קרן אורה יבמות לג

וליטמא לה פשיטא ליה לאביי דלא עדיפא מארוסה דעלמא. והא דקאמר השתא ארוסה דעלמא כתבו התוס' לעיל משום דמאמר גמרינן מקידושין דעלמא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. ודבריו ז"ל אינם מוכרחים דהא מולקחה לו לאשה ילפינן לה דכתיב ביבמה גופא. תדע דהא רבא לקמן ס"ל דהויא ספק נשואה לב"ש. אלא צריך לפרש השתא ארוסה דעלמא דעיקר קדושין כתיבא בה בהדיא לא חשיבא כנשואה עבד בה מאמר דלא ילפינן אלא מריבויא דקרא מיבעי' דלא הוי כנשואה:

וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב עבד בה מאמר מיבעיא משום דאפי' למ"ד דקונה קנין גמור לב"ש מודה דאינו גומר. ודבריו ז"ל צ"ע דהא משמע דלמ"ד דקונה קנין גמור סגי לה בגיטא. אלמא דגומר וכשיטת ר"א בן ערך בירושלמי אלא דמשמע ליה כן מנדרים פרק נערה דמוקמינן לר"א כב"ש ואפ"ה קאמר ליה ר"ע דאין חייבין עלי' סקילה. וכן כתב הר"ן ז"ל שם דאפי' למ"ד דמאמר קונה מה"ת אין חייבין עלי' סקילה. וגם זה צ"ע כיון דסגי לה בגיטא וודאי משמע דקנין גמור הוא ור"ע דאמר אין חייבין עליה סקילה אליבי' דנפשי' קאמר. אבל לר"א שפיר חייבין עליה ואדרבה אפי' למ"ד דאינו גומר מ"מ יש לומר דלענין לחיובי סקילה קנוי' היא לו לגמרי. אלא דאשמעינן קרא דהמצוה לא נגמרה ע"י קדושין לחוד דעיקר המצוה הוא ליבמה ולהקים לאחיו שם. וכן משמע לקמן (דף לב) דלחד תירוצא קאמר רבא אפי' לר"א דאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד אפי' הכי הויא ספק נשואה ועדיפא מארוסה דעלמא א"כ נראה דה"ה דחייבין עליה סקילה. אלא דאם נאמר דקנוי' לו לגמרי א"כ לא הויא בת חליצה אחר הגט כיון דכבר נסתלקה זיקה הראשונה לגמרי. וע"כ צ"ל דקונה ומשייר. וגם למ"ד דקונה קנין גמור לאפוקה בגיטא צ"ל לדעת הרשב"א והר"ן ז"ל דלאו דגומר לגמרי ונפטר' דזה לא מסתבר וכמו שכתבתי לעיל דבעינן הקמת שם. וכן משמע מהא דממעטינן סריס ואילונית דלאו בני הקמת שם הם. אלא דיכול להוציאה ולחזור ולהכניסה לקיים המצוה דכבר נעשית כאשתו ע"י המאמר וכיון דלא נגמרה המצוה עדיין אפשר דאין חייבין עלי' סקילה. ומ"מ אין זה נראה כיון דיכול להוציאה בגט ש"מ דא"א גמורה היא דאל"ה לא הוי שייך גט גבה. ודברי הרשב"א והר"ן ז"ל צ"ע מש"כ בפשיטות דאפי' לב"ש אינו גומר ואין חייבין עלי' סקילה דמשמע אפי' למ"ד דקונה קנין גמור. ולענ"ד נראה פשוט דלמ"ד קונה קנין גמור חייבין עלי' סקיל' וגומר ג"כ וכר"א בן ערך. הן אמת דמשיטת הש"ס דילן משמע דליכא למ"ד בהדיא דקונה קנין גמור לבד מב"ש. מהא דפרכינן לקמן ולר"א דאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה אמאי יפר ואמאי לא מוקי לר' אליעזר כר"א בן ערך דס"ל דקונה קנין גמור אלא ש"מ דס"ל לש"ס דילן דליכא תנא דאמר הכי בהדיא. אחר כל הנ"ל נתבארו הדברי' דבעיא דרבה אזלי לתרווייהו לישני בין למ"ד דקונה קנין גמור ובין למ"ד דאינו קונה אלא לדחות בצרה כדמשמע לקמן לחד תירוצא דלב"ש הוי ספק נשואה אפי' אי אינו קונה אלא לדחות בצרה אליבא דרבא. וא"כ שפיר מצינן למימר דרבה קמיבעיא ליה ודו"ק היטב:

ולא מיטמאה לו פי' רש"י ז"ל דהיינו ברגל דמוזהרין ליטמא ברגל. ולכאורה אינו מוזהר אלא ישראלים זכרים דמחויבים להראות בעזרה. אבל נשים דלאו בנות ראי' הם מנ"ל דמזהרין ליטמא ברגל. וי"ל דמשום שמחה דנוהגת גם בנשים. ועיקר שמחה הוא בשלמי שמחה. ע"כ מוזהרים ליטמא ג"כ. וצ"ע בזה. ועי' בשג"א סי' ס"ו:

ואלא לענין מסירה לחופה נישואין עושה ולא בעיא מסירה לחופה. לפום רהיטא דשמעתא נראה דדווקא לב"ש הוא דמיבעי ליה דמאמר קונה מה"ת אי לא נגרעה בזה זיקתה ואדרבא נתקרבה יותר ולא בעי' מסירה לחופה או דילמא אירוסין עושה וחזרה להיות כארוסה דעלמא ובעיא מסירה לחופה. וא"כ הא דאמר נישואין עושה אינו מדוקדק דהא לא עשה כלום דה"ה אם בעל בלא מאמר קנאה לכל דבר. ובאמת איכא קולא וחומרא בכל צד דאי נימא דאירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה היה נראה דע"י מסירה לחופה לחוד חשיבא כנשואה. אבל אי נישואין עושה מסירה לחופה לאו כלום היא ולא קנאה אלא בביאה. ואפשר דביבמה אפי' אי אירוסין עושה מ"מ מסירה לחופה לחוד לאו כלום היא. וכן נמי לענין עדים לדעת הפוסקים דבעינן ביבמה עידי ביאה. א"כ אי אירוסין עושה א"ל עדים בביאה כמו באשה דעלמא ואי נישואין עושה ועיקר הקנין הוא הביאה צריך עדים גם בביאה וגם בזה נראה דבכל גוונא צריך עדים וליכא שום קולא בהאי צד דאירוסין עושה. ועי' בזה ברמ"א ז"ל ובב"ש סי' קס"ו ועיקר הבעיא הוא כיון דלב"ש מאמר קונה מה"ת שמא אירוסין עושה ופרחה הימנו זיקת יבמים ובעינן מסירה לחופה כדין ארוסה דעלמא. ומכאן נמי ראיה דאין חילוק בחופה בין בתולה לאלמנה. וכבר האריכו הפוסקים בזה. אבל לדידן דמאמר אינו קונה מה"ת משמע דפשיטא דלא בעי מסירה לחופה. אבל הרמ"א ז"ל בסי' הנ"ל כתב דבעינן נמי כניסה לחופה והוא מהגהת מרדכי ביבמות. וצ"ל דלדידן דתקינו רבנן לעשות מאמר וכרב הונא דאמר מקדש ואח"כ בועל לכל מילי תקינו רבנן דרך נישואין להכניסה לחופה ג"כ. אבל לב"ש מיבעי ליה מדאורייתא אי בעי' כניסה לחופה:

אי אמרת בשלמא נישואין עושה משום הכי מיפר כו'. והקשה מהרש"ל ז"ל הא אמרינן לעיל דקודם ביאה פשיטא דלא עדיפא מארוסה דעלמא. וכתב לחלק בין נדרים לשאר דברים. ויפה השיג עליו מהרש"א ז"ל בזה דלא מסתבר לחלק בין נדרים לשאר דברים. אבל עיקר דבריו ז"ל נכונים המה. וכן כתב הרשב"א ז"ל דהפשיטות ממתניתין דנדרים הוא אפי' בלא ביאה ועדיפא מהא דאביי הוא. דפשיט דאפי' לכל מילי הויא כנשואה. ודברי מהרש"א ז"ל שכתב לאוקמא מתניתין דנדרים ג"כ אחר ביאה בלא חופה הוא תמוה מאוד חדא מה שהקשה מהרש"ל ז"ל דא"כ מאי פריך ולר"א דאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה ואי מיירי לאחר ביאה מאי קושיא אדרבא לר"א עדיף טפי דלדידי' וודאי ביאה שוי' ככנוסה כיון דלא חשיב מאמר לעשותה כארוסה. ומש"כ מהרש"א ז"ל ליישב דהכי פריך אמאי מיפר בשותפות דע"י ביאה לא מסתבר שתעשה כארוסה לא הבנתי דילמא באמת היא כנשואה והוא לבדו יפר. ונראה כוונתו ז"ל דהש"ס פריך לר"א תיפשוט דנישואין עושה דאי אירוסין עושה א"כ אפי' בשותפות היכי מצי מיפר דע"י מאמר לאו ארוסה גמורה היא כיון דאינו קונה קנין גמור וביאה נמי לא משוי לה ארוסה. וגם זה לא נראה דביאה זו לא גריעה מביאה של תחילת קדושין באשה דעלמא דעושה אותה ארוסה ונהי דחלה עליו זיקת אירוסין מ"מ ע"י ביאה נראה דנקנית לו קנין גמור. ודווקא מאמר הוא דאינו קונה קנין גמור משום דמעטי' קרא. אבל ע"י ביאה שאחרי כן וודאי קנויה היא לו. וי"ל כיון דבא עלי' בע"כ לא נקנית לו. ומ"מ דחוק הוא למימר דלמ"ד נישואין עושה מיירי ע"י ביאה. ולמ"ד אירוסין עושה מיירי אפילו בלא ביאה. ועוד דכבר הקשה המהרש"א ז"ל בעצמו ע"ז למ"ד נישואין עושה ומיירי ע"י ביאה. א"כ מאי טעמא פליגי ר"י ור"ע עלי' דר' אליעזר דלדידהו דלא ס"ל קנין מאמר וודאי נעשית נשואה ע'י ביאה בכל גוונא אפי' בע"כ. ומאי קאמר רף יהושע התם דאי בעי אחוה פסיל עליו בגיטא. ולאחר ביאה וודאי לא מצי פסיל עליו כדתנן להדיא לקמן בפ' רבן גמליאל. ומש"כ הוא ז"ל דלר' יהוש' ור"ע כיון דמאמר קונה מדרבנן פרחה זיקת יבמין ותו לא מהני ביאה אבתרה. תמוה הוא מאוד דאטו קנין מאמר מדרבנן עדיף להפריח מינה זיקת יבמין מקנין מאמר מדאורייתא אליבא דר"א ולר"א נישואין עושה. ולר"י ור"ע אירוסין עושה. ועוד דא"כ למה ליה לאוקמא לר"א כב"ש לוקמא ככ"ע וס"ל דמאמר דרבנן אינו עושה אירוסין דהא לקמן פ' ר"ג לא פסיקא לן אי איכא מצוה במאמר כלל. וגם הא דאמר ר"ע התם במתני' שאין היבמה גמור' ליבם לענין חיוב מיתה כמו ארוסה דעלמא. ואי ע"י ביאה ודאי גמורה היא לו מה"ת וחייבין עלי' מיתה. ועוד דהתם בנדרים פריך הש"ס תחילה האי קושיא ולר"א כו'. ובתר הכי קאמר תיפשוט הא דרבה ובתחילת הסוגיא ע"כ ס"ל דנישואין עושה ואי מיירי דוקא ע"י ביאה מאי פריך תו ולר"א דאמר אינו קונה כו'. אלא הדבר פשוט דבעי הש"ס למיפשט ממתניתין דנדרים דלגמרי נישואין עושה אפילו בלא ביאה. והיינו למ"ד דקונה קנין גמור. ומש"ה פריך הש"ס התם ולר"א דאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה מאי א"ל. דלדידיה וודאי אינה נעשית נשואה ע"י מאמר. ויש ליישב עפ"ז שינוי הסוגיו' דהכא משנינן נמי לר"א אימר דאמרי אנא כו' משום דהכא פריך הש"ס מהא דר"א לבתר דאוקמא דיפר בשותפות בזה שפיר משני אימר דאמרי אנא כו' ולדידיה נמי עכ"פ ארוסה היא. אבל התם דס"ד דנשואה היא והוא לבדו יפר לא מצי לשנויי הכי דלר"א ודאי לאו נשואה היא. ומש"ה מוקי התם אליבי' כשעמדה בדין. העולה מזה דלמ"ד נישואין עושה ויפר הוא לבדו לר"א ע"כ צריך לאוקמא כשעמדה בדין אבל למ"ד אירוסין עושה ויפר בשותפות לא צריכין לאוקמא כשעמדה בדין גם לר"א וכאיבעית אימא דהכא. ולמ"ד נישואין עושה ומאמר קונה קנין גמור ע"כ צ"ל הא דאמר ר"י דאי בעי אחוה פסיל לה בגיטא ור"ע קאמר דאין חייבים עליה מיתה היינו לטעמייהו דידהו אבל לרבי אליעזר לא מצי פסיל עליו וחייבים עליה מיתה. והוא כשיטת ר"א בן ערך וכדאמרינן בתוספתא התם. ועיין בירושלמי שם ובק"ע. אבל אי נימא דאירוסין עושה ויפר בשותפות שפיר מצינן למימר דרבי אליעזר ס"ל דאינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד. וגם לר"א אין חייבין עליו מיתה. ואפ"ל דהיינו טעמא דאמר ר"א הכא לב"ש דאינו קונה אלא לדחות בצרה כי היכא דתיתי שפיר הא דאמרי רבנן לרבי אליעזר התם דאין חייבים עליה מיתה ורבי אליעזר מב"ש הוא כדאמרינן