קרן אורה תענית קכח

לא נקרא החמה כו' כוונתו כי עדיין לא נעשה הנס בגדר האהבה בשלימו' ואילו לא נכנסת שנית לביה"מ הי' לי פתחון פה עליך:

שם גמרא ושתיהן לקללה כו' נראה דדריש הכי מדכתיב קרא הכי והמטרתי על עיר כו' ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטיר וחלקה אשר לא תמטיר עליו תיבש והוא כפול לכאורה לזה דריש הכי משום דברישא דקרא כתיב והמטרתי וכבר נאמר מפי עליון לא תצא הרעות ע"כ חזר הכתוב בלשון אחר חלקה אחת תמטר תבא מקום להורות כי אין החסרון מצד הנותן כביכול אלא מצד המקבל כי עון המקום גורם שיהי' המטר לקללה ח"ו ובמקום השני כתב ג"כ וחלקה אשר לא תמטיר תלה הכתוב החסרון בעבים כי הם לא ימטירו וכמ"ש רש"י ז"ל וט"ס ברש"י ז"ל אשר לא אמטיר וצ"ל אשר לא תמטיר אבל מפי עליון ב"ה לא תצא הרעות:

שם גמרא היתה ירושלים לנדה כו' אמר רב יהודא כו' לברכה יש לדקדק הא קרא דהיתה כאלמנה נאמר תחילה ואמאי לא דריש אותו תחילה ונראה כי רב בכל דבריו ביאר לנו סדר הגלות על מה הוא כוונתו ומחשבתו ית' אלינו לטובה והנה עיקר הגורם תחילה לימי הגלות הוא בעונינו כי פנו אליו ית' עורף ח"ו ורחקו מעליו ח"ו והמשל בזה הוא אשה בנדתה כי ההתרחקות מאישה הוא מצדה מחמת טומאתה וכאשר גבר החטא אז אמרה שכוונתו ית' אלכה ואשובה אל מקומי וגם הוא נתרחק כביכול ועל שתי אלו אמר הכתוב היתה ירושלים לנדה וכוון על המרחק אשר מצידה והיתה כאלמנה יכוין על ההתרחקות שכינתו ית' ולזה מפרש רב דשתיהם לברכה היתה ירושלים לנדה מה נדה יש לה תקנה כי אין טומאתה לעולם אלא סופה ליטהר כך ירושלים יש לה תקנה כי סופה שתשוב אל ה' באמצעות ימי הגלות וכמש"נ בצר לך כו' ושבת עד כו' וכאשר ישובו הם וידרשו את ה' אז גם הוא ישוב להטיב לנו ולשכון בתוכנו כמש"נ ושב ה' אלהיך את שבותך יכוין בו על שובתך היינו ע"י שובכם לשחר אותו ולבקשו אז גם הוא ישוב עליכם ויהי' אז הקריבות והיחוד משני הצדדים יחוד ואהבה עולמית וזש"א היתה כאלמנה לברכה כאשה שהלך בעלה ודעתו לחזור ומביא הש"ס עוד ב' מקראות אשר לפי הנראה הם קללות ח"ו ודריש רב כי גם הם לברכה ובהם נראה מחשבתו ית' לטובה עלינו והמרחק הוא לתכלית הקירוב ובזה נגלה לנו כי גם בהיות ירושלים כאלמנה לא גברה ההתרחקות מאתה ח"ו ע"כ בטוחים אנחנו כי יוסיף ויקרבנו אליו באהבה שלימה עולמית וזה שאמר ר"ש בר נחמני טובה קללה שקללן אחי' השילוני מברכה שברכן בלעם הרשע בלעם ברכן בארז כי הארז קשה הוא מצד עצמו אבל אין שרשיו מרובין ע"כ אם יעמוד עליו רוח קשה עוקרתו והופכו על פניו וע"ז המשיל בלה"ר את ישראל לארז ונעתרות נשיקות שונא כי הגבורה והקשיות מצד עצמן חסרון הוא כי עלולין לעקור ח"ו מרוח קשה כיון שמחמת קשיותו א"א להלוך ולבא עם הרוחות. אבל אחי' השילוני קללן בקנה וברכה הוא כי כל הרוחות לא יזיזנו ממקומו כן כל הנסיונות אשר יעבורו עלינו בגולה לא יזוז אותנו ממקומנו ושתולים בבית ה' ואמר עוד ולא עוד אלא שזכה קנה לכתוב בו ספר תורה כי מפני שהוא רך מוכשר הוא לעשות ממנו קולמס לכתוב ס"ת כן ישראל ע"י רכותן בגולה וכופפין ראש לכל גל וגל יוכשרו לזה שע"י יתגלה התורה בכל מצפוניו לעת הגאולה ותרבה הדעת ויכירו וידעו כל ברואיו ית' את כבודו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וע"ז הויכוח נתווכחו הקיסר עם ר' יהושע בן חנניא הקיסר אמר כמה עזה היא השה כו' יכוין לתלות הגבורה מצד עצמן כד' בלעם הרשע וח"ו בסוף יבא רוח קשה כו' אבל ר"י השיב לו כמה גדול כחה של הרועה כי אנו אין לנו כח וגבורה מצד עצמנו ובשם ה' בטחנו והוא יהי' לנו לישועה לעולם:

ע"ב גמרא נזדמן לו אדם אחד כו' אמר כמה מכוער כו' אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשני כו' ידוע כי עיקר נתינת התורה הקדושה לא לצורך תיקון ישראל לבד ניתנה אלא אם לתקן כל ברואיו ית' ויעלה לרצון לפניו מעשה כל הברואים כמש"נ והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי יכוין כי לא ניכר הסגולה ואוצר חביב אם ח"ו אין לבעל הסגולה אלא זאת הסגולה אכן אם יש לבעל הסגולה עוד דברים יקרים ונכבדים והסגולה חביבה אליו מכל אז יוכשר להקרות בשם סגולה כמו כן בכל עת שהברואים אינן על שלימותן וכל הימים ההם אשר הרשעים מכעיסין ובאין ואין בהם קורא בשם ה' איננו ניכר חשיבות עם סגולתו ועיקר רצון הקדוש הוא שע"י עסק התורה יתקנו כל הבריות וכולם יקראו בשם ה' לבד כאשר אנחנו מצפים לגאולה השלימה במהרה בימינו ועם ה' יהיו כולם קודש לה' ראשית תבואת כל הברואים כמש"נ ואתם כהני ה' תקראו כו' וזש"נ והייתם לי סגולה מכל העמים וא"ת איזה חשיבות היא זאת להיות סגולה מכל העמים לז"נ כי לי כל הארץ כי ע"י העסק התורה שלכם כל הארץ יהיו לי כי כולם יתקנו ויבאו לתכלית בריאותן ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש מזה נראה שעסק התורה העיקר בזה להזריח מאורה לזולתו ג"כ ולהביאן אל השלימות ולא ח"ו להתגדר בה לאמר לי לבדי ניתנה הארץ כי בזה הוא נותן מחסור בברואיו ח"ו ועיקר שלימות התורה הוא להשלים הבריאה ולא יהי' בה שום חסרון וזש"א ז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם גבור עשיר ועניו כי אחרי כל המעלות אם ח"ו מחמת זאת יתן מחסור לזולתו כל מעלותיו לחסר תבואנו ע"כ צריכה מדת ענוה להיות עמהם ובלעדה כולם כאין ולזה בשביל שהי' דעתו של ר"א גסה עליו נזדמן לו אדם שהיה מכוער ביותר לנסותו אם יתן בו חסרון או תורתו יעמוד לו שלא ליתן חסרון בשום בריה ואדרבה להשלים את הכל לתכלית ולא עמד בנסיון והתחיל לבזותו ולספר בחסרונו והשיב לו האיש לך לאומן שעשאני לרמוז לו כי כל החכמה שלמד הוא ח"ו בלא יועיל אם עי"ז הוא נותן חסרון בבריות ועיקר לימוד ועסק התורה הוא לעלות חן כל הברואים בעיני יוצרן ע"י אור תורתו אשר יזריח עליהם וזה שסידר בן זומא במשנתו אחר חכם גבור ועשיר איזהו מכובד המכבד את הבריות כי זהו כבודו של מקום ב"ה כמש"נ כי מכבדי אכבד:

שם גמרא מאי הוי עובדא דרב אדא ב"א כו' מימי לא הקפדתי כו' הנה כל המדות הללו הם סגולים לאריכות ימיו של אדם כי תלמידיו שאלו אותו על הפלגת אריכות ימיו מזה נודע החברה הנעימה אשר בין גופו הנוצר מאדמה עם נשמתו שהיא חלק אלוה ממעל ומקובל לפני' דירתה בבית חומר ע"ז השיב להם מדותיו הטובים אשר על ידן יתחזקו אשיות וחומת הבית חומר ויהי' מדור נאה לבת מלך מלכו של עולם הנשמה הטהורה ולא יצר לה המקום והם ז' מידות ע"ש שנא' חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה מימי לא הקפדתי בתוך ביתי יכוין כי כמו שמנהיג האדם א"ע עם ב"ב כן יהי' ההנהגות בעה"ב היא הנשמה עם כל ב"ב הם כלי החומר ע"כ צריך להתנהג בנחת ובטוב עם ב"ב וכן תתנהג עמו הנשמה לנהל את הבית בשובה ונחת וכולן ישמעון לקולה במצות ה' וייטיב לה שבת בביתה. ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ידוע כי סדר העוה"ז הוא היפך מעה"ב וכ"ד רב יוסף ברי' דריב"ל ושם בעלמא דקשוט עולם ברור הוא כ"א כפי מדריגתו התחתון למטה והעליון למעלה ואם יעלה למדריגה יותר ממנו אז הוא קרוב לביטול ולשבירה ע"כ הנזהר שלא לצעוד לפני מי שגדול ממנו ומקומו אל ינח יתקיים ימים רבים. ולא הרהרתי במבואות המטונפות ידוע כי המחשבה וההרהור הוא כח הנפש ע"כ צריך להזהר שלא יוליכנה במקומות שאינן נקיים ח"ו כי הלא ידעת שבתה קודם יצירתה וביאתה לזה העולם משמי מרום ומריחין דבוסמין דג"ע תתענג ועתה אם לא תמצא את ביתה נקי ומטוהר מה לה לצרה הזאת ועל אפה תהי' ח"ו שבתה אתך. ע"כ צריך להזהר בתכלית הנקיות ולכבד ולרבץ את הבית ולא ימצא בו שום דבר מיאוס ואז תשב לבטח ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ותפילין כמש"נ בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר כי נשמת אדם נקראת נר ולא תאחז בפתילה הוא הגוף כ"א ע"י נתינת השמן משמנו של תורה ע"כ צריך שלא יחסר השמן לעולם וכמו שאמרו ז"ל נרך בידי ונרי בידך אם אתה משמר נרי אני משמר נרך כו' יכוין כי אמר הנשמה להאיר בגוף אינו תלוי בבחירת האדם כ"א ברצון היוצר וכמאמרם ז"ל ע"מ דכל הנשמה ע"י כל נשימה היא רוצה לצאת והקב"ה מחזירה וכ"ז הוא באדם שאינו על גדר השלימות ומפני שצר לה המקום רצונה לצאת אבל השי"ת ברחמיו נתן לנו במתנה אור תורתו הקדושה ובידינו ובבחירתינו להגות בה ולהאיר באורה אפילו חדרי חדרים ולעשות מטעמים ע"י מעשים טובים אשר תתענג הנשמה בהם כמעט יותר שהתענגה בהיותה בבית אביה קודם