קרן אורה יבמות קנז

השמים בעל דעה ישיב אל לבו כי האלהים בשמים ממעל כו'. וכן אמר דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך כו'. ועפ"ז בארתי דבריו ז"ל זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מיתוספת עליהם וזקני ע"ה כ"ז שמזקינים דעתן מיטפשת. כי זקני ע"ה אחרי אשר אין בהם תבונה ביחודו ואחדותו ית'. כל עוד שיאריך ימים ויראה בעתים שונים אשר יעבורו עליו יתבלבל דעתו יותר וימות בלא חכמה אבל זקני ת"ח כל עוד שמאריכין ימים יוסיפו דעת מיום אל יום וישכילו הנהגתו הישרה בכל עת ובכל רגע. כללו של דבר תכלית השכלת התורה הוא לעשותו ית' חטיבה אחת וחפץ אח' לבד להדבק בו ולעשות רצונו ית' ובשכר זאת גם הוא יעשה אותנו חטיבה אחת שנאמר ומי כעמך כו' כי גם לו ית' אין חפץ בתכלית הבריאה כ"א בישרים אשר הוא מתפאר בם לעין כל ברואיו. וכמש"כ כי תהיו ארץ חפץ:

ואחרי אשר ביאר הקדוש את תכלית לימוד התורה בא לפתח פתח גדול ולדרוש המקרא הזה דברי חכמים כו' לישב את הדבר הקשה מה שיש לבעל דין לחלוק ולומר אחר שתכלית לימוד התורה הוא לעשותו ית' חטיבה אחת ולהדבק באחדותו ית' וכנ"ל א"כ מה זאת אשר לימוד התורה הוא ע"י מחלוקת. זה אומר טמא וזה אומר טהור. הלא זה נגד תכליתה הוא לזה בא הקדוש לפתוח פתח ולבאר כי מי שאין לו לב לשמוע אומר כן. אבל באמת זו היא תכליתה כאשר יבואר. והנה נודע אמרם ז"ל קודשא בריך הוא כו' כולהו חד וכיוונו כי לא ישלם האחדות בשלימות אלא בהתאחד הקשר הנ"ל יחד והענין כי התגלות כבודו ית' בעולמו בעת הבריאה היה מעילה לעלול מרום המעלות עד סוף המדרגות הוא העוה"ז עולם המעשה עד שכבודו ית' הוא בהסתר והתלבשות לעיני הברואים וכ"ז גזרה חכמתו ית' לעשות מקום למבחר הברואים הות האדם להיות בתוכו בחירה ורצון למען יהיה עבודתו תמה ושלימה וכמו כן ניתן באדם החלק הטוב בתכלית ההסתר וההתלבשו' עד שבראשית יצירתו כח השכל נסתר בתוכו והוא הולך בדרכי מות ויבקש לתאוה. ע"כ קודם אשר הופיע אור התורה היה העולם חשך ושני התוהו זולת אבותינו הקדושים אשר עליהם הופיע אור התורה ע"י מלאך אשר נגלה למו כמשאז"ל. אבל לא הוכשר עדיין העת להורידה למטה מפני חשכת העולם ע"י מעשה הרשעים וכאשר בא העת הכשר ע"י האמנה אשר קבלו עליהם בצאת ישראל ממצרים. ובראשם יעבור הרועה הנאמן משה רבינו ע"ה אז הגיע עת דודים להוריד אור התורה למטה לארץ והיא גם היא מפני שאורה הוא אור העליון ברדתה לארץ נתלבש בכמה לבושים עד שבעוה"ז נתונה היא ברמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת. וכמו שהבריאה ממוזגת בד' יסודות מתנגדים ארמ"ע. ובהתאחדות כולם הוא בריאה ופעולה שלימה והכל ממקור האחדות כן התורה הקדושה בלולה היא בכמה פנים טהור טמא אסור מותר פסול כשר כי היא היתה אצלו אמון אל תקרא אמון אלא אומן. ע"כ בלולה היא מאלו הפנים ג"כ ומקורה הוא אור הגנוז בתורה ממקור האחדות. וכן ניתנה התורה להגות בה ויקראו בשם עולם קטן ובלולים המה מכל מדרגות הבריאה כמש"כ אחור וקדם צרתני. ובהתלבשות החומר נפרדו כל הכחות. וזה מושך אילך וזה מושך אילך. ובראשם היצה"ר אשר לתאוה יבקש נפרד. ע"כ ברא ית' תבלין ונתן לנו את תורתו להגות בה לשמה. היינו לתכלית המכוין בלימודה לעלות מעלה מעלה עד שתופיע על לימודיה אורה הגנוז. ואז ירב השלום בכל כחות האדם וכל הברואים המתנגדים יושלמו ויתאחדו כולם כמש"נ בכתובים לע"ל בעת שתרבה הדעת. והלא תראה מה שדרשו ז"ל ע"פ שמעו ותחי נפשיכם כי בטבע רפואות הגשמית מה שיפעל לזה הוא מקלקל לזה אבל התורה' שמעו ותחי נפשיכם כי רפואת תעלה היא לכל כחות הנפש המתנגדים. והיינו מפני אשר בלולה היא ג"כ באופני האיסור וההיתר ואלו ואלו דברי אלהים חיים הם ממקור האחדות ע"כ תשלח רפואתה לכל הכחות יחד לדבקם ולקשרם כולם יחד לאהבה את שמו הגדול בכל לב ונפש ומאוד וזה אשר פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים כי ראשית הלימוד הוא לסור ממוקשי מות ולהלוך בדרך החיים במצות מעשיות בעשה ול"ת אי מה דרבן זה מטלטל אף ד"ת מטלטלין כי פן ואולי יעלה על לב לומר כי ע"פ עיוני התורה בפני' ואפני' יטולטל רעיון ההוגה בה ויפול אל הספיקות ת"ל מסמרות כי אור התורה יופיע עלי' ויתקענו יחד במקום נאמן כאשר ילמוד אותה לשמה ויבין וישכיל כי הכל הולך אל מקום אח' להגיע אל מקור החיים אי מה מסמר חסר ולא יתיר כך ד"ת חסירים ולא יתירים ת"ל נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף ד"ת פרים ורבים. פן יאמר ההוגה בה. הן אמת אשר אהגה בה בקביעות בלי שום טלטול ונדנוד כמסמר הזה. אבל קביעות המסמר אינו בתכלית המעלה כי תבאוהו חוסר וזה מצד אשר אין במסמר התקוע בארץ חיבור עצמי עם המקום אשר תקוע בו ע"כ יתרון וודאי אין בו אלא עוד חסר יביאנו ועולה בו רקבון. ופן יעלה על הלב ח"ו כי ד"ת כ"כ הם והלימוד וההגיון בה הוא בלי התחברות עצמות אלא כמסמר הזה כי החומר הגס והעב מבדיל בין אור התורה לאור הנשמה והשכל וקרובה היא אל החסרון ולא אל היתרון כי כחות הגוף יחסרו ואור השכל לא יתעלה ביתרון ת"ל נטועים מה נטיעה כו'. כי באמת כאשר יהגה בה באמת יזדכך חומרו ולא יהיה עוד למבדיל ותתחבר עוד אור שכלך עם אור התורה כדוגמת הנטיעה הזו אשר יש לה חיבור עצמי עם המקום אשר נטועה בה ולא יעלה עליה שום חסרון ורקבון ועוד תגדל ותעשה פרי כ"כ הוגי התורה ולומדיה יתאחדו במקום הנאמן הזה ולא תבא שום חסרון כי תדשנה עצמות הוגי' ותרחיק מהם כל נזק כמש"נ רפאות תהי נשריך כו'. ובכל עת ורגעיה יהיה לך יתרון ויתגדלההשלכתך ותעשה פרי למעלה ושרש למטה וג' מעלות אלו אמר דוד המלך בראשית תהלותיו אשרי האיש אשר לא הלך ולא עמד כו' ולא ישב כו'. כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים כו' כי לעומת ג' מעלות אלו בדרכי החיים לעומתן יסיתהו יצרו ויעמוד בדרך חטאים ויבלה ימיו עד שיבא למדריגה התחתונה שבשאול כי ישב במושב לצים כי ישלח שרשיון שרש נחש ופריו שרף מעופף כי ירבה בדברי לצון ולא יוכל להפרד עוד להשיג אורחות חיים לזאת אשורו של איש אשר לא יתחיל להלוך בעצת הרשעים כ"א בתורת ה' חפא כי יכוין א"ע לדרכי חיים אח"כ יעלה במעלה ובתורתו יהגה יומם ולילה ולא יטלטל וינוד מדרכ' הנעימים. ועוד יעלה מעלה והיה כעץ שתול כו' אשר פריו יתן בעתו כי יהיה כנטיעה הזו שפרה ורבה כן יפרה וירבה דעתו והשכלתו ויצליח בכל אשר יעשה כי כל מעשיו יהיה לשם שמים. בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקים בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין כו'. בא לבאר יותר כי עי"מ יבאו לומדי התורה למעלות הגדולות האלו למ"א. בעלי אסופות שיושבים אסופות אסופות כפל הדברים להורות על שתי האסופות האחת אסיפה גשמית והב' אסיפה רוחניות כי יתאחדו בנפשם יחד לכוין הכל אל מקור אח' אל דרכי היחוד ותכלית הלימוד לשמה כנ"ל. וכאשר יושבים בכוונה זו והללו מטמאים והללו מטהרים יתרבה היחוד והאהבה מכל הקצוות אם ישכון עליהם אור התורה נתגלה להם מצפורניו ויהיו כנטיעין מגודלים וזה הוא שאמר את והב בסופה אהבה בסופה כי תכלית מחלוקת זו היא להוסיף אהבה ויחוד. ולזה מפרש ואומר שמא יאמר אדם איך אני למד תורה מעתה כי בלי השכל אל דבר בתכלית המכוין נראה קצת כעין פירוד מחלוקת ואיך יתקיימו שניהם ת"ל כולם ניתנו מרועה אח' אל אח' נתנן פרנס אח' אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה יכוין לדברינו הנ"ל כי מקורן אח' הוא ואל אחד נתנן כו' מפי אדון כל המעשים ב"ה. וכמו שתכלית הבריאה גם שנבראה בקצתה מתנגדים. הלא הם נבראו להשיג יחודו ואחדותו ית"ש כי הוא אחד ושמו אח' כן התורה השלימה ע"י התווכחות החכמים יתרבה אורה וישכילו אמיתתה כי תורה אחת שלימה ונאמנה היא וזש"א ז"ל כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כי תכליתה הוא תכלית הקיום והאחדות:

והנה התחלת מכילתין היא במחלוקת גדולה בין ב"ש לב"ה בצרות לאחין. ותנן התם אעפ"כ לא נמנעו מלישא נשים כו' לקיים האמת והשלום אהבו כי תכלית מחלוקת להוסיף אהבה ושלום ביחוד כל הקצוות. ולכוונה הזאת נסתיים בדברי ר"א ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך והוא מבואר ע"פ דברינו. כי אע"פ שהמחלוקת מצוי' בין החכמים עכ"ז הוא תכלית השלום. והוא דוגמת בונה בנין אשר בוניו יפרדו זה מזה זה לצפון וזה לדרום ולמזרח ולמערב והמה מרוחקים זמ"ז בקצוות מתחלפות עכ"ז ע"י יבנה בנין שלם מפני אשר יכוונו אל תכלית אח' לעשות הבנין שלם ולחבר את האהל להיות אח' כמו כן החכמים במחלקותן יכוונו אל מקור אח' ולומדין תורה לשמה להשיג יחודו ואחדותו ית' עי"ז מתרבה השלום והאחדות וזש"נ וכל בניך לימודי ה' א"ת בניך אלא בוניך כי כאשר יכוונו הבונים בלימודי ה' היינו לימוד תורה לשמה ורב שלום בניך תכלית דברינו אלה כי עיקר לימוד התור' והחכמה צריכ' שתהי' לכוונה המכוונת לעשותו ית' חטיבה אחת ולא יחפוץ שום חפץ כ"א להתקרב אל יחודו ואחדותו ית' ואז היא תנחה אותו ויעלה מעלה כאמור. אך יש עוד מקום לפתות היצר מה נעשה אם נסתרה דרכינו מ"ה מפני הזמן ועסקי העולם כ"א מוכרח לרדוף אחרי מחיתו הגוף ושארי עתי הזמן אשר יעבורו ויחלופו. וזה אשר יתמיד בעדינו מלהביט אל מרכז האמת ותכלית המכוון. וד"ת צריכין הגיון יום וליל ולהיות קבוע בה כמסמר. אבל גם זה פיתוי היצר הוא כמשא"ז נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה ודקדקו הספרים