קרן אורה תענית קטז

ראב"י הוי תענית שעות ולא מצינו זאת בדברי הרמב"ם ז"ל ועיין בזה בתוס' ע"א דף ל"ד והרי"ף ז"ל השמיט מהלכותיו הא דתענית שעות ועיין בר"ן ז"ל:

שם גמרא מיתבי אנשי משמר כו' התם לצעורי נפשיי' פרש"י ז"ל אבל אינו תענית לא לתפלת עננו ולא לקובעו חובה וכל שעה שהוא רוצה אוכל והוא לשיטתו דלשעות ממש אין זה תענית כלל ואפילו קבל עליו אין קבלתו כלום וכמש"כ הראשונים ז"ל דקבלת תענית לאו נדר הוא דאי הוי נדר אמאי לא יועיל אפילו לשעה אחת אבל קשיא טובא לשיטה זו מהא דמיבעי' לן בעירובין בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי והשתא כיון דלא מצינו איסור לשעה א"כ לא הוי תענית כלל א"כ קבלתו לבטלה הוא והוי לי' להש"ס למיבעי' אי יכול לקבל עליו תענית במעלי שבתא אי לא ועוד תיקשי מהא דתנן לקמן דאם גזרו לפני ר"ח אין מפסיקין מתענית גם בר"ח אבל אין משלימין אלמא דחיוב הוא להתענות בר"ח עכ"פ תענית שעות וכן איכא חד תנא בעירובין דס"ל ט"ב שחל להיות בע"ש מתענין ולא משלימין וע"כ אסור לאכול באותן השעות מכל זה מוכח דחל עליו איסור אפילו על שעות לחוד וכן אמרו שם על הא דראב"צ מתוך שמתענין בו שעות וע"כ מוכרחים אנו לבא לשיטת הרא"ש ז"ל דלענין איסור אכילה לכ"ע אפילו לשעות לחוד יכול לקבל וכבר כתבנו לעיל דפשטא דהש"ס לא משמע כן וי"ל בזה דרש"י לא כתב דלא הוי קבלה כלל אלא היכא דיכול להתענות כל היום אז קבלתו לשעות לאו כלום הוא אבל אי אינו יכול להתענות כל היום כמו מעלי שבתא או כעובדא דראב"צ שפיר יכול לקבל עליו הזמן שיוכל להתענות אלא דאם כן לא יהי' הא דמשני הש"ס אאנשי משמר לצעורי כו' ואידך שינויא אעובדא דראב"צ בגוונא חדא דגבי עובדא דר"א אסור באכילה כל היום בלא השלמה. וזה דוחק. עוד אפ"ל לשיטת רש"י ז"ל דבאמת למ"ד לקמן במתניתין דאין משלימין בר"ח ע"כ אית לי' דתענית שעות הוי תענית אבל אנן קי"ל כמ"ד מתענה ומשלים ואליבי' תענית שעות לאו כלום הוא אלא דא"כ מאי פריך מראבר"ץ דילמא ס"ל כמ"ד אין משלימין ועוד דיש מהראשונים שפי' דאפילו מ"ד מתענה ומשלים היינו אם ירצה להשלים הרשות בידו אבל אינו מחוייב להשלים כללו של דבר אין הלכה זו מבוררת אצלי עדיין עד יבא המורה צדק ויורה לנו:

שם גמרא כל תענית שלא קיבל עליו מבע"י כו' עיין במרדכי שכ' בלא קבלה מותר לאכול ואפ"ה מתפלל עננו אם התענה וכן כתב שם לענין לא שקעה עליו חמה דמתפלל עננו וכבר כתבתי לעיל דאין לזה סמך ע"פ ההלכה ועיין בש"ע ובאחרונים בזה:

שם גמרא אימת מקבל רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה הר"ן ז"ל פי' דבהא פליגי רב ושמואל דלרב אין צריך שיהי' הקבלה סמוך לתענית ואפילו קיבל ב' ימים קודם התענית הוי קבלה ולשמואל דווקא סמוך לתענית היינו בתפלת המנחה ומה שהכריחו לזה הוא מהא דלקמן דאמרינן אלא למ"ד יאסר מאי הוא ומאי פריך כי היכא דאתיא לי' שפיר למ"ד ייסר ה"נ למ"ד יאסר כיון דליכא בינייהו אלא למר במנחה ולמר בתפלת המנחה ע"כ פי' דלרב יוכל לקבל עליו בפ"א כל שני וחמישי של כל השנה ואין צריך עוד לקבל ביום התענית וא"כ פריך שפיר אלא למ"ד יאסר מאי היא הא כבר נאסר מקבלתו הראשונה ע"ש בר"ן תראה ביותר ביאור אבל מלשון הרא"ש ז"ל נראה דרב נמי דווקא במנחה קאמר מדכתב ולכ"ע בציבור לא בעינן לא מנחה ולא תפלת המנחה משמע דביחיד למר מנחה דווקא ולמר תפילת המנחה וכן מוכח מהא דנסתפק הרא"ש ז"ל לעיל בקיבל עליו שני וחמישי אי סגי בקבלה אחת. ולד' הר"ן אי ספק בזה דהא רב בלא"ה ס"ל דיכול לקבל אפילו קודם ב' ימים והרא"ש ז"ל הוא פסק כרב אלא ע"כ ס"ל להרא"ש ז"ל דלרב מנחה דווקא ושפיר מספקא לי' אי קיבל עליו על ב' תעניות שאינן רצופים אי הוי קבלה כיון דקיבל עליו בשעת מנחה אלא דלכאורה מברייתא זו דיחיד שקיבל בו"ה של כל השנה משמע דלא מהני קבלה ראשונה. מדקתני ייסר עצמו בצלו אע"פ שכבר קיבל עליו כל שני וחמישי. וי"ל דמיירי שלא קיבל בשעת מנחה לפני יום התענית אלא ביום אחד קודם התענית וזה לא הוי קבלה כלל אבל תיקשי לפ"ז מאי מהני אם נדרו קודם לגזרתינו היינו הקבלה ראשונה ידחה נדרו את גזירתינו ואמאי כיון דלא הוי קבלה כלל לא חל עליו הנדר כי היכא דביום א' אם קיבל עליו שלא בשעת מנחה דכ' המרדכי ז"ל דמותר לאכול אח"כ וה"נ אם קיבל עליו על כמה ימים וע"כ צ"ל לדברי המרדכי דקבלה ראשונה היתה בתורת נדר אלא דצריך קבלה בכל יום התענית בשעת מנחה כדי שיעלה לו התענית לרצון אלא דלפ"ז לא יעלה תירוץ הר"ן ז"ל על סיפא דתבטל גזרתינו את נדרו והקשה ע"ז ממתני' דנדרים ותירץ דהכא לאו נדר הוא אלא קבלת תענית ולפי' דברי המרדכי ליכא למימר הכי דהא לאו קבלה היא ועל הר"ן ז"ל גופא יש לדקדק כן שכ' בשלמא למ"ד בתפלת המנחה א"ש דקתני ייסר שצריך לקבל עליו בשעת תפלת המנחה. לכל התעניות שקיבל עליו כבר ומי מכריחו לזה כיון דקבלתו לאו כלום היא להאי מ"ד וצ"ל לשיטת הר"ן ז"ל דנאסר באכילה אפילו בקבלה שלא בשעת מנחה כמו בתענית שעות או נהי דלאו קבלה היא מ"מ מחוייב לקיים דיבורו ועדיין צ"ע עכ"פ הרי נתברר מדעת הרא"ש ז"ל דביחיד בעינן דווקא שיקבל עליו במנחה או בתפלת המנחה ובציבור הוי קבלה אימת שיקבלו וע"כ יפלא בעיני דברי הט"ז ז"ל בסי' תקס"ב ס"ק ט"ז שתמה על הרא"ש ז"ל אמאי מספקא לי' בקיבל עליו תעניות שאינן רצופים הא איהו גופא כתב דבציבור די שיקבלו אפילו מקודם התענית והוא פלאי דהא מבואר כאן בדברי הרא"ש ז"ל דיש חילוק בין יחיד לציבור ועיין היטב בדברי הרא"ש ז"ל כאן בסוגיין. והנה מעתה יש לדקדק על שיטת הרא"ש ז"ל מאי פריך הש"ס למ"ד יאסר מאי היא ומאי תיקשי לי' טפי למ"ד יאסר מלמ"ד ייסר. והמרדכי ז"ל כ' איפכא מסברת הר"ן ז"ל דשמואל מודה לרב דיכול לקבל במנחה אלא דמוסיף אפילו בתפלת המנחה ורב לית לי' דשמואל ואוסר לקבל בתפלה אבל מדברי הרא"ש ז"ל נראה דלא ס"ל כן. אלא דכל חד לית לי' דחברי' אבל אין זה מוכרח ויותר נראה דהרא"ש נמי ס"ל כדברי המרדכי ואיכא טעמא לפלוגתייהו דרב ס"ל דאין להפסיק בתפלה ושמואל ס"ל דמותר להפסיק אבל אי נימא דשמואל פליג אדרב ליכא טעמא למילתי' דמאי איכא בין מנחה לתפלת המנחה וכן נראה מל' הטור סי' תקס"ב ע"ש ובב"י ומש"כ הב"י שם דלד' המרדכי אליבא דרב צריך דווקא לקבל קודם תפלת המנחה אין אני רואה שום הכרח לזה. אבל רש"י ז"ל פי' להדיא דלשמואל דווקא בתפלת המנחה וגם אליבי' צריך ליישב הש"ס מאי דפריך למ"ד יאסר מאי היא. וצ"ל לפירש"י דלאו קושיא היא אלא דרוצה להביא ברייתא מפורשת דתני בה יאסר ממילא כל דייתי עלי' מקדמת דנא ועיין בדבריו ז"ל ותראה מבואר כן ולפ"ז א"ש החילוק בין לשון ייסר ובין לשון יאסר דלשון ייסר הוא שיאסר עצמו היום בצלו ולשון יאסר הוא ממילא דכבר נאסר והוא ע"ד הר"ן ז"ל אלא דלשון יאסר עצמו דנקט הש"ס לא יתיישב לפ"ז אבל לשיטת המרדכי קשה ליישב מאי איכא בין ייסר ליאסר דליכא לפרושי יאסר ממילא כיון דאליבי' רב מחמיר הוא ולפי' רש"י ז"ל ג"כ קשה דהא הוא ז"ל כתב דרב נמי דווקא בזמן מנחה קאמר וא"כ אפשר לפרש לישנא דייסר לתרווייהו למר בתפלה ולמר בזמן מנחה ועוד קשה דמשמע מלשון רש"י דנדרו קודם לגזרתינו היינו קבלת תעניתו כמש"כ ול"ש בין בתפלה בין שלא בתפלה וכיון דבעינן עכ"פ שעת מנחה א"כ היכי משכחת לה נדרו קודם לגזרתינו ודוחק לומר כגון שגזרו אחר זמן מנחה ואחר קבלתו אם לא שנאמר דס"ל דאם קיבל פ"א בשעת מנחה אבל בה"ב של כל השנה שפיר הוי קבלה ועל קבלה הראשונה קמיפלגי אם בתפלה דווקא או בזמן מנחה ומאי דמספקא לי' להרא"ש ז"ל פשיטא לי' לרש"י ז"ל וצ"ע דמדברי התוס' נראה דהוי גרסי איפכא מאי לאו יאסר עצמו בצלו לא ייסר ומפרש מאי הוא כדתניא כו' אם נדרו קודם כו' ופי' הר"ן ז"ל בזה הוא יותר נכון ודו"ק:

שם גמרא אם נדרו קודם כו' ידחה נדרו כו' עיין בר"ן ז"ל שהק' בשם הראשונים מהא דתנן בנדרים פותחין בשבתות וי"ט משמע דבעי היתר חכם ותירץ בשם הראשונים ב' תירוצים או דהכא נמי בעינן היתר חכם והא דאמרינן ברישא יבטל נדרו את גזרתינו היינו דאין פותחין בזה משום דהוי נולד ואין פותחין בנולד עוד תירץ דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולא חל עליו הנדר והקשה על ב' תירוצים אלו מהא דאמרינן בירושלמי נדרים פ' קונם נדר להתענות ונמצאו ימים הכתובים במגילת תענית. ח"א מתענה