קרן אורה תענית קלא

אתערותא דלתתא עד שתבא העת האחרון מצמיחת הישועה ואז הש"י ברחמיו יערה רוח ממרום להקיצן משנתם כמש"נ ביום ההוא אקים את סוכת דוד וע"ז התפלל דוד המלך ע"ה אעירה שחר שיהי' אנחנו מעוררים השחר של גאולה ולא השחר יעורר אותנו ובירושלמי מייתי הך עובדא דחוני בגוונא אחרינא כי הוא ניים מתחילת חורבן בית ראשון עד בנין בית שני וכשקם קרא אנפשי' בשוב ה' כו' היינו כחולמים ועיין מהרש"א ז"ל ואמרו שם עליו כד הוי עייל לעזרה הוי מנהרה והוא ענין אחד עם הא דאמרינן בש"ס דילן דהוי נהירן שמעתתי' בשני כי הוא הי' לאור עולם:

ע"ב גמרא תא חזי מה בין חסידי דבבל לתקיפי דארעא דישראל כו' נראה לפרש כי ידוע שיש ב' בחינות בעבדות הבורא ית"ש בחי' בן ובחי' עבד הבן הוא העובד מאהבה השלימה והעבד הוא העובד מיראה הטהורה ושרשן הוא ממדות הקדושות הבן הוא ממדת החסד והעבד הוא ממדת הדין הקדוש וידוע כי כל א' צ"ל כלול משניהם אך בזה יתגבר המדה שלו ובה יתנהג כל ימיו והנה המוכן למעלה הגדולה הזאת שימלא רצונו בכל אשר יגזור ויאמר הוא אשר מדתי בבחי' הבן וכמש"א ז"ל אבל מה אעשה לך שאתה כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו. והנה אמרו ז"ל חד מינייהו עדיף כתרי מינן וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו הכוונה כי זאת ידוע אשר למעלה בקדושה יתייחדו יותר המדות קדושות ממדריגה אשר למטה הימנה ע"כ קדושי ה' אשר בארץ הקדושה ישכונו כ"א מהעובדים השלימים כלולים זמ"ז בתכלית והעובד מאהבה הוא עובד גם ביראה השלימה מסותרת והעובד מיראה עבודתו היא גם מאהבה מסותרת אבל בח"ל ובארצות העמים אין היחוד כ"כ ואין להם ההתכוללות הגדולה הזאת ואין זה על גדר השלימות כי עיקר הרצון הקדוש שתהי' העבודה הכל ביחוד כי הוא ית' אחד ומי כעמו ישראל גוי אחד וע"ז נאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כי לא יזכו למדריגות האחדות בשלימות כ"א בשכנם בארץ הקדושה וזש"א חד מינייהו עדיף כתרי מינן כי היחוד אשר בארץ יש בו לבדו מה שיש בשני העובדים אשר בח"ל כי עבודתו שמה היא ביחוד מכל המדות הקדושות וחד מינן כי סליק כו' הוא ע"ד מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי מי שהי' רחוק ונתקרב מחמת בחירתו הטובה מקומו למעלה בקדושה ממי שהי' צדיק מתחילתו כ המתקרב ועולה מבור תחתיות מארצות העמים להדבק בארץ החיים מדריגתו גדולה יותר ממי שהי' שכן שם מתחילה ע"כ הוא עדיף כתרי מינייהו כי ע"י מעשיו יתרבה היחוד יותר לפי מקומו למעלה בקודש וע"ז הנקודה תסוב כל צרופי הגליות אשר נצרפנו כדי לעשותינו לעם אחד בארץ בשובינו אליה במהרה ואז תהיה מעלת האחדות יותר גדולה בנו ולעולם תהי' זאת על ישראל וכמשאז"ל ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. ועל דברים אלו כוונו ז"ל במה שקראו לחכמי א"י נעמים שמנעימים זל"ז בהלכה כי אין ביניהם מחלוקת ומחלקותם הוא לתכלית שלום לשם שמים וחכמי ח"ל נקראים חובלים כי אין היחוד והאחדות ביניהם כ"כ וזש"א ר' זריקא לרב ספרא תא חזי מה בין חסידי דבבל לתקיפי דארעא דישראל כי אפי' תקיפי דארעא דישראל שמדתן הוא מבחי' הגבורות הקדושות נשמעים אליהם יותר לעשות רצונם משמים מחסידי דבבל והטעם הוא שאפי' תקיפי דארעא דישראל אהבתם לשמו ית' גדולה יותר מחסידי דבבל מפני נטיעתם במקום קדוש ומדת הענוה מצויה בהם יותר ג"כ מחסידי דבבל כדמייתי הש"ס האי לישנא במגילה גבי ר"ל ור"ל ולהכי מייתי עובדא דר' יונה ור' יצחק בן אלישוב דהוי מתקיפי דא"י ואפ"ה איקיים בהו ותגזור אומר ויקם לך לשנות הטבע כפי רצונם ואגב מייתי נמי עובדא דר' יוסי דמן יוקרת שמגודל אהבת בוראו ית' על ברי' ועל ברתי' לא חס וכן עובדא דאליעזר איש בירתא ועל אלו הקדושים אמרו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו:

דף כד ע"ב גמרא אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא היינו ע"י ריבוי גשמים ויבא מבול ח"ו ובירושלמי אמרו האי מילתא על רב אדא בר אהבה כי הוי שליף חד מסאני הוי אתי מיטרא וכי הוי שליף אחרינא הוי טייף היינו שירדו בשטיפה רבה ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא מאי מצלי יהי רצון שתהא השנה הזאת גשומה אם שחונה כו' רב אחא ברי' דרבא מסיים ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ואל יצטרכו עמך ישראל זל"ז כו'. נראה דמה שהתפלל כה"ג ע"י היא ע"פ המדרש גבי יעקב אבינו ע"ה דעל הכל השיבוהו ועל הפרנסה לא השיבוהו כי שערי הפרנסה צריכים רחמים גדולים ובאמת היא ההכנה הגדולה והעיקרית למנוחת ישראל ולהפנות לעבודת בוראם ית' ע"כ כאשר נרצה עון ישראל ביה"כ ועת רצון הוא ולא הי' רשאי להאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל ע"כ התפלל בקצרה על גשמי שנה שיהיו מבורכים ומטר היינו פרנסה. ומסיים בה רב אחא ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יצטרכו כו' והוא מה שאמרו ז"ל בריש ברכות שדוד המלך ע"ה הי' קם בחצות לילה ועסק בתורה ובשירות ותשבחות וכשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אליו ואמרו לו עמך ישראל צריכים פרנסה עד שהשיבם לכו פשטו ידיכם בגדוד ולכאורה למה להם לומר זאת בכל יום כיון שכבר נתן להם עצתו אבל דבריהם ז"ל נפלאים הם כי בחי' מלכות בית דוד ידוע לו וזרעו לבד ניתנה המלוכה משמים וכנודע דבריהם ז"ל שהוא רגל רביעי ומה שנאמר בשבחה של אשת חיל ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה כדוגמא הזאת יתנהג דוד המלך ע"ה עם עמו ישראל וכמו שמלכות שמים מקבלת שפע וברכה מחצות עד עלות השחר ובעלות השחר היא מחלקת לכל ברי' כמש"נ ואתה נותן להם את אכלם בעתם כן התנהג דוד מלכנו עם עמו ישראל ומחצות עד עלות השחר עסק בתורה אח"כ הלכו בזכותו ובכחו לחלק שלל כמש"נ גמלתהו טוב כו' ושלל לא יחסר והדברים ידועים למשכיל ומזה אנו רואים כי עיקר פרנסת ישראל תלויה במלכות בית דוד ומעת אשר ניטלה ממנו בעונינו חסרנו כל ע"כ התפלל הכה"ג ע"ז ולא יעדי עביד שולטן מבית יהודה וכאשר לא יסור שבט מיהודה אז לא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר כי יחלקו שלל אויביהם וכנ"ל:

דף כה ע"א גמרא יצאתה כמין פיסת יד ויהבי לי' חד כרעא דפתורא דדהבא כו'. עי' מהרש"א ז"ל בח"א ואני אפרש עוד בזה ע"פ משאז"ל לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות משמע מזה דמזוני תליא בזכות וחובה ובמ"א ז"ל בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. אבל יתבאר ע"פ ד' הזוה"ק דהאי מזלא הוא מזל העליון דשליט על מדת הזכות והחובה והענין הוא דוודאי על הרוב מזוני ג"כ נידון לפי הזכות והחוב וע"י חסד ה' כי גבר כל העולם נידון. אבל ת"ח מדה אחרת יש בהם וכמש"א ז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב הכוונה כי עיקר דרך התורה שיהי' ניזון ומסתפק מעמל עצמו ממה שעשה בפועל כפיו לבד אבל מה שניתן להם בתורת חסד שלא ביגיעתם לא יחפוצו. וזה ידוע כי אין לנפש האדם כח לעמול ולסגל לעצמו כ"א תורה ומעשים טובים אשר לזה נברא הוא וכל מחנהו כמש"נ כל פועל כו' ובזה ניתן לו כח הבחירה והפעולה הזאת נקראת על שמו אבל כל שאר דברי העוה"ז כמו העושר והדומה לו אשר אין לאדם כח הבחירה בזה ואם ניתן לאדם הוא ניתן בתורת חסד או לתשלום שכר בזה לא ירצו השלימים בעוה"ז אשר הוא עולם המעשה ועת לעבודת האדם. וזה הוא דרכו של ר"פ בן יאיר שלא רצה ליהנות משל אחרים ואפילו משל אביו מיום עמדו על דעתו. וזש"א ז"ל כך הוא דרכה של תורה אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כי שבח גדול הוא לו בעוה"ז שלא טעם שום דבר ממה שלא יגע לעצמו. וטוב לך לעוה"ב. והטוב הגנוז ניתן להם משלם בעוה"ב בלי שום חסרון ולזה כוונו ז"ל באמרם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כי היום בעוה"ז קודם שלימות פעולתו עדיין לא הגיע העת לקבל שכר וכדין שכירות דאינה משתלמת אלא בסוף ואם ינתן טוב העוה"ז לאיזה אדם השלם הוא על ב' אופנים או מי שהוא רוצה לקבל בתורת חסד או באופן שיהי' הטוב בידו שלא לצורך עצמו כי די לצדיקים בשלחן התורה אם הוא ערוך לפניהם בעוה"ז ושלחן הזה גדול משלחן גדולים וכמשאז"ל באבות אל תתאוה כו' ובשלחן הזה המלא מכל טוב עוד אין מחסור ליריאיו אך יותן להם טוב העוה"ז לכבוד שמים כמשאז"ל מימות משה עד רבי ומימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד כי הם היו בוני התורה ע"כ זכו לשתי השלחנות שולחן התורה ושולחן גדולים ביחוד וקודם שבירת הלוחות הראשונות היו שתי העטרות האלו בראש כל או"א מישראל ואחר השבירה לא