קרן אורה יבמות כח

דף כו ע"א משנה איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות. משמע דאפילו איסור קדושה דמדאורייתא לאו בת יבום היא כמו אלמנה לכה"ג ג"כ לא מתיבמות ולא מיבעי למ"ד דטעמא משום ביטול מצות יבמין ודאי א"ש דגם בזו איכא ביטול מצות יבמין. אלא אפי' למ"ד דטעמא משום זיקה כיון דזקוקה היא לו לחליצה שייך בה ג"כ איסור זיקה. וכן משמע לקמן (דף כח) מהא דאמרינן דלר"ש בשתי אחיות כו' שנפלו לאחד דאם אחת איסור מצוה וקדושה דחולצת מדרבנן. אבל מה"ת פטורה מן החליצה אע"ג דאחת מהן איסור קדושה שאינה מתיבמת מה"ת ודו"ק:

גמרא אי הכי תלתא נמי. מכאן משמע דלמ"ד אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין אפי' בשתי אחיות שנפלו לפני אח אחד יכול לייבם את אחת מהן והשני' תצא משום אחות אשה. דאל"כ לא הוי פריך מידי משום דבעי לאשמועינן דאסור לבטל מצות יבמין ויקשה מכאן להנך דס"ל דלכ"ע אסור לישא לכתחילה אחות זקוקתו. וכמו שכתבתי לעיל בזה. אלא דיש לומר דאחות זקוקה שאינה של מצוה לכ"ע אסור לכתחילה לישא אבל הכא דאחות מצוה היא למ"ד מותר לבטל מצות יבמין שרי אפי' לכתחילה ליבם אחת מהן. ועי' פי' רש"י ז"ל ובתוס' בפי' דהך קושיא. ולדידי קשיא היכי מצי למיתני תלתא דא"כ לא שייך למיתני בזה פלוגתא דב"ש וב"ה ביקיימו ויוציאו דבתלתא אחי נראה דלכ"ע יוציא. ולפי' התוס' ז"ל דבתלתא איכא רבותא טפי באיסור ביטול מצות יבמין אתי שפיר דמ"מ הוי ליה לתנא לאשמעינן רבותא טפי אבל לפירש"י ז"ל קשה קצת דבתלתא ליכא למ"ד דיקיים:

ובספר חוסן ישועות כתב דה"פ בשלמא למ"ד דטעמא משום זיקה הוא מש"ה לא תני תלתא משום דלר"ש פטורות מן החליצה ג"כ אבל למ"ד אין זיקה פריך שפיר ולא ידענא, מאי קאמר דהא דר"ש בשתי אחיות שנעשו צרות זו לזו לא שייכא כלל בפלוגתא דיש זיקה. ומקרא דלצרור הוא דיליף לה תדע דהא למאי דאמרינן הכא במתניתין דטעמא משום ביטול מצות יבמין ואין זיקה משמע דלב"ש נמי היינו טעמא ואפ"ה דרשי ב"ש ע"כ דרשא דלצרור להא דר"ש דלצרות לא איצטריך להו דהא מתירין הצרות לאחין. וכ"ת כיון דבד' אחי מודה ר"ש דבעי חליצה והיינו משום דבתרי אחי אין זיקה וא"כ למ"ד אין זיקה אפי' בתלתא נמי לא נעשו צרות זו לזו. ז"א דבתרי אחי ה"ט כיון דכל חד מצי ליבומי חדא א"כ לא נעשו צרות זו לזו. אבל בחד אחא פשיטא דלכ"ע אפי' למ"ד אין זיקה מ"מ נעשו צרות זו לזו וזה אין צריך לפנים. ועוד דכל ענין הזיקה כבר כתבתי כמה פעמים דמדרבנן בעלמא הוא תדע דאי נימא דזיקה מה"ת א"כ לא משכחת לה להאי דינא דר"ש אלא כשנפלו בב"א דאי בזאח"ז זו שנפלה באחרונה היכי מציא לאסור את הראשונה נהי דע"י קידושין יכול להפקיע הזיקה. אבל זיקת השניה למה תיאסר את הראשונה. ואנן לא צריכינן לאוקמא הא דר"ש כריה"ג אלא לר' אושעיא דאמר זיקה ככנוסה אלא ודאי זיקה אינה אלא מדרבנן:

ולמאי דכתיבנא דב"ש ס"ל כר"ש באחיות שנעשו צרות זו לזו א"כ הא דאמרינן הכא דאיסורא הוא משום ביטול מצות יבמין היינו לב"ה. אבל לב"ש איכא חששא גדולה יותר מביטול מצות יבמין שמא ימות אידך ופקע זיקתו וא"כ למפרע זקוקות שניהם לאחד ונעשו צרות זו לזו ופגע באיסור אשת אח מן הראשונה אלא דיש לפקפק בזה כיון דכנס הראשונה בהיתר לא שייך בזה איסור למפרע אבל היכא דנפלו שתי אחיות לפני שני אחין ואח"כ מת אחד מן האחין בזה צ"ע קצת לב"ש מה דינן ולקמן יתבאר שוב מצאתי בירושלמי בפירקין להדיא דגם בזה צריכה חליצה לר"ש ע"ש:

והנה התוס' כתבו לעיל דלר"ע דאמר דאחות חלוצה ערוה היא משום דהכתוב קרי' ביתו לא שייכא ביטול מצות יבמין דלאחר חליצה נמי נתבטל מצות השני'. וא"כ היכא דנפלו שני אחיות לפני אחד לר"ע יכול הוא ליבם אחת מהם כיון דאחת מהן נדחית אבל לא מסתבר לי לומר כן דלר"ע בשני אחיות משני אחין תצא אחת מהם בכדי. ונראה לי דלר"ע נמי לא פקעי זיקה לגמרי ע"י חליצת אחות והשני' ג"כ צריכה חליצה. ועוד היה אפשר לומר דע"כ לא קאמר ר"ע דהכתוב קראה ביתו אלא היכא דשרי' ליבומי ג"כ אבל היכא דאסורה ליבם. בחליצה נמי אינה קרויה ביתו. ומש"ה כאן דאסורות להתייבם אין חליצתה אוסרת קרובותיה אלא דלר"ע לא משכחינן חליצה בלא יבום מה"ת אלא באיסור סוטה לחוד דתפסי בזה קידושין גם לר"ע:

ולענין מאי דכתיבנא לעיל דבתלתא ליכא למ"ד דיקיימו יש לומר דהכל אחד וכי היכי דלב"ה לא קנסינן להו בד' אחי ה"נ בתלתא לא קנסינן ליה כיון דע"י גירושין ג"כ ליכא תקנה דהא כבר איתסרא אחותה עליה משום אחות גרושתו וליכא כאן אלא קנסא ועי' בזה בדברי הרשב"א ז"ל בהחולץ גבי הא דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה שהאריך שם בענין זה ושם נבאר עוד אי"ה:

והיה נראה לי לפרש קושיא דאי הכי באופן אחר דבשלמא למ"ד דטעמא משום יש זיקה ורבותא קמ"ל דלא מתיבמת שתיהם כל אחת לאח אחד משום איסור זיקה. א"כ רבותא זו ליכא לאשמעינן בתלתא דפשיטא דאינו יכול ליבם שתיהם. אבל להאי טעמא דמשום ביטול מצות יבמין ועיקר החשש הוא שמא ייבם אחת ולא יוכל ליבם השני'. היינו משום דלא ישאר אלא אח אחד. וא"כ הוה ליה לאשמעינן מתחילה האי דינא דשני אחיות שנפלו לפני אח אחד דאסור ליבם אחת מהן מפני שתבטל מצות השני' ומשני דלא מיבעי קאמר:

ויש לדון בהאי איסורא דביטול מצות יבמין דלכאורה יש בזה סרך איסור תורה דאסור לבטל מצוה המוטלת עליו או יש לומר כיון דמצות יבום קודם למצות חליצה וחליצה במקום יבום לאו כלום היא אפשר דמחויב הוא לקיים מצוה אחת כדינה משתיהם שלא כדין. ועוד נראה דבכה"ג דמבטל לה ע"י גרמא בעלמא ליכא חשש איסור תורה. וכן משמע מהא דר"ג ס"ל דמותר לבטל מצות יבמין:

גמרא אי הכי חמשה נמי כו'. הכא נמי צריך לפרש בשלמא אי משום דיש זיקה א"כ ליכא רבותא כלל בחמשה ומה לי ד' או ה' בכולהו אית בהו משום אחות זקוקה דלא ידעינן להי מינייהו רמיין תרווייהו אבל להאי טעמא דביטול מצות יבמין משום דחיישינן למיתה א"כ לאשמעינן רבותא טפי דאפי' למיתה דתרי חיישינן. ומשני דלהאי טעמא לא חיישינן למיתה דתרי והשתא למאי דקי"ל דיש זיקה אין חילוק בין ד' לה' אחין. ובכולהו חולצת ולא מתיבמת וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה מדקאמר כו' דעת רש"י ז"ל בזה דחליצה גרועה אינה מפקעת זיקה החשובה אפי' למ"ד אין זיקה וכדאמרינן לקמן בשלמא צרה דרחל לא תפטר והתם קיימינן אליבא דמ"ד אין זיקה ולהכי גריס דעיקר דיוקא הוא מסיפא דאמצעית צריכה חליצה משתיהם והיכא דשניהם שוין לפסול ודאי למ"ד אין זיקה סגי בחליצת אחד וע"כ צ"ל דס"ל יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. ולשיטתו אליבא דמ"ד אין זיקה ליכא מאן דס"ל דחליצה פסולה בשוין לא תיפטר זיקה השניה. ולמ"ד יש זיקה הוא דפליגי ורב ס"ל דלמ"ד יש זיקה חליצה פסולה אפי' בשוין צריכה לחזור על כל האחין. ואיכא למ"ד נמי דאפי' אי יש זיקה מ"מ חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין כיון דשוין הן בפסול והתוס' ז"ל נחלקו עליו וס"ל דלמ"ד אין זיקה חליצה פסולה פוטרת בכל גוונא כדמוכח בפ' ר"ג דחליצת בעלת הגט פוטרת צרתה' וסוגיא דלקמן לא קיימא במסקנא וגרסינן שפיר לדייק גם מרישא ומרישא שמעינן דיש זיקה. ומש"ה חליצה גרועה אינה פוטרת ובזה בעינן למימר לקמן לחד לישנא דאפי' שמואל לא פליג בהא ומסיפא דייק דס"ל לרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. היינו אפי' אם כולן שוין לפסול וא"כ הא דפריך אי הכי קמייתא נמי עיקר הקושיא מדיוקא דסיפא דשמעינן מינה דאפי' בשוין צריכה לחזור על כל האחין א"כ קמייתא נמי. אבל מרישא לחוד לא מצי דייק לאקשויי ארישא גופא. ולא הבנתי דברי הרשב"א ז"ל שהקשה לגירסת התוס' ז"ל מאי קאמר אי הכי קמייתא נמי הא ברישא קמיירי. דנראה מדבריו ז"ל דמרישא לחוד הוא דדייק לתרווייהו דיש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וזה אינו כמו שכתבתי:

בד"ה חליצה פסולה צריכה לחזור כו'. ולקמן נמי קאמר אלא צרה דלאה תיפטר אע"ג דלא מצי ליבומי כו'. מדבריהם ז"ל נראה דהיכא דאיכא צרה לא שייך ג"כ ביטול מצות יבמין אם לא משום חשש מיתה דצרה. והיכא דאיכא צרות הרבה מותר ליבם אחת מן האחיות. וא"כ בד' אחין ויש להם צרות מותר ג"כ ליבם האחיות דהא הוי מיתה דתרי שמא ימות אחיו ושמא תמות הצרה. ולענ"ד נראה דאע"פ שיש לה צרה מ"מ איכא ביטול מצות יבמין מן האחות השניה והיא מיפטר' בלא כלום דחליצת צרתה לא מהני לה כיון דכבר פקעה זיקתה ע"י איסור אחות אשה. ובאחים הוא דלא שייכא ביטול מצות יבמין כיון שיש עוד אח לקיים המצוה. אבל להפקיע זיקה מהיבמה שייך ביטול אפילו אם יש לה כמה צרות ויתבאר עוד לקמן בזה. עכ"פ הוכיחו ז"ל מהא דלקמן דאפילו אי לא מצי ליבומי לא מיקרי חליצה פסולה. אבל נראה דרש"י ז"ל מודה בהא. ומש"כ דאי הוי בעי מצי ליבומי היינו דמצד עצמה אין חשש איסור לייבם אותה ולא נאסרה אלא מחמת גזירה דביטול מצוה מחברתה ובשביל זה ודאי לא מיקריא חליצה פסולה. אבל לעניין חייבי לאוין גם דעת הרמב"ם ז"ל כשיטת רש"י ז"ל דמיקריא חליצה