קרן אורה תענית קכז

מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דאפילו בחנוכה ופורים מתענה ומשלים:

הדרן עלך פרק סדר תעניות ובעז"ה נתחיל פ' סדר תעניות אלו פרק ג דף יט משנה על אלו מתריעין בכ"מ כו' מעשה שירדו זקנים כו' וגזרו תענית על שנראה כו'. יש לדקדק מאי מייתי מתני' מהנהו זקנים הא בכל צרה שלא תבא כל סביבותי' מתענות ולא שמעינן מינייהו דמתריעין בכל מקום. וי"ל דשמעינן מינייהו שהם מכה מהלכת וצריך להתענות אפילו שאינן סביבותי' וכ' הר"ן ז"ל דלאו דווקא בכל מקום אלא בהפרכי' שלה כמו ארץ ישראל כולה וכן מבואר בתוספתא אלא דצריך לדקדק על מה שכ' הר"ן ז"ל במשנה דעל אלו מתריעין בכ"מ אם הם בבבל מתריעין באספמיא ונראה קצת כסותר דבריו הראשונים ז"ל עכ"פ ודאי גם לדברי הר"ן ז"ל יש חילוק בין אלו לשאר צרות שלא תבוא דבשאר אין מתריעין או מתענין אלא סביבותי' ובאלו בכל הפרכי' ולפרש"י והרמב"ן ז"ל יש עוד חילוק דבאלו מתריעין ומתענין בכל הפרכיא אבל דעת הראב"ד ז"ל דאין חילוק בזה אלא דכאן רק בסביבותי' וכאן בכל הפרכי' ולר"ע מתריעין בלא תענית ועובדא דזקנים אתיא כרבנן דמתענין ולא מתריעין והא דמיבעי לן בש"ס הא דלא הודו לו חכמים לשמעון התימני אי אפילו בחול ופשיט הש"ס דאין מתריעין אפילו בחול על הדבר ומשום ר"ע תני לה בברייתא צ"ל כמ"ש הר"ן ז"ל דאין מתריעין רצופים אבל בה"ב ודאי מתריעין לר"ע אפי' כל סביבותי' אלא דלשון הברייתא אין מתריעין על הדבר כל עיקר לא משמע כן וכן משמע לקמן מפירש"י ז"ל דאין מתריעין כלל משום דגזירה היא וצ"ל לפירושי דתנאי היא ואליבא דר"ע תנא דמתניתין אליבא דר"ע ס"ל דמתריעין על הדבר בחול וחנן בן פיטום ס"ל דאין מתריעין כלל אלא דא"כ אמאי קאמר הש"ס דלא הודו לו חכמים אפילו בחול הא איכא חכמים שמודים לו בחול ר"ע דמתני' ודעת הרמב"ם ז"ל בזה הוא דאין חילוק כלל ובכל הצרות של"ת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותי' מתענות לבד אפילו של חיה רעה וחרב ועמדו ע"ז הכ"מ והלח"מ דהא על אלו מתריעין בכל מקום תנן ועי' בלח"מ ז"ל שכ' דהרמב"ם ז"ל אזיל לשיטת הראב"ד ז"ל דפי' על אלו מתריעין בכ"מ היינו מתריעין לחוד וכר"ע ולרבנן מתענין לחוד וסביבותי' היינו איפרכי' שלה וא"כ אין חילוק כלל ע"ש בדבריו ז"ל שכ' שם הר"ן ז"ל דסביבותי' היינו האיפרכי' וכבר כתבתי לעיל דמבואר בדברי הר"ן ז"ל אליבי' דהראב"ד ז"ל דיש חילוק בין סביבותי' לאיפרכי' אלא מדברי התוספתא משמע דאין חילוק דתני התם גבי בורות שיחין ומערות על כולם אין מתריעין אלא באיפרכי' וכן גבי חרב תני נמי דאין מתריעין אלא באפרכי' משמע דאין חילוק בדבר וע"כ צ"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כמש"כ הראב"ד ז"ל אלא דמאי דתנן במתני' על אלו מתריעין בכ"מ כו' מפני שהיא מכה מהלכת קשה ליישב לשיטתו ז"ל ועיין בכ"מ ולח"מ שישבו בדוחק. ונראה דגם הרמב"ם ז"ל מודה דיש חילוק בין צרות חרב וחיה רעה וארבה וחסיל לשאר צרות דבשאר צרות אין מתענין אלא סביבותי' ובחרב וחי' רעה מתענין בכל הפרכי' ולא הוצרך לבאר זאת משום דמסברא בחרב העוברת ממקום למקום כל הפרכי' צריכין להתענות מפני שקרוב הוא לעבור החרב גם בתוכם ח"ו ולענין זה כל הפרכי' חשיב סביבותי' כמו כן החי' רעה ג"כ מכה מהלכת היא וא"כ גם לדידי' יש חילוק בין מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת אלא דאכתי אינו מיושב כיון דמתני' איצטריך לאשמעינן האי מילתא אמאי לא אשמע לן הרמב"ם ז"ל ועוד תיקשי הא דכתב גבי ארבה וחסיל אפילו לא נראה אלא כנף א' בכל א"י מתענין ומתריעין עליהם וא"כ פסק בזה כפשטי' דמתני' דאפילו משום כנף אחד מתריעין בכל א"י והטעם הוא מפני שהיא מכה מהלכת כמבואר בתוספתא להדיא וא"כ אמאי לא כתב כן גבי חרב וחיה רעה ושדפון והיה נראה עוד לומר דהרמב"ם ז"ל מפרש המשנה כשיטת רש"י ז"ל דעל אלו מתריעין בכ"מ היינו מתריעין ומתענין והא דמייתי מתני' עובדא דזקנים דגזרו תענית הוא ע"ד מחלוקת דפליגי את"ק וס"ל דבשדפון וחי' רעה סביבותי' מתענין לבד ופסק כוותייהו בחרב דהוי דומיא דחיה רעה ובחיה רעה ובשדפון אבל בארבה לא מצינו דפליגי בזה ע"כ פסק כסתמא דמתני' דאפי' לא נראה אלא כנף אחד בכל א"י מתריעין עלי' ועדיין צ"ע ולשיטת הרמב"ן ז"ל א"ש הא דתני בברייתא בגמרא על כולן אין מתריעין עליהן אלא באיפרכי' שלהם דקאי אחרב וחיה דכוותייהו כמו שכתב הר"ן ז"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל דבכ"מ היינו אם יראו באספמיא מתריעין בבבל א"כ במאי קמיירי האי ברייתא אי בחרב וחי' רעה מאי אירי' ב פרכי' הא בכל מקום מתריעין ואבשאר צרות הא אין מתריעין אלא בתוך המקום שהצרה ח"ו בו אם לא שנאמר דאתיא כר"ע ועיין בלשון רש"י ז"ל בגמ' משמע דהפרכי' היינו המקום שהצרה שם ח"ו ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מש"כ דאין מתריעין על הדבר אלא אותה העיר מתענה ומתרעת כו' ע"ש וצ"ל כמ"ש לעיל דחנן בן פיטום פליג עם תנא דמתני' אליבא דר"ע ודו"ק:

ע"ב גמרא נהרא אנהרא בצירתא כו' ופי' התוס' דאבצורת אין מתריעין ואכפנא מתריעין וכן משמע מהא דאמר ר' יוחנן ל"ש אלא בזמן שהמעות בזול כו' אבל מעות ביוקר מתריעין עלי' מיד ומעות בזול ופירות ביוקר הוי בצירתא ואפ"ה אין מתריעין אבל מלשון הר"ן ז"ל במתניתין משמע דאבצורת נמי מתריעין וא"כ צריך ליישב אליבי' הא דאמר ר"י ל"ש וי"ל דהאי מתריעין עלי' מיד דקאמר ר"י היינו תיכף ומיד ואין ממתינין על בה"ב דזה בכלל צרות מזונות דמתריעין אפילו בשבת ולמש"כ הב"י בדברי הרמב"ם ז"ל דהתרעה דירדו לאילן ולא צמחים וכן שפסקו גשמים היינו תענית לבד א"ש ג"כ דבמעות ביוקר מתריעין בשופר אבל במעות בזול ופירות ביוקר מתענין וזועקין לבד ואין בהן התרעה בשופר ועפ"ז א"ש ג"כ מש"כ לעיל דעל כולן אין מתריעין אלא בהפרכי' שלה אתיא דלא כת"ק ולפי דברי הב"י ניחא דהתרעה זו דאילנות ובורות שיחין ומערות היינו תענית לבד ובזה שוין כל מקומות ההפרכי' ועיין בלח"מ מה שכתב בזה:

שם גמרא ואסכרה כו' עיין בב"י ולח"מ ובירושלמי בפירקין:

שם גמרא ואם אין להם מים לשתות מתריעין מיד ואיזהו מיד בה"ב עיין בפסקי הרא"ש ז"ל מה שפירש בזה:

שם גמרא תניא אידך מתריעין על האילנות כו' רשב"ג לכאורה השני ברייתות כולה חדא היא ולא שייך בזה תניא אידך וי"ל דספיחים איכא בינייהו דלתניא אידך מתריעין אף על הספיחין וכפירש"י ז"ל וברייתא קמייתא ס"ל דספיחי זרעים אסור בשביעית וכמ"ש התוס' ואפ"ל עוד דמתריעין על הספיחין ד"ה היא ולמ"ד ספיחין מותרין כ"ע מודים דמתריעין ודווקא באילנות פליגי ובתוספתא ובירושלמי תנא סתמא כשם שמתריעין על הגשמים בשאר שני שבוע כך מתריעין בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לאחרים ופליגי בירושלמי מאן ניהו אחרים ע"ש:

שם גמרא אמר ר"א בן פרטא מיום שחרב בהמ"ק כו' חשיב כאן ג' דברים לברכה בירידת גשמים בזמנן א' שהטיט היינו הארץ מתגבלת יפה. הב'. שניתן להם הפרנסה בבת אחת כי כל צמחי האדמה צמחים יחד. הג'. כי ניתן להם בזמנן ויש להם פנאי להעשות כתיקון וכל ג' אלו נאמרים בפסוק אם בחוקותי כו' ונתתי גשמיכם בעתם והארץ תתן יבולה כי תתגבל יפה ותתן כל כחה לך והשיג לכם דיש כו' כי יתן לכם הכל בבת אחת ואכלתם לחמכם לשובע כי תאכלו כתיקונה וישביע אתכם וכ"ז הוא בזמן שאתם יושבין לבטח בארצכם אבל משחרב בהמ"ק אין הדבר תמידי באלו הברכות אלא יש שנה כו':

דף כ גמרא אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה כו' נראה דכוונת האדון לקנטרו בדברים אמר כי ירידת הגשמים הי' ע"ד ההנהגה האמורה במדרש אם הבן זוכה הוא אוכל על שולחן אביו לבדו והעבדים עומדים מנגד ובפשע הבן ח"ו נוטל האב חלק הבן ונותן לעבדו כדי להקניט את הבן. וכן בעו"ה כמעט כל ימי הגלות. וזה שאמרו האדון לנקדימון יודע אני כו' אבל מי יודע אולי משנאתו אתכם לא ירדו גשמים כל הזמן ובעבור הזמן ירדו ברשותו ולא בשבילי אלא כדי שיהי' הצער שלך גדול ע"כ נכנס בחזרה לביה"מ ואמר הודע שיש לך אהובים בעולמך ותודיע להם כי טובתך אלינו ואין לזר חלק אתנו ונעשה נס ועמדה החמה ולא שקעה בעונתה עד שנתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אלו