קרן אורה יבמות קיא

בזמן חזה ושוק משום דילמא אתי למיכל בתרומה דאורייתא תיפוק ליה משום דיש לה עיקר מה"ת. ועוד דתרומה בזה"ז גופא יש לה עיקר מה"ת. ע"כ נראה עיקר כפי' הרמב"ם ז"ל דלר' יוסי לאו ספק הוא. אלא ברי' בפ"ע ומדרבנן הוא דיש לו נישואין. ע"כ לא תאכל אלא בתרומה דרבנן ובזמן הזה דליכא למיגזר אטו דאורייתא. ולפ"ז חרש נמי מאכיל בתרומה בזמה"ז כיון דליכא למיגזר אטו תרומה דאורייתא. ולקמן פ' חרש משמע דלא אכלה כלל. והא דפריך הש"ס לקמן מהא דתנן אנדרוגינס נושא יש לפרש ג"כ דמשמע דיש לו נישואין וודאין וגמורים כמו שפי' התוס' ז"ל שם אלא דצריך להבין אפי' אי ברי' בפ"ע הוא כיון דיש בו צד זכרות אמאי לא יהיה לו קנין אישות לגמרי. ואפשר דממעטינן לו מכי יקח איש דווקא מי שהוא איש וודאי הוא דיש לו קיחה:

ועוד נראה להביא ראי' דלאו מטעם ספיקא לקולא הוא דשרי ר' יוסי מדמצינו לענין חזק' שליח עושה שליחותו דלענין תחומין סמכינן על חזקה זו ולענין תרומה אפי' בתרומה דרבנן לא סמכינן אחזקה זו כדמוכח בעירובין פרק בכל מערבין גבי הא דלקוט לי תאנים. ועי' בתוס' שם ולענין ספק הוי איפכא דבתחומין מחמיר ר' יוסי בספיקא. ולענין תרומה דרבנן מיקל בספקא והוא תרתי דסתרי אלא וודאי לאו מטעם ספק הוא דמקיל ר"י ואפילו לפי שיטת התוס' ז"ל דאנדרוגינוס ספיקא הוא היה נראה דלאו משום דספיקא דרבנן לקולא אלא כיון דיש לו נישואין קצת לא גרע מנישואי קטנה דאוכלת בתרומה דרבנן:

אבל בזמן שביהמ"ק לא אדתני כו' ליפלוג וליתני בדידה. אין לשון הש"ס מדוקדק דהא מימרא דר"ל היא. ומאי קאמר אדתני כו'. ובירושלמי בשמעתין מייתי ברייתא דתני הכי מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק ואילו בתלמודין נמי איתא הכי אמר ר"ל תני מאכילה בתרומה. ולא תיקשי קושית התוס' ז"ל בד"ה ואין מאכילה כו'. ומי דחקו לר"ל ואע"ג דבנוסחא אשר לפנינו גריס בירושלמי תני מאכילה בחזה ושוק. מ"מ היה נראה להפך הגירסא כי היכי דלא ליסתרי אהדדי ב' התלמודין בשיטת ר' יוחנן ע"ש:

א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולים עולה. וא"ל ר"י אני שונה חתיכה בחתיכות עולה. ופי' התוס' ז"ל דאליבא דר' יוסי הוא דפליגי ר"ל ס"ל דלר' יוסי כל שדרכו למנות אינו עולה בדאורייתא. וע"כ הא דעיגול בעיגולים הוא משום דתרומה בזמה"ז דרבנן. ור"י ס"ל דלר"י את שדרכו למנות מקדש ואפי' חתיכה בחתיכה עולה. וקצת קשה לפי גירסת הרמב"ם והרע"ב ז"ל בפי"ז דכלים דגרסי אמר ר' יוסי לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע אלא לענין שמתעשרים בכ"מ. אבל לענין קידוש כל הרימונים מקדשין אלמא דס"ל לר"י כל שדרכו לימנות דהא לר"מ ע"כ שאר רימונים לא מקדשי כלל ולא הוי בכלל כל שדרכו ולא בכלל את שדרכו. ולר' יוסי מקדשי אלמא דלר' יוסי וודאי כל שדרכו מקדש. וי"ל דר"י ור"מ פליגי בהא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לר"ל ס"ל לר' יוסי דשאר רימונים הוי כל שדרכו. ולר' יוחנן דליכא למ"ד כל שדרכו וע"כ ס"ל לר' יוסי דשאר רימונים הוי את שדרכו. אלא דאכתי קשה מנ"ל לר' יוחנן דברייתא דחתיכות ר' יוסי היא דילמא ר"מ היא דס"ל את שדרכו. ומש"ה חתיכה בחתיכות עולה. אבל ר' יוסי ס"ל כר' יהודה דס"ל כל שדרכו. ומש"ה אין חילוק בין שאר רימונים לרמוני באדן משום דשאר רימונים הוי כל שדרכו ור"מ מחלק בין רמוני באדן לשאר רימונים משום דס"ל דווקא את שדרכו ושפיר דייק ר"ל מעיגול בעיגולים. ועוד בזבחים פ' התערובות משמע דר' יהודה נמי מודה בשאר רימונים דלא מקדשי בכ"ש אע"ג דלכ"ע אית ליה כל שדרכו לימנות כש"כ ר' יוסי דמחמיר בשאר רימונים דס"ל כל שדרכו למנות. אבל הר"ש ז"ל גריס התם ר' יהודה. וכתב לישב הא דפ' התערובות ע"ש. ועכ"ז הא וודאי תיקשי מנ"ל לר' יוחנן דת"ק דר' יהודה הוא ר' יוסי דילמא ר"מ היא דבעי דווקא את שדרכו אבל ר' יוסי כר' יהודה ס"ל ודוקא עיגול בעיגולי' עולה משום דמדרבנן הוא וכ"ז לשיטת התוס' ז"ל דר"י ור"ל אליבא דר"מ פליגי. ועיין תוס' זבחים פ' התערובות בד"ה נתערבו באחרות שהעירו ג"כ בזה. אבל הרשב"א ז"ל כתב דר"י ור"ל אליבא דרבנן פליגי. וג' גווני דבר שבמנין הוי לר"מ כל שדרכו לימנות אפי' אם מיעוטו נמכר ע"י מנין ורובו שלא ע"י מנין מ"מ חשיב דבר שבמנין ור"י ור"ל אליבא דרבנן דאמרי אינו מקדש אלא ו' דברים בלבד וס"ל לר"ל דל"ד הני ו' דברים אלא כל שדרכו לימנות ע"פ רוב ג"כ מקדש לרבנן ור"י ס"ל דדווקא הני דברים משום דאת שדרכן למנות תמיד ולשיטתו א"ש קושיית התוס' ז"ל. ושפיר מוכיח ר"ל דתרומה דרבנן מהא דעיגול בעיגולים דלר"ל דאמר כל שדרכו למנות לכ"ע מקדש. וע"כ משום דתרומה דרבנן היא ור"י א"ל אני שונה חתיכה בחתיכות עולה משום דבדאורייתא ג"כ אינו מקדש אלא את שדרכו לימנות. ולשיטה זו ר"מ הוא דמחמיר יותר מכולהו תנאי ואפילו ר' יהודה דס"ל כל שדרכו היינו שרובו נמכר במנין. אבל אם המיעוט נמכר במנין מודה לרבנן דאינו מקדש. ולפ"ז וודאי תיקשי משאר רימונים דר"מ ור' יהודה נחלקו בפלוגתא רחוקה בזה דלר"מ אינו נמכר כלל במנין אפי' מיעוטו. ומש"ה מודה בשאר רימונים דלא מקדשי ור' יהודה ס"ל דדרכן למכור רובן במנין. ועוד קשה לשיטה זו מהא דריש ביצה דפליגי ר"מ ור"י בליטרא קציעות. ולר"מ בטילי אע"ג דרובן נמכר במנין והוי כל שדרכו והא לר"מ לא בעינן שרובו נמכר במנין. ונהי דלזה יש לומר דר"מ ס"ל דתרומה דרבנן בטיל אפי' דבר שדרכו לימנות ע"פ רובו. מ"מ הדרא קושית התוס' ז"ל לדוכתי' אמאי קאמר ר"מ דחבילי תלתן לא בטלי הא חבילי תלתן קילא מעיגולים וכלאי הכרם נמי דרבנן ועוד אמאי לא מוקי ברייתא דביצה כר"מ דס"ל דלא בעינן כל שדרכו ואפי' חבילי תלתן לא בטלי. וכן יקשה עוד בכמה מקומות בחולין ובזבחים. וכבר נחלקו הראשונים ז"ל בהלכה זו וב' הדיעות מבוארים בטור וש"ע י"ד סי' ק"י ע"ש עכ"פ סוגיא דשמעתין א"ש טפי לשיטת הרשב"א ז"ל. ועוד יתורץ בזה לקמן בשמעתין בעז"ה. ולפי שיטת הרשב"א ז"ל וודאי לא גרסי' במתניתין דכלים ר' יוסי דלר' יוחנן אליבא דר' יוסי אין מקדשין אלא ששה דברים בלבד. ובירושלמי משמע כשיטת התוס' ז"ל דאליבא דר' מאיר פליגי רי ור"ל. וכמו שהובאו דבריו בתוס' פרק התערובות ע"ש:

ע"ב אבל חחיכה של חטאת טהור' שנתערבה במאה חולין טהורו' ד"ה לא תעלה. פי' רש"י ז"ל משום דבהפסד מועט ר"י נמי מודה דכל שדרכו לימנות נמי לא בטיל והא דעיגול בעיגולי' עולה היינו משום דתרומת פירות דרבנן. ולא משמע כן לעיל. דר"י השיב לר"ל דאין אתה יכול להוכיח מזה דתרומה בזה"ז דרבנן דאפי' חב"ח עולה משמע דאפי' הוי תרומה דאורייתא ג"כ עולה. וכן משמע מהא דפריך בירושלמי לישני הראוי לתרומה תרומה. ולשיטת רש"י ז"ל בתרומה כיון דהפסד מועט הוא. רבנן ג"כ אפשר מודו דמקדשין. ולשיטת הרמב"ם ז"ל דתרומת פירות דאורייתא וודאי אין לפרש כן. ועיין כ"מ פ"ו מהל' פה"מ. והתוס' בזבחים ג"כ לא נראה להו פי' רש"י ז"ל ופירשו הם ז"ל משום דכשנתערבה בחולין אחר ביטול תהיה ראויה להתכבד משום דחזי לכל אדם. אבל בנתערבה בלחם הפנים אפי' אחר ביטול לא חשיבא ראויה להתכבד כיון דלא חזיא לכל אדם. והיה נראה לומר דטהורה בחולין א"א לומר דתעלה משום דלאוכלה בעזרה א"א משום דהוי חולין בעזרה ע"כ תיקנו יותר לאכול כולם בקדושה ואגב חטאת ולחה"פ מותר לאכול כולם וגם זה אינו מספיק ויבואר עוד לקמן בשמעתין:

דף פב גמרא ולר"ל מ"ש רישא כו'. ומסיק דרישא בטומאה דרבנן וסיפא בטומאה דאורייתא. דאורייתא מ"מ לענין מין במינו לא גזרינן. והדבר צ"ע מ"ש דלענין מין במינו דבדאורייתא מה"ת לא בטיל לא גזרינן דרבנן אטו דאורייתא מ"מ ולענין דבר דכל שדרכו לימנות דאין זה אלא מדרבנן גזרינן דרבנן אטו דאורייתא. וע"כ צ"ל דלת"ק הא דמין במינו לא בטיל בדאורייתא ג"כ אינו אלא מדרבנן. וכן צ"ל לרבה דמחלק בין איסור לאו לאיסור כרת ואי מה"ת לא בטיל וודאי דאין לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת. ועיין רשב"א ז"ל מש"כ על שיטת רש"י ז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל כתב במלחמות לקיים הנוסחא דגרסינן ולר' יוחנן מ"ש רישא ומ"ש סיפא דבשלמא לר"ל רישא בנימוחה וסיפא בשלא נימוחה. אבל לר' יוחנן דתרווייהו בשלימה מ"ש רישא ומ"ש סיפא. ומשני רב שישא דרישא בטומאה דרבנן וסיפא דאורייתא. והיינו משום דחתיכה הוי את שדרכו לימנות משום דראויה להתכבד. והא דפריך ר"י לר"ל מחתיכו' דתעלה. היינו למאי דקאמר ר"ל דדווקא היכא דליכא למיגזר משום טומאה דאורייתא הוא דעולה. והיינו משום דתרומה בזה"ז דרבנן ע"ז השיב לו ר"י אני שונה חב"ח עולה. והיינו בטומאה דרבנן. וכאוקימתא דרב שישא אלמא דאפי' את שדרכו לימנות עולה בדרבנן אפי' היכא דאיכא למיגזר אטו דאורייתא. וא"כ לא שמעינן מעיגול בעיגולים דתרומה בזה"ז דרבנן דאפילו הוי דאורייתא מ"מ שפיר עולה כמו חב"ח. ולפי שיטה זו ר' יוחנן מיקל יותר בדבר שבמנין מר"ל דכל בדרבנן אפילו דבר שבמנין בטל. והשתא צ"ל לר"י דר"מ דחבילי תלתן ס"ל דלא בטלה קדושת הארץ וכלאי' דאורייתא