קרן אורה תענית קיב

התוס' ד"ה והא להו כו' ויש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן לקמן ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן ולפירש"י קשה הא לא עבדינן תרי יומי כ"א בגולה ובגולה אין הזכרה כלל בי"ט האחרון אלא או בז' מרחשוון או ביום ששים של תקופה אלא וודאי ש"מ דהזכרה לכ"ע בי"ט האחרון והוא מוכרח ונמצא לפ"ז ליכא בהזכרה אלא זמן אחד י"ט האחרון ובשאלה איכא ג' זמנים בא"י בזמן שאין בהמ"ק קיים השאלה סמוך להזכרה תיכף אחר החג ובא"י בזמן שבהמ"ק או בשאר ארצות דאיכא פירי בדברא שואלין בז' מרחשוון ובגולה היינו בבל העמוקה שואלין ביום ששים לתקופה וכ"כ הר"ן ז"ל דזו היא השיטה המחוורת אבל מדברי הרמב"ם והרי"ף ז"ל משמע דליכא אלא ב' זמנים בשאלה בא"י ובארצות הסמוכות לה שואלין בז' מרחשון ובגולה שואלין ביום ששים לתקופה וכבר העיר הר"ן ז"ל בזה דהוא נגד הש"ס דאמרינן דבא"י בזמן שאין בהמ"ק קיים שואלין תיכף אחר י"ט ועיין בלח"מ ולדעתם נדחו דברי ר"י שאמר התחיל להזכיר כו' מהלכה ונראה לומר דחילייהו ז"ל ג"כ מהא דאמרינן ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן מהא שמעינן דאין הלכה כר' יוחנן דאמר דהזכרה ושאלה זמן אחד להם וכיון דנדחו דברי ר"י הדרינן לשינויא קמא כאן לשאול כאן להזכיר ואין לנו בשאלה אלא ב' זמנים ז' מרחשון לבני א"י ויום ששים לתקופה לגולה ובירושלמי משמע קצת כשיטת רש"י ז"ל דלשאלה ולהזכרה יש ג' זמנים בזמן שביה"מ קיים שאלה והזכרה בז' מרחשוון ובזמן שאין בהמ"ק קיים שניהם בי"ט האחרון ובגולה שניהם אחר ששים יום דהא דתניא דבגולה ששים יום איתמר בירושלמי אהזכרה ע"ש:

דף ה ע"א גמרא מ"ד ובאחת יבערו כו' עיין פירש"י ומהרש"א ז"ל בח"א ולי נראה דשאלת ר"נ חדא אחברתה סמיך דהכא ובאחת יבערו אלמא דקרי קרא לע"א אחת ובאידך קרא קריי' הכתוב שתים ומשני לי' לר"נ דלענין זה הוי אחת לבער הרשעים בגיהנם ואין כמוהו בכל העבירות ובאידך קרא קאמר לענין חומר ע"א אחת שהיא שקולה כשתים וק"ל:

דף ו ע"א גמרא או אינו אלא יורה שמשיר כו' ת"ל מלקוש כו' אי אינו מלקוש כו' ת"ל יורה לפירש"י ז"ל שכ' דקללה שיש בזה אין בזה א"ש דיליף חד מחברי' דלהא מילתא לאו לקללה הוא אבל לדברי התוס' ק"ק היכא ילפינן מהדדי ולפי גירסת הש"ס משמע דלבתר הכי דקאמר מה יורה לברכה אקרא דכי נתן לכם המורה לצדקה קסמיך אבל לגירסת הילקוט וכמו שהביא המהרש"א ז"ל בח"א קשה קצת:

שם גמרא אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי כו' אמימר מתני לה להא דרב חסדא בהא לישנא כו' אמר רב חסדא הלכה כר' גמליאל לכאורה נראה דהני לישני פליגי אהדדי דלמאן דמתני אליבא דרב חסדא הלכה כר"ג היינו כר' יהודא דאמר בכירה בז' מרחשוון וכמש"כ רש"י ז"ל בד"ה נראה לרבי כו' אבל באמת אין זה מוכרח דלגירסת רש"י ז"ל דאמר ר"ח הלכה כר' יהודא תיקשי מאי פסק כר"ג הא לר"ג משמע דס"ל נמי דרביעה ראשונה בג' מרחשוון אלא משום עולי רגלים מאחרינן וכדתנן כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ולר"ח דס"ל כר' יהודא בלא"ה זמנה של שאלה בז' מרחשוון משום דהוי זמנה של רביעה ראשונה ע"כ נראה לקיים נוסחא דילן הלכה כר' יוסי ולא תיקשי מהא דפסק כר"ג דלענין שאלה שאני דמן הדין הי' צריך להתחיל לשאול תיכף אחר החג סמוך להזכרה וכדאמרי' לעיל אלא משום עולי רגלים מאחרינן עד ז' מרחשוון ואתי תרווייהו פיסקא דרב חסדא שפיר וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דלענין שאלה פסק כר"ג ולענין זמנה של רביעה פסק כר' יוסי בה' נדרים ובה' מת"ע ע"ש ועיין בלח"מ בה' תענית שהקשה קושיא עצומה על דברי הרמב"ם ז"ל כיון דפסק כר' יוסי א"כ אליבי' היחידים מתחילין להתענות בר"ח כסליו וכדאמר ר' יוסי להדיא ואמאי פסק כסתם מתני' דבי"ז מרחשוון היחידים מתענין והא מתני' אתיא כר"מ. ונרא' ליישב קצת דלפי מה שכתבתי דרח"ס פסק בשאלה כר"ג א"כ מאי נ"מ בזמן רביעה ראשונה דליכא למימר לענין שאלה דהא שאלה קדמה אפילו לרביעה ראשונה וע"כ צריך לומר דתרווייהו ראשונה ושלישית נ"מ לענין תענית דברביעה ראשונה היחידי' מתחילין להתענות ובשלישית גוזרין תענית על הציבור ושפיר אתיא סתמא דמתני' לקמן אליבא דהלכתא דפסקינן כר' יוסי בזמנה של רביעה ולפ"ז צ"ל דהא דפסק רב חסדא כר' יוסי היינו לזמנה של רביעה אבל לא בהא דאמר ר' יוסי דאין היחידים מתחילין להתענות כו' ועיין בתוי"ט במשנה ה' ד"ה הגיע זמנה של ר"ח כסליו כו' מש"כ ומתני' דהכא כר"ז דהילכתא כוותי' לכאורה אינו מובן דוודאי לא מצי אתיא כר' יוסי דאליבי' היחידים מתענים בר"ח כסליו ולמש"כ א"ש ומה שהביא שם בשם הר"ן ז"ל דמש"ה ממתינין לגזור תענית על הציבור עד ר"ח כסליו אפילו לר"מ דכבר עברה זמנה של רביעה שלישית משום דבשנה אפילה מתעכבת עד ר"ח כסליו ולא הבנתי דא"כ תיקשי לר' יוסי אמאי אין גוזרין על הציבור תיכף בר"ח כסליו ומה שהביא שם עוד דברי הכ"מ בדעת הרמב"ם ז"ל בפי' זמני הרביעה דכולהו קאי אזמן רביעה שני' בשנה בכירה ובינונית ואפילה וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל במס' פאה דעיקרה של רביעה מה שהוא לצורך הזרעים אינה אלא אחת ויש לה ג' זמנים לפי עת השנה ועלה נחלקו כל הני תנאי ולפ"ז הא דאמרינן בשלמא ראשונה ושני' כו' היינו ברביעה שני' גופא שהיא נחלקת לג' זמנים והשתא קשה מאי דפסק הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מת"ע מאימתי כל אדם מותרים בשכחת זיתים משתרד רביעה שני' בשנה אפילה דהיינו מר"ח כסליו והכא אמרינן להדיא שני' למאי רב זביד אמר לזיתים כו' והיינו זמן הבינוני של רביעה שני' ועיין בלח"מ ז"ל בה' תענית. ונראה ליישב קצת דאדרבה מכאן יש סעד לדברי הרמב"ם ז"ל מדאמר ר' זירא לנדרים דמתני' הוא במס' שביעית ואמאי לא קאמר לזיתים דמוקדמת היא במס' פאה ש"מ דס"ל דבזיתים הוא רביעה שני' בשנה אפילה שהיא האחרונה ושאר אמוראי נקטי כסדר דלהלך בשבילי הרשות הוא מעין מתניתין דעד אימתי עניים נכנסין לפרדסות דתנינן בתר מתני' דהנודר עד הגשמים ובתר הכי תנינן התם הא דעד אימתי נהנין בתבן ובקש של שביעית אלא דיש לדקדק אמאי לא הביאו הא דמגבב ביבש ומשכיר בית לחבירו עד הגשמים דנשנו קודם כל הני משניות ותנן בהו נמי רביעה שני' וצ"ע:

תוס' בד"ה גשמים שירדו כו' ואנשי נרבונ"א גורסין כו' וצ"ל לגירסתם הא דאמרי' כמאן כר' יוסי ולא מצי אתיא כר' יהודא דלר' יהודא נמי איכא ז' ימים בין רביעה שני' לשלישית משום דאליבי' בו' ימים סגי וברצופין כה"ג וק"ל וע' בר"ן בנדרים מה שפי' בהא דגשמים שירדו וצ"ע ליישב לגירסת רש"י ז"ל:

ע"ב רש"י בד"ה גשמים ברביעה ראשונה כו' וא"צ להתענות ואינו מובן קצת הא אמרינן שלישית להתענות וצ"ל דלעיל לענין זמן תענית קאמר והכא אמרינן דאם כבר ירדו ברביעה ראשונה תו אין צריך להתענות אפילו אם לא ירדו ברביעה שני' וק"ל:

דף ז גמרא אם תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו כמטר ופירש"י ז"ל הרגהו ולפירושו קאי ארב ול"נ דקאי אתורה אם תלמיד הגון הוא ולומד לשמה תתענג נפשו וגופו בלימודו כטל הנוח לכל ואם לאו שלומד שלא לשמה עורפהו כמטר התורה משברו כמטר שלפעמים יורד בזעף ואינו נוח לבריות וכדאמרינן קשה יומא דמיטרא כו' כן הלומד שלא לשמה לא תתענג נפשו וגופו בלימודו וכחו תש והולך ואין לו אלא כאשר ישוב ללמוד לשמה ואז יתחלף כחו כמש"נ וקוי ה' יחליפו כח. והנה זה ידוע כי נעימות התורה גדולה מאוד לנפש האדם הנתונה לו ממעל אבל כחות הנפש הבהמיות וכל כחות החומר לא ירגישו בנעימה מפני אשר מסתתרה היא בכמה לבושים אבל אם נתן ה' לאדם לב לדעת ועינים לראות רב טוב הצפון בחדרים הפנימים וכמשאז"ל אורייתא וקב"ה כולה חד אז בוודאי יקשיבו כל כחות האדם לנועם אמריו הנאמרים להם בנחת וכולם יתענגו מטובה וזה הוא עיקר הלימוד לשמה שלא יהי' שום מסך מבדיל בין אור התורה לנפש האדם ולקבל אמרי' בבחי' פא"פ כמש"כ ומשחרי ימצאונני וכמבואר כל זאת בזוה"ק פ' משפטים ע"פ משל נפלא וזש"נ יערוף כמטר לקחי כי הלימוד לבד עורפהו כמטר תזל כטל אמרתי כי כאשר ילמד לשמה וישמע אמרי' פא"פ אז תזל כטל ותמלא נפש לומדיה נחת וידשנו כל עצמותיו וע"ז הביא אח"כ דברי ר' בנאה כי הלומד שלא לשמה נעשית לו סם המות כי לא די שאינה מוספת לו כח אלא מתשת ומשברת כחו וכנ"ל והלומד לשמה נעשית לו סם חיים אפילו לכחות החומר כמו שנא' רפאות תהי לשריך כו' ועיין תוס' ד"ה וכל העוסק כו' ולמש"כ אין צורך לזה: