קרן אורה יבמות לד

בעלמא ר"א שמותי הוא. וכפי' הירושלמי והרמב"ם ז"ל שם בפי' המשנה. ואכתי לענין אי פסיל עליו אחוה מספקא לי אפילו לר"א דאמר דאינו קונה אלא לדחות בצרה דכי היכי דדחי' הצרה ה"נ נראה דדחי כל האחין דלא מצי פסלי עלי':

וכ"ז הוא לאוקימתא דר' אמי דמוקי לה בעבד בה מאמר אבל למאי דמוקמינן כשעמדה בדין א"צ לכל זה אלא דר"א לטעמי' דאמר הואיל וחייב במזונותי' יפר דנודרת על דעתו ותו לא צריך לאוקמי בעשה בה מאמר. וכן פי' הרא"ש ז"ל התם בנדרים. אבל התוס' ז"ל הכא נראה שפי' דאוקימתא שעמדה בדין קאי אהך אוקימתא בשעשה בה מאמר. ומשמע להו הכי מסוגי' דנדרים דבתר הך אוקימת' כגון שעמדה בדין פרכינן ממתניתין דקרי לה אשה שהקנו לו מן השמי' ואי בשעשה בה מאמר קני לעצמו הוא ומשני שקנה לעצמו ע"י שמים אלמא דאכתי מיירי בעשה בה מאמר אבל אין זה מוכרח דע"כ הא דאמרינן התם בתר הכי תיפשוט דבעי רבה נישואין עושה או אירוסין עושה לא קאי להך אוקימתא דמיירי כשעמד בדין דלהך אוקימתא ליכא למיפשט מידי. וע"כ לא קאי אלא לאוקימתא דר' אמי דמוקי לה במאמר לחוד. א"כ ה"ה הך קושיא ממתניתין נמי לא קאי אלא לר' אמי לחוד. ומה שפי' בטעם מחלקותן משום דלר"ע אין חייבין עליה סקילה קשה לשיטתם דלמה ליה לר"ע האי טעמא הא בלא"ה פליגי רבנן עליה דר"א וס"ל דחיוב מזונות לא מהני אפילו בארוסה גמורה אם לא שנאמר דר"ע נמי ס"ל דיש זיקה. ומ"מ לאוקימתא דמיירי כשעמדה בדין תו לא לריכינן לאוקמי דר"א ס"ל דמאמר קונה קנין גמור דאפילו אי מדרבנן הוא מ"מ יפר משום דנודרת על דעתו. וע"כ ר' אמי דמוקי לר"א כב"ש לא ס"ל אוקימתא בשעמד בדין. ועיין בר"ן ז"ל שם ובמש"כ שם בחי' ודו"ק:

דף ל גמרא תנא הך תנא ברישא והך חזיא להתירא. מלשון רש"י ז"ל נראה דלא חזיא להתירא אלא בעשה בה מאמר דהאחות אינה יכולה לאסור הנכרית שהיתה נשואה לו מקודם אבל בכניסה גמורה לא מסתבר למימ' דחזיא להתירא דהא עכ"פ צרתה היא. אלא דא"כ לא הוי מוכיח רב נחמן מבבא דרישא דאין זיקה דילמא בעלמא יש זיקה והכא שאני דאחות אשה הוי צרה לנכרית ואין לה כח לאסור הנכרית כי היכא דבמשנה ראשונה אפילו במאמר לא אסרה והוי ליה לדייק מסיפא. אלא דמסיפא לא הוי מצי למידק דהא בלא"ה קשה בסיפא תיפוק ליה דחולצת ולא מתייבמות משום אשת ב' מתים וכמו שהקשה מהרש"א ז"ל. וע"כ צ"ל דאתי לאשמעינן דאפי' דלא שייך אשת ב' מתים במאמ' מ"מ הכא אולצת ולא מתייבמת מספיקא וכדאמרינן בירושלמי ובלא"ה נמי לא מצי דייק מסיפא דהא בסיפא הוי זיקה לתרי אחי:

משנה הרי זו אסורה עליו עולמית. עיין פי' המשניות להרמב"ם ז"ל שנסתפק בדין הצרה של זו אי הא דאסורה עליו האחות מה"ת וצרתה צרת ערוה או דאין זה אלא מדרבנן וצרתה חולצת. וע"כ לא מספקא ליה אלא בכה"ג שנפלה לפניו מאחיו השני בהיתר. ובזה איכא למימר דליכא איסורא דאורייתא. אבל היכא דנאסרה עליו בנפילה זו ואחר כך מתה אחותה ודאי אסורה מה"ת. וכדאמר רב הרי זו כאשת אח שיש לה בנים. וא"כ מאי פריך הש"ס עליה דרב מאי קמ"ל תנינא הא מתניתין מדרבנן קאמר ורב קאמר מה"ת. ובש"ס משמע דבהא דמתניתין מסתבר יותר לאסור מהא דרב ועוד דלעיל ריש פ' כיצד מסקינן דבנולד ולבסוף ייבם לכ"ע היא וצרתה אסורה מטעם שעמדה עליו שעה אחת באיסור. ויש לחלק בין איסור אשת אחיו שלא הי' בעולמו ובין איסור אחות אשה שהוא איסור שיש לו היתר לאחר מיתת האחות ומ"מ בחיבורו כתב בפשיטות דצרה ג"כ אסורה וזה נכון:

ע"ב ולרב נחמן קשיא דרב אשי כו' בהלכה זו רבו הדיעות. שיטת רש"י ז"ל הוא דלרב אשי מת. ואח"כ גירש וכנס הנכרית אסורה וכ"ש כנס ולבסוף גירש וזה הוא דאתי זו היא למעוטי. ולרב נחמן אתי זו היא למעוטי כנס ואח"כ גירש ורב אשי ור"נ תרוייהו ס"ל כר' ירמיה דמשנה זו סברא דנישואין מפילין. ורבא דאמר דלא פליגי מתניתין אהדדי וכ"ע ס"ל נמי דכנס ולבסוף גירש מותר וא"כ כ"ש דמת ואח"כ גירש וכנס דמותר וזו היא למעוטי מת ולא גירש. ולפ"ז הא דתנן לעיל בבבא שניה עשה בה מאמר חולצת ולא מתייבמת צ"ל נמי דה"ה לא עשה בה מאמר. והקשה הרשב"א דתרתי לאפוקי מב"ש למה לי. ואין כאן קושיא כ"כ כיון דזו נשנית ראשונה שפיר איצטריך למיתני לאפוקי מב"ש ובאידך בבא ג"כ צריכא לאשמעינן דאפילו ע"י מאמר נאסרה דהא הוא דחזיא להתירא ברישא כמו שכ' לעיל בלשון רש"י ז"ל. ומ"מ קשה לאשמעינן ברישא דאפילו ע"י זיקה לחוד חולצת דלאפוקי מב"ש שמעינן מאידך בבא שנשנית בראשונה. וי"ל דחדא לאפוקי מב"ש וחדא לאשמעינן דאפילו לר"ש חולצת וכמו שכ' לעיל אבל מת ואח"כ גירש ולא כנס מותר לכ"ע כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה טעמא דגירש כו'. אע"ג דיש לדקדק כיון דלשיטת רש"י ז"ל רב אשי ס"ל כרבי ירמיה דנישואין מפילין א"כ מ"ש דמת ולא גירש אסורה אפילו לא כנס ובגירש ואח"כ מת מותרת אם לא כנס הא מ"מ הוי צרת ערוה בזיקה קודם גירושין ויש לחלק:

אבל הרי"ף ז"ל כתב כדיוקא דרב אשי טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסור. וכתב ליישב מהא דק"ל בכנס ולבסוף גירש דמותר דזיקה שאני דאיכא למיגזר בה טפי אטו לא גירש ע"ש בדברי הרי"ף ז"ל. ועמד המהרש"א ז"ל על דבריו ז"ל היכי מצינן למימר דמת ואח"כ גירש וכנס אסור הא אפילו כנס ואחר כך גירש מותר דקי"ל כרבא. וכתב דנוסחא אחרת הי' לו להרי"ף ז"ל לרבא אי סבר לה כרב אשי למעוטי מת ואח"כ גירש. והיינו היכא דלא כנס דהוי' בזיקה לחוד. אבל אם כנס ואח"כ גירש מותר כרבא. וכבר תמה עליו מהרש"א ז"ל דאטו בשביל שכנס ג"כ תהי' מותרת וכתב לפרש דברי הרי"ף ז"ל אליבא דרב אשי לאוקמיה כהילכתא דקיי"ל במתניתין קמייתא דכנס ואח"כ גירש מותר והכא אוסר אפילו במת ואח"כ גירש לזה כתב הרי"ף ז"ל דלרב אשי הכא שאני דנפלה לו ע"י זיקה. ומש"ה אסור במת ואח"כ גירש אפי' לא כנס אח"כ וכ"ש אם כנס אח"כ או כנס ואח"כ גירש דאסור. אבל רבא לא ס"ל האי איסורא מחמת זיקה וכל שגירש אח"כ מדקאמר דמתניתין זו ואצ"ל זו ע"כ ליכא למעוטי מזו היא אלא מת ולא גירש. ולפ"ז הוסיף הרי"ף ז"ל להחמיר בזה יותר מרש"י ז"ל דלרש"י אליבא דרב אשי נמי מותר במת וגירש ולא כנס. ולד' ז"ל אפי' לא כנס אסורה ובאמת כתב כן גם הטור ז"ל דאפילו לא כנס אסור. עיין בדבריו ז"ל בסי' קע"ה אלא דמש"כ שם אבל אם כנס הנכרית מותרת ופי' מהרש"א ז"ל דקאי אכניסה דעלמא בלא זיקה קשה לפרש כן דא"כ למה כתב כלל להאי דינא הכא דהא כבר כתב להאי דינא בסימן קע"ג ולמה כפל הדברים עוד כאן:

אבל עיקר דעתו של הרי"ף ז"ל מבואר בדברי הרשב"א ז"ל. והוא דלא ניחא ליה להרי"ף ולגאונים ז"ל גירסת הש"ס דלרבא אתי למעוטי מת ולא גירש ולא כנס. משום דכל שלא כנס אין כאן איסור צרה כלל ל"ש גירש ול"ש לא גירש כי היכי דמחיים שרו תרוייהו ליבומי. והשתא מתניתין דלעיל באידך בבא דוקא עשה בה מאמר הוא דחולצת ולא מתייבמת אבל ע"י זיקה לחוד לכ"ע שרי' וגירסת הרי"ף והגאונים ז"ל הכי הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת ואח"כ גירש ודוקא היכא דכנס. וכשיטת רש"י ז"ל. והוא דלא כמהרש"ל ודלא כמהרש"א ז"ל. ועיין בלח"מ ז"ל בפ"ו מהל' יבום שכ' דלדעת הרשב"א ז"ל ג"כ כ"ע מודים במת ולא גירש דאסור אפילו בלא כניסה. והמעיין בד' הרשב"א ז"ל יראה דאינו כן אלא כל שלא כנס אין כאן איסור כלל. ומה שהקשה הרשב"א ז"ל לד' הרי"ף ז"ל למה ליה לרבא לתרוצי דזו ואצ"ל זו קתני הא בלא"ה לא קשיא אהדדי יתורץ לקמן ע"פ דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות:

אבל דעת הרמב"ם ז"ל נראה קצת כדברי מהרש"ל ז"ל דהוא ז"ל כתב דמת ולא גירש אסור וה"ה אם גירש. מחמת גזירה כד' הרי"ף ז"ל ולא הזכיר הכניסה כלל אבל אפשר לכוין דבריו גם לדברי מהרש"א ז"ל:

אך מה שכ' מהרש"א ז"ל לעשות מחלוקת בין רבא לרב אשי אע"ג דתרוייהו ס"ל יש זיקה הוא קצת דחוק. והרמב"ן ז"ל במלחמות כתב דרבא ורב אשי לא פליגי והא דדייק טעמא דגירש ואחר כך מת אבל מת ואח"כ גירש לא היינו למאי דקאמר רבא דמשנה זו ואין צריך לומר זו היא. היינו דוקא דגירש ואח"כ מת אבל מת תחילה ואחר כך גירש לאו אין צריך לומר היא משום זיקה וזו היא למעוטי מת בלא גירש עיין שם:

ולענין סברת הרי"ף ז"ל לחלק בין זיקה לערוה גמורה. יש לדקדק קצת מהא דאמר רב לעיל דבזיקה אם מתה בין ראשונה בין שניה מותרת ולא אמרינן בה יבמה שנאסרה שעה אחת ומ"ש דלא גזרינן התם אטו לא מתה ויש לחלק. וכתב בש"ג בג' אחין ואחד נשא אשה ומת בלא בנים ונפלה. לפני ב' האחין וא' מן האחין יש לו בנים ואחר כך מת אסור השלישי ליבמה דע"י זיקה הויא כאשת אחיו שיש לו בנים והוא דין מחודש ורמ"א ז"ל הביאו. ולענ"ד יש לדון בדבר דדוקא הכא דאחיו השני מת בלא בנים ונראה כאילו נפלה לפניו מחמת זה הוא דאסורה אבל אחיו שיש לו בנים מה לי מחיים מה לי לאחר מיתה כיון דע"כ לא מכחו נפלה. וכן מוכח מדברי הירושלמי דאם היתה זקוקה לאחיו מאמו ומת אינה אסורה עליו משום אשת אחיו מאמו מחמ' זיקה לחוד וכמו שהבאתי לעיל דברי הירושלמי האלו ודו"ק. ועיין בדברי התוספתא באלו הדינין וצריכה ביאור עיין שם:

גמרא אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק כו'. והקשו התוס' ז"ל אמאי לא מחזיקינן מאיסור לאיסור כמו גבי