קרן אורה תענית קכה

כהונה או בטלה כהונה ותלי הש"ס שם האי דינא בפלוגתא הנ"ל לר"א בטלה כהונה דאיגלאי מילתא למפרע דלאו כהן הוא ולר"י מתה כהונה דהא כל עבודתו קודם שנודע כשר הוא והשתא אי נימא דפלוגתייהו לאו דווקא בשלא נודע אלא אפילו אחר שנודע לא שמעינן כלל מר"י דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע. וי"ל דהתם הכי קאמרינן לר"י דס"ל דעבודתו כשירה א"כ כ"ז שלא נודע היה עליו שם כה"ג ועכשיו שנודע מתה כהונה מעכשיו ודחי הש"ס דלא אחשבי' רחמנא ככהן אלא לענין עבודה אבל לא לענין דינו של רוצח. ובירושלמי בתרומות איתא דזה תליא בדרשא דקראי למאן דדריש מקרא דאל הכהן אשר יהי' בימים ההם חשיב ככהן אפילו לשאר מילי ולמאן דדריש מקרא דברך ה' חילו היינו דווקא לענין עבודה עוד ראיתי שם להדיא דלא הוכשר עבודתו אלא קודם שנפסל אבל לאחר שנפסל עבודתו פסולה ע"כ דברי הרמב"ם ז"ל צ"ע ומהא דאמר ר"ט בפ' האומר על מקוה שנמצא חסר משל להי' עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה כו' משמע נמי דלא הוכשר אלא עד שלא נודע דאל"ה אין המשל דומה לנמשל וכש"כ לפי' התוס' שם דפליגי בתרתי בכהן שטבל ועבד עבודה ואח"כ נודע שהמקוה היתה חסרה דבזה וודאי אחר שנודע עבודתו פסולה אלא דבלא"ה צ"ע בדבריהם א"כ ליפלגי בכל פסולי כהונה אם עבדו בשוגג אי עבודתו כשירה אלא וודאי היכא דפסולו ע"פ איזה סיבה ויתכשר אחר זמן ודאי אין חילוק בין נודע ללא נודע ומקרא לא שמעינן אלא היכא דנפסל לעולם וגלי קרא דעד שלא נודע הוא בכלל זרע אהרן ועבודתו כשרה ועדיין צ"ע יותר בזה ואין כאן מקומו עכ"פ דברי התוס' ז"ל צ"ע מה שחידשו פירכא שלא הוזכרה בש"ס כלל וכן האי נמי שכתבו אינו כדמוכח בריש פ' כל הזבחים אלא העיקר כמש"כ התוס' בזבחים שם דליכא למילף מק"ו מבע"מ כיון דלא מצינו בו אזהרה ע"ש. ואגב אזכיר כאן מה שיש להעיר על דברי הרמב"ם ז"ל בהא דנמצא דכה"ג בן גרושה או בן חלוצה ופסק דבטלה כהונה והא חלוצה מד"ס וכי מפני פסול דרבנן לא יצא הרוצח לעולם כיון דמה"ת כה"ג הוא הן אמת דלענין עבודה ג"כ יש לדקדק כן וכי מדרבנן יפסל עבודתו ויביאו קרבן אחר תחתיו ואין כאן מקומו בזה:

שם גמרא מריש ירחא דניסן כו' דלא למיספד עיין רש"י ז"ל כאן ובתוס' מנחות מש"כ בזה ומהא דאמרינן לקמן הואיל ומוטל בין שני י"ט אסור אפילו בהספד משמע דגרסי' בתרווייהו דלא למיספד דאל"ה אינו מן הדין שיהא יום שלאחריו או שלפניו חמור מי"ט עצמו וק"ל:

שם גמרא למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן וריש ירחא גופא י"ט הוא כו' מכאן קשה על שיטת הרמב"ם ז"ל דלי"ט של דבריהם עשו חיזוק דאפילו נדר להתענות בו לא חל הנדר ודעתו ז"ל דר"ח מה"ת הוא א"כ מאי פריך הש"ס ותיפוק לי' דר"ח הוא הא י"ט של דבריהם עדיף דלא חל נדר עליו ולקמן במועד תיקשי לכ"ע על שיטת הראשונים ז"ל שהבאתי לעיל דבדרבנן עשו חיזוק וצ"ע:

דף יח גמרא אי הכי בעשרים ותשעה נמי מאי אירי' כו' תיפוק לי' דהוי יומא דבתר עשרים ותמניא דתניא כו' יש לדקדק מאי קושיא הא האי יומא דמיתוקם תמידא קדים לעובדא דיהודא בן שמוע דעובדא דמיתוקם תמידא הי' בזמן הבית ועובדא דיהודא בן שמוע הי' אחר החורבן והוא הי' תלמידו של ר' מאיר כדאיתא בר"ה דף י"ח. שוב ראיתי בתוס' שם שהקשו כן ותירצו דעל רבי שסידר המשנה הוא פריך למה לי מריש ירחא ולא הבנתי וכי רבי סידר ברייתא דמגילת תענית. וצ"ל כוונתם על מסדר הברייתא ומלשון התוס' ד"ה לא נצרכה נראה דהקושיא הוא איפכא למה לי' לאוסרו לכ"ט משום בתר כ"ח תיפוק לי' דהוי מקמי ר"ח יומא דמיתוקם תמידא ולפ"ז א"ש קושיית התוס' אבל אין דבריהם ז"ל מובנים דהא עשרים ותמניא איצטריך לגופי' דהוא עצמו י"ט הוא:

שם גמרא שפעם אחת גזרו שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת כי הכשדים מתקנאים במצות שאין להם חלק בהם. מצרי שעסק בתורה וכן כו' ומילה גם כן אות היא לישראל לבד כמש"נ ואתנה בריתי ביני וביניך וכה"א במקרא בפ' דרשו כי לא יהיה' למצריים חלק בטובת ישראל כי אם מי שקיבל עליו ג' מצות אלו כמש"נ ובני הנכר הנלוים כו' לאהבה את שם ה' זה התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והביאותים כו' אבל מי שאין לו חלק באלו לא יראו בטוב ע"כ גזרו על ישראל על אלו המצות מה עשו יהודא בן שמוע וחביריו עמדו והפגיעו בלילה אוי שמים לא אחיכם אנחנו וכוונתם בצעקתם לשמים כי בחי' שמים ידוע ולשמים אמרו לא אחיכם אנחנו לא בני אב ואם אחד אנחנו כי שם ישראל מוכיח ע"ש מי יקראו ומפני מה יוגזר עלינו להדיחנו ח"ו מאלו המצות אשר ירושה היא לנו ממקור מולדותינו וג' לשונות אלו לא אחיכם כו' בני אב אחד ובני אם אחת הם כנגד ג' מצות אלו והמשכיל יבין והאומות דמו כי להם יצעקו ובין כך בטלה הגזירה:

שם גמרא אמר אביי לא נצרכה אלא לחודש מעובר ע' פירש"י ז"ל שפי' בזה ב' לשונות וממה שלא תירץ לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ועושין הי"ט באדר ראשון ולא באדר שני משמע מזה דמחוייבין לעשותו י"ט בשני אדרים וכן משמע מהא דאמרינן במגילה דלענין הספד ותענית זה וזה שוין פורים קטן ופורים גדול שוב מצאתי בסי' תקס"ח במ"א ובביאורי הגאון ז"ל שהביאו ראיה מכאן לענין יא"צ והטור ז"ל כתב בסי' תרצ"ח דבאדר ראשון מותר בהספד ותענית אא"כ לא ידעו וקראו המגילה ולא תיקשי עליו מסוגיא דהכא דמשמע די"ט הכתובים במ"ת נוהגים בב' אדרים דדווקא בפורים דגלי קרא דהשנית דאין קורין את המגילה אלא באדר שני ה"ה כל דיני י"ט לא נהגו אלא בשני אבל שאר י"ט נוהגין בשניהם ואין לומר נילף מפורים דלא ינהוג אלא בשני ז"א דהתם איכא טעמא דמסמך גאולה לגאולה עדיף ולקמן יבואר עוד בזה אי"ה:

שם גמרא דאי מיקלע מילתא ובטלי' לשבעה תמניא גופא אסור משום חגא דשבועיא והקשה רש"י ז"ל אכתי לימא מתשעה בי' ותמניא אסור משום יום שלפניו. ולא הבנתי מאי קושיא דילמא קמ"ל לאסור ז' שלפניו למאי דס"ד ועוד הא יום שלפניו אינו אסור אלא בתענית וי"ט עצמו אסור אפילו בהספד ולפמש"כ הר"ן דכהאי שינויא לא ס"ל להא דרב אשי אלא דיום שלפניו אסור אפי' בהספד א"ש קצת ולפנינו יתבאר יותר אי"ה:

תוס' בד"ה רב אמר הלכה כר"י כו' וי"ל דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם אבל שלפניהם בטלו ע' בבעה"מ במגילה ובר"ן ז"ל כאן שהקשו ע"ז א"כ לענין מאי קאמר רב הלכה כר' יוסי כיון דס"ל דבטלה מגילת תענית וע"כ לענין חנוכה ופורים דלא בטלו ולענין זה אמר רב הלכה כר' יוסי דאסירי לפניהם ולאחריהם ולפ"ז לא א"ש הא דאמר הש"ס וכן אמר ר' יוחנן הלכה כר"י מאי וכן הא על ר' יוחנן מסיק הש"ס דכי אמר הלכה כר' יוסי אדלא להתענאה אבל בלא למיספד לא ס"ל כר' יוסי ואלו רב ע"כ בדלא למיספד פסיק כר' יוסי כיון דס"ל דבטלה מגילת תענית ולא קאי אלא אחנוכה ופורים דהוו דלא למיספד. ותירוץ השני שכתבו התוס' גם הרמב"ן ז"ל כתב כן במלחמות במגילה הביאו הר"ן ז"ל הכא במכילתין וכבר כתב הר"ן ז"ל דלא דמי ליום טוריינוס דהתם בטלוה משום צרה שאירע בו וכיון די"ט גופא בטיל כש"כ יום שלפני י"ט אבל יום שלפני פורים וחנוכה מנ"ל דבטיל אפילו לאחר שבטלה מגילת תענית אלא כתב הר"ן ז"ל דעיקר הקושיא בזה הוא מחמת שהכריח שם דיום שלפני פורים נאסר ג"כ בימי מרדכי ואסתר כמו פורים עצמו וראיתי ז"ל מהא דאמר הש"ס לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואמאי לא קאמר לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ש"מ דלפניו ג"כ נאסר מימי מרדכי ואסתר ודבריו ז"ל צ"ע דלכאורה יש לדקדק לאידך גיסא אי נימא דלפניו ולאחריו נאסר ג"כ בימי אסתר א"כ לענין מאי התקינו במגילת תענית לאסור של זה בזה הא בלא"ה אסירי מימי מרדכי ואסתר יום ט"ו לבני עיירות משום לאחריו של י"ד וי"ד לכרכים משום לפניו של ט"ו וי"ל דלפניו ולאחריו אינו אסור אלא בתענית ולהכי אסרוהו במ"ת אפילו בהספד ומ"מ לענ"ד נראה דלא יאסרו לפניהם ולאחריהם בימי מרדכי ואסתר דהא כתיב להיות עושים את יום ארבעה עשר כו' ימי משתה כו' וילפינן ממשתה מלמד שאסורין בתענית משמע דלפניהם ולאחריהם מותר בתענית והא דלא קאמר דנ"מ לענין לפניו ולאחריו אין זה דקדוק כ"כ דעדיפא מינה קאמר הש"ס ועוד נראה דוודאי בימי מרדכי ואסתר לא הוצרכו לתקן