קרן אורה תענית קל

ומשמחי לבות בנ"א כמעשי הצדיקים ההם ה' יזכנו וישים חלקנו עמהם:

דף כב גמרא ת"ר על אנו מתריעין בכ"מ על השדפון כו' רע"א על השדפון והירקון בכ"ש ארבה וחסיל אפי' לא נראה אלא כנף אחד בא"י מתריעין קצת קשה במאי פליג ר"ע את"ק הא ת"ק נמי סתמא קאמר ומשמע דאפילו כ"ש ומלשון רש"י ז"ל נראה דליכא פלוגתא בזה ומש"ה חילק בין התרעה לתענית או מעשה שהי' כו' אבל אי נימא דת"ק ור"ע פליגי בלא"ה לא תיקשי ממתני' דמתני' אתיא כת"ק ובעינן מלא פי תנור ומה שפירש"י ז"ל במתני' ירקון חולי כ"ש הוא תמוה דא"כ מאי שייך בזה ועיין בהגהות אלפסי בזה אלא דע"כ צריך לומר דאין כאן פלוגתא דנהי דבשדפון וירקון אפ"ל דבמלא פי תנור פליגי אכתי בארבה וחסיל במאי פליגי וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דליכא פלוגתא בזה שכתב בארבה וחסיל לישנא דר"ע אפילו לא נראה אלא כנף אחד בא"י והא דכ' בגובאי לשון כל שהוא צ"ל דלישנא דהש"ס נקט אבל לדינא ליכא בינייהו דכולהו בכ"ש אבל מש"כ דעל החגב אין מתריעין כלל לא משמע כן מלשון רש"י ז"ל לעיל אלא דבחגב אין מתריעין בכ"ש אבל בחגב הרבה ודאי מתריעין והא דמחלק ר"ע לארבה וחסיל ושדפון וירקון לתרתי אי נימא כד' המ"מ דכל שהוא דר"ע לאו דוקא ובעינן מלא פי תנור א"ש דבשדפון וירקון איכא שיעור קצת ובארבה וחסיל ליכא שיעורא כלל ואי נימא דכ"ש דר"ע הוא כ"ש ממש צ"ל דאתי לאשמעינן דמשום כנף אחד מתריעין בכל א"י וכבר כתבנו לעיל בזה באורך מה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל בזה:

שם רש"י בד"ה הכי קאמר כו' והאי דקתני נראתה ביום אשדה קאי לשון זה אינו מדוקדק ונראה דצ"ל והאי דקתני נראתה בשדה איום קאי דאפילו ביום אינה משולחת או י"ל דזה דבור בפ"ע וגירסת רש"י ז"ל כגירסא הישנה דאי נמי הוא תירוץ אחר וחילוק דביום ובלילה אשדה קאי וכן הי' גירסת הלח"מ ע"ש ועובדא דזקנים דגזרו על שאכלו זאבים כו' ור' יוסי אמר לא על שאכלו אלא על שנראה י"ל דלא פליגי ות"ק מיירי בשדה להכי בעינן שאכלו ור"י מיירי בעיר להכי סגי בנרא' אלא דאי מיירי ת"ק בשדה מאי אירי' אכלו אפילו רצתה נמי וכ"ת דמיירי באגמא א"כ אכלו נמי לא מהני ע"כ נראה דמעשה שהי' כך הי' תדע דהא שני זאבים לאו דווקא וב' תינוקות נמי לאו דווקא דסגי בזאב אחד ותינוק א' ומאי דלא ניחא לי' להש"ס לומר גבי מלא פי תנור דשדפון מעשה שהי' כך הי' משום דהתם הי' להם להעיד סתמא שגזרו תענית על שנראה שדפון באשקלון וממילא משמע דהוי בכל שהוא:

שם גמרא ככוכי דציידי ופירש"י ז"ל וה"ה לבית שתחתיו אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דדווקא עלתה לגג הוי משולחת אבל בלא"ה לא דפי' כוכי דציידי היינו מקום גדודי חיות ושם דרכן בכך ע"ש:

ע"ב גמרא מנין שאין מתפללין על רוב טובה שנא' והריקותי כו' עד שיבלו שפתותיכ' לומר די כו' ובגולה מתריעין עלי'. נראה הטעם ע"פ מש"נ הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות ע"כ בא"י אין מתפללין כי מפי עליון לא תצא הרעות אלא ודאי טובה היא אלא שיש חסרון מצד המקבל כי אין יכולין לקבל רוב טובתו ית' ע"כ אין להתענות ע"ז וזש"נ והריקותי לכם ברכה עד שיבלו שפתותיכם מלומר די כי מפני החסרון אשר הברכה באה ע"י נסיון לא תוכלו לקבלה אבל בגולה דהגשמים באים ע"י שליח יכול להיות שהם באים ח"ו לקללה ע"כ מתריעין עלי' ואפשר מטעם זה לא ירד מבול לא"י כי גשמי המבול גשמי קללה היא וא"ל תמיד עיני ה' דורשין אותה לטוב' ואפשר לומר דר"א רמז לזה ואמר דאין להתפלל על רוב גשמים אלא כדי שיעמודו בקרן אפל כו' כי כ"ז שעומדים בקרן בן שמן וכמש"נ כרם הי' לידידי בקרן בן שמן אז הוא בעצמו כביכול מספיק כל צרכיהם והגשמים לטובה הם באים אבל אם ח"ו עומדים בקרן אפל היינו ארצות העמים אז ח"ו יורדים לרעה וצריך להתפלל עליהם:

דף כג גמרא להודיע כמה החטא גורם שנא' עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם יכוין כי בשביל המזיד והעון אתם גורמים ח"ו שהטוב הראוי לכם ניתן לשונאיהם של ישראל ולא יבא בגבולכם ח"ו אבל בשביל שוגג לא יהי' הפגם גדול כ"כ להטות הטוב לשונאיהם של ישראל אבל ימנע הטוב מכם כי אין לנו כח לקבל מצד חסרון החטא:

שם גמרא אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא כו' לו הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים שקדים כו' נראה כי שמעון בן שטח רמז בזה סדר ההנהגה מירידת הגשמים כי תחלה התחילו מנטפים אח"כ ירדו בזעף אח"כ ירדו גשמי ברכה והוא ע"ד הדוגמא הזאת שחמד שב"ש כי כמו הבן המתחטא אומר לאביו לרחצו בחמין תחילה להעביר הזוהמא ממנו ואח"כ לשוטפו בצונן כדי לנקותו היטב וכאשר הוא רואה עצמו נקי אז הוא מתחטא יותר ואומר לו תן לי אגוזים שקדים כו' כן הי' הסדר בירידת הגשמי' האלו כי בוודאי עון הדור הוא הגורם לעצירת הגשמים וכשבאו לפני חוני להתפלל עליהם לא ירדו תיכף גשמי ברכה עד שנטהר תחילה עון הדור כדוגמת הרחיצה והשטיפה ע"פ מש"נ כי ביום אכלך ממנו מות תמות הכוונה כי בחטא ועון גורמים לעצמן ח"ו מיתה כפולה מיתה פנימית על הסתלקות רוח קדושה לסיבת העון ומיתה חיצונית כי פגמי העון נראין גם מבחוץ וכמש"נ נמשל כבהמות כו' ע"כ הרוצה לבוא אל שערי התשובה צריך תחילה לרחוץ בחמין להסיר הזוהמא מתוכו ולטהר פגמי הנפש אח"כ יוכל לטהר א"ע מבחוץ בשטיפת צונן ובדור הזה בזכות חוני העיר הקב"ה את לב דורו אל התשובה ע"כ התחילו תחילה הגשמים מנטפים אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות יכוונו בזה על טהרה הפנימית לעזור להם לצאת מן המיתה אל החיים וכאשר התעוררו בתשובה התחילו לירד בזעף כדי לטהרם עוד בטהרה השני' אשר היא כשטיפה מבחוץ ואמרו לו עוד ראינוך ולא נמות ורצו לאחוז בחיים מבית ומחוץ התחילו לירד גשמי ברכה ונרצו להם למעלה ע"י התשובה ואפשר לזה כוון חוני הצדיק במה שאמר צאו וראו אם נמחית אבן הטועים לחד נוסחא היינו אם נמחה אבן היצה"ר המטעה את הבריות. וע"ז שלחו לו מלשכת הגזית דור שהיה אפל היינו שנסתלק אור שלמעלה מקרבם ח"ו. הארת בתפלתך כי ע"י תפלתך חזרו בתשובה דור שהיה שפל כי כל זמן שאין מנוקין מעון לגמרי אין לנו כח להרים ראש. הגבהת בתפלתך כי ע"י תפלתך עשו תשובה שלימה וכנ"ל וחזר ופי' מה הי' אפלים ושפלים ושח עינים מפני ששחו בעונם אח"כ מילט בצדקתו אי נקי כי לא היו נקיים עדיין עד שטיהרם בתפלתו לגמרי והכל ע"י מעשה ידיו הברורים ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא כו'. נראה דהמקרא אומר טעם על מהירת הגאולה לע' שני' כי ידוע כי הגליות מכונים בשם שינה ולולי מפני שישראל ישנים מן המצות ובזה הם גורמים כביכול למעלה דוגמת השינה ע"כ בגלות בבל שלא נתגברה השינה כ"כ ולא היינו אלא כחולמים היינו כעין תנומה בעלמא וידוע שבשעת התנומה לא נסתלקו עדיין כל כחות המחשבה ע"כ ירבה יותר החלום בעת הזאת מבשעת השינה ולעומת זה הי' הדוגמא למעלה כביכול וע"כ הי' התעוררות קרובה ולע' שנים הגיע זמן קימה והגאולה באה. והמן הרשע אמר לאחשורוש ישנו עם אחד א"ל ישן הוא כי הרשע דימה במחשבתו הרעה את הגלות לטבע השינה אשר לא ימהר הקימה ממנו כ"כ וע"ז נצטער אותו צדיק אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא כי התפלא על זמן רב כזה שיהי' בתנומה לבד ולא נתגבר השינה בהם ולכן הראו לו כי הוא ניים שבעין שנין ולבסוף נתעורר ומצא א"ע בסוף כמו קודם תנומתו כדאמר להו אנא חוני ה"נ אל יפלא בעיניו על ישראל כי לא הי' כל הע' שנים כ"א כתנומה ע"כ מיהרו לקום ושבו למעלתן הראשונה. אבל בגלות האחרון החיל הזה נתגברה השינה מאוד וכבר עברו הרבה עתים לטובה וקול דודי דופק פתחי לי ע"י נסיוני הגלות אשר עברו עלינו וח"ו אין מקיץ מפני תגבורת השינה והעצלה כי היצה"ר וכל מחנהו מתגברים בכל יום ויום כי לבי ער כי יש בכל דור צדיקים אשר יתעוררו להחזיק בצדק והם נפש החיוני של דורן וכמו שכח החיוני אשר בלב אפילו בשעת שינה נאחז בחיים כן הבטיח לנו השי"ת ברחמיו להעמיד לנו חכמי הדור בכל עת וכמו שדרשו ז"ל ע"מ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו' אבל מפני תגבורת השינה והעצלה אשר לדורן אין בכחן לעורר