קרן אורה תענית קכו

לאסור לפניהם משום דהוי כדברי קבלה ועדיף יותר דקיימו למעלה מה שקבלו למטה ועוד דהא תחילת התקנה הוי אפילו לאיסור מלאכה אלא דאח"כ לא קיבלו עלייהו אבל בימי החכמים שהתקינו הימים הכתובים במ"ת ראו לתקן שיהי' שני הימים אסורים בהספד לפרזים ולמוקפים וא"כ ממילא נאסרו נמי הימים שלפניהם ולאחריהם מחמת תקנתן דהא י"ד הוי י"ט הכתוב במ"ת למוקפים ותו לא מסתבר לומר דלמוקפים יאמר יום שלפניו ולפרזים לא יאסר ואיתסר לכולהו וכן ט"ו מחמת פרזים והשתא א"ש דלא קאמר הש"ס לענין שלפניו משום דאם לא הי' התקנה לאסור זב"ז לא הי' צריכים לתקן לאסור את שלפניו וא"ש נמי הא דפריך בירושלמי על יום נקנור תיפוק לי' דהוי יום שלפני י"ד וזה נכון. וסברא זו דהוי כדברי קבלה כתב הבעהמ"א בפ"ק דמגילה הביאו הר"ן ז"ל כאן אלא דכתב שם דלמוקפים י"ג אסור בתענית דלדידהו הוי י"ד יום הכתוב במ"ת ולפרזים אינו אסור בתענית. והוא דבר פלאי ועוד לשיטתו בי"ד וט"ו של אדר הראשון לכ"ע אסור יום שלפניו דהא איסורן מדבריהם הוא וכמש"כ הגאון ז"ל דאסורין מחמת מ"ת וא"כ יהי' חמור פורים של אדר ראשון מפורים של אדר שני אבל למש"כ הכל על נכון ושפיר מצינן לתרוצי כתי' הרמב"ן ז"ל כיון די"ט גופא בטיל בטיל נמי יום שלפני פורים והרי"ף ז"ל בפ"ק דמגילה דעתו לאסור שלפניהם ולאחריהם של י"ד וט"ו אלא דכתב בזה דבר חדש לחלק ג"כ בין פרזים למוקפים דלפרזים לבד נאסר י"ג משום יום שלפני י"ד אבל לא למוקפים די"ד גופא הוי יום שלפני ט"ו ולא נאסר יום שלפני פניו וכן בט"ז לא נאסר אלא למוקפים אבל לא לפרזים ולדידי' א"ש הא דקאמר הש"ס לקמן אלא דקרו לה בתליסר יום נקנור הוא ולא פריך מחמת יום שלפני י"ד משום דמילתא דפסיקא נקט דאסור לכ"ע ולשיטת בעה"מ ז"ל ניחא יותר דהא מיירי בבני ארביסר ולדידהו לא נאסר יום שלפניו ועדיין צריך לבאר הא דפסקינן הלכתא דבטלה מ"ת והילכתא דלא בטלה כאן בשאר יומי כאן בחנוכה ופורים אי הש"ס פסיק הלכתא הכי אבל תנאי פליגי בכולהו או דילמא תנאי נמי לא פליגי בחנוכה ופורים כלל ונראה דתנאי לא פליגי אחנוכה ופורים דאל"כ הא דפליג ר' יוסי הכא במתני' בדלא למיספד דלאחריו נמי אסור למאי נ"מ הא ס"ל לר' יוסי בר"ה דבטלה מ"ת לאחר החורבן אבל אי לא פליגי בחנוכה ופורים נ"מ לענין חנוכה ופורים אבל אכתי תיקשי הא פליגי נמי בדלא להתענאה ומאי נ"מ בהאי פלוגתא לר' יוסי וע"כ צ"ל דאזמן המקדש פליגי או לכשיבנה במהרה בימינו ישובו הימים האלו לימי שמחה אלא דמלשון הרמב"ם ז"ל בה' מגילה משמע דזכרון כל הצרות יבטלו לע"ל שנ' כי נשכחו כל הצרות חוץ מימי הפורים ועיין בתוספתא במכילתין משמע דבתרתי פליגי תנאי פליגי בכל הימים הכתובים במ"ת ופליגי נמי בימים של קרבן עצים ומביא התם עובדא דר"א ב"ר צדוק דאמר אני מבני סנאב בן בנימין ומביא ראי' מזה לת"ק דאסורין אפילו לאחר חורבן וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ועל אלו הימים א"ש טפי טעמא דר' יוסי מפני שאבל הוא להם ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ו מה' כלי המקדש שכתב דאיסור הספד ותענית בימי קרבן עצים אינו אלא מנהג ותמה המשל"מ ז"ל שם מהא דר"א בר"צ ודחינוהו לאחר השבת אלמא דדחו ט"ב בשביל זה אלמא דאיכא איסורא וטעם האיסור כתב משום יום הקרבת קרבן אבל ממאי דפליגי אי ימים אלו נוהגים משחרב הבית משמע דלאו מטעם קרבן הוא דאי מחמת קרבן פשיטא דאינו נוהג לאחר חורבן דליכא קרבן אלא ע"כ מנהג הוא דקבילו עלייהו כל בני המשפחה עליהם ועל זרעם לעשות י"ט יום זה שהתנדבו ומש"ה איכא מ"ד דאפילו לאחר החורבן חייל המנהג הזה וכן משמע מהא דימים אלו תני להו במגילת תענית בין כל הימים הכתובים שם דלאו מה"ת הם ואין בהם שום סמך אלא הכי קבלו עליהם הראשונים וזה הוא כוונת הרמב"ם ז"ל במש"כ ודבר זה מנהג דאין לזה רמז מה"ת אלא דנהגו כן וכיון דהראשונים נהגו כן לדידן איכא איסורא וכן נראה לי מדברי הירושלמי בחגיגה אהא דתנן התם דיום טבוח מותר בהספד אתענית שלא לקיים דברי הצדוקים ומביא התם הא דתניא במגילת תענית להן כל איניש דיהוי עלוהי אעין ובכורים כו' משמע דהא דהוי אסירי בהספד ותענית אי לא הוי חיישינן לדברי הצדוקים אין זה אלא מחמת מנהג ככל הדברים הכתובים במ"ת וכדילפינן התם מקרא דוחג הקציר דיש יום שאתה חוגג וקוצר ולפ"ז אין המנהג הזה אלא בזמן שיש קרבן כי היכא דקיי"ל לענין זמן עצי קרבן דלא נהיגי בזמן הזה וכר' יוסי ועובדא דר"ט בחגיגה צ"ל דס"ל כר"מ דאסירי אפילו בזמן הזה ועתה יש מקום לקיים ד' בעהמ"א ז"ל בריש מקום שנהגו שכתב דאיסור מלאכה בע"פ אחר חצות אינו אלא בזמן המקדש דאיכא קרבן וכדמפרש בירושלמי הטעם דאסור במלאכה משום קרבן. והתוס' ז"ל כ' דאיסור הזה דאוריי' הוא. והר"ן ז"ל כתב דאין זה אלא אסמכתא ומפני זה כתבו דאף דליכא קרבן השתא מ"מ אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו כו' אבל לפי מש"כ דאין זה אלא מנהגא וכדמייתי בירושלמי בריש מקום שנהגו מהא דמגילת תענית להן כל איניש כו' א"כ שפיר מצינן למימר דכי ליכא קרבן בטל המנהג דומיא דהספד ותענית דקי"ל דבטל המנהג בזה"ז דליכא קרבן וכמש"כ וד' בעהמ"א ז"ל נכונים לשיטת הירושלמי. ועל דברי התוס' ז"ל שבדעתם לדברי הירושלמי דמדאורייתא אסור במלאכה ביום קרבן יש לתמוה דהא בהדיא אמרינן בחגיגה דיש יום שאתה חוגג וקוצר ומש"כ דפריך מתמיד ומשני דתמיד יצא מן הכלל מדכתיב ואספת דגנך ומה אעשה שבעונותי' לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל ולענ"ד כוונת הירושלמי הוא לתת טעם על תיקון המעמדות והכל הולך על יסוד מה שנהגו כל ישראל ליבטל ממלאכה ביום הקרבת הקרבן ומטעם שאמרו שם אינו בדין שיהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכה א"כ מה יעשו ישראל בקרבן תמיד יעלו כולם לירושלים לעמוד על קרבנם שלש רגלים בשנה אמרה תורה ישבתו ממלאכתן ויהיו יושבין ובטלין הא כתיב ואספת דגנך ומי אוסף להם ע"כ עמדו הנביאים ותיקנו להם מעמדות וזה ברור. וראיתי ברא"ש ז"ל פרק מקום שנהגו שכתב לאסור במלאכה אפילו בזמן הזה מעובדא דראבר"צ דאמר והתעננו ולא השלמנו וזה הוי לאחר החורבן ותמיה לי אדרבה מכאן ראיה להיתר דהא אנן קי"ל דבטלה מגילת תענית אם לא שנחלק בין הספד ותענית לאיסור מלאכה דלהספד ותענית שפיר בטיל משום דאבל הוא להם אבל לא לענין מלאכה אבל אין זה מוכרח וכ"ז כתבתי לשיטת הירושלמי אבל מפשטא דסוגיית הש"ס דילן משמע דבע"פ איכא איסורא במלאכה אפילו בזה"ז וכדברי הרי"ף ז"ל וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' י"ט ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

ע"ב גמרא אילימא בני חמיסר וקרו לה בארביסר ופי' רש"י ז"ל כגון שהלך לכפר ופרוז בן יומו נקרא פרוז ומי שרי והכתיב במגילת תענית כו'. ק"ק כיון דפרוז בן יומו נקרא פרוז א"כ בלאו תקנתא דמ"ת אסור בו ביום בהספד ותענית כיון דפרוז בן יומו הוא ומחוייב בכל מילי ביום זה. ונראה דהש"ס קאמר הכי לרווחא דמילתא דבלא"ה ג"כ א"א לפרש מתני' דאע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין כהאי גוונא דהא איכא נמי מאחרין כגון בן עיר שהלך לכרך וק"ל:

ע"ב גמרא כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו ליה רבנן יום טוריינוס הוא אמר להו יום טוריינוס גופי' בטלוהו הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחיו והביא הרא"ש ז"ל בשם הראב"ד ז"ל להוכיח מכאן דאפילו למ"ד בטלה מ"ת היינו לתענית יחיד אבל אין גוזרין בו ת"צ דסתמא הא דקאמר והאידנא בטלה מ"ת היינו בימי אמוראי בתר דשלימי תנאי וא"כ בימי רב נחמן בטלה מ"ת עכ"ל הרא"ש ז"ל ע"ש ולא הבנתי לשונו הטהור דהא דהאידנא בטלה מ"ת לאו לשון הגמרא הוא אלא לשון הרי"ף ז"ל אבל לפי שיטת הש"ס היא פלוגתא דאמוראי וגם תנאי ופליגי לאחר חורבן ואיכא אמוראי דס"ל דלא בטלה ריב"ל ור' יוחנן וסתמא דהש"ס הוא דפסיק הלכתא דבטלה וא"כ מצינן למימר דרב נחמן נמי ס"ל כריב"ל ור"י דלא בטלה והר"ן ז"ל הקשה על דברי הראב"ד ז"ל מהא דפשיט הש"ס בר"ה מהא דגזרו תענית בחנוכה ואמר להו ר"א ור"י צאו והתענו על מה שהתעניתם אלמא דלא בטלה ולדברי הראב"ד ז"ל אין מזה ראי' דאפילו בטלה אין לגזור בו ת"צ וי"ל דהתם דייק ממה שאמרו צאו והתענו על מה שהתעניתם ואי בטלה נהי דאין גוזרין לכתחלה אבל אין צריך ג"כ למיתב תענית לתעניתן וק"ל:

שם תוס' ד"ה הלכה מתענה ומשלים כו' כבר הערתי על דבריהם ז"ל בעירובין פרק בכל מערבין דמשמע התם להדיא דגם בחנוכה ופורים מתענה ומשלים וכ"כ המהרש"א ז"ל שם וכן