קרן אורה יבמות קמח

ע"פ הראשון. ולפ"ז פשיטא מילתא דאשה ועד כשר וודאי אזלינן בתר כשר בין לקולא בין לחומרא:

אבל הה"מ ז"ל כתב דדווקא היכא דבאו ב' נשים אחר ההיתר ע"פ עד כשר הוא דאזלינן בתרייהו ואסרינן לה. אבל אם באו תחילה ב' נשים והתירוה ע"פ לא מפקינן לה ע"פ עד אחד כשר ודייק הכי ממה שכתב הרמב"ם ז"ל דאשה אומרת מת וכשר אומר לא מת הרי זו תצא משמע דאם ב' נשים אומרים מת אפילו כשר אומר לא מת לא תצא. אלא דקשה מנ"ל לחלק בזה כיון דכפלגא ופלגא הם ולמה רוב דיעות פסולים יש כח בידם להפקיע מהיתר הראשון ועד אחד כשר אין לו כח להפקיע היתר של רוב דיעות פסולין:

והנה בירושלמי אמרינן דאשה מכחשת איש ומייתי התם עוד דהא דרבי נחמיה דהולכין אחר רוב דיעות אינו אלא בכולן פסולין. אבל מאה נשים ואיש אחד כעד ועד דמי. ולכאורה הוי תרתי מילי דסתרי אהדדי כיון דס"ל להירושלמי דאחד כשר עדיף כתרי מן הפסולין. אם כן אמאי לא אזלינן בכשר ופסול חד בחד בתר הכשר. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל. וי"ל דלשיטת הירושלמי ניחא דס"ל דנגד אחד כשר אפילו מאה נשים כחד דמיין וחד נמי מצי מכחיש ליה לכשר כיון דלא נחית התם להא דעולא והאמין הראשון כשנים אלא בין בב"א בין בזאח"ז כל שהוא חד בחד לא תינשא. אבל לשיטת הש"ס דילן דבחד בחד. יש חילוק בין בב"א לזאח"ז. והיכא דהוי רוב דיעות פסולין הוי כפלגא ופלגא אפילו בזה אחר זה הרי דאיכא מעליותא ברוב דיעות. א"כ ע"כ עד אחד כשר עדיף מאשה אחת. וא"ש בזה דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דלא כהירושלמי. וכתבו הה"מ ז"ל משום דסמך אלישנ' בתרא. והרי הירושל' ג"כ אמרו כלשנ' בתרא. ואפ"ה ס"ל דאשה מכחשת איש. ולפי הנ"ל ניחא. אבל מש"כ הה"מ לחלק בין כשר מעיקרא ואחר כך ב' פסולים דמבטלין דברי הכשר אפילו בזה אחר זה ובין פסולין מעיקרא ואחר כך כשר דאין הכשר מבטל דברי הפסולים בזה אחר זה וודאי קשה דזו מנין לנו. ועוד דלפ"ז רישא דעד אומר מת ושנים אומרים לא מת לא צריך לאוקמא דכולן פסולי עדות אלא אפילו הראשון כשר תצא וסיפא דשנים אומרים מת ואחד אומר לא מת דתינשא ע"כ מיירי דהאחד גם כן פסול עדות הוא דאי האחד כשר לא תינשא. ואם כן מאי פריך בסיפא היינו הך. ולשיטת רש"י ז"ל ניחא דרישא נמי מיירי דווקא בכולן פסולי עדות דאחד כשר וב' פסולין הוי כחד בחד לגמרי ואם התירוה לינשא על פי הראשון לא תצא מהתירה הראשון:

ובסוטה פרק מי שקינא תנן נמי כה"ג עד אומר נטמאת ואחד אומר לא נטמאת היתה שותה ומוקי לה ר' חייא דהיינו בבת אחת אבל בזה אחר זה לא היתה שותה דהראשון הוא כשנים. ותו תנן עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה ודייק מינה טעמא דשנים הא אחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה וקשיא לרבי חייא. ומשני דוק מסיפא איפכא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא חד בחד היתה שותה אלא כולה מתניתין בפסולי עדות. וכבר הקשו רש"י ותוס' ז"ל שם אמאי לא משני דיוקא אהדדי דדיוקא דרישא דדייקינן הא חד בחד לא היתה שותה היינו בבת אחת. ודיוקא דסיפא דדייקינן הא חד בחד היתה שותה היינו בזה אחר זה. ותירץ רש"י ז"ל דמשמע ליה דמתניתין מיירי כולה בבת אחת. ולפ"ז אכתי תיקשי מאי ארי' שנים אומרים נטמאת דהיתה שותה הא אפילו חד בחד נמי היתה שותה אם באו בבת אחת. ורש"י ז"ל כתב שם דהיא גופא אתי לאשמעינן ולאו לדיוקא אתי ע"ש. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל יש לפרש מציעתא דהאחד כשר היה ואפ"ה כי באו שנים פסולים ואמרי לא נטמאת היתה שותה בין בבת אחת בין בזה אחר זה. אבל אם חד פסול אמר לא נטמאת לא היתה שותה וסיפא דשנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה מיירי נמי בשנים פסולים ואחד כשר ובזה אחר זה דהשנים נאמנים אבל חד בחד והראשון פסול היתה שותה. ואם כן התם נמי מאי פריך היינו הך הא טובא קמשמע לן בסיפא. ובכ"מ ז"ל בהלכות סוטה כתב דהא דכ' הרמב"ם ז"ל דאם כשר אומר נטמאת וב' פסולים אומרים לא נטמאת דשותה. היינו דווקא בב"א וכשיטת רש"י ז"ל. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין נראה כמו שפירש הרמב"ן ז"ל דבריו. וכמו שהארכתי בזה לעיל ריש פרק האשה רבה. ובהני תרתי לא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל דין זה אם בתחילה באו ב' פסולין ואחר כך בא עד כשר ומדבריו ז"ל בהלכות גירושין משמע דיש חילוק בזה. וכמו שכתבתי לעיל בשם הה"מ ז"ל. אבל בהלכות רוצח לענין עגלה ערופה ביאר הדברים יותר אלא שכתב שם כמה דברים נפלאים. וז"ל שם בפ"י הי"ד. באו שנים אחר שהעיד האחד שראה ההורג ואמרו לא ראית היו עורפים דהרי הן כב' עדיות המכחישות זה את זה. ולשונו ז"ל צ"ע דמשמע דגם נגד שנים חשבינן לראשון כשנים. ובשמעתין לא משמע כן דפרכינן פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים ועיין מהרש"א ז"ל בדברי התוס' בד"ה הא לא נישאת. וי"ל דמשמע ליה הכי מדלא פריך פשיטא בסוטה וע"ע וכמו שהקשו התוס' וע"כ היינו משום דדוקא הכ' דנאמנות העד מדרבנן הוא מש"ה פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים. אבל בסוטה וע"ע דאחד נאמן מה"ת גם נגד שנים הרי הוא כתרי וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה לא צריכא. אלא דלא הבנתי מש"כ דאי תרי ותרי מכחשי אהדדי לא היתה שותה ואמאי כיון דמכחשי אהדדי אמאי לא תשתה. ומ"מ מצד הסברא דבר זה צ"ע דבכל דוכתי פשיטא לן דאין דבריו של אחד במקום שנים. ועוד דאמאי לא לזיל בזה עכ"פ בתר רוב דיעות:

וכתב עוד אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית ההורג היו עורפין ואפילו בזה אחר זה. וכבר השיג הראב"ד ז"ל ע"ז דבגמרא משמע דבפסולי עדות נמי נפ"מ בין בת אחת לזה אחר זה. וצ"ל לשיטתו דהא דאמר כ"מ שהאמינה תורה לעד אחד הרי כאן שנים הוא דוקא בכשר אבל בפסולין דאזלינן בתר רוב דיעות לא אמרינן בזה דהראשון נאמן כשנים. ומש"ה גבי שנים כשירים שבאו אחר עדות כשר כתב דהוי כב' כיתי עדים המכחישים זה את זה אבל בפסולין אזלינן בתר רוב דיעות. אלא דאם כן קשה הא דמסקינן לרבי נחמיה דעשו שתי נשים באשה אחת כשתי אנשים באיש אחד. ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל לא דמיין להדדי דשתי נשים באשה אחת בטילין דברי האחת לגמרי דאזלינן בתר רוב דיעות. וב' אנשים באיש אחד הוי כב' כיתי עדים המכחישים זה את זה. ועוד דהא תנן בחד בבא עד אומר נטמאת ואחד אומר לא נטמאת אשה אומרת כו'. ואמר עולא תני לא היתה שותה משום דהראשון נאמן כשנים והיכי קאמר תני לא היתה שותה באשה ואשה מא"ל הא בפסולין אין הראשון נאמן כשנים. וי"ל דלעולא דסבירא ליה דאפילו בבת אחת הראשון נאמן כב' אף על גב שהכחישו מיד ולא נתקבלו דבריו אליביה אין לחלק בין כשירים לפסולים אלא סברא בעלמא היא דלענין טומאה עד אחד נאמן ולהיפך אין עד אחד נאמן. אבל לרבי חייא דמחלק בין בזה אחר זה לבת אחת. ע"כ טעמ' הוא משום דהראשון חשיב כשנים אחר שנתקבל עדותו ז"א אלא בכשירים אבל בפסולין לא שייך למימר דחשיב כשנים כיון דשנים נמי לאו עדות היא ואין לנו בפסולין אלא למיזל בתר רוב דיעות:

וכתב עוד שם הלכה ט"ו בד"א כשהיו שלשתן כשירים או פסולין. אבל אם אמר אחד כשר ראיתי ההורג וב' נשים או פסולים אומרים לא ראית לא היו עורפין. וגם זה תמוה דהא אמרינן בגמרא דמאה נשים כפלגא ופלגא דמי ואמאי לא היו עורפין. וכמו שהשיג עליו הראב"ד ז"ל. ובהלכה ט"ז כתב ב' נשים או ב' פסולין אומרים ראינו ההורג ועד אחד מכחישן ואומר לא ראיתם היו עורפין. וגם זה תמוה דהא לשיטת הה"מ ז"ל בהלכות גירושין הוי איפכא דב' נשים מכחישין אחד כשר אפילו בזה אחר זה ואחד כשר אינו יכול להכחיש ב' פסולים אחר שהתירוה ע"פ הב' פסולין וכאן כתב הרמב"ם ז"ל דעד כשר מכחיש את ב' הנשים או את הפסולין עורפין ואפילו למה שכתב הכ"מ בהלכות סוטה דבזה אחר זה הראשון הכשר נאמן כשנים. אבל לא שמענו שום חילוק בין אם הראשון הוא הכשר או הראשונים הם הפסולים. והראב"ד ז"ל השיב גם בזה וכתב דהיכא דבאו ב' פסולין מעיקרא הולכין אחר רוב דיעות אפילו אם בא כשר לבסוף ושיטתו עדיפא משיטת הה"מ ז"ל דלשיטת הה"מ ז"ל דווקא בהתירוה לינשא ע"פ הב' הפסולין אין כשר מוציא מהתירה משום דשוין הם כחד בחד והראשונים כשנים הם אבל בבת אחת תצא. ולשיטת הראב"ד ז"ל אפילו בבת אחת הולכין אחר רוב דיעות. וגם זה ראה חדש הוא. ולא ידעתי מנ"ל להראב"ד ז"ל הא. ואי משום לישנא דהש"ס כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אין זה מוכרח דאבבא דעד אומר נטמאת וראיתי ההורג קאי. ועוד דלפ"ז וודאי תיקשי מאי פריך הש"ס אסיפא היינו הך הא טובא קמשמע לן דאזלינן בתר רוב דיעות אפי' אם בא כשר אחר כך. ולדברי הרמב"ם ז"ל צ"ל דהולך לשיטתו דבפסולי עדות לא שייך בהו נאמנות כשנים דמאה נשים כחד דמין. ומש"ה אם הכשר אומר ראיתי ההורג הוא נאמן כשנים ואין דברי הפסולים כלום ומש"ה לא היו עורפין אבל אחד הכשר יכול להכחיש ב' פסולים כיון דכחד דמיין ומש"ה היו עורפין. וכ"ת א"כ סתרי אהדדי עם מש"כ לענין עדות אשה איפכא לשיטת הה"מ ז"ל י"ל כיון דנאמנות העד בעדות אשה תקנת חכמים היא יש מעלה קצת לרוב דיעות אפילו פסולים ושם הדין הוי איפכא. ואכתי צ"ע מהא דכתב גבי סוטה דאם כשר אומר נטמאת וב' פסולין אומרים לא נטמאת היתה שותה ואם נאמר דהתם מיירי שבאו כאחד וכמבואר התם והכא מיירי בזה אחר זה א"כ אמאי לא כתב הכי גם כן בכה"ג דהיו עורפין. והתם נמי אמאי לא כתב דבזה אחר זה לא היתה שותה:

וראיתי בלח"מ ז"ל בפי"ג מהלכות גירושין שעמד בזה על דברי