קרן אורה יבמות לה

בהמה ע"ש מה שתירצו וכן הקשה הרשב"א ז"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו לפי מש"כ דעיקר החזקת היתר לשוק בספק גירושין משום דמוקמינן לה בחזקת שלא נתגרשה. וכן חזקת יבום בספק קדושין הוא ג"כ משום דמוקמינן לה אחזקה שלא נתקדשה וכן הוא האמת דזו שנתקדשה ספק קדושין מה"ת פנוי' היא ואם נתגרשה ספק גירושין מה"ת הרי היא כא"א משום דמוקמינן לה בחזקה דמעיקרא והבא עליה אח"כ בחטאת קאי וכיון דהערוה אשת אחיו ודאית היא מה יועיל חזקת איסור שהיא תחת בעלה להכריע נגד חזקת א"א של הערוה הא כ"ז שהיא תחת בעלה אסורה לשניהם בין לשוק בין ליבם ואמאי לא ניזיל בספק גירושין בתר חזקת א"א לפוטרה גם מן החליצה ובספק קדושין בתר חזקת פנוי' של זו להתיר צרתה גם לייבום. ומ"מ ע"כ צ"ל דלאו אהאי חזקה לחוד סמיך דמוקמינן לערוה בחזקת שלא נתגרשה דא"כ לא הוי פריך אביי לקמן מנפל הבית עליו ועל בת אחיו דהתם ליכא חזקה זו להעמידה בחזקת א"א. וע"כ אחזקת היתר לשוק הוא דסמיך וע"ז שפיר יקשה קושית התוספות ז"ל:

והנה רש"י ז"ל פי' במתניתין ספק קרוב לה. היינו בח' אמות מצומצמות. ודקדק הרשב"א ז"ל הא לא קיימא מסקנא הכי שם בגיטין. ופי' הוא ז"ל דשניהם יכולין לשומרו. אבל באמת כפי' רש"י ז"ל נראה בשמעתין דאזיל אליבא דרבה דמוקי למתניתין בכת אחת. והיינו להך אוקימתא דקרוב לה היינו בד' אמות כדאיתא בגיטין התם. אך מה שפי' בח' אמות מצומצמות הוא אינו מובן דהא בגמרא אמרינן דמיירי בכת אחת או גם ב' כתי עדים למסקנא ופי' הוא ז"ל דא' אומר קרוב לה ואחד אומר קרוב לו. ולשון רש"י ז"ל גופא במתניתין אינו מובן דבתחילה כתב בח' אמות מצומצמות ולבסוף כתב וזרקו ספק בד' אמות הקרוב לו ספק בד' אמות הקרוב לה. משמע דהוי ספיקא ע"י עדים. וא"כ לא איצטריך לאוקמא בח' אמות מצומצמות. ומה שפירש רש"י ז"ל דכת אחת היינו אחד אומר. השיב עליו הרשב"א ז"ל דאפילו ספיקא דרבנן לא הוי. וכדאיתא בכתובות תרוייהו בפנויה קמסהדי. ולא הבנתי דהא אמרינן התם דלכתחילה לא תינשא וצריכה גט ושפיר מיקרי ספק קדושין דהא ספק גירושין נמי בכה"ג הוא דבהני ג' גיטין אם נישאת לא תצא ואפ"ה מחמרינן שלא ליבמה ה"נ בספק קדושין כה"ג כיון דלכתחילה לא תינשא מחמרינן שלא תתייבם. ומה שפי' הוא ז"ל דכת אחת היינו שהיא מסופקת אם קרוב לה או לו בזה יש לפקפק. וכמו שהביא הב"ש ז"ל בסי' למ"ד ס"ק ט"ו דאם העדי' אין כאן עדים כלל. ועיין בב"ש סימן קע"ג שכתב ספק קדושין או גירושין היינו בזרק לה קדושין או גירושין ספק קרוב לו או לה הוי ספיקא דאורייתא ולא ידענא היכי משכחת לה דהוי ספיקא דאורייתא. ועיין בס' אבני מילואי' בסי' ל' שכתב דמפי' רש"י ז"ל בשמעתין מוכח דלא כדברי הב"ש ז"ל באם היו העדים מסופקים ולא הבנתי דרש"י ז"ל פי' כת אחת היינו אחד אומר קרוב לה כו'. ומה ענין זה לאם העדים מסופקים והרשב"א ז"ל הוא דפי' כן. ומש"כ שם לחלק בין קדושין לגיטין דבגיטין אם העדים מסופקים ודאי לאו כלום היא ג"כ אינו מובן דא"כ למה ליה לרבה למימר אשה זו בחזקת היתר לשוק כו'. הא בלא"ה בכת אחת בגירושין לאו כלום היא. אלא ודאי דאין חילוק וצ"ע יותר בזה בדברי הפוסקים ז"ל:

רש"י בד"ה ודבתרא לאו קדושין כו' וישאנה אחיו מאמו. עיין ברשב"א ז"ל שדקדק למה פי' דוקא אחיו מאמו הא אחיו מאביו נמי אסור לישאנה כיון דכבר חלץ ליה לצרתה קם ליה בלא יבנה. וכ' שם תשובה והאריך בזה ואינה אתי לעיין בה. ונראה דניחא ליה לרש"י ז"ל לפרש משום חשש ערוה אבל באחיו מאביו אין כאן חשש ערוה אלא לאו דלא יבנה ודו"ק:

דף לא גמרא וכי תימא ה"נ לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא. צ"ע מאי ס"ד למימר לחומרא אם כן במתניתין נמי נימא דחולצת וליתני ספק גירושין וק"ל:

שם אי בב' כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום קיימי עדים כו'. כבר האריכו הראשונים ז"ל בפי' הלכה זו ועדיין היא סתומה דלכולהו פירושי רבו הדוחקים. לפירש"י ז"ל כבר הקשו התוס' היכי ס"ד למימר תתייבם ואין בכך כלום כיון דס"ל דהוי ספיקא דאורייתא. אבל פי' התוס' ז"ל ג"כ דחוק הוא דלפי' קמא שפי' דבעי למימר דמתניתין מיירי דווקא בב' כיתי עדים אבל בכת אחת תתייבם עיקר סברתם חסר מן הספר. דאיסורא דכת אחת הוא משום גזירה דב' כיתות ומנ"ל הא כיון דבאמת כת אחת נמי הוי ספיקא דרבנן וצריכה גט אמאי לא נחמיר שלא תתייבם צרתה כיון דאיכא ספיקא דרבנן כי היכי דבספק גירושין אע"ג דאין זה אלא חומרא דרבנן דמדאורייתא גט גמור הוא ואם נישאת לא תצא ואפ"ה לא מתיבמת. ולפי' הב' שפי' דמשמע ליה בכת אחת דבב' כיתות לא איצטריך לאשמעינן משום דשמעינן לה ממתניתין דגיטין ג"כ קשה דאטו בהדיא תנן לה דהוי ספיקא לענין חליצה הא הש"ס הוא דמפרש לה הכי וגם לתרתי פירושי הא דפריך דילמא בב' כיתי עדים היינו דב' כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא. וא"כ למה לו להאריך כ"כ לפרוך מיד אגירושין גופא כיון דס"ל דב' כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן. והיה נראה לפרש דהכי פריך אי בב' כיתי עדים אבל כת אחת כיון דאין זה אלא ספיקא דרבנן מתייבמת. א"כ בשתי כיתי עדים נמי תתיבם דגבי קדושין מודינא דלא הוי אלא ספיקא דרבנן כיון דאיכא תרי חזקי לקולא חזקת היתר ליבום וחזקת פנוי' ונהי דתרי ותרי מבטלי חדא חזקה מ"מ אזלינן בתר אידך חזקה והוי ספיקא דרבנן וכיון דבכת אחת כיון דהוי ספיקא דרבנן אמרת דמתייבמת א"כ בתרי ותרי נמי תתייבם אלא ע"כ בקדושין מיירי בין בכת אחת בין בב' כיתות ושפיר שנינא לך דבגירושין לא מצי למיתני בכת אחת משום שאם אתה אומר חולצת מתייבמת והדר פריך ליה דילמא לעולם מתניתין מיירי בב' כיתות ומאי דקשיא לך תתייבם דומיא דכת אחת לא דמי דהכא קיימי עדים ואמרו דקרוב לה ואת אמרת תתייבם דנהי דמודית דבקדושין אין זה אלא ספיקא דרבנן אכתי לא דמי לכת אחת דהכא קיימי עדים כו'. ומש"ה חולצת ושפיר איירי מתניתין בב' כיתות ואמאי לא תני נמי בגירושין כה"ג. ותו בגירושין נמי אין זה אלא ספיקא דרבנן אפי' היכא דליכא אלא חדא חזקה כמו בגירש ולבסוף כנס דבהכי איירי מתניתין דקאי אמתניתין דלעיל. דומיא דבר שטיא דאמרינן אוקמא ניכסי בחזקת בר שטיא. וא"כ ע"כ לא חיישינן להך חששא שאם אתה אומר חולצת מתייבמת וא"ש לפ"ז דמשמע דאביי הוא דפריך לרבה האי פירכא. ולפי' התוס' ז"ל לא אסיק אביי לפירכי' דהא דמייתי מבר שטיא ע"כ הש"ס הוא דמסיק לה דאביי קדים טובא לרב אשי ואביי גופא לא אסיק לפירכיה. אבל לפי הנ"ל ניחא דאביי הוא דפריך דילמא מתניתין איירי נמי בב' כיתי עדים. ואכתי תיקשי אמאי לא תני נמי גירושין והש"ס הוא דפריך עוד דבגירושין גופא ספיקא דרבנן הוא. ודברים אלו מסתברים המה. אבל עדיין לא נתיישבה דעתי בהבנת פשט של הלכה זו ועדיין צ"ע:

ומה דמדמי הש"ס תרי ותרי דהכא להא דבר שטיא דאוקמי לנכסי' בחזקי'. יש לדקדק להנך דסברי דבספיקא דדינא לא אמרינן אוקמא אחזקה דפנוי'. וכן משמע קצת מלשון הר"ן ז"ל בקדושין דמספקא' ליה בנתן הוא ואמרה היא אי הוי' ספיקא דאורייתא ואילו בחזקת ממון אפי' בספיקא דדינא אזלינן בתרי'. וא"כ דילמא תרי ותרי נמי כה"ג הוא. ועי' בזה בתוס' ב"ב (דף לב). ובמש"נלמ ז"ל פ"ז מהל' שכירות והדברים ארוכים בזה:

והתוספות ז"ל בד"ה שני כיתי עדים נמי כו'. הקשו כיון דמסקינן דהוי ספיקא דרבנן א"כ למה מוקמי רבה ורב יוסף בתרי ותרי. נראה מדבריה' דרבה נמי חזר בו וס"ל דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולא ידעתי הכרח לזה ובעירובין ג"כ משמע דס"ל לרבה ורב יוסף דנגד תרי ותרי חזקה לאו כלום היא ועיין בזה בתוס' כתובות (דף כו) באורך. ועוד אשובה אראה באיזה גווני אחריני הוי מצי לאוקמי אי באחד אומר קרוב לה כו'. הא כתב הרשב"א ז"ל דלא הוי' אפי' ספיקא דרבנן. ומה שדקדקתי עליו מהא דלא תנשא משמע דהוי קצת ספק קדושין וגירושין בעד אחד. אחר העיון לא תיקשי דלשיטתו הא דבכתובות מיירי דהיא אינה יודעת כגון שאמר העד דאבי' קיבל בה קדושין אבל מתניתין דהכא ודפ' הזורק דחוק לאוקמא בכה"ג. ואי כמו שפי' הרשב"א ז"ל דכת אחת מסופקים אי קרוב לה או לו. א"כ היינו הך דפרכינן התם והא אי אפשר לצמצם ולא ידעינן אי היא קדמה לד' אמות או הוא קדם. הרי דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמא בכה"ג דמסופק לן אם המקום קרוב לה או לו. והתוס' ז"ל הקשו התם אמאי לא מפרש כן הא דתנן מחצה על מחצה ותי' שם כתירוצם הכא דמחצה על מחצה לא משמע הכי:

וראיתי בס' אבני מילואים שכ' ליישב קושית התוס' התם ע"פ דברי הב"ש בשם הג"א דאם העדים מסופקים אם קרוב או רחוק אין זה עדות כלל. ולענ"ד דז"א דע"כ לא קאמר הג"א דאין זה עדות אלא אם העדים אומרים ראינו שנתן לה גט אבל לא ראינו אם הי' קרוב לה או קרוב לו דאין זה עדות כלל כיון דלא ראו בבירור. אבל אם העדים אינן מסופקים במקום אלא המקום מסופק מעצמו אם שלה היא או שלו ודאי הויא ספק מגורשת. וכן מבואר בש"ע כמה ספיקות של גירושין בעניני המקום. והעדים מעידים דבר ברור. וא"כ ה"נ לענין אם לא ידעינן מי קדם לתוך ד' אמות תחילה