קרן אורה יבמות קה

עבירה הולכין אחר הזכר הכא שדינן ליה בתר דידה ואכתי שני הוא. אבל אם הוא מצרי ראשון בתר דידיה וודאי שדינן ליה ושני הוא:

והנה יש לדקדק בשמעתין הא דתלי' הש"ס האי פלוגתא בעובר ירך אמו או לאו. ומה ענין זה לזה הא כבר שמעינן ממתניתין דקדושין דכל היכא דליכא עבירה הלך אחר הזכר והיכא דאיכא עבירה הלך אחר הפגום שבשניהם אלמא דלא שייך בזה כללא דעובר ירך אמו הוא או לא. ע"כ נראה דדווקא הכא הוא דתלינן ליה בפלוגתא דעובר ירך אמו או לאו משום דהכא עיקר הנ"מ הוא לענין מנין הדורות אי הוי שלישי או שני. ורבה בב"ח אמר דבתר דידיה שדינן ליה. אבל החשבון מצד אמו לאו כלום הוא משום דעובר לאו ירך אמו ותיכף כשנוצר הרי הוא נחשב לעצמו ע"ש אביו ולא ע"ש אמו. ורב דימי אמר דבתר דידה ג"כ שדינן ליה משום דעובר ירך אמו ושני הוא מצד אמו. ואע"ג דבעלמא היכא דאין עבירה הולכין אחר הזכר היינו לענין כהונה ולויה וישראל. אבל לענין מספר הדורות מ"מ שני הוא מצד אמו. ופריך עלה אביי מהפריש חטאת לאחריות דשמעינן לר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא. ומשני ליה דהכתוב תלאו בלידה והתורה אמרה כאן דגם מצד האם יהיה שלישי. אבל מצד האב וודאי לכ"ע בעינן שיהיה שלישי וכדברי הרמב"ם ז"ל:

ובקדושין סוף פ' האומר משמע דהאי קרא דלו הלך אחר פסולן דכתיב גבי ממזר מיירי אפילו היכא דאין עבירה. ומש"ה ס"ל לר"א דהוי עבד ממזר. ורבנן הוא דלא מודו ליה משום דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי. וא"כ ה"נ הכתיב להם הלך אחר פסולן. וא"כ למה ליה להש"ס למימר דהכתוב תלאו בלידה תיפוק ליה מלהם הלך אחר פסולן. אבל לפי הנ"ל ניחא דלענין מספר הדורות לא ילפינן כלל מקרא דלהם. ועיין תוס' ז"ל בקדושין דף סז שכתבו דקרא דלהם לא נאמר אלא בב' עממין דווקא:

ואי קשיא לי הא קשיא לי לשיטת הרמב"ם ז"ל דאם הוא מצרי ראשון בתר דידיה שדינן ליה גם לרב דימי א"כ אמאי לא. אמרינן דרישא אתי לאתויי אם הוא מצרי ראשון דהבן שני משום דהלך אחר הזכר. וי"ל דאדרבא משם ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל. דמשמע התם דמיעוטא דאיזו זו היינו דבהא דרב דימי הולד הולך אחר הפגום דומיא דהא דרבין דממעטינן נמי התם מאיזו זו והולד הולך אחר הפגום:

שוב מצאתי בדברי הירושלמי מפורש כדברי הרמב"ם ז"ל דאיתא התם בעובדא דמנימין דאמר לר"ע אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני גיורת מצרית. נמצא בן בני כשר לבא בקהל אמר לו ר"ע לא בני אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית כדי שיהיו ג' דורות מכאן וג' דורות מכאן הרי מפורש להדיא דבעינן שיהיה ג' דורות משני הצדדים. והרמב"ן ז"ל בעצמו הביאו בחי' לעיל דף ע"ו ע"ב ע"ש. ועיין מה שכתבתי בזה בחי' בתמורה בשמעתא דעובר ירך אמו ע"ש:

ע"ב אמר רשב"ל ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת ומסיק דס"ל כהאי תנא דאמר דון מינה ומינה ומתניתין אתיא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה ופסקו הרמב"ם והראשונים ז"ל כסתמא דמתניתין דדון מינה ואוקי באתרה. וכן איפסיקא הילכתא בשבועות כרבנן דר"מ גבי שבועת העדות דס"ל נמי דון מינה ואוקי באתרה. ויש לדקדק דבמנחות דף ק"ז פסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דרבי בהאומר הרי עלי שמן לא יפחות מלוג משום דס"ל דון מינה ומינה. וא"כ סתרי הילכתא אהדדי. ובפ' העור והרוטב קי"ל ג"כ כר' יהושע דס"ל דון מינה ואוקי באתרה והך דמנחות לחוד הוא דיצא מן הכלל. וראיתי בתוסי"ט במנחות שם שהקשה הא דשבועות והך דמנחות אהדדי:

דף עט גמרא ישראל יש בהם ג' סימנים הללו כו'. עיין בירושלמי פ' עשרה יוחסין. והדברים מבוארין שם יותר. עיי"ש:

ונתינים דוד גזר עליהם. משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך כו'. ופי' רש"י ז"ל מדלא כלל להו בכלל גרים וישראל ש"מ דבכלל עבדים הם. וכיון דגזר עליהם עבדות ממילא פסולין הם. ומשני דמשה גזר לההוא דרא. אבל לא לדורות הבאים ודוד גזר עליהם לעולם. ופריך הש"ס ואכתי יהושע גזר עליהם שנאמר ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים כו'. וממילא כיון שנתנן לחוטבי עצים בכלל עבדים הם ופסולין לקהל. ומשני דדוד גזר אפילו בזמן שאין בית המקדש קיים אבל יהושע לא גזר אלא בזמן שביהמ"ק קיים כדכתיב לעדה ולמזבח בזמן שיש מזבח אבל לזמן שאין ביהמ"ק קיים לא גזר עליהם עבדות כלל והיו כשירים אי לאו דדוד גזר עליהם לעולם מטעם דאמרינן לעיל כל שיש בו ג' סימנים כו'. וכן היה נראה לכאורה אלא דלפ"ז לא אתי שפיר הא דאמרינן בימי רבי בקשו להתיר נתינים. ולפי הנ"ל דדוד לאו מטעם עבדות גזר עליהם היכי ס"ד להתירן. וכן הקשו התוס' ז"ל אלא וודאי משמע דאיסור הנתינים לעולם הוא מחמת עבדות. ודוד כי גזר עליהם הוא ג"כ מחמת העבדות שהיה עליהם בזמן שביהמ"ק קיים מחמת זה אסורים לעולם דעול העבדות לא נפסק מאתם אע"ג דמחמת גזירת יהושע לא נאסרו אלא בזמן המקדש. משמע דלאחר החורבן פסק עול העבדו' מהם מ"מ דוד גזר שיהיו באיסור הזה לעולם. ובימי רבי בקשו להתיר הנתינים ואמר להם רבי חלק מזבח מי יתיר אע"ג דחלק מזבח נפסק בשעת החורבן. מ"מ מפני גזירת דוד עדיין באיסורו הוא. ועוד נראה דאותן שבקשו להתיר הנתינים לא ס"ל דדוד גזר עליהם אלא יהושע לבד גזר עליהם. ומש"ה קאמר רבי חלק מזבח מי יתיר דהא גזר יהושע לעולם ועכ"פ התרה בעי. ור' יוחנן ס"ל דיהושע לא גזר אלא בזמן שביהמ"ק קיים. ומש"ה לאחר החורבן חלק מזבח מותר. אבל חלק העדה לעולם אסור משום דדוד גזר עליהם אפי' בזמן שאין ביהמ"ק קיים. אלא דא"כ אכתי תיקשי חלק מזבח אמאי שרי כיון דדוד גזר עליהם אפי' בזמן שאין ביהמ"ק קיים. והוא לא חילק בין חלק העדה לחלק המזבח. וע"כ צ"ל דדוד ג"כ לא גזר אלא מפני שם העבדות. וכיון שאין מזבח בטל העבדות. ועיין מה שכתבו התוס' בזה. עכ"פ לפי שיטה זו אין בנתינים אלא איסור דרבנן. ועוד לא שמענו אלא בנתינים שגזרו עליהם עבדות. אבל בשאר ז' אומות כמו גרגשי לא שמענו דיש בהם איסור. ולעיל משמע דבכל ז' אומות יש בהן איסור בגירותן. ועוד דלמסקנא דרבא מה"ת אסורין בגירותן משום לא תתחתן בם. ע"כ פיר"ת ז"ל דלקהל וודאי פסילי מה"ת. ומה שגזר דוד ויהושע הוא לענין שיעבוד לבד. וגם שיטה זו קשה מאוד דא"כ היכי שייך בזה לשון איסור והיתר. כוון דלא מיירי אלא לענין שיעבוד. ועוד דפשטיה דשמעתין משמע דאמתניתין קאי ולענין יוחסין. וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל בחידושיו בזה. ע"כ פי' הרמב"ן ז"ל דמה"ת אינו אסור אלא דור ראשון שנתגייר לבד ועל הדורות יהושע ודוד גזרו. ועפ"ז פי' הא דאמרינן משה גזר לההוא דרא דאסירי מה"ת ולא זכיתי להבין דהיכן מצינו שנתגיירו מז' עממין בימי משה. ועוד דא"כ ביהושע נמי נימא הכי דלההוא דרא גזר משום דהגבעונים נתגיירו בימיו ולזה י"ל דהכתיב לא יכרת לך איש חוטב עצים הרי דגזר לדורות הבאים וכן סיפא דקרא גופא משמע דלדורות גזר. וכן הוא שיטת הרשב"א ז"ל. ולשיטתם ג"כ יש לדקדק כנ"ל. א"כ בנתינים לבד הוא דנאסר דורות. אבל לא בשאר ז' אומות. ולעיל משמע דכולהו אסירי ואיסורן הוא משום דבגירותן אדיקי בע"א. ומש"ה גזרו עליהם גם בגירותן. ועיין בב"ש סי' ד' דמשמע מדבריו דבאמת למ"ד דאין אסורין אלא מדרבנן אין איסור זה נוהג אלא בנתינים דווקא ולעיל לא משמע כן. וכן איתא בירושלמי דעיקר פסולן לאו משום עבדות הוא אלא משום פסול משפחה וכל הז' עממין אדיקי בע"א היו ואין ראויין להדבק בישראל. והכי איתא בירושלמי בימי ר' אלעזר ביקשו להתיר הנתינים אמרו מי מטהר חלקו של מזבח הדא אמרה יהושע ריחקן אפילו תימא יהושע ריחקן כלום ריחקן אלא פסולי משפחה דאין תימר פסולי עבדות אמאי יש להם קנס. ופי' הרמב"ן הדא אמרה יהושע ריחקן ובזמן שאין בית נמי גזר דאי דוד ריחקן הא לא גזר אלא בזמן הבית. כדכתיב ומן הנתינים אשר נתן דוד לעבודת הלוים ועבודת הלוים בזמן הבית הוא. והוא להיפך מדברי הש"ס דילן דיהושע לא גזר אלא בזמן הבית ודוד גזר לעולם. ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב המקרא הזה דומן הנתינים כו'. לראי' דדוד לא תלאן במקדש. ונראה לפרש הדא אמרה יהושע ריחקן. ומש"ה ביקשו להתירן משום דתלה איסורן בעבודה. אבל למאי דאמרינן לעיל בירושלמי שם דיהושע לא ריחקן ולא קירבן ודוד גזר עליהם וגזירת דוד לאו מחמת עבדות היתה אלא מפני שאין ראוין להדבק בישראל. ולפ"ז אין מקום להתירן אפילו שלא בזמן הבית. ומסיק דאפי' יהושע ריחקן כלום ריחקן מחמת עבדות אלא משום פסול משפחה ולעולם אסורין:

וראיתי בתוס' מגילה דף י"ד ע"ב בד"ה דאיגיירא ונסבה יהושע שהקשו היכי נסבה יהושע הא כתיב לא תתחתן בם. ותי' דרחב מאומה אחרת היתה. ולא משמע כן במדרש כמבואר בילקוט יהושע שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה ונענשו עלי' כי בשביל שקירבוה יצא ממנה ירמיה שהוכיח את ישראל אלא מוכח מזה דלא תתחתן לא קאי בגירותן. וכתבו עוד התוס' ז"ל שם ויש מפרשים דלא תתחתן לא הוזהרו אלא לאחר שבאו