קרן אורה יבמות כט

פסולה. וכבר דברנו לעיל מזה. ובאמת סברת התוס' ז"ל לחלק בין חייבי לאוין ובין הני דאשכחנא בהדיא דהוי חליצה פסולה משום דבעינן דוקא שהוקלשה הזיקה אינה מוכרחת דאמאי לא קלשה זיקה גם בחייבי לאוין דאסירי מה"ת ליבם דהא עיקר זיקה היא מחמת דחשיבא ככנוסה. וא"כ היכא דאינה ראויה ליבום ודאי קלשא זיקתה. ויותר קשה לי מהא שחילקו התוס' ז"ל בין מחזיר גרושתו ובין סוטה דרבנן דסוטה חשיבא חליצה פסולה משום דדמיא לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה משום דטומאה כתב בה כעריות. הא הך ברייתא דהיא או צרתה חולצת מייתי הש"ס לעיל לפשוט אליבא דרבנן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וא"כ במח"ג נמי כתיבא בה טומאה הרי דמחמת שהיא חשיבא כערוה אסרינן לה ליבום ואמאי לא יהיה חליצה פסולה. ואי משום דבסוטה ודאי ליכא זיקה כלל הלא לא מצינו זאת בירושלמי לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק. ובירושלמי סוטה משמע דאין חילוק. אלא ודאי נראה מדברי הירושלמי דחליצת חייבי לאוין מיקרי' חליצה פסולה וכדעת הרמב"ם ורש"י ז"ל. וכש"כ לדעת הראב"ד ז"ל שכתב דסוגיא דילן נמי במסכת סוטה פליגא אהא דרב. וס"ל דאפילו סוטה ודאי חולצת. א"כ ודאי שמעינן דמכל חייבי לאוין מיקרי' חליצה פסולה אלא דראית התוס' ז"ל היא מהא דתניא לעיל במח"ג או היא או צרתה חולצת. וכן מהא דתניא לעיל גבי איסור מצוה וקדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה. וכן משמע ממתניתין דהיתה אחת כשירה ואחת פסולה כשחולץ חולץ לפסולה ובעי לאוקמי בפסולה ליה אלמא דחליצת הפסולה פוטרת אפי' צרתה הכשירה ליבום. ולעיל כתבתי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דברייתא דבא עליה או חלץ לה ס"ל דהצרה נמי אסיר' ליבם. ומש"ה נפטרה צרתה ג"כ אלא דאכתי קשה הא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאפי' בשוין לפסול צריכה לחזור על כל האחים. וכמו שהקשה הה"מ ז"ל ג"כ. י"ל בזה דאי שניהם לאו בת יבום הם א"כ לא מיקרי' חליצת האחת חליצה פסולה כיון דלא שייכא בהו מה"ת אלא חליצה לחוד שפיר מיפטרא חדא בחברתה. ודוקא היכא דהאיסור אינו אלא מדרבנן והזיקה אלימא בזה שתיהם צריכין חליצה בחליצה פסולה. אבל לא היכא דמה"ת אינן אלא בנות חליצה. ועיין בזה בב"ש סימן ק"ע ולפ"ז לא תיקשי נמי מבריי' דמחזיר גרושתו דאו היא או צרתה חולצת:

אלא דמהא דבעי רב ששת (דף יא) למיפשט בעיין ממתניתין דהית' כשירה וא' פסולה. משמע דחליצת הפסול' פוטרת צרתה הכשירה ליבום ודאי תיקשי לדברי הרמב"ם ז"ל. ואפשר לומר דמחזיר גרושתו שאני דהא דאינה מתייבמת הוא מטעם ק"ו לחוד ולא אלים ק"ו כ"כ לשוי' חליצה פסולה. והיינו דלא מוקי לה לעיל באלמנה לכה"ג דלד' הרמב"ם ז"ל ליכא למימר דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמעינן כמו שכ' רש"י ז"ל. דהא איצטריך לאשמעינן דחליצה פסולה פוטרת. ולפי הנ"ל ניחא דבאמת באלמנה לכה"ג אין חליצתה פוטרת צרתה. ויתיישב בזה דברי הה"מ ז"ל בפ"ו מהלכות יבום שכתב דבמחזיר גרושתו חליצתה פוטרת צרתה. ועיין בכ"מ שם. אבל אכתי קשה מ"ש בשניה דאין חליצתה פוטרת צרתה וכי איסורא דמחזיר גרושתו קיל מאיסור שני' דאינו אלא מדרבנן ובשניה כתב הרמב"ם ז"ל דאינה פוטרת צרתה משום דהויא חליצה פסולה. ע"כ נראה דרב ששת ס"ל כמ"ד חליצה פסולה פוטרת אפילו חליצה גרועה. אלא למיפטר צרתה ליכא למ"ד דחליצה גרועה תיפטר וצ"ל דס"ל אין זיקה וכשיטת התוס' ז"ל דלמ"ד אין זיקה פוטרת אפילו חליצה גרועה לכ"ע. והא דלא מוקי לה באלמנה לכה"ג י"ל דס"ל דאלמנה לכה"ג צרתה נמי אסירא ובמתניתין תני אם הי' מיבם מייבם לכשרה ורב יוסף לא מוקי לה באלמנה לכה"ג משום דהוי חליצה פסולה ואינה פוטרת וכעת לא מצאתי בירושלמי גבי הא דר"ש ביאתה או חליצתה כו' דקרי לה חליצה פסולה וביאה פסולה הוא דקרי לה התם בפ' האשה רבה והרשב"א ז"ל בשמעתין הביא גירסת הירושלמי שם בהאשה רבה הדא אמרה חליצה פסולה פוטרת. וכן היתה נוסחת התוס' ז"ל:

וראיתי בירושלמי בשמעתין דפליגי בהאי דינא רב ושמואל ולוי. רב אמר זה חולץ לאחת כו'. והאמצעית חולצת מאיזה מהן שירצה. ומפרש טעמא דרב משום דסבר חליצה קנין ואין שני אחין יכולין לקנותה. וע"כ סגי בחליצה אחת ועיין בק"ע שפי' דאין האמצעית צריכה חליצה אלא מדרבנן. ואין זה נראה אלא כמו שכתבתי כיון דחליצה קנין א"א לקנותה אלא אחד ושמואל אמר דאמצעית צרייכ' חליצה משניהם משום דס"ל חליצה פטור ושניהם יכולין לפוטרה ושניה' צריכין לפוטר' משום דחליצה פסולה היא. ולוי אמר כל אחת צריכה חליצ' משניהם משו' דזיקה קנין היינו יש זיקה. וא"כ חליצת הראשונו' ג"כ חליצה פסולה היא. ומשמע דרב ושמואל ס"ל דאין זיקה. ומש"ה זה חולץ לאחת דלא מיקרי' חליצה פסולה כלל. ובאמצעית הוא דפליגי דהוי חליצה פסולה ויותר נראה דאיפכא גרסינן רב אמר צריכה חליצה משתיהם משום דחליצה קנין והוי חליצה פסולה ושמואל אמר דחוללת מאיזה מהן שתרצה משום דחליצה פטור ואין חליצתה חליצה פסולה כיון דלא היה לו קנין באחותה. וכן הוא גירסת הרשב"א ז"ל ומש"ס דילן נראה דלאו בהכי פליגי דא"כ לא הוי פריך מידי מהא דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות דשאני הכא דחליצת ראובן לאו חליצה פסולה היא כיון דחליצה פטור. וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן צריך להגיה בדבריו ז"ל. ומיהו מגמרא דילן משמע דרב ושמואל לאו בהא פליגי ועי' בק"ע שתמה על הרשב"א ז"ל והדבר פשוט כמו שכתבתי:

וראיתי לדקדק בשמעתין בהא דאמר רב חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים אם יש בזה חשש איסור תורה או מדרבנן בעלמא הוא. ונראה דאין זה אלא מדרבנן לא מיבעיא לשיטת התוס' דלא שייך האי דינא אלא היכא דקלשא הזיקה כמו ע"י גט ומאמר או אחות זקוקה או אחות חלוצה דוודאי אין זה אלא מדרבנן משום דהפסול ג"כ אינו אלא מדרבנן. ואפי' בספק סוטה דחליצתה פסולה מה"ת נראה דליכא עליו שם חליצה פסולה כמו מח"ג לשיטת התוס' ז"ל דע"כ בספק סוטה לא נאמרה בה טומאה. מדאיצטריך למימר בסוטה דהא דאינה חולצת הוא משום ק"ו. אלא אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דשייך דין חליצה פסולה בכל חייבי לאוין ומשכחינן אליביה חליצה פסולה מה"ת. ג"כ נראה דאין זה אלא מדרבנן מדתלינן לה בפלוגתא דיש זיקה ואין זיקה וכל עיקר זיקה אינה אלא מדרבנן ולפי מה שפי' התוס' ז"ל דלמ"ד אין זיקה פוטרת אפי' חליצה גרועה שמעינן דאפי' חליצה גרועה מה"ת פוטר הכשירה. וכן מוכח מהא דמייתי רב ששת דאם היה חולץ חולץ לפסולה אלמא דאפי' חליצה פסולה מה"ת פוטרת הכשרה וע"כ צ"ל דס"ל דאין זיקה כמו שכתבתי לעיל. אבל לשיטת רש"י ז"ל דבחליצה גרועה אינה פוטרת. אפי' למ"ד אין זיקה יש להסתפק היכא דהחליצה פסולה מה"ת אפשר אינה פוטרת הכשירה (מדאורייתא) אלא דא"כ הדק"ל מהא דרב ששת. והיכא דשניהם שוין לפסול נראה לי ברור כמו שכתבתי לעיל דהיכא דמה"ת שניהם שוין לפסול וודאי לא שייכא בזה חליצה פסולה כלל דבאמת האי מילתא טעמא בעי אמאי צריכה לחזור על כל האחים מ"ש אם שניהם כשרים דפוטרים זה את זה ומ"ש אם שניהם פסולים כיון דאין זיקה לזה יותר מזה. והיה נראה דדווקא בכי הא דשמעתין דלא ידעינן למי מן האחים הם זקוקות. ומש"ה אין חליצת האחת פוטר את השניה דשמא לראשון זקוקה היתה והוי חליצת הראשון חליצה פסולה וצריכה לחזור על אחיו השני וכן אפי' באמצעית דשוין שניהם לפסול מחמת אחות חלוצה ג"כ יש לומר דמשום גזירה צריכה לחזור על כל האחים שמא לא ידעו מחליצה של שני' ויאמרו דאחות חלוצה פוטרת כשרה אפי' היכא דאיכא אח כשר. ולקמן בשמעתין יבואר עוד אי"ה:

תוס' בד"ה דנפול בזאח"ז כו'. והקשו אמאי לא פליגי בב' אחיות שנפלו בב"א רב אמר זו חולצת משתיהם וזו חולצת משתיהם משום דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר ללישנא קמא דחולץ לכולן קאי אאמצעית יאמר בשני אחיות זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת משום דאין צריכה לחזור על כל האחין. וללישנא בתרא דחליצה פסולה פוטרת אפי' היכא דאיכא חליצה כשרה יאמר בב' אחיות דאחד חולץ לשתיהם. אלא דאכתי לא נשמע מזה דאפי' היכא דאיכא חליצה כשרה לגמרי חליצה פסולה פוטרת כמו בנפלה בזא"ז דהכא חליצת השניה ג"כ פסולה היא דכבר נפסלה עליו משום אחות זקוקה. וא"כ להאי לישנא א"ש דאשמעינן בג' אחיות ובזאח"ז. וכן כתב הרשב"א ז"ל בשם יש מפרשים אלא דהוא ז"ל השיג ע"ז דבב' אחיות נמי כי חלץ ראובן לאחת חליצת שמעון בשני' חליצה כשרה היא לגמרי ושרי אפי' ליבם לשיטתא דרב דהוא מרא דשמעתין. והא דלא ניחא ליה לפ"ז בתי' של הר"ר אברהם ז"ל משום דאפי' אם השני' שריא ליבומי מ"מ שמעינן שפיר לפלוגתייהו מן הראשונה דלרב צריכה חליצה משתיהם ולשמואל אחד יחלוץ לה ולשני' באמת השני יכול ליבמה ואפ"ה גם הראשון יכול לפוטרה בחליצה. ומ"מ אין זה מוכרח דשמואל ס"ל כרב דאחר חליצת האחת מותרת השני' ליבם ושפיר איצטריך לאשמעינן אליבי' דשמואל דחל"פ פוטרת אפי' חליצה כשרה לגמרי ללישנא בתרא וללישנא קמא נמי י"ל דאיצטריך לאיפלוגי באמצעית לאשמעינן דבהא נמי פליגי. ומב' אחיות לא הוי שמעינן דה"א דבאמצעית כ"ע מודים דאחד חולץ לה משום דחליצה קנין לפי נוסחת הירושלמי לפנינו ולנוסחא דידן ה"א איפכא דכ"ע ס"ל דחליצה פטור ולא הוי חליצה פסולה כלל קמ"ל. אלא וודאי נימא דהש"ס דילן לא חייש להאי סברא א"כ אמאי לא מוקי פלוגתייהו בהכי וצ"ע:

תוס' בד"ה לדברי האומר יש זיקה ולא מסתבר כו'. ולא הוו צריכי לזה דאי נימא דרב התם