאי קאמר ריה"ג דאיסור נבילה לא חייל על איסור גיד הא הויא חמור על קל דנבילה מטמאה. וי"ל דריה"ג לטעמי' דס"ל בפסחים לחד שינוי' דגיד אסור בהנאה. וא"כ מאי חזית דנבילה חמורה דילמא גיד חמור. אלא דלפ"ז קשה מאי חומר דמעילה ושור הנסקל על גיד כיון דגיד נמי אסור בהנאה. והדברים ארוכים בזה:

שוב ראיתי בפרק עשרה יוחסין דאיתא התם להדיא תרי לישני לרבנן באיסור קל על איסור חמור כמו אחותו שנעשי' אלמנה לחד לישנא אמרינן התם דלרבנן נמי לא חייל. והיינו אפילו באיסור מוסיף דהא אלמנה איסור מוסיף הוא. כמו שכתבו התוס' ז"ל דאיתוסף עליה איסור למשוח מלחמה ולאיכא דאמרי לרבנן חייל אפי' קל על חמור. וכי היכי דבאיסור מוסיף קיי"ל דאפילו קל על חמור חייל כמו שכתבו התוס' ז"ל ה"נ באיסור כולל כדמשמע בקדושין דאין חילוק בזה בין כולל למוסיף:

ועוד היה נראה דהא דקדושין לא מיירי מאיסור מוסיף כגון דליכא משוח מלחמה ובאיסור חל על איסור לחוד הוא דמספקא לן אליבא דרבנן לחלק בין קל לחמור. ובאמת איכא נמי מאן דס"ל דאיסור חל על איסור אפי' בלא כולל ומוסיף כדמשמע נמי בקדושין שם. וכן איכא מ"ד דאיסור טריפה חל על איסור אבר מן החי ואפילו קל על חמור נמי משמע בקדושין דחייל למ"ד איסור חל על איסור דבעי למימר התם דאיסור אלמנה יחול על איסור גרושה אע"ג דאיסור אלמנה קיל דאינו נוהג אלא בכה"ג ואנן הוא דקיי"ל דבעינן כולל או מוסיף ובזה אין חילוק בין קל על חמור או חמור על קל. וכן משמע מהא דסנהדרין דאין לחלק באיסור מוסיף בין חמור על קל לקל על חמור וכדכתיבנא לעיל. מדלא מחלקינן הכי אליבא דר' יוסי שם אם לא שנאמ' דסמיך אמתניתין דכריתות דמשמע דר' יוסי מודה בכל הני דת"ק והתם איכא נמי קל על חמור:

ומ"ש התוס' בסוף דבריהם דהא דאיכא מ"ד דטריפה חל על אבר מן החי אפי' בלא כולל אף ע"ג דאיסור טריפה קיל מאיסור אבר מן החי היינו משום דטריפה יש לה חומרא שאין לה היתר ג"כ דחוק הוא דאמאי לא קאמר הש"ס שם האי סברא להדיא ועוד אי לאו כולל הוא למה ליה להש"ס למימר התם דר"ל ס"ל דשאני חלב דהותר מכללו. ואמאי לא קאמר שאני טריפה אחלב דהוי איסור כולל אבל טריפה על אבר לאו איסור כולל הוא. אלא נראה דטריפה נמי איסור כולל הוא מיגו דחייל אבשר בלא אבר חייל נמי על אבר שלם. וכמו שכתבו התוס' ז"ל התם (דף קב) בתוס' בד"ה שאין בו כזית דבהמה בחיי' לאו לחתיכת בשר עומדת דלא מסתבר לומר שיסבור שום אמורא דאיסור חל על איסור בלא כולל ומוסיף. וכן מוכח מהא דאמר ר' יוחנן בשבועות בכולל דברים המותרים משמע דבלא כולל ס"ל דלא חייל:

והנה לחד לישנא התם פליגי בנטרפה עם יציאת רובה ור"י ס"ל בהמה בחיי' לאברים עומדת ואיסור טריפה ואיסור אבר בהדי הדדי קאתי. משמע דאי לאו לאברים עומדת לא הוי חייל איסור אבר על טריפה וכבר הקשו התוס' ז"ל התם הא משמע בשבועות דר"י אית ליה אפי' איסור כולל כש"כ איסור מוסיף. ותי' דר"י מפרש למתניתין הכי וליה לא ס"ל. וזה דוחק דהא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וכמה סתמי איכא דס"ל איסור כולל ומוסיף. והיה נראה לומר דתוספת איסור לבני נח לא חשיב איסור מוסיף דלאו חדא אזהרה היא דלישראל נאמרה לחוד ולבני נח לחוד. אבל אכתי קשה אמאי לא יחול איסור אבר על טריפה דהא באבר אפי' גידין ועצמות מצטרפין ואין צריך כזית בשר. ובהא ליכא איסור טריפה. ומדברי התוס' שם בד"ה שאין בו כזית משמע דאי ליכא כזית בשר טריפה באמת חייל איסור אבר. אבל היכא דאיכא כזית בשר ויש על הבשר איסור טריפה תו אינו חל על הבשר איסור אבר ואינו מצטרף הבשר עם הגידין ועצמות. ועל דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' מאכלות אסורות שכתב לאוקימתא דרבא תלש אבר ונטרפה בו משמע דאם נטרפה תחילה לא חייל איסור אבר. כבר עמדו עליו המפרשים ז"ל. כיון דקי"ל דאיסור מוסיף חייל אפי' אם נטרפה תחילה חייל איסור אבר. ולפי מש"כ דתוספת לבני נח לא חשיב איסור מוסיף א"ש. וכן משמע מהא דלעיל שם (דף קב) דאמרינן דלר"א איצטריך קרא דאבר מן החי נוהג בטמאה משום דלית ליה איסור חל על איסור ואי הוי איסור מוסיף א"כ מאי מספקא ליה להש"ס שם בפ' כל הבשר (דף קיג) אליבא דר' אליעזר אי ס"ל איסור חל ע"א הא שמעינן מהכא דאפי' איסור מוסיף לית ליה וכ"ש כולל כמו טמא שאכל תרומה טמאה. וגם למה ליה קרא דומתו בו כו'. אלא ש"מ דזה לא הוי איסור מוסיף. אבל מסוף דברי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה זו לא משמע כן שכתב תלש חלב מן הטריפה חייב ג' אלמא דחלב חל על טריפה:

ועיין בתוספות שם (דף קב) ע"א בד"ה כי איצטריך לר"א. שהקשו למ"ד לאברים עומדת א"כ טמאה ואבר בהדי הדדי קאתי ואיסור בת אחת הוא ואפי' מאן דלית ליה בחמור על קל מודה. וכתב מהרש"ל ז"ל אע"ג דאיכא מ"ד בפ' ד' אחין דלית ליה איסור בת אחת לא ניחא להו למימר דר"א ס"ל הכי. ודבריו ז"ל אינם מובנים דהא התוס' ז"ל בעצמם כתבו ואפי' מאן דלית ליה והיינו מ"ד דפ' ד' אחין. והדברים ברורים דכונתם לשיטתם כאן דאם איסור אחד קל אינו חייל כמו שבת וטומאה שהותרו. אבל חמור על קל כ"ע מודים דחייל. ודברי מהרש"ל ז"ל צ"ע: