קרן אורה יבמות קיג

משום דמפקע לה ממצות וס"ל דיש קנין לעובד כוכבי'. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בגיטין שם והא ר"מ ס"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש. א"כ לא מפקע לה ממעשר אם חזר ולקחה ממנו. וי"ל דמ"מ יפקע לה אם קנה הישראל הפירות מן העובדי כוכבים. ועיין תוס' שם ובירושלמי פ"ה דדמאי איתא בהדיא דר"מ ס"ל אין קנין לעובדי כוכבים. ומש"ה תורמין משל ישראל על של כותי. ועיין תוס' גיטין שם בפ' השולח:

ולענין אי יש קנין לעובד כוכבים בסוריא אמרינן בגמרא דיש לו קנין משום דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש. ולא באו לגמרי לרשות ישראל. ומשמע דלמ"ד שמיה כיבוש אין קנין לעובד כוכבים אפילו בסוריא. ולכאורה טעמא מאי כיון דילפינן מקרא דכי לי הארץ וזה לא נאמר אלא בארץ שניתנה לאברהם. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' שמיטה ויובל לענין כהנים ולוים דאסור להם ליטול חלק בארץ. היינו דווקא בארץ מרשות אבותינו אבל לא בשאר ארצות שכבשו. וכן משמע להדיא בספרי פ' קרח. ועיין בילקוט פרשה י"ח. וכן נראה קצת מלשון הרמב"ם ז"ל דלאו דלא תימכר לצמיתות אינו נוהג אלא בארץ ירושת אבותינו כמו שכתב בפ"י מהל' הארץ אשר נתחלקה לשבטים לא תימכר לצמיתות. וי"ל דילפינן מלכם יהיה דלגמרי היא שלהם כמו א"י עצמה והיה נראה עוד טעם אחר דאין קנין לעובד כוכבים דכיון דאמר רחמנא לא תעביד מקרא דלא תתן להם חניה בקרקע אי עביד לא מהני וצ"ע:

ובירושלמי דמאי אמרו שם עוד טעם אחר להא דאין קנין לעובד כוכבים משום דהוקש נחלה לעבדים וכי היכי דבעבדים לא הם קונים מכם ה"נ אחוזה ונחלה. ולפ"ז אין חילוק בין א"י לשאר ארצות וכל קרקע שהיא ביד ישראל אין גוף הקרקע יוצאת מיד ישראל עוד. אלא דא"כ אמאי יש קנין לעובד כוכבים בסוריא דנהי דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש. היינו לענין קדושת הארץ למצות. אבל וודאי יש לישראל קנין בגוף הקרקע דהא אתם קונים מהם ואמאי יש קנין לעובד כוכבים אח"כ. וי"ל כיון דחיוב המעשרות שם מדבריהם הוא הם אמרו דיש קנין לעובד כוכבים בזה להפקיע ומכל הנ"ל משמע דלמ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש אם קנה ישראל קרקע בח"ל יש לה מה"ת קדושת א"י למצות התלויות בארץ. וא"כ תיקשי מהא דחולין דר"מ אכל עלה של ירק בבית שאן משום דלא כבשום עולי בבל והא לר"מ ס"ל דכיבוש יחיד שמי' כיבוש. וכיון דהוי קרקע של ישראל א"כ יש לה דין קרקע של ארץ ישראל:

ונראה דע"י קנין לבד לכ"ע לא שמי' כיבוש. והתורה אמרה כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם. היינו ע"י כיבוש מלחמה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל דקרי להא דחזר ולקחה ממנו כיבוש יחיד לא משמע כן. ועוד י"ל איפכא דבח"ל כ"ע מודים דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש ודווקא בסורי' הוא דפליגי משום דסמוך הוא לגבול ישראל וגם היא בגבול ישראל תחשב אבל באמצע ח"ל אפשר דאפילו ע"י כיבוש אין בה קדושה. ועוד ית' בזה לקמן בס"ד:

וכתב עוד הרמב"ם ז"ל דלאחר שגלו בטלה קדושת הארץ כיון דלא נתקדשה אלא ע"י כיבוש. וכשחזרו בימי עזרא קדשוה לשעתה ולעתיד לבא. הפרק שם כתב דתרומה ומעשר בימי עזרא ג"כ מדבריהם שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבאו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידים לחזור בירושה שלישית לא כמו שהיו בירושה שני' בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולישב מה שכתב דעזרא קידשה לשעתה ולעתיד לבא כתב הכ"מ דהיינו לשביעית מה"ת ולתרומה מדרבנן. והיינו משום דיליף תרומה מחלה דכתיב בבואכם. ויש לדקדק לפי מה שהניח הרמב"ם ז"ל הנחה זו בראש הפ' דלא חלה עליה קדושה אלא בכיבוש מלך ורוב ישראל. א"כ בלא"ה בימי עזרא לא חלה עלי' קדושה ד"ת דהא לא הוו שם רוב ישראל דכתיב כל הקהל כא' ארבעת רבוא. אבל באמת מקורן של דברים הוא מן הירושלמי שביעית פ"ז דגרסינן התם על משנה דג' ארצות לשביעי' מעתה משגלו יהו פטורין (והוא לשון שאלה אם בטלה קדושת הארץ בשעת גלות. ועי' בקדושין ירושלמי נוסחא אחרינא ובפ"מ שם) ומייתי קרא דויעשו כל הקהל השבים גו'. כי לא עשו מימי יהושע בן נון מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו. וכדאיתא בש"ס דילן בעירכין דילפינן מהאי קרא דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ממה נתחייבו אם מה"ת או מדרבנן משום די"ל דליכא בהו חיובא דאורייתא מכמה טעמי דלא חזרו רוב ישראל והיה עליהם עול פרס ופליגי בזה ר"י בר' חנינא ור"א וריב"ח אמר ד"ת נתחייבו דכתיב והביאך כו'. אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך ד"ת נתחייבו אף ירושתך ד"ת נתחייבו והטיבך והרבך מאבותיך אבותיכם לא היה עליהם עול אתם אע"פ שיש עליכם עול אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה של כיבוש וחילוק אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב ואתיא הא דריב"ח כר' יוסי דשמעתין דאמר ירושה ראשונה ושני' יש להם ושלישית אין להם משום דשני' קידשה לשעתה ולעתיד לבא משום דילפינן מקרא דבכל גוונא חייבים אפילו אם יש עול ואפילו ראשון ראשון קנה וכיון דקדושתה לאו משום כיבוש כל ישראל אין לה הפסק לעולם ואפי' בזה"ז ד"ת הוא ור"א אמר מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות ולא ד"ת הוא מה מקיים ר"א מאבותיך לע"ל. אבל שני' לא הוי בכלל ירושה. ולפ"ז משמע דאין שום חילוק בין המצות. ולמ"ד ד"ת ודריש והרבך מאבותיך על ירושה שני' חייבין בכל המצות בין תרומה וחלה בין לשביעית דאע"ג דכתיב בבואכם דלא נתחייבו אלא בביאת כולכם היינו בירושה ראשונה. אבל ירושה שניה עדיפא וראשון ראשון קנה ונתחייב. ולמ"ד מאליהם קיבלו אבל מה"ת פטורים מכל המצוה כיון דלא הוי בכלל ירושה. וזה ברור דחילי' דהרמב"ם ז"ל הוא משום דפסק כר' אלעזר דאמר מאליהם קיבלו עליהם את המעשרות כמבואר בדבריו ז"ל בסוף פרק ראשון. ומנ"ל לחלק אליבי' בין המצות דלענין שביעית קדושתה ד"ת. ולענין חלה ותרומה הוא מדבריהם. וממ"נ אי דריש לקרא דוירשתה לירושה שני' א"כ לחלה ותרומה נמי ד"ת היא כדדרשינן מוהרבך מאבותיך דאין צריך ביאת כולם וראשון ראשון קנה ומתחייב ואי לא דריש קרא דוירשתה לירושה שניה אלא לעתיד לבא. א"כ אין קדושתה ד"ת לכל המצות כיון דרוב ישראל לא חזרו:

אלא דיש להביא ראיה דגם מה"ת יש לחלק במצות התלויות בארץ מהא דאמרינן בכתובות ובנדה דאפי' מ"ד חלה בזמה"ז דרבנן היינו משום דכתיב בבואכם בביאת כולכם. אבל תרומה דאורייתא. וכן איפכא דלמ"ד תרומה דרבנן חלה דאורייתא משום דנתחייבו בחלה מיד בכניסתן לארץ קודם כיבוש וחילוק. הר' דמחלק הש"ס במצות הארץ ד"ת. אבל אין הכרח מזה לשיטת הירושלמי דמאן דס"ל בש"ס דילן תרומה בזמה"ז ד"ת י"ל דלאו היינו מאן דיליף מקרא דוירשתה אלא האי תנא הוא דס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ולא בטלה קדושת הארץ כלל ואפ"ה לענין חלה הוי דרבנן כיון דלא סליק כולהו. וכן איפכא מ"ד חלה דאורייתא גם בזמה"ז משום דנתחייבו בחלה קודם כיבוש וחילוק וכיון דחיוב חלה לא ע"י כיבוש הוא גם בזמה"ז ד"ת הוא. אבל תרומה דלא נתחייבו אלא לאחר כיבוש. א"כ בזמה"ז דבטל הכיבוש אין חיובה ג"כ אלא מדרבנן. אבל לפי שיטת הירושלמי דאי לאו קרא דאשר ירשו וירשתה לא נתחייבו כלל בירושה שניה משום דלא הוי כיבוש גמור וכמבואר לעיל. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל דבעינן דווקא ע"י רוב ישראל. אלא דיליף מוירשתה דעדיפי מאבותם. א"כ ממילא נתחייבו בכל המצות. ולמאן דלא דריש קרא דוירשתה לירושה שניה פטורין ד"ת מכל המצות בין משביעית בין מתרומה וחלה וא"כ צ"ע מה שכתב הרמב"ם ז"ל דבימי עזרא קדשוה לשעתה ולע"ל לענין מאי הוי הקידוש הזה. והיה נראה לפרש דמדבריהם קאמר. וכר"א בירושלמי דאמר מאליהם קיבלו את המעשרות אבל ד"ת פטורין מכל המצות גם בימי עזרא:

אבל קשה לפ"ז לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' שמיטין שכתב שם הלכה ט"ו וט"ז כיון שעלה עזרא בביאה שניה נתקדשו כו'. ערי חומה שהיו מוקפות באותו העת. מפני שביאתן בימי עזרא כביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמטין ויובלו' וקידשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא מנו שמטין ויובלות וקידשו ערי חומה ונתחייבו במעשר וכן לע"ל בביאה ג' בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמטין ויובלות ויקדשו ערי חומה ויתחייבו בכל מקום שיכבשוהו במעשר שנאמר והביאך כו'. אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך. משמע מזה דמה"ת נתחייבו בביאה שניה בשמטין ובמעשר וכביאתן בימי יהושע. וכדיליף מקרא דאשר ירשו וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך. והיינו כדעת ריב"ח בירושלמי שהבאתי לעיל. אלא דא"כ תיקשי מה שכתב וכן לע"ל בביאה שלישית כו'. ולמה להו לקדש ערי חומה הא קדושה שניה וודאי קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. אלא ע"כ עיקר קרא דאשר ירשו וירשתה אתי לע"ל. ובימי עזרא עשו הכל מאליהם. ומשום הכי לע"ל יצטרכו לקדש מחדש ולחייב מה"ת בכל אלו:

וכן כתב רש"י ז"ל בפ' השולח דהא דמנו שמיטין לקדש יובלות בביאה שניה הוא מדרבנן. אלא דמטעם אחר כתב כן והיינו