קרן אורה יבמות לח

דוקא אלא איסור חמור קאמר. וכן מש"כ התם אם נטמא אחר שהי' טבול יום מיגו דאיתוסף איסור לגבי כניסה נאסר ג"כ בעבודה ג"כ לאו דוקא דהא אמרינן הכא דזה איסור כולל הוא מיגו דקמיתסר באכילה. ודברי הרמב"ם ז"ל ג"כ צ"ע דכתב התם מחוסר בגדי' ושלא רחוץ ידים ורגלים. משמע דגם באלו שניהם כל אחד אלין זע"ז ואמאי הא ליכא לא כולל ולא מוסיף. ויש להביא ראיה דמה שאיסור זה נוהג באחרים לאו כלום הוא מהא דאמר ר"י בזבחים דאין איסור נבילת העוף נוהג בעוף טמא ויליף מקרא מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבילה משום דאין איסור חל על איסור. ואי נימא דכה"ג חשיב כולל אמאי לא חייל. הא איסור נבילה נוהג גם בטהורה ויחול נמי אטמאה. ועיין בתוספות זבחי' שם שכ' דהא דר"מ לא יליף מהאי קרא משו' דר"מ ס"ל איסור חל על איסו'. וקצת קש' דהא לא מצינו לר"מ אלא באיסו' כולל אבל בלא כולל לא מצינו לר"מ דס"ל איסור חל על איסו' והר"ש ז"ל כת' בריש טהרות דמאן דס"ל אח"עא יליף מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה לבד. וגם זה קשה מידי בלבד כתיב עכ"פ הכא בבעל מום ששימש בטומאה ליכא שום חילוק בין עבודת ציבור לעבודת יחיד להאי שינויא דפליגי באיסור כולל. אבל למסקנא דמוקי דפליגי באיסור בת אחת ואליבא דר"ש א"ש דדוקא בעבודת ציבור הוא דפליג ר"ש אליבא דבר קפרא וס"ל דאינו חייב אלא אחת משום דאיסור שבת וטומאה קיל שהותרו בעבודת ציבור וכמו שכתבו התוספות לקמן אבל הרמב"ם ז"ל כתב סתמא דחייב שתים בין בעבודת יחיד בין בעבודת ציבור דלענין כולל ליכא נ"מ כלל. ומש"ה לא כתב גבי הני כשהותרה לכהנים הותרה כמו שכ' גבי זר שאכל מליקה:

טומאה כשהותרה במקדש לכל הותרה. משמע דס"ל דטומאה הותרה בציבור דאי דחויה לא מסתבר לומר דלכל הותרה דהא אפילו לכהנים גופייהו לא הותרה היכא דאיכא טהורים כ"ש לבעל מום דלא הותרה ולמסקנא אליבא דר"ש הוא דקיימי ור"ש הא ס"ל דטומאה דחויה בציבור. וי"ל דמ"מ קיל הוא מאיסור בעל מום דלא הותר כלל. וע"כ הא דקאמר לכל הותרה הוא לאו דוקא אלא לענין חלות האיסור דקאמר כיון דקיל אינו חל על איסור בעל מום אפילו בבת אחת ודו"ק:

ולענין מה שנסתפקתי לעיל באשת אח ואחות אשה דלא חלו זע"ז אם שגג בראשון והזיד בשני אם חייב קרבן או לא משום דלאו שב מידיעתו הוא. שוב עיינתי ומפורש הוא בחולין פ' גיד הנשה דאמרינן התם לר"י הגלילי דשבת ויה"כ אינו חייב אלא אחת. וס"ד דמשום שבת הוא דחייב אם שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב חטאת אע"ג דלא הוי שב מידיעתו מחמת יוה"כ אלא דאפשר לומר דשבת חמירא ליה מיוה"כ. וכן אפשר לומר דיוה"כ חמירא ליה כמו שכ' התוס' התם לר"ע ע"ש:

דף לג תוס' בד"ה במאי קמיפלגי ה"מ לאקשויי כו'. יש לומר דמש"ה משתבע לאפוקי מהא דאמר רבי יוסי דחמותו לא חייל על א"א אע"ג דהוי איסור' כולל וקמ"ל דמחלקינן באיסור כולל בין שם אחד לשני שמות. וכמו שכתבו התוספות לעיל דהא מטעם זה קאמר רבא דלא ס"ל לר' יוסי איסור כולל וק"ל:

בד"ה לא מחייב אלא חדא כו'. ונראה דבר קפרא נמי תני לה ולקוברו כו'. וכתב מהרש"ל ז"ל דצ"ל לפי' זה דזר ששימש בשבת מוקי לה בפרו של כה"ג. ולענין חיוב עונשין. ומש"ה אמר בר קפרא דאינו חייב אלא אחת דאי לקוברו בין כו' כדמוקי לה רב אשי אמאי קאמר בר קפרא דאינו חייב אלא אחת הא ר"י ס"ל דאפילו אי לא חייל מ"מ לענין לקוברו בין כו' חשיב כשתים. ומהרש"א ז"ל כתב דלקוברו פליגי וסבירא ליה לבר קפרא דבזר ששימש בשבת ס"ל לר"י דאפילו לקוברו אינו חייב אלא אחת כיון דאיסור קל הוא והוא דחוק. ועוד דא"כ למה הוכרחו התוס' ז"ל לחלק לעיל לר' חייא בין שם אחד לב' שמות. ואמאי לא מפרשי פלוגתייהו דר"ח ובר קפרא לענין לקוברו בין כו' ובר קפרא ס"ל דגם בבע"מ ששימש בטומאה אינו חייב אלא אחת דגם טומאה הוא איסור קל מחמת שהותרה ולכל הותרה. וכן כתב הרשב"א ז"ל גם למסקנא דר"ח דאמר חייב שתים לקוברו בין כו' קאמר. והקשה הראב"ד ז"ל א"כ תיקשי לבר קפרא אמאי קאמר דאינו חייב אלא אחת ע"ש:

תוס' בד"ה אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה. והקשו ז"ל הא איסור זרות לא חל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים. ותי' דנבילה ג"כ לא חייל עד אחר זריקה דנפקא מידי מעילה ולאחר זריקה באין שניהם כאחת זרות ונבילה. ולא הבנתי למה הוצרכו לזה דאיסור מעילה חמור אפילו אם אינו חמור נמי לא יחול איסור נבילה כיון דליכא לא כולל ולא מוסיף. וכ' עוד ואע"ג דבר קפרא ס"ל דהיתר זריקה שנינו ומשנראה לזריקה נפיק מידי מעילה מ"מ איסור איכא עד שיזרוק וזה נגד דבריו לעיל דמשום דמעילה חמור הוא דלא חייל איסור נבילה דהא משנראה לזריקה איסור נבילה חמיר ואפ"ה לא חייל. וכבר עמדתי על דבריהם ז"ל בחי' למעילה דלא מצינו לבר קפרא דאמר הכי בהדיא ז"ל צ"ע דאמאי לא יחול איסו' לאו דנבילה על איסור מעיל דאין בו מלקות. ועיין בלח"מ בס"ט מהל' מאכ"א ד"ה שאין ובמשנל"מ פ"ח מהל' יסודי התורה שכ' דע"י איסור עשה לא חשיב איסור מוסיף. ונראה דה"ה דאינו מעכב על איסור אחר מלחול. אלא דהלח"מ ביאר הטעם כיון דעיקר חלות האיסור הוא ע"י הנוסף ע"כ אינו יכול להיות חמור מן הנוסף ע"ש. וגם זה התוס' בחולין (דף קא) לא ס"ל הכי ע"ש. ועיקר מה שהכריחם לזה הוא הקושיא על הרמב"ם ז"ל אמאי לא חשי' בשר בחלב איסו' מוסיף במבשל חלב בחלב כיון דאיתוסף איסו' הנאה אבל כבר ביאר הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות בכריתות עיקרן של דברים בזה בדברי אמת. והוא דדוקא גבי הקדש הוא דאמרינן דהנאה הוי איסור מוסיף דבהקדש עיקר האיסור הוא ההנאה וכיון דחל על הנאה ה"ה דחל על אכילה. אבל בבשר בחלב מה שיש בו משום איסור בשר בחלב נאסר בהנאה וכיון דבחלב אין בו עיקר האיסור ואין שם בשר בחלב עליו ה"ה דאינו נאסר בהנאה ולא שייך בזה איסור מוסיף. אבל התוס' בחולין הקשו שפיר הא הוי איסור מוסיף בגיד של נבילה מיגו דאיתוסף איסור לגבוה אע"ג דלית ביה אלא איסור עשה דממשקה ישראל. ולדברי הרמב"ם ז"ל צ"ל הא דאמרינן שם בחולין איסור כולל באיסור חמור לאו לגיד של עולה קאמר הכי דבעולה איסור מוסיף הוא. אלא לענין גיד של שור הנסקל הוא דאמרינן הכי דאיסור הנאה דשור הנסקל ג"כ מכלל אכילתו היא דכתיב ולא יאכל את בשרו ולא הוי ביה הנאה איסור מוסיף. ומש"ה איצטריך למימר דהוי כולל וחמור ולא תיקשי בזה קושית התוספות שם לוקמה כר' יוסי ע"ש. ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ח מהל' מאכ"א שהשמיט הא דשור הנסקל:

שוב ראיתי דשור הנסקל לא דמי לבשר בחלב דחלב בחלב דלא חל איסור אכילה אינו אסור בהנאה ג"כ אבל' שור. הנסקל ודאי נאסר בהנאה כל אשר בו אפילו עורו וכיון דנאסר בהנאה אם כן גם שור הנסקל הוי איסור מוסיף ועוד יתבאר בזה בשמעתין אי"ה. עכ"א אין דברי הלח"מ ומשנל"מ ז"ל מוכרחים בזה. ומ"מ אפילו אם נאמר דאיסור בעלמא חשיב איסור מוסיף מ"מ י"ל דאיסור בעלמא אינו דוחה איסור גמור למלקות. ע"כ תירצו עוד דלמסקנא דבר קפרא אליבא דר"ש קאמר א"ש דר"ש לטעמיה דאית ליה איסור זרות לפני זריקה כדאמרינן במכות זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש וא"כ תרוייהו חלין לפני זריקה היינו תיכף אחר מליקה משנראה לזריקה. ולפ"ז יקשה למ"ד היתר אכילה שנינו ואית ביה מעילה עד אחר זריקה אכתי לא הוי בת אח' דהא זרות קדים דגלי קרא דחייל לפני זריקה. וכן תיקשי איפכא למ"ד היתר זריקה שנינו הניחא לר"ש שפיר הוי איסור בת אחת. אלא לרבי יוסי הא נבילה קדמה מיד משנראה לזריקה וזרות לא חייל עד אחר זריקה. וא"כ מאי פריך הש"ס לקמן לבר קפרא מהא דשייר זר שאכל מליקה ש"מ דר"ש מודה בה דילמא אדרבה אפילו ר' יוסי מודה דאינו חייב אלא אחת משום נבילה ולא משום זרות דאין איסור חל על איסור. וי"ל דבקדשים כ"ע מודים דאיסור חל על איסור כדאיתא בכריתות. ומה שהקשו התוס' ז"ל היכי הוי בת אחת הא מליקה חיילא תחילה כוונתם דלר"ש נמי יהיה חייב שתים דמליקה קדמה וזרות נמי חייל אח"כ דבקדשים איסור חל על איסור:

וע"כ צ"ל כן דבלא"ה קשה הא דאמ' רבא דלר"ש זר שאכל עולה קודם זריקה חוץ לחומה לוקה חמש היכי חייל איסור חוץ לחומה על איסור זרות או על איסור עולה דקדים הא לר"ש אין איסור חל על איסור. וע"כ היינו משום דבקדשים איסור חל על איסור:

ומשמעתין משמע דהא דאמרינן לר"ש בקדשים איסור חל על איסור היינו דוקא באיסור אכילת קדשים או הנאה כמו מעילה ונותר אבל איסורי קדשים בעבודה לא באו לכלל זה דאל"כ בע"מ ששימש בטומאה אמאי פליג ר"ש ואמר דאינו חייב אלא אחת. הא איסורי קדשים הוא. אלא ודאי דוקא באכילת קדשים הוא דקאמרינן דאיסור חל על איסור כדילפינן בכריתות מכל חלב לה' ולקמן יתבא' עוד בזה באורך בדין זה דאיסו' חל על איסור בקדשי' אי"ה:

ויש לי לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל בהאי דינא דזר שאכל מליקה שכ' בפי"א מהל' מעשה"ק זר שאכל מליקה חייב שתים כו'. והרי הן ב' איסורין הבאין כאחת. ולפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דהיתר אכילה שנינו. א"כ זרות קדים לנבילה דנבילה לא חלה עד אחר זריקה וזרות איתא אפילו קודם זריקה כי הוא ז"ל פסק כר"ש בכל הלכותיו במכות שם. וי"ל דהא מבואר שם בדבריו הלכה ח' דזר שאכל קודם זריקה אינו לוקה משום זר שאכל קודש אלא משום