קרן אורה תענית קיג

שם גמרא אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת נראה לפרש כמו שעץ מאכל נהנין בעליו מפריו ומפני זה רואה תמיד להשקותו ולעשות כל צרכו כדי שתגדל יניקתו ויוסיף לעשות פרי כן הוא התלמיד חכם אם נהנין ממנו מפרי תורתו ופרי מעשיו הטובים מוסיפין לו מלמעלה חכמה ובינה והשכל למען ירבו פירותיו והיו למאכל וזוכה לשני דברים כי ממנו יאכלו והוא בעצמו אינו נכרת ואם לאו אותו תשחית כי אין לשום ברי' הנאה ממנו וכיון שאין בו צורך והנאה יחרב מעיינו ויבש מקורו ונכרת ואבד מן העולם ועליו נאמר והיה כערער כו' אבל בצדיקים נאמר והיה כעץ שתול על כו' וסמך לזה מאמר ר' חמא בר חנינא ומאמר רבה ב"ב חנה להודיע כי עיקר הצלחת התורה היא כאשר ישפיע לזולתו ואיש את רעהו יעזורו:

שם גמרא והיינו דאמר ריב"ח חרב אל הבדים כו' חרב על שונאיהם של ת"ח כו' יכוין כי כאשר ילמדו יחד אז חרבם מתחדד וכמש"נ ברזל בברזל כו' ואש התורה מתגבר ועי"ז חרב השונא מתפוצץ כמש"נ הלא כה דברי כאש אבל כשעוסקים בד בבד אז חרב שלו מעלה חלודה כי אין כח ביחידי לחדד והאש שלו עמיא ואזל' וחרב השונא מתחזק ותגבר עליו מלחמת היצר ומפני כובד מלחמה אין דעתו צלולה ויבא לידי טפשות וסופו לבא לידי חטא כי יפול ח"ו בחרב השונא השי"ת יצילנו מכל רע:

ע"ב גמרא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לה"ר יתבאר ע"פ משאז"ל במדרש ג' דברים ניתנו במתנה לעולם גשמים ותורה ומאורות וי"א אף השלום וידוע כי דבר הניתן במתנה הוא מצד החסד ומדוע יעצר לפעמים ע"ז אמרו כי כאשר ימאנו הבריות בא' ממתנותיו ית' עי"ז הוא מסלק חלילה את כולן וסיפור לה"ר הוא היפוך השלום וכן העזות כי ענוים יתענגו על רוב שלום אבל לא עזי פנים ע"כ אם ימאנו לקבל מתנה טובה מידת השלום גם מתנת הגשמים לא יותן ממעל וכן ע"י ביטול תורה והא דלא חשיב עון ע"א שהגשמים נעצרים בשבילו כמש"נ השמרו לכם כו' מפני דזיל קרי בי רב הוא ועוד דבאו להזהיר על כל אלו העברות שבני אדם דשין בהם בעקב כלה"ר וביטול תורה וגזל ג"כ רבים יכשלו בו ע"כ באו להודיע כי ע"י חטאים האלו יתמוטט העולם חלילה וצריך להזהר בהם מאוד וק"ל:

שם גמרא מאי תקנתי' ירבה בתפלה ק"ק מה יועיל תפלה לענין גזל דעיקר התשובה להוציא גזילה מתחת ידם וי"ל ע"פ מש"נ גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו ילפי' מהאי קרא דריבוי תפלה לא יועיל בעוד שהגזל תחת ידם והיינו הא דאמרינן ירבה בתפלה באופן שיהי' תועלת בתפלתם והיינו ע"י השבת גזילתם בתחילה ומש"ה אמרינן ירבה בתפלה כי אין לך קטרוג גדול כמו הגזל והחמס כמש"נ החמס קם למטה רשע ע"כ צריך להרבות בתפלה להעביר הקטרוג:

דף ח ע"ב גמ' שמש בשבת צדקה לעניים שנא' וזרחה לכם יראי שמי כו' וביאר ע"פ דברי הזוה"ק כי יראי השם אחוזתם ויניקתם מסיהרא דלית לה מגרמא כלום ונקראת עני והוא בחי' שבת דמעלי שבתא כידוע וביום השבת הוא עת הגלות אור השמש כמבואר בזוה"ק על מזמור השמים מספרים כו' לשמש שם אהל בהם וזה שאמרו ז"ל ברמז שמש בשבת צדקה לעניים:

שם גמרא גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות עיין תוס' ובב"ב פ"ק אמרינן חכם עדיף מנביא מהאי סברא דמי נתלה במי קטן נתלה בגדול וליכא פלוגתא בזה ולעיל גבי יערוף כמטר לקחי פליגי בה רב יהודא ורבא והכא משמע דלכ"ע לא אמרי' האי סברא דמי נתלה במי וצריך לחלק דהיכא דהמקרא תולה מעלת איזה דבר בדבר אחר וודאי קטן נתלה בגדול:

דף י ע"ב תוס' בד"ה איזהו יחיד ע"ש מה שהקשו ולפי מה שהביא המרדכי ז"ל נוסח התוספתא איזהו יחיד כל שמינוהו פרנס על הציבור משמע דכבר מינוהו וכן משמע קצת בירושלמי והשתא לא תיקשי מהא דפ' אלו קשרים אבל לא מצאתי במכילתין בתוספתא נוסחא זו ע"ש:

שם גמרא לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד כו' רש"י ז"ל הביא כאן ב' נוסחאות נוסחא קמייתא התלמידין עושין עצמן יחידים ולפ"ז יש בדבר הזה ג' חילוקים היחידים מחוייבים להתענות והתלמידים רשאין להחמיר ע"ע אבל אינן מחוייבים ושאר כל אדם אינן רשאין להחמיר ור' יוסי אומר דבדבר של צער כל אדם רשאי להחמיר ולא חיישינן ליוהרא וא"כ ברייתא דלעיל דלא כמאן דלעיל משמע דתלמידים מחוייבים וכל תלמידים יחידים הם ולשון רש"י ז"ל בד"ה התלמידים עושין עצמן כדאמרינן לעיל כו' אינו מובן דהכא אמרינן דרשאין לעשות עצמן יחידים אבל אינן מחוייבים ולעיל אמרינן דמחוייבים ונראה לרש"י ז"ל עיקר דה"ג לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דאין הדיוט רשאי להתנהג עצמו כדרך תלמידי חכמים בהנהגתם דברי ר"מ ור"י אומר בדבר של צער זכור לטוב וע"כ לא פליגי אלא בשאר כל אדם דלענין לעשות תלמיד כיחיד בתענית הא תניא לעיל דכולן מחוייבים ולפ"ז אין דברי הלח"מ ז"ל בפ"ג מה' תענית מובנים שכתב ליישב הא דפסק הטור דשאר כל אדם אינן רשאים להחמיר להתענות והוא כר"מ ואמאי לא פסק כר"י דהילכתא כוותי' וכתב הלח"מ משום דברייתא דלעיל מסיעי' לר"מ ולפי הנ"ל אין מזה שום ראי' דבתלמיד ליכא פלוגתא כלל וכן מש"כ הב"י ז"ל ליישב דהטור ז"ל גריס כגירסת הרי"ף ז"ל ג"כ אינו מיושב לפ"ז אם לא שנ' דגריס כדאיתא לפנינו בדר"מ התלמידים אין עושין עצמן יחידים ועלה פליג ר"י ואומר זכור לטוב אבל העיקר נראה דדעת הטור כנוסחא קמייתא וכגירסת הרי"ף ז"ל וכן מבואר מלשון פסקי הרא"ש ז"ל והא דמשמע מברייתא דלעיל דתלמידים מחוייבים כבר עמד בב"י ז"ל ע"ז והא דפסק כר"מ ולא כר"י יש להביא קצת סמך מהא דאמרינן בב"ק פ' הכונס גבי אלעזר זעירא חשיבת את לאיתאבולי על ירושלים אלמא דאפילו בדבר של צער איכא יוהרא וכן בפרק מרובה גבי יהודא בן קנוסא דהוי מפסע ואזיל ולא הוי מסתלק לצדי הדרכים ואמר רבי מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו וזה ג"כ דבר של צער אלא דיש לחלק דהא דאלעזר זעירא אין זה צער כ"כ וכן הא דיהודא בן קנוסא או משום דהראה גדולה בפני רבו ודבר שאין רבו מחמיר אין לתלמיד להחמיר בפניו אבל ב"ה שהאיר עיני ומצאתי בירושלמי ברכות פ' הי' קורא שהביא שם הך פלוגתא דר"מ ור"י ומביא ראי' מהך עובדא דיהודא בן קנוסא ושם איתא דבפפוס בן יהודא הוי מעשה בפני ר' אלעזר ור' יהושע ולימד ר"י זכות עליו דבדבר של צער כל אדם עושה עצמו ת"ח וא"כ שפיר מוכח מש"ס דילן דהלכה כמ"ד דאפילו בדבר של צער לא כל הרוצה לעשות עצמו ת"ח עושה וכמו שפסק הרא"ש והטור ז"ל. וראיתי במ"א סי' תקע"ה שכתב בטעמו של רשב"ג דבדבר של צער מותר משום דבלא"ה איכא כמה בשוק דיתבי בתעניתא וכמו במלאכה בט"ב. ולא זכיתי להבין דהא בהדיא אמרינן טעמא לפי שאין שבח הוא לו אלא צער ואין כאן גסות וכמש"כ רש"י ז"ל. עוד ראיתי במ"א ז"ל שכתב ליישב הא דמשמע מברייתא דלעיל דתלמיד מחוייב להתענות וכתב לחלק בין תלמיד שיודע אפילו במס' כלה לשאר תלמיד וסיים שם דזה ברור בגמרא ונראה דיצא לו כן מדפירש בברייתא לעיל איזהו תלמיד כל ששואלין אותו כו' וכי מי שאינו בקי כ"כ לאו תלמיד מיקרי אלא ש"מ דלענין חיובא קאמר דלא מיקרי תלמיד אלא כל ששואלין אותו כו' אבל לענין רשות לעשות עצמו כיחיד כל התלמידים בכלל אבל אין זה מוכרח די"ל דשאר התלמידים בכלל כל אדם הם וי"ל עוד לגירסת הרי"ף דתלמידים עושין עצמן כיחידים ואמאי לא תנינן הכא גבי מלאכה בט"ב דקאמר ת"ק ובכל מקום ת"ח בטלים ולא קתני נמי דהתלמידים עושין עצמן ובשלמא אם נאמר דהכא דווקא תלמידים שבקיאים אפי' במס' כלה קא' א"כ לא מצי למיתני התם הכי דהן הן ת"ח אבל לפמש"כ המ"א ז"ל דכל תלמידים רשאין להחמיר א"כ גם שם הוי לי' למיתני הכי אליבא דת"ק ויש ליישב ומדברי התוס' ז"ל נראה דהי' להם עוד גירסא אחרת דהרוצה לעשות עצמו תלמיד עושה ואיני יודע לכוין גירסא זו ומתוספתא ומירושלמי מוכח להדיא דלא כגירסא זו ודו"ק:

שבתי וראיתי אחר העיון כי אין ראי' מהא דיהודא בן קנוסא דע"כ עיקר הקפידא לא הוי התם אלא מפני שמראה גדולה בפני רבו אבל בלא"ה אין איסור להחמיר בדבר כזה דע"כ לא אמרינן משום יוהרא אלא כמו בק"ש דמראה עצמו כאלו הוא מכוין דעתו והוא דבר של חשיבות וכן לענין מלאכת ט"ב דתלמידי חכמים