קרן אורה יבמות קנו

ובפני עדים לבד הוי גט גמור וקדושין גמורים כמבואר בש"ס וכן בעידי מיתה כיון דאין כאן הכחשה אין צריך ב"ד. וכן כתב הב"ש ז"ל בסימן מ"ב לענין דרישה וחקירה בשם הראשונים ז"ל דבלא הכחשה לא בעינן דרישה וחקירה והיכא דאיכא הכחשה בעינן דרישה וחקירה. ולפ"ז יש לומר דר"ט נמי דס"ל דבעינן בעידי מיתה דרישה וחקירה לאו מד"ת הוא כיון דליכא הכחשה אלא מדרבנן לחומרא בעלמא והיכ' דאפשר. תדע דהא עד מפי עד כשר אע"ג דהראשון לא נחקר בב"ד. ועיין ב"ש סימן י"ז ס"ק קכ"ד:

ואחרי כל הנ"ל עדיין אין הדברים ברורין אצלי. ומנ"ל דבעינן ב"ד של שלשה היכא דעיקר טענתם הוא ע"ד איסור כמו היתר אשה לעלמא והיתר ואיסור אשה לבעלה. דלא מצינו ב"ד של ג' אלא בד"מ כדילפינן בריש סנהדרין מקראי. והא דמשמע בגיטין דאין מעשין אגיטין אלא על פי ב"ד. וכדילפינן וכו'. אבל סתם הוראתן של אלו מנ"ל דבעינן ג' דמגז"ש דדבר דבר לא ילפינן אלא לענין עדות דבעינן שנים. אבל לא לדיינים. אבל לענין דרישה וחקירה היכא דאיכא הכחשה י"ל דמה"ת הוא בכל הני כיון דילפינן דבר דבר מממון. ועוד דלר' אחא דאמר דמה"ת חד נמי כשר בד"מ וודאי דאין לחלק בין ד"מ לעדות אישות כיון דתרווייהו משפט אחד להם ואפילו למ"ד דבד"מ בעינן ב"ד של שלשה מ"מ נראה דגם אלו בכלל לענין דרישה וחקירה. ומשנה מפורשת שנינו בריש מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה לוקה אלמא דגם בכה"ג בעינן דרישה וחקירה. ועפ"ז לא הבנתי מה שנסתפקו התוס' ז"ל בסנהדרין דף ח' בעדים שאמרו אשתך זינתה אי בעינן דרישה וחקירה. ומ"ש מבן גרושה ובן חלוצה דמבואר במתניתין דמכות דבעינן דרישה וחקירה. וכן אמרינן גבי סוטה שהוזמו עדיה אלמא דשייכא הזמה בכל הני. ונראין הדברים דכל היכא דמעידין לחייב דבר או ממון או לפסלו בבן גרושה ולהוציא מחזקת כשרותו אע"ג דאין הבע"ד מכחישו. בפירוש צריכין העדים דו"ח ואין מוציאין דבר מחזקתו בלי דו"ח וכן לאסור אשה על בעלה ע"י זנות אבל סתם עדות קדושין וגירושין היכא דשניהם מודים דאין הדבר בתורת חיוב לא בעינן דרישה וחקירה:

ומהא דאמרינן הזמה גבי עידי טומאה דסוטה יש לדקדק לשיטת הרא"ם ז"ל שכתב דפלוגתא דר"ט ור"ע הוא קודם שהוחזקו להשיא עד מפי עד אבל לאחר שהוחזקו לכ"ע לא בעינן דרישה וחקירה דהא עד הראשון לא נחקר. דא"כ בעידי טומאה דסוטה אמאי שייכא בהו הזמה. דהא עד מפי עד נמי כשר בעד טומאה ואם כן לא בעינן דרישה וחקירה. וצ"ל דמיירי דאיתרמי ואמרי אותו יום ואותו שעה. וכבר כתבתי לעיל פרק האשה רבה בזה לענין אשם תלוי שהוזמו עדיו. ועדיין צריך לדקדק לענין עידי איסור אי בעינן בהו דרישה וחקירה. והיכא דעד אחד נאמן היינו בלא הכחשת בע"ד פשיטא דלא בעינן דרישה וחקירה דהא עד מפי עד נמי כשר. וכמ"ד דכל עדות שהאשה כשירה לה עמפ"ע כשר כדאיתא בבכורות. אבל היכא דבע"ד מכחישו דגבי איסורין נמי בעינן תרי מי בעינן נמי דרישה וחקירה. ולכאורה מהיכי יליף ר"מ דב' עדים נאמנים לחייבו קרבן אפילו מכחישן מק"ו ממיתה. וא"כ כי היכי דבמיתה בעינן דרישה וחקירה ה"נ לענין חיוב קרבן. ועיין בתומים סימן ל' שכתב בפשיטות לענין עדות נזירות דבעינן בהו דרישה וחקירה. כיון דאיכא מלקות בנזירות. וכבר כתבתי דאין זו מכרעת דלענין ד"ת מה שהוא בא לכלל מיתה ומלקות לא מהני ואפילו על ידי עד אחד לוקין לשיטת הרמב"ם ז"ל. וכמו שכתבתי לעיל באורך כיון דלא על מלקות בא להעיד. והיה נראה דמ"מ לא חמירי אלו מד"מ ועכ"פ מתקנתא דרבנן לא בעו דרישה וחקירה היכא דמעידין ע"ד איסור. אבל מד"ת יש לומר דכל היכא דשנים מחייבין איזה דבר בעינן דרישה וחקירה. וכן משמע קצת מהא דאמרינן בכריתות גבי או הודע אליו מ"מ תרי ולא מכחיש ליה קרא בעי ואי לא בעינן דרישה וחקירה, אם כן איצטריך קרא לחייבו קרבן אפילו בלא דרישה וחקירה. אלא ש"מ דכל בי תרי בעינן נמי דרישה וחקירה. ואפילו בלא הכחשה מפורשת כל שמחייבין אותו איזה דבר. ויש להביא ראיה דכל היכא דצריך עדות שנים בעינן עדות גמורה וככל דיני ממונות פרק מהא דאיתא בכתובות פרק האשה שנתארמלה לענין עדות דכהן הוא דפליגי תנאי בפלוגתא דר" נתן ורבנן גבי דיני ממונות אי מצטרפין לעדות אלמא דכל עדות שנים לא גריעי מעדות דיני ממונות. אלא דיש לומר דדווקא עדות יוחסין דצריכה ב"ד הוא דבעינן ג"כ כל דיני עדות. אבל עדות איסור כמו אכילת חלב ונזירות דלא מצינו גבייהו דצריך ב"ד אפשר גם כל דיני עדות לא בעינן. וצ"ע בדברי הפוסקים ז"ל. ועיין באה"ע סימן י"א ובב"ש וח"מ ז"ל שם:

סיומא וי"ט לרבנן אמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך ובברכות מסיים א"ת בניך אלא בוניך. והנה עזרני ה' ברחמיו לסיים מסכתא זו בכושרות בעת סיום כולא הש"ס בלימוד החברא המקום יהיה בעזרני להתחיל ולסיים בלב טהור ורוח נכון במנוחה והשקט. ע"כ אכתוב מעט בדברי אגדה ולתת טעם בסיום מימרא זו במכילתין ובהתחלת הש"ס במשנה מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים כו'. וסיומו בדברי תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות. ונקדים לזה דברי אגדה בחגיגה מעשה בריב"ב ור"א חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין ושאל אותן במה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם. ועוד דרש את ה' האמרת כו'. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם שנאמר ומי כעמך וגו'. ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות למה נמשלו ד"ת לדרבון לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף ד"ת מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף ד"ת מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר חסר ולא יתיר אף ד"ת חסרים ולא יתירים ת"ל נטועים מה נטועים פו"ר אף ד"ת פו"ר בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסיפות אסיפות ועוסקים בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין כו' שמא יאמר אדם איך אני למד תורה מעתה ת"ל כולם ניתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה. ואף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לב לשמוע את דברי המטמאין ואת דברי המטהרין כו'. כלשון הזה אמר להם אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו. ונראה בפשוטן של דברים כי בא התנא הקדוש ראב"ע להודיע לנו מעלת התורה ותכליתה הטוב אשר היא מביאה אותנו והתחיל בפרשת הקהל כי היא מצוה גלויה ומפורסמת בלימוד התורה כאמור וצוה עלינו להקהיל את כל הקהל למגדול ועד קטן אל מקום הקודש לשמוע את משנה התורה ולזה שאל אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים הלא עדיין לא הגיעו למעלת הלימוד והשמיעה. ולצורך מה יובאו שמה ואמר כדי ליתן שכר למביאיהם. כי האמת שהטף מצד עצמן לא ישכילו בלב ללמוד ולשמוע. עכ"ז מצוה על הגדולים להביא אותם למקום הקודש. ולהטותם הדרך, ויתקרבו כולם אל מקור חיותם ואז יופיע עליהם אור התורה ואור קדושה העליונה לטהרם ולקדשם ויהיה כולם דבוקים בה' חיים וקיימים אשר זה השכר א"א להנתן אם לא בעשות את שלנו להתקרב אליו יתברך מקטן ועד גדול ולא ישאר שום נדח ונפרד ואז יוכשרו לקבל ברכה שכר הנ"ל המעולה והגדול מכל. אבל אם לא יתקבצו כולם באחדות אחד להתקרב אליו יתברך ונמצא אנו פזורים ונדחים לא נוכל לקבל השכר השלם הזה מפני חסרון ענף אחד מענפי עץ החיים אשר נפרד. וזה שאמר כדי ליתן שכר למביאיהם כי אם לא יובאו הטף גם כן אל הקדש פנימה גם הגדולים לא יוכשרו לקבל שכרם משלם וכנ"ל. וזה אשר דרש עוד את ה' האמרת כו' אתם עשיתוני חטיבה אחת שנאמר שמע גו' וזו המצוה העקרית ממצות תלמוד תורה לומר פרשת שמע פעמים בכל יום אשר זה הוא תכלית ההשכלה מלימוד התורה להתקרב אל אחדותו ית'. והוא לבדו הוא בשמים ובארץ וברוחות העולם כאמרם ז"ל. ובכלל זה הוא כללות כל הברואים כולם נפעלו למענו ולכבודו עיקר קיומם והווייתם הוא בשפע הטוב אשר יושפע עליהם כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם ואין שום בריה בגדר המציאות כ"א בהשלמת חוקו כפי רצון הבורא ית'. ובהשכלה הנפלאה הזאת יעבורו כל המסכים המבדילין הן מסכי הגוף וכוחותיו הגשמים אשר המה מבדילין מהביט אל כבודו ית' מצד אשר מעת הולד האדם נתקשר בם ונחשבים המה לו לאיזה יש ומציאות. ע"כ מבדילין המה בינינו לבין אלקינו יתברך. וכוונו ז"ל במאמרם אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כו'. כוונתם ז"ל כי אין קיום לאור התורה לשכון בתוכו אלא כאשר ימות ויבטל כל כחות הגשמים כי זולת זאת לא יתקיים אור בתוכו כ"ז שהם במציאות. וכמשאז"ל אם רצונך שתחיה מות עצמך כי חיות הזמני מדברים הגשמים לא תקרא חיים בעצם כ"א בשם המושאל ועיקר החיים הוא באור התורה להבין ולהשכיל יחודו ואחדותו יתברך. וכן אמרו ז"ל לא תמצא בארץ החיים לא תמצא במי שמחיה עצמו עלי'. וכן יעבור מאתו ע"י השכלת התורה מסכים וסדר הטבע אשר המה החשיכו עינים בדורות הראשונים. וכמש"נ ופן תשא עיניך השמימה. וע"י אור התורה יאירו עיניו ויראה כי הכל נברא לכבודו ית' וכולם ישרתו ויודו לשמו ית'. ועוד יוסיף חכמה ודעת בראותו את כל הברואים תלוים במאמרו והכל בחכמה עשה. וכמש"נ וידעת היום והשבות אל לבבך כו'. כי מסדר הזמן והנהגתו ביום ובלילה והילוך השמש והירח וכל צבא