קרן אורה יבמות קו

לארץ. והיינו משום שנאמר כי יביאך כו'. לרשתה משמע דלאחר ירושה וישיבה הוא דהוזהרו. וכתבו ז"ל דז"א דאיתא במדרש דנתינים באו בימי משה. ואפ"ה לא הותרו לבא בקהל אלא נתנן לחוטבי עצים ושואבי מים. ולא הבנתי דבריו ז"ל חדא אמאי לא הביאו מסוגין דאמרינן דמשה גזר עליהם. ועוד דכאן משמע דלאו משום לא תתחתן הוא דאסירי אלא גזירה בעלמא. ויש לישב דבריו ז"ל ע"פ שיטת הרמב"ן ז"ל דמשה גזר לההוא דרא משום דמה"ת אסורין. וכן לשיטת ר"ת ז"ל ג"כ יתיישבו דבריו ז"ל דהם גזרו עליהם עבדות כדי שלא יטמעו בהם. אבל אסירי לקהל מה"ת. ועיין בקרבן עדה בקדושין פרק עשרה יוחסין שנראה דאישתמיט ליה דברי התוס' דמגילה. ומדברי המדרש שהבאתי ג"כ משמע דהוזהרו עליהם מיד כמו לאו דלא תחיה ודו"ק:

ע"ב גמרא מכדי שמעינן לר"ע כו'. הא דלא משני דר"ע מיירי בסריס אדם שע"י חולי דמותר לקהל לשיטת הרמב"ם ז"ל. משום דלשיטתו לא נקרא סריס אדם אלא דווקא מי שבא לו ע"י אדם או ע"י קוץ כמבואר בדבריו בהל' א"ב. ובאמת לשיטתו איכא נמי סריס חמה לר"ע דחולץ כגון שנעשה ע"י חולי. והיה לו שעת הכושר ולר"א איכא נמי סריס אדם שחולץ כמו ניקב דלעיל דיש לו רפואה אלא סתם סריס אדם היה לו שעת הכושר ואין לו רפואה וסתם סריס חמה לא היה לו שעת הכושר ויש לו רפואה:

ובירושלמי אמרינן דאם הושיט ידו למעי אמו וסירסו חשיב לא היה לו שעת הכושר ולא חולץ. ויש לדקדק בזה דהא קטן נמי לאו בר הקמת שם הוא. כדפרכינן לקמן בפ' בית שמאי על יבם קטן אמאי תגדלנו קרי כאן להקים לאחיו שם. והאי לאו בר הכי הוא. וא"כ אם נעשה סריס בקטנותו נימא נמי דחשיב לא היה לו שעת הכושר אלא וודאי כל שנעשה הסירוס ע"י מקרה חשיב היה לו שעת הכושר. א"כ אפשר לומר דאפי' סירסו אדם במעי אמו כיון שלא היה כך מתחילת בריאתו חשיב היה לו שעת הכושר ויש לחלק:

והנה לעיל פרק כיצד ילפינן לאשת סריס מלא ימחה שמו בישראל פרט לזה ששמו מחוי. וסריס דאינו חולץ נראה דנפקא לן מלהקים לאחיו שם פרט לסריס דלאו בר הקמת שם הוא. ור"ע ור"א פליגי בהאי סברא ר"ע סבר דסריס חמה שמו מחוי יותר משום דלא היה לו שעת הכושר. וכן לא מיקרי בר הקמת שם יותר מסריס אדם. כיון דלא היה לו שעת הכושר. ור"א ס"ל דסריס אדם שמו מחוי יותר כיון דאין לו רפואה. ומש"ה מייתי הש"ס ראיה מהא דאין לך אשה שכשירה ליבום כו'. מאשת סריס לסריס משום דתרווייהו חד דינא להו. ובירושלמי אמר ר' יוחנן דזו דברי ר"ע ור"א. אבל חכמים אומרים דבין סריס אדם בין סריס חמה לא חולץ כו'. ומוקי לסיפא דמתניתין הסריס. לא חולץ כחכמים. אבל הש"ס דילן לא ס"ל הכי:

והא דתניא הכא בברייתא זקן בהדי פצוע וסריס דאין מיבמים. כתב הרמב"ם ז"ל דמיירי בזקן שתשש כחו ביותר. וכן כתב הנימק"י בפ' כיצד ולא הבנתי דאיזה איסור יש בזה. כיון דהיה לו שעת הכושר. וכי גרע מעקרה וזקינה. ומה שכתב הנימק"י שם דעקרה וזקינה יש להם תקוה להפקד כמו שמצינו כמה עקרות וזקינות שנפקדו ג"ז לא הבנתי דפקידת זקינה מעשה נסים הוא. והרמב"ם ז"ל כתב דעקרה וזקינה היה להם שעת הכושר. וא"כ פשיטא דקשיא מ"ש זקן דאינו מיבם. ועי' בלח"מ שם בפ"ו מהל' יבום:

והב"ש ז"ל כתב דאיסור זקן אינו אלא מדרבנן וזקינה ראויה לביאה יותר מזקן וגם איסור דרבנן לא ידענא מנ"ל דמשום סריס וודאי ליכא למיחש כיון דנעשה בידי שמים ומחמת תשות כח ואפשר לומר דלאו משום איסור הוא דלא מייבם. אלא דבכה"ג מצוה בחליצה יותר. ומש"ה חולץ לכתחילה וצ"ע:

ומש"כ הרמב"ם ז"ל דעקרה היה לה שעת הכושר. משמע דלענין איילונית ג"כ פליגי ר"א ור"ע. ולר"א עקרה אסורה ליבם וזו לא מצינו. אבל באמת נראה דכל, שאין בה חסרון ניכר בגוף כמו איילונית לא אימעיטא מאשר תלד כיון שיש לה כלי הולדה. ומאיזה סיבה אחרת הוא דלא ילדה ודו"ק:

גמרא אין לך אשה שכשירה ליבום כו' אע"ג דלא דמי דאשה זו בשעת נישואין ראויה היתה ליבום ואיכא למ"ד נישואין מפילין מ"מ הא לא קיי"ל הכי וק"ל:

דף פ מתיב רב מרי בודקין אותו ב' פעמים עיין רש"י בבכורות שפי' דדרכו של זה להתרפאו' בזמנים אלו. וא"כ מאי מותיב רב מרי מהתם. ועוד דבלא"ה התם ליכא חזקה ולא דיינינן ליה במום קבוע עד שישהא פ' יום משום דדרך הוא לעבור. ומש"ה חיישינן באמצע הזמן שמא עבר אע"פ שבדק תחילתו וסופו. אבל הכא למה נחוש שמא הבריא אמאי לא נוקים אחזקה. והא בנגעים לא חיישינן שמא נתמעט בתוך ימי הסגר כדאיתא בריש חולין משום דמוקמינן אחזקה. וי"ל דלשעה אחת בכל ימי חייו היה לנו לחוש כמו התם בתוך הפ' יום אי לאו משום דלכולי' גופא לא חיישינן ודו"ק:

תוס' בד"ה נעשה סריס למפרע. עיין במשנל"מ ז"ל פ"ח מהלכות סנהדרין ועיין בשעה"מ בפ"ב מהל' אישות מש"כ בזה. ועיין בירושלמי סוף פ' האשה רבה ודו"ק:

בד"ה איילונית לר"מ כו'. לשמואל ניחא כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח אין כאן נערות כו'. מדבריו נראה דליכא נערות אלא סמוך לי"ב חודש. וא"כ ה"ה בלא נולדו סימני סריס והביאה שערות בשנת כ' ג"כ אין כאן נערות. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאם הביאה שערות בשנת ך' הרי היא נערה. ולבסוף ו' חדשים הוי בוגרת. וכן מסתבר דהא לא נתנו חכמים שיעור להבאת שערות דווקא לשנת י"ב ואפי' הביאה אח"כ ג"כ מתחיל הנערות. ואחר ו' חדשים היא בוגרת ומה לי אם נשתהו השערות זמן מועט או זמן מרובה בכל גוונ' כשהביא' שערות היא נערה ואחר ו' חדשים הם ימי בגרות. ומ"מ א"ש הכא דלשמואל ניחא כיון דלאו ע"י שערות הוא שנעשית גדולה אלא מחמת סימני איילונית לדידיה פשיטא ליה לרב יוסף דאין כאן נערות. כיון דגדלה בשנים. אבל לרב דאמר דהגדלות באה בזמנה ונעשית איילונית למפרע. ס"ד דרב יוסף דיש בה נערות ובגרות משום דממ"נ לא מסתבר לומר דמקטנותה יצתה לבגר דאי מיד לאחר י"ב הרי היא בוגרת אטו מפני שהיא איילונית קדמו הבגרות שלה יותר משאר נשים ואי נימא דהבגרות תתחיל בששה חדשים אחר י"ב ג"כ קשה למה יתאחרו ימי הגדלות מש"ה ס"ד דיש בה נערות ובגרות. ומסיק דלרב נמי מקטנותה יצתה לבגר ומפשטי' דשמעתין משמע דמקטנותה היינו אחר שנת י"ב מיד יתחילו ימי הבגרות. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דהקטנות נמשכים עד י"ב ומחצה ואז היא בוגרת. והיינו משום דלא מסתבר ליה שיקדום בגרות דאיילונית משאר הנשים. אבל לשיטתו ג"כ קשה מ"ש דבסריס נעשה גדול לאחר י"ג שנה. ומ"ש באיילונית דלא נעשית גדולה אלא אחר י"ב ומחצה:

ובכתובות פ' אלו נערות מייתי הש"ס ברייתא דאיילונית יש לה קנס ויש לה טענת בתולים. ומוקי לה כר"מ דקטנה יש לה קנס. והשתא הא דיש לה קנס אימת קמיירי אי בקטנותה ממש פשיטא דיש לה קנס דהא לא ידעינן דאיילונית היא בקטנותה ואי לאחר י"ב שנה וקמ"ל דאכתי קטנה היא ולא בוגרת. א"כ תיקשי לרב דאמר דנעשית גדולה למפרע אמאי יש לה קנס הא כבר בגרה. ולדברי הרמב"ן ז"ל ניחא קצת דקמ"ל דבהני ששה חדשים אכתי קטנה היא ויש לה קנס. אבל להנך דס"ל דמקטנותה יצתה לבגר היינו לאחר י"ב מיד. א"כ תיקשי ממ"נ במאי קמיירי. וכן לענין טענת בתולים בפ"פ ע"כ לא מיירי בקטנותה דפיתוי קטנה אונס הוא. ולא מפסדא כתובתה. וע"כ לאחר י"ב מיירי. ותיקשי ג"כ ממ"נ או דקטנה היא או בוגרת ובוגרת. אין לה טענת פ"פ. וי"ל דלענין שיהיה פתחה פתוח באיילונית נמי לא הוי אלא לאחר ששה חדשים וקמ"ל דבתוך הששה חדשים יש לה טענת בתולים. אבל לדברי הרמב"ן ז"ל הדק"ל ממ"נ אי קטנה היא אי בוגרת. וצ"ל דאפי' קטנה היא מ"מ יש לה טענת בתולים משום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה. אבל מקנס הקושיא במקומה עומדת אמאי יש לה קנס. כיון דמקטנותה יצאתה לבגר ואין לומר דקודם ך' שנה בלידת סימני איילונית מחזקינן לה בקטנה דא"כ אמאי לקי לרב על חלב שאכל הא אפילו התראת ספק לא הוי כיון דבחזקת קטן הוא ואפי' אי נימא דמיירי לענין קרבן חטאת. מ"מ כיון דבחזקת קטן הוא לא חשיב שוגג כלל כיון דמותר בחלב מה"ת. אלא וודאי כל שנולדו בה סימני איילונית חיישינן שמא לא תביא שערות עוד קודם ך'. והדק"ל אמאי יש לה קנס. ובאבן העזר סי' קנ"ה כתב דקודם עשרים ולא הביאה שערות יכולה למאן אפי' נולדו בה סימני איילונית. ובזה ג"כ יקשה אמאי לא ניחוש שלא תביא עוד שערות והיא גדולה למפרע. וכן הקשו הדרישה והב"ש ז"ל שם. ועוד יש לדקדק מהא דאמרינן בפרק מי שמת בקטן אימתי יכול למכור בנכסי אביו.. חד אמר בן עשרים וחד אמר בן ח"י