קרן אורה תענית קיד

בטלים והוא עושה עצמו ג"כ ת"ח בזה חיישינן ליוהרא. אבל להחמיר ע"ע בדבר שפטרוהו חכמים אין כאן איסור וכמתני' דסוכה לענין פחות מכביצה דאם בא להחמיר ע"ע רשאי אבל מדברי הרמ"א ז"ל שכתב בה' סוכה לענין גשמים בסוכה דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ"ה בהגמ"י משמע דדווקא לענין פחות מכביצה הוא דרשאי להחמיר ע"ע אבל לא בשאר פטורי וכן מבואר מלשון הר"ן ז"ל בסוכה שכ' דאין בזה בכלל כל שאינו מצווה בדבר ועושהו נקרא הדיוט אבל מקור דבר זה דכל הפטור כו' הוא בירושלמי שם בפ' הי' קורא והכי איתא התם ר' יוסא ורב שמואל בר רב יצחק הוי יתבין ואכלין מטה עונתה דצלותא קם רב שמואל לצלוי' אמר לי' ר' יוסא ולא תנן אם התחילו אין מפסיקין ותני חזקי' כל הפטור מן הדבר כו' א"ל ולא תני חתן אם רצה לקרות קורא אלמא דרשאי להחמיר ע"ע בדבר הפטור א"ל אמינא לך דר"ג הוא דאמר איני שומע לכם לבטל ממני עול מ"ש אפילו שעה אחת אבל אנן קי"ל כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול ונראה משיטת הירושלמי דבהא פליגי ר"ג ורשב"ג אם יכול להחמיר ע"ע בדבר שפטרוהו חכמים והוא לשיטתי' דמפרש הא דרשב"ג גבי מלאכה בט"ב דאמר כל אדם יעשה עצמו ת"ח הוא בלשון בתמיה עיין בפסחים פ' מקום שנהגו ולא תיקשי דרשב"ג אדרשב"ג ומש"ה מפרש מחלקותן הכא בברכות כפשטי' אבל לפי מאי דמפרשינן בש"ס דילן טעמיה דרשב"ג משום דנראה כאומר אנא מכוינא וא"כ היכא דליכא האי טעמא מודה לת"ק דיכול להחמיר ע"ע וא"כ לפי שיטת התוס' דילן לכ"ע יכול להחמיר ע"ע אפילו בדבר שפטרוהו חכמים ולא קי"ל בהא דתני חזקי' וא"כ יש לתמוה קצת על רמ"א ז"ל והאחרונים ז"ל שהביאו להאי דינא דכל הפטור כו' בפשיטות אלא דמהא דאיצטריך למיתני גבי אוכל פחות מכביצה בסוכה דאם רצה להחמיר ע"ע רשאי משמע קצת דבשאר פטורין אינו רשאי אלא דאכתי לא שמעינן אלא דאיכא למיחש ליוהרא כדאיתא בסוכה שם וא"כ בינו לבין עצמו ודאי יכול להחמיר ומצוה קעביד אם מעשיו לש"ש ומחשבתו רצוי' ועדיין צ"ע בזה בדברי הפוסקים:

לעיל בגמרא ומפסיקים בראשי חדשים כו' יש לדקדק מה ענין הפסקה בר"ח לתענית יחידים הא בר"ח כסליו גוזרין על הציבור ומתחילין הציבור להתענות והיחידים מתענין קודם ר"ח. וי"ל דאם חל י"ז מרחשוון בג' בשבת יהי' ר"ח כסליו אח"כ בשני בשבת ואז יהי' השני האחר כי התחלת התענית יהי' בשני שהוא כ"ג מרחשוון וקמ"ל דמפסיקין וק"ל:

שם גמרא ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין מתענה ומשלים. ופירש"י משלים כל התענית שקיבלו עליהם בני עירו כו'. אבל מדברי התוס' נראה דמפרשי כפשוטו ומשלים התענית ולהכי מפרשי דקמ"ל דאפילו אין דעתו לחזור דאין נותנין עליו חומרא מקום שיצא משם מ"מ מתענה ומשלים כיון דכבר קבל עליו התענית במקומו ורישא נמי דהולך למקום שמתענין ג"כ אפי' דעתו לחזור מתענה עמהם כדי להשתתף בצערם אבל הרא"ש ז"ל פי' ג"כ כפירש"י ז"ל ולהכי כתב דהיינו דווקא אם דעתו לחזור למקומו דאל"ה אינו מחוייב להתענות כל התעניתים שגזרו אנשי מקומו כיון שעדיין לא קיבלם ולא ניחא להו לרש"י ורא"ש ז"ל לפרש כפי' התוס' משום דפשיטא דמשלים יום זה דמאיזה טעם יפסיק תעניתו וע"כ ומשלים אשארי תעניות קאי ולפ"ז בסיפא נמי בהולך למקום שמתענין ובא קודם התענית אם קבל עליו התענית אסור מן הדין לאכול אבל אינו מבורר אם מחוייב לקבל התענית עמהם כי אם נאמר דהטעם דמתענה עמהם הוא מפני המחלוקת אין צריך לקבל עליו התענית אפילו בא קודם יום התענית כיון דדעתו לחזור ואם נאמר דהטעם כדי להשתתף בצרתם מסתבר דמחוייב לקבל עליו התענית. והתוס' ז"ל לא ניחא להו לפרש דהשלמה קאי אשאר תעניות דלענין השלמה משמע איום התענית גופא כהא דלעיל בצרה שעברה וקמ"ל דצריך להשלים אף דכבר עבר ממקום צרה והריב"א ז"ל במרדכי הוא ג"כ כשיטת התוס' והטור כתב דבגמרא לא משמע כן ונראה דסמיך אהא דקתני מתענה ומשלים וכפי' רש"י והרא"ש ז"ל אביו שפירשו דקאי אשאר תעניות שלא קבל עדיין ועיין ט"ז סי' תקע"ד מש"כ בזה ודו"ק:

שם גמרא פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם נראה דעונשו הוא מדה במדה דהמפסיע פסיעה גסה הוא מפני שרוצה לתור אחרי עיניו ורוצה להשיג מהרה מה שעינו רואה ע"כ מתמעט מאור עיניו ומש"ה אמרו ז"ל דמהדר לה בקידושא ואבדלתא דע"י קדושת שבת שנא' בו אל יצא איש ממקומו שבו איש תחתיו לא יתורו עיניו חוץ למקומן ועי"ז יחזור לו מאור עיניו:

דף יא גמרא שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידים בו כו' דבי ר' שילא אמרי כו' נראה לכוין אלו הד' עדים נאמנים נגד ד' זמני העבודה שנא' בפ' שמע בשבתך בביתך ובלכתך כו' ובשכבך ובקומך על שבתו בביתו יעידו אבני ביתו וקורות ביתו על לכתו בדרך יעידו מלאכים הקדושים כמש"נ כי מלאכיו כו' לשמרך בכל דרכיך על סדר משכבו תעיד נשמתו הטהורה בעולתה אל בית אביה בעת שנתו ועל קומו אם הוא מתעצל מלקום לעבודת הבורא אבריו מעידים עליו:

שם גמרא אמר שמואל היושב בתענית נקרא חוטא עיין תוס' מה שהקשו מפרק החובל ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' דעות למדתי ישוב לקושיית התוס' דהוא ז"ל פסק שם כר"א הקפר דנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין וכתב עוד שם וכן היושבים בתענית תמיד לא דרך טובה הוא משמע מדבריו דלא מיקרי חוטא אלא היושב בתענית תמיד אבל אם יושב בתענית לצורך תשובה על איזה חטא או על איזה צרה ר"ל דרך טובה הוא ולפ"ז לא תיקשי מפ' החובל דהתם ביושב בתענית לאיזה צורך מיירי ובזה לא נקרא חוטא ובהכי מתיישב נמי הא דיש לדקדק על דברי שמואל מהא דכ' הרמב"ם ז"ל דמצוה על היחיד להתענות בעת צרה ר"ל כמו על הציבור ולפי הנ"ל ניחא דליכא איסורא אלא במרבה בתעניות נדבה ור"א ס"ל דאם מצי לצעורי נפשי' מותר להרבות בתעניות ונקרא קדוש והתוס' לקמן ד' כ"ב גבי פלוגתא דיחיד אם רשאי לסגף עצמו בתעניות כתבו דהני תנאי פליגי בלא מצי לצעורי נפשי' ויש לדקדק בדבריהם א"כ ל"ל להש"ס למימר טעמי' דר' יוסי משום שמא יצטרך לבריות תיפוק לי' דאסור מקרא דבקרבך קדוש ולפמש"כ א"ש דהתם מיירי בעת צרה דמצוה בזה להתענות אלא דאסור לסגף עצמו ולהחליש כחו משום שמא יצטרך לבריות. וזה שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' דעות ובכלל זה אלו שמתענין תמיד לא דרך טובה היא ואסרו חכמים לסגף א"ע בתענית. והן שני דברים להרבות תמיד בתענית אסור אפילו מצי לצעורי נפשי' ולסגף עצמו אסור אפילו בע"צ ר"ל ונפלא בעיני לשון הלח"מ ז"ל בפ"א מה' תענית שתמה על מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דינא דיחיד אם רשאי לסגף א"ע ע"ש והלא כתב בפירוש בה' דעות דאסור לסגף א"ע:

ע"ב תוס' בד"ה כאלו קדוש כו' עיין מהרש"א ז"ל מה שהקשה לפירש"י ז"ל שפי' דקדושה שרוי בתוך מעיו א"כ מאי פריך דר"א אדר"א ולא זכיתי להבין קושיית דמאי נ"מ בין פירוש התוס' דקדוש זה הקב"ה שרוי בתוך מעיו ובין פירש"י דקדושה שרוי בתוך מעיו ע"כ לתרווייהו ע"כ הכוונה דאסור לענותן ולהכחישן משום קדושה דאית בהו ושפיר פריך בין לפירש"י בין לפי' התוס'. ואין לומר דלפי' התוס' הקושיא דהכא קאמר דקדוש זה הקב"ה שרוי בתוך מעיו והתם קאמר שהוא בעצמו נקרא קדוש דמאי קושיא היא זו ולא ידעתי למה הניח דברי רש"י ז"ל בצ"ע ובלא"ה אי אפשר לפרש כאלו קדוש שרוי כו' להתנהג בהן בקדושה ולענותן דא"כ קרא דבקרבך קדוש ל"ל הא כבר שמעינן לה מקדוש יהי' וק"ל:

שם גמרא יחיד שקיבל עליו תענית למחר הוא מתפלל תפלת תענית כו' עיין בדברי הרא"ש ז"ל שכ' דבערבית נמי מתפלל תפלת תענית כשיטת הרי"ף ז"ל ולרבותא נקט למחר דאפילו אכל כל הלילה אומר ענינו ומשמע שם דלגירסת רש"י ז"ל נמי הוי רבותא הא דנקט למחר אבל הר"ן ז"ל לא כתב כן אלא לגי' הרי"ף ז"ל דקיבל עליו ב' ימים זאח"ז דאז הוי ערבית של יום שני אחר התענית ולא הוי רבותא כ"כ אבל לגירסת רש"י ז"ל ערבית נמי הוי אחר כרס מלאה. וכתב הוא דלגירסת רש"י נקט למחר משום רבותא דסיפא ע"ש ועיין ברש"י שבת פ' במה מדליקין משמע דלא גריס למחר כו' ע"ש:

תוס' בד"ה יחיד שקיבל עליו תענית כו' י"ל דנקט יחיד לרבותא דסיפא דלן בתעניתו אין מתפלל תפלת תענית אף דיחיד