קרן אורה תענית קלח

ונראה דהרמב"ם ז"ל לטעמי' דס"ל דליכא תוספת בי"ה אלא בעינוי לחוד וכה"ג הוי כל הצומות ועל עיקר הראי' שהביאו מעובדא דריב"ב עיין בהג"מ שכ' דמעשה הי' בבקר ול"נ דאפילו הי' בערב ג"כ לא מוכח מידי דזמן שהפסיק הי' קודם זמן התוס' דהיינו קודם פלג המנחה דוודאי לא מהני קבלה לזה וכן משמע מלשון התוס' לקמן ועיין בר"ן ז"ל סוף פ"ק דר"ה משמע מדברי הרמב"ן ז"ל תוס' בתענית והנה הרא"ש ז"ל מסיק דלפי מש"כ הרי"ף ז"ל דלא נאסר באכילה א"כ ממילא מותר ברחיצה וכן עמא דבר ויש לדקדק א"כ האי פסקא הוא דלא כמאן דהא תרווייהו תנאי דברייתא ס"ל דנאסר באכילה לפי' הראב"ד ז"ל ואין לומר דסמכו על עובדא דר' יהודה בן בתירא במדרש דהא אין למידין הלכה מן המדרש וי"ל דעובדא שאני ועוד דסתמא דמתני' מסייעא להו מדלא הוזכר במתני' האי איסורא וע' בלח"מ. ואכתי לשיטת הראב"ד ז"ל היכא דקיבל עליו בפירוש איסור אכילה לכ"ע אסור גם ברחיצה כת"ק דלזה אין הוכחה ממתני' להתירא דמתני' לא מיירי בקיבל עליו אבל אם נפרש כשיטת הרמב"ן ז"ל מותר ברחיצה אפילו אחר קבלה כיון דלא מצינו האי סברא בברייתא דקבלה לאכילה מהני גם לרחיצה. ממילא מסתבר דלא מיתסר אלא באכילה לחוד מה שקיבל עליו אבל לא ברחיצה עוד נראה דגם להראב"ד ז"ל לא מהני קבלת האכילה אלא לרחיצה וסיכה שהם כשתי' אבל נעילת הסנדל ושארי דברים לא נאסר ע"י קבלת האכילה ולענין מה שתמה הרא"ש ז"ל על דברי הרמב"ן ז"ל דדבר תימה הוא שיהא מותר באכילה ויאסר ברחיצה וסיכה אין בזה קושיא כ"כ דעשאוהו כאונן שמתו מוטל לפניו ומש"ה אסור בבשר ויין וה"ה דאסרוהו ברחיצה וכדברי הפוסקים דאונן אסור בהם וכן מבואר בי"ד סי' שמ"א בשם הרמב"ן ז"ל דאונן אסור ברחיצה וסיכה. וראי' לזה מדברי הירושלמי בפרקין דאיתא התם בטעמא דרבנן דלא הודו לר' יהודה בכפיית המטה משום דעשאוהו כמו כו' ואינו כופה את המטה ע"כ לענ"ד היותר נכון בזה הוא שיטת הרמב"ן ז"ל ודו"ק דעיקר התוס' לענין רחיצה וסיכה אינו ברור לדברי הרמב"ם ז"ל דליכא עינוי אלא באכילה דענוש כרת ומנ"ל ברחיצה:

שם גמרא כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב אסור באכילה ובשתי' וברחיצה וסיכה כו' יש לדקדק דכאן משמע דהא דאסורין בט"ב בכל הני מילי הוא מחמת אבל ולמה לי הא תיפוק לי' משום דאיקרי צום וכל ת"צ נוהגים בו כל הדברים האלו וכמש"כ הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בסוף פ"ק דר"ה לענין כל הד' צומות דגזירתן הי' מתחילה לאסור בכל העינויים דלא גרעה גזירת נביאים מגזירת ב"ד בתעניות אמצעית ואחרונות ועוד דכל התיקון נביאים כעין דאורייתא תקון ועשו ד' צומות כי"ה עכ"ל הרי מבואר דלא איקרי צום אלא באיסור כל העינוים וא"כ למה לי האי טעמא דאבילות ועוד קשיא לי הא דתנן בפ' מקום שנהגו ומייתי לה הש"ס לקמן בפרקין דמלאכה בט"ב במנהגא תליא ואמאי לא יהי' איסורא במלאכה ככל הצומות ולענין קושיא קמייתא י"ל דנ"מ לענין תשהמ"ט וכמש"כ הרא"ש ז"ל בשם הר"י מווינא ז"ל דמחמת אבל אפילו חל בשבת אסור דדברים שבצנעה נוהג אבל כבר הביא הרא"ש ז"ל לשון התוספתא דמשמע דאינו מונע עצמו משום דבר ע"כ לא ידענא לענין מאי תלי הברייתא איסורא דהני מילי מחמת אבל ולא אסיר להו מחמת גזירת הצום וגם אמאי ליכא איסורא במלאכה וי"ל דע"כ מה שכ' הרמב"ן ז"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון לאו לענין מלאכה כתב כן דהא בת"צ אין אסור מלאכה אלא ביום ולא בלילה ועיקר הטעם לאסור מלאכה בת"צ הוא כדי לאסוף את עם וליעיין במילי דציבורא וזה לא שייך אלא בצומות שגוזרין על דבר חדש אבל לא על אלו הצומות שהם על צרות קדומות ולהכי בהו במנהגא תליא מילתא והא דתלי איסורא ט"ב באיסורי אבל היינו לכלול כל דברים האסורים באבל כמו לקרות בתורה ועוד י"ל דהא תקנת נביאים הראשונים הוא דווקא בזמן שיש צרה ח"ו ע"כ השלשה צומות האחרים ברצו ולא רצו תליא מילתא אבל ט"ב מפני שתקפה בו האבל בראשונה ובשניי' החמירו בו ונתנו עליו כל דיני אבל ולהכי קאמר הברייתא כל מצות שהאבל כו' ולדעת הרמב"ם ז"ל שכ' שאין גוזרין צום כחומר של יה"כ אלא על הגשמים בלבד ולא על שאר הצרות בלא"ה ניחא דלדבריו לא נאסר ע"י צום דקרא אלא ביום לחוד ובט"ב לבד החמירו החכמים לעשותו כיה"כ לענין תוס' מבע"י וברחיצה וסיכה אסרוהו משום אבל ומהא דשקיל וטרי הש"ס בפ' מקום שנהגו אי ט"ב בין השמשות שלו אסור אי לא נראה קצת ג"כ דלא כדברי הרמב"ן ז"ל דאי כדברי הרמב"ן ז"ל פשיטא דאסור דהא תחילת גזירתן הוי לכל חומרי תענית ציבור והיכי ס"ד דהש"ס למימר דר' יוחנן דאמר ט"ב אינו כת"צ היינו לענין ביה"ש ועיין לעיל בפ"ק שביארתי שם דיש פלוגתא בזה אי ט"ב דומה לאבל ולענין רחיצה וסיכה ולחד מ"ד ט"ב חמור מאבל וצ"ל דאליבי' דברייתא ל"ד קאמר כל מצות כו' דהא ט"ב חמור ודו"ק:

שם גמרא ר' יהודה אומר אינו קורא במקום שאינו רגיל כו' אבל קורא הוא באיוב כו' משמע מכאן דמסתבר יותר להתיר איוב ודברים הרעים שבירמי' ממקום שאינו רגיל וקשה מכאן על דברי התוס' פ' אלו מגלחין דף ק"א ד"ה ואסור לקרות בתורה כו' ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע דהא דווקא שרי ולא באיוב וקינות והכא אליבא דר' יהודה דהלכתא כוותיה הוי איפכא דבמקום שאינו רגיל אסור ובאיוב ובקינות מותר והירושלמי שהביא התוס' שם אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל ע"כ כר"מ אתיא דלר"י אפילו בט"ב אסור ודו"ק:

ע"ב גמרא ר"י מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים לפי טעם הירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל דהוי כאונן שמתו מוטל לפניו נראה דר"י לא מחייב בכפיית המטה אלא בסעודה המפסקת ולא הודו לו חכמים משום דהוי כאונן דאינו כופה אבל מהא דאמרו לו חכמים עוברות ומניקות מה תהא עליהם משמע דכל יום ט"ב מחייב ר"מ בכפיית המטה וע' בביאורי הגאון ר"א ז"ל בא"ח מש"כ בזה:

שם גמרא אמר רשב"ג לא היו י"ט לישראל כט"ו באב וכיה"כ כו' להבין י"ט אלו נדקדק עוד מה דחשיב הש"ס הני מילי שבשבילן עשו ט"ו באב ליו"ט וחד מינייהו יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה וק"ק דהא זה הי' אחר החורבן ומה טעם הוא זה על יו"ט שהי' קודם החורבן אבל כוונתם ז"ל להורות לנו כי אלו השני י"ט הם נגד ב' הימים אשר אירעו לנו בהם מאורעות לא טובות הם י"ז בתמוז וט"ב ומה שנחסר מאתנו באלו ב' הימים מצאנו בב' הימים טובים ט"ו באב וי"ה וכל הדברים אשר אמרו על ט"ו באב יורו ע"ז כאשר יתבאר אי"ה והוא כי ידוע אשר תכלית הכל ועיקר חפצו ית' לחונן אותנו בב' מתנות הטובות האלו הא' הוא נתינת תורתו הקדושה לנו כי היא חמדה גנוזה ומצאנו חן בעיני המקום ב"ה לתתה לנו להאיר כל העולמו' ע"י מעש' ידינו ועי"ז יתבער ויתבטל כל רוחות הטומאה מעוה"ז ונוכל לזכות אל המתנה השני' היא השראת שכינתו הקדושה בתוך ארצינו וכל ישראל כשתילי זיתים סביב לשולחנו ית' וההכנות לקבלת שתי המתנות האלו הוא היציאה ממצרים והביאה לארץ הקדושה יציאתינו ממצרים היא ההכנה לקבלת התורה הקדושה כמש"נ בהוציאך את העם תעבדון את האל' על ההר הזה כי כל עוד שהיינו משועבדים תחת יד מצרים לא הי' ביכולתינו לקבל עלינו עול מלכות שמים ולזה נאמר והוצאתי והצלתי וגאלתי אח"כ ולקחתי אתכם לי לעם וכ"ז שלא נשבר כח מצרים לא הי' באפשרי לקבל התורה וכמבואר בזוה"ק ע"פ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה כי קליפת מצרים הי' מסך מבדיל על נפשותינו ולא הי' בכח להשיג את אור התורה עד אחר ביעור הקליפה הזאת ע"כ תיכף אחר שחיטת הפסח והשפלת מזל טלה אלוה של מצרים נתן לנו ה' מעט מצות אכילת פסח ומצה וגם נכנסו לברית כמש"נ בדמייך חיי ואחר מספר שבעה שבועות הז' נקיים קבלנו התורה בשלימות. והנה בפסח מצרים נעשה בו ג' דברים לקיחה בעשור וקשרו אותו בכרעי המטה ושחיטתו בי"ד ואכילתו בליל ט"ו כי תחילה כבשו את קליפת מצרים תחת רשותם אח"כ שחטו אותו ועשו בו שפטים אח"כ אכלוהו ועצמיו השליכו חוצה לעין כל וע"ז נאמר ג' לשונות של גאולה קודם לקיחתו אותנו לעם כי בדבר אשר זדו כו' כמו שהם כבשו אותנו תחילה לרשותם אח"כ עבדו בנו ואח"כ עינו אותנו כמש"נ כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם כן עשינו בהם הג' שפטים וע"י הלקיחה בעשור התחלנו לצאת מתחת סבלות מצרים הוא העינוי וע"י שחיטתו הצילנו ית' מעבודתם וע"י האכילה גאלנו בזרוע נטויה כי התחיל פרעה לצעוק קומו צאו מתוך עמי ויצאו מתחת רשותו ביד רמה והוכשרנו לקבל התורה והמצות ולוקח