קרן אורה סוטה קפח

יושבת בין ההרים אבל בלא"ה אזלינן בתר רובא דעלמא ואין עורפין והרמב"ם ז"ל השמיטה ועיין בכ"מ ז"ל שם והיינו מטעם הנ"ל כי היכי דשמעינן הכא בשמעתין דלא אזלינן בתר קורבה לפטור ממצוה זו והולכין לעיר שיש בה ב"ד לקיים המצוה ה"נ לא מהני רובא דלעלמא לפטור ממצוה זו ודווקא כשיש עיר אחרת דנפישא וראויה למצוה זו בהא אזלינן בתר רובא יותר מקורבה וא"כ עיר שאין בה ב"ד אע"ג דנפישא היא ג"כ מניחין אותה והולכין למדוד לעיר שיש בה ב"ד אע"ג דקטנה ורחוקה היא וכן משמע מד' התוספתא דאיתא התם נמצא סמוך לירושלים ג"כ מניחין אותה ומודדין לעיר אחרת וירושלים ודאי קרתא דנפישא הואי משאר עיירות הסמוכות לה אפ"ה לא אזלינן בתר ירושלים לפטור וכבר הקשו התוס' ז"ל בב"ב שם להך סברא דאזלינן בתר רובא דעלמא א"כ למה לי קרא למעוטי ירושלי' דאינה מביאה עגלה ערופה משום דלא נתחלק' לשבטים הא בלא"ה אינה מביאה דאיכא למיזל בתר רובא דעלמא דשכיחי בה עולי רגלים ולפי הנ"ל א"ש דלא אזלינן לא בתר רובא ולא בתר קורבא לפטור:

משנה נמצא מכוין בין ב' עיירות שתיהם מביאין ב' עגלות דברי ר"א ומסקינן בגמרא דס"ל אפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות וחכמים פליגי עליה בבכורות ותרי תנאי איכא התם אליבא דרבנן לחד ברייתא ס"ל לרבנן דאפשר לצמצם ולא מייתי כלל משום דקרובה ולא קרובות ולאידך ברייתא ס"ל לרבנן דמביאין עגלה בשותפות משום דאי אפשר לצמצם וליכא אלא חד קרובה משמע דלמ"ד אפשר לצמצם ליכא שום סברא למימר דיביאו עגלה בשותפות ולכאורה אמאי לא נימא דיביאו עגלה בשותפות משום דשניהם קרובים בשוה ולא ידעינן האי חלל מהי מינייהו הוא ע"כ יביאו עגלה בשותפות דספק הוא מהי מינייהו הוא ומאיזה טעם אימעיט שתיהם קרובות מלהביא עגלה בשותפות וי"ל דהא דעיר הקרובה מביאה ג"כ ספק הוא וכשיש שתים קרובות פטורות לגמרי משא"כ למ"ד אי אפשר לצמצם דאחת ודאי מחויבת מפני שהיא עיר הקרובה צריכין להביא בשותפות ובירושלמי גריס במתניתין וחכ"א עיר אחת מביאה עגלה אחת ואין ב' עיירות מביאות ב' עגלות משמע דאחת מביאין בשותפות ומפרש התם טעמייהו דר"א דריש ומדדו אל הערים כו' ואי שתיהם קרובות שתיהם חייבות ורבנן דרשי והיה העיר הקרובה אחת ולא שתים ואפ"ה שתים מביאות אחת בשותפות והיינו כמ"ש אלא דיש לפרש דברי חכמים בירושלמי דאין ב' עיירות מביאין ב' עגלות היינו דאין מביאין כלל וכהאי תנא בבכורות דס"ל הכי אליבא דחכמים:

משנה נמצא ראשו במקום א' כו' ואמרינן בגמ' דהאי פלוגתא לענין מת מצוה דקנה מקומו ומ"מ מסידרא דמתניתין משמע דקבורת החלל היו אחר מדידת הזקנים שבלשכת הגזית וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' רוצח ודלא כדאיתא בתוספתא ובירושלמי דתחלה היו שולחים שלוחי ב"ד ומסמנין אותו וקוברין אותו ומציינין אותו עד שיבאו ב"ד שבלשכת הגזית ועל דברי התוספתא יש לדקדק הא פליגי במתניתין מאין מודדין אי מחוטמו אי מטיבורו והיכי אפשר למודדו אם כבר נקבר אלא ודאי משמע דהקבורה היתה אחר המדידה ועיין בירושלמי הגירסא במתניתין איפכא ברישא תנא מאין היו מודדים כו' ואח"כ בבא דנמצא ראשו במקום אחד כו' ועי' פ"מ שתמה על הרמב"ם ז"ל בזה ול"נ כמ"ש דסמך אסידרא דמתניתין ולמסקנא משמע דלענין מדידה ליכא נפ"מ כלל ולכ"ע מודדין ממקום שנמצא ס"ד ובלא"ה ליכא נפ"מ בזה לדינא דהא הלכה דמודדין מחוטמו וקי"ל נמי דאחר מקום הראש הולכים ועי' בירושלמי דאשכח גווני דלכ"ע מוליכין הראש אצל הגוף ע"ש:

דף מו ויהא מום פוסל בעגלה בק"ו מפרה מה פרה שאין השנים פוסלין כו' והקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא פריך מה לפרה שכן עליה פוסל בה ואין צריך שתמשוך ותי' דהא גופא פריך ומנ"ל דעליה פוסל בפרה דילמא לא מיפסיל שאר עבודות בפרה ונילף עגלה בק"ו דמום פוסל ולא הבנתי דאכתי איכא למיפרך מעול גופא דבפרה מיפסיל בעליה בעלמא ובעגלה עד שתמשוך כדכתיבי קראי ואיכא למימר מה לפרה שכן עליית עול פסל בה וי"ל דזה לא חשיב חומר בפרה כיון דאיכא חומר בעגלה דשאר עבודות פוסלות בה ויש לדקדק אמאי לא יליף עגלה בק"ו מקדשים שאין העבודה פוסל בהם וגם איכא קדשים שאין השנים פוסלין בהם אפ"ה המום פוסל בהם עגלה שהשנים פוסלין בה ועבודה פוסלת בה אינו דין שהמום תפסל בה וי"ל דלענין מום ליכא למילף בק"ו מקדשים דקדשים שאני שהם קרבנות שמים ואיכא משום הקריבהו נא לפחתך כו':

ובירושלמי אמרינן דמחוסר אבר פוסל בה משום דגבי בני נח נמי פסול מחוסר אבר ואף על גב דיש מהם למזבח עגלה נמי כיון דכתיב בה כפרה כיש מהן למזבח דמי. וכן קאמר התם דטריפה פסול בה מהאי טעמא והרמב"ם ז"ל בפ"ט לא כתב אלא דטריפות פוסל בה דכפרה כתיב בה כקדשים ודין מחוסר אבר לא כתב ותמה ע"ז הכ"מ ז"ל ע"ש וכתב הפ"מ בירושלמי דגבי בני נח נמי לא מיפסיל מחוסר אבר מדלא הזכיר מזה בפ"ג מהל' איסורי מזבח ואין זה מובן דהא טריפה ג"כ לא הזכיר שם איסורו לבני נח ולא כתב דין בני נח אלא בסוף הל' מעה"ק דמותרין להקריב עולות לשם בכל מקום שירצו ולא ביאר שם דינים אלו אי אסורין במחוסר אבר וטמאה וטריפה ובפ"ג מהל' עבודת כוכבים מוכח מדבריו דס"ל דבני נח אסור להקריב מחוסר אבר וכדאיתא בע"ז דף נ"א ונראה דלא משמע ליה להרמב"ם ז"ל למילף מהא דכפרה כתיב בה כקדשים לענין מחוסר אבר דליפסל בה כיון דמום לא פסל בה כקדשים מהיכי תיתי למימר דמחוסר אבר פסול בה ועוד דמשמע הכא בגמרא דאי לאו ק"ו מפרה לא הוי ילפינן למיפסל מום בעגלה מדכתיב בה כפרה כקדשים וה"נ דלא ילפינן למחוסר אבר אבל טריפה מילתא אחריתי היא וילפינן שפיר מדכתיב בה כפרה עד שאני תמה על תמיהת הכ"מ ז"ל דלפי דבריו דהרמב"ם ז"ל הוציא דין זה דפסול טריפה גבי עגלה מד' הירושלמי הנ"ל איכא למיתמה מפני מה לא כתב נמי דמחוסר אבר פסיל בה דאיתמר שם בירושלמי גבי הדדי אבל לא הוי צריך לזה כי גמרא מפורשת היא בחולין דף ט' דטריפה פוסלת בעגלה מהאי טעמא דכפרה כתיב בה כקדשים ולא איתמר בתלמודין אלא טריפה ולא מחוסר אבר וכ"ש לפי מש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' א"מ דהא דטריפה פסול בקדשים הוא משום הקריבהו נא לפחתך כו' להכי ילפינן נמי לעגלה דכתיב כפרה דליהוי כקדשים לענין זה אבל לא לענין מחוסר אבר דמקרא ילפינן ועי' רש"י ז"ל בחולין שכתב דמחוסר אבר נמי פסיל משום הקריבהו כו' ועי' תוס' ז"ל שם:

רש"י בד"ה עגלה בת שנתה היא עכ"ל עיין משל"מ ז"ל בפ"א דפרה שתמה על רש"י ז"ל שפי' כר"א דעגלה בת שנתה והא רבנן פליגי עליה וס"ל דעגלה בת שתים ועי' שם שהביא דברי הר"ש ז"ל באורך ולחד פירושא אתיא שמעתין דווקא כרבנן ולא כר"א. דלר"א בפרה פוסלין בה שנים ודווקא בת שתים ולא יותר ומשמע משמעתין דכל הני קדשים דלא כתיב בהו בן שנה אין השנים פוסלין בהן ואין שיעור בשנים למעלה וליכא דפסלי שנים אלא בפסח וחטאת דכתיב בהו בן שנה כמו שפי' רש"י ז"ל לקמן בד"ה מי ליכא כו' ועי' במשל"מ ז"ל בפ"ב מהל' איסורי מזבח שהקשה הא זקן פסול בכל הקרבנות ע"ש שהאריך גם בזה והדבר ברור כמ"ש הוא ז"ל שם בהל' א"מ ובהל' פרה דפסול זקן אינו אלא מדרבנן אבל מש"כ לחלק דגבי פרה ליכא פסול זקנה אפילו זקנה שפוסלת בקדשים מה"ת. כי היכי דמום לא פסיל בה נהי דמסתבר למימר הכי אבל אין צריך לזה דהא גבי קדשים נמי אמרינן דאין השנים פוסלין ומה שהקשה שם מ"ש דזקן חולה ומזוהם לא כסיל בפרה. ויוצא דופן ואתנן ומחיר פסולין בפרה משום דחטאת קריא רחמנא נראה מדאיצטריך למיכתב אשר אין בה מום ש"מ דלא גמרינן לכל מילי מהא דחטאת קריא רחמנא ולא ילפינן אלא דבר ערוה וע"א:

וכדאיתא בע"ז דף כ"ג ע"ש ברש"י ותוס' ז"ל באורך וגבי עגלה נראה דלא פסלי בה כל הני לא רובע ולא נעבד כיון דהמום לא פסיל בה ולא ילפינן מהא דכפרה כתיב בה כקדשים אלא לענין טריפה לחוד אבל לא כל שאר הדברים הפוסלים בקדשים:

גמ' איצטריך סד"א ה"מ היכא דעבד עבודת היתר אבל עבודת איסור אימא ליתסרו יש לדקדק מנ"ל למימר הכי כיון דבק"ו מעגלה תו ליכא למילף דהא בעגלה פסול אפי' עבודה היתר וא"כ מנ"ל למיפסל בקדשים אפי' עבודת איסור. וכן הא דאמרינן לקמן דס"ד למיפסל עבד בהן כשהן קדשים מהיכי תיתי למימר הכי דמסברא בעלמא וודאי ליכא למיפסל כל הני וכיון דאיכא מיעוטא דבה דקדשים קילי מעגלה לענין עבודה ממילא לא פסיל בקדשים כל גווני עבודה ולמה לי כל הני קראי וצ"ל דאי לאו הני קראי מסברא הוה לן להחמיר בקדשים לפסול עבודת איסור או עבודה כשהן מוקדשים משום דלא מסתבר לאקולי בקדשים כולי האי יותר מבעגלה וסגי אם נקיל בעבודת היתר לחוד:

תנאי היא דאיכא דמייתי לה מעגלה כו' ולפ"ז ע"כ רב יהודה דאמר דלא בעינן משיכה בשאר עבודות בפרה לא ס"ל גז"ש דעול עול מעגלה וקצת קשה הא דאמרינן לעיל על הא דרב יהודה שאני פרה דילפינן עול עול כו' והא לרב יהודה ע"כ מגופא דפרה יליף ויותר קשה בזה על הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"א מהל' פרה גז"ש דעול עול מעגלה ואפ"ה חילק ביניהם דבפרה לא בעינן משיכה ובעגלה עד שימשוך כרב יהודה וכן הקשה הפ"מ ז"ל בירושלמי על דברי הרמב"ם ז"ל וכ' לתרץ דהך מילתא תליא בפלוגתא דעלמא אי דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרה דלמ"ד דון מינה ואוקי באתרה נהי דילפינן שאר עבודות מעגלה אבל אוקי באתרה דומיא דעול דלא בעינן משיכה בפרה ה"ה שאר עבודות ולכאורה מילתא