קרן אורה סוטה קפט

דמסתבר הוא אבל מדלא קאמר הש"ס הכי משמע דלא שייך הכא בפלוגתא הנ"ל ואפי' למ"ד בעלמא אוקי באתרה הכא ליכא למימר הכי דאי נימא אוקי באתרה דומיא דעול א"כ נימא דשאר עבודות פוסלות אפילו שלא בשעת עבודה דומיא דעול ומנ"ל לחלק בפרה בין עול לשאר עבודות לענין שלא בשעת עבודה וי"ל דלענין שעת עבודה לא שייך למימר אוקי באתרה כיון דאשכחן בעגלה דחלוק עול משאר עבודות הא גופא ילפינן לפרה דעול חלוק משאר עבודות שלא בשעת עבודה אבל לענין דליבעי משיכה כיון דאשכחן דיש חילוק בזה בין פרה לעגלה דבעגלה בעי שתמשוך ובפרה לא בעינן משיכה. ה"ה דבשאר עבודות הוי כל חד כדיניה ודו"ק:

גמ' מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר איתן קשה כסלע ופי' דמתניתין נמי הכי הוא איתן כמשמעו קשה היינו דלמצוה בעינן שיהיה קרקע קשה אבל בדיעבד אע"פ שאינו איתן כשר דלא כתיב ביה עיכובא וקצת קשה מ"ש דבעינן הכי לעיכובא הא בכל דוכתי לא בעינן דליתני ביה קרא לעיכובא כ"א גבי קדשים ועוד אמאי לא נימא נמי אע"פ שלא היה נחל כשר ונראה בזה דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דהוא מפרש למתניתין הכי איתן כמשמעו היינו נחל גדול השיעור וקמ"ל מתניתין קשה אע"פ שאינו איתן כשר פי' אע"פ דסתם משמעות איתן הוא על גודל שיעורו מ"מ אם קשה וחזק ההמשכה הוא ג"כ כשר דקשה גם כן בכלל איתן הוא והיינו דאמרינן הכא בברייתא מנין לאיתן שהוא קשה אע"ג דסתם משמעות איתן הוא על גודל השיעור מ"מ גם זה בכלל איתן הוא שנאמר איתן מושבך דלפי' רש"י ז"ל לא א"ש הא דאמר מנין לאיתן שהוא קשה כו' הא במתניתין אמרינן איתן כמשמעו קשה הרי דמשמעותו קשה פשיטא הוא ומאי קאמר מנין כו' ועי' תוסי"ט ז"ל שכתב כנ"ל ועי' בירושלמי דאיכא מ"ד אע"פ שאינו נחל נמי כשר ומסיק התם דלאו דסמכא הוא ע"ש:

ע"ב גמ' ועורפין כו' מ"ט גמר עריפה עריפה מחטאת העוף ולא נתבאר אי צריך לערוף הסימנים ג"כ:

ובירושלמי משמע דצריך שיערוף שנים או רוב שנים והרמב"ם ז"ל לא ביאר זאת ומהא דאמרינן בזבחים סוף פ' חטאת העוף דעריפתה מטהרת אותה מידי נבילה אין הכרח דעורף הסימנים ג"כ דאפילו בלא סימנים מטהרת מידי נבילה דהכשרה בכך ועוד נראה דאין צריך לערוף הסימנים דכי מתה עומד ועורף וכדפרכינן בחולין גבי מליקת חטאת העוף למאי דקיי"ל דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה מחיים וכי מתה עומד ומולק ומשני חותך מפרקת בלא רוב בשר אבל בעגלה ערופה משמע דעורפין אותה כברייתה א"כ ע"י המפרקת כמתה היא ולמה יערוף עוד הסימנים וצ"ע ועי' בירושלמי בפירקין דפליגי בה אמוראי לענין אותו ואת בנו אי חייב בעריפת עגלה דר"מ ור"ש לא פליגי אלא בשחטה ומדמי התם אי זו היא שחיטתו לענין אותו ואת בנו ה"ה דמטהרתה מידי נבילה וא"כ למאי דקיי"ל שם בזבחים דעריפתה מטהרתה מידי נבילה היה נראה דה"ה לענין אותו ואת בנו דחשיב שחיטה וכן מוכרח מהא דאמרינן ביומא דחייתו לצוק זו היא שחיטתה ופסק כן הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' עבודת יוה"כ וכש"כ דעריפתה זו היא שחיטתה ודברי הפ"מ שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל דבעריפה ליכא משום אותו ואת בנו:

אינו נראה דלא גרע מדחיה לצוק:

גמ' אשר לא יעבד כו' לשעבר כו' ומסיק דבלהבא כ"ע לא פליגי דאסור דהא כתיב לא יזרע כי פליגי לשעבר דר' יאשיה דריש אשר לא יעבד לשעבר ולא יזרע להבא ור' יונתן ס"ל דאשר ריבויא הוא ומרבי שאר עבודות ולפ"ז נראה קצת דלר' יאשיה דלא כתיב להבא אלא ולא יזרע לחוד לא נאסר להבא אלא זריעה לחוד דהא אליביה ליכא ריבויא לשאר עבודות וא"ש בזה הא דפריך הש"ס בסוף מכות וליחשב נמי הזורע בנחל איתן ואמאי לא קאמר משום חורש בנחל איתן והיינו משום דבזריעה לכ"ע לוקה. ובירושלמי בפירקין נקט להאי פירכא ליתני משום חורש ולא מייתי התם פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן ועי' בתוסי"ט ז"ל ובפ"מ מש"כ ולפי הנ"ל ע"כ מתניתין דלא כר' יאשיה כיון דאסרה כל העבודות אבל אין הדבר מוכרח לעשות פלוגתא חדשה בין ר' יאשיה לר"י מה שלא הוזכרה בש"ס ולר' יאשי' נמי ילפינן שאר עבודות מזריעה:

תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור עי' מהרש"א בח"א מש"כ דלא שייך הכא הא דמצוה שמתן שכרה בצדה אין כופין אבל בד' הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהל' אבל מבוארים הדברים היטב שכ' שם כופין על הלויה כמו על הצדקה וכבר הקשו התוס' ז"ל בחולין פ' כל הבשר הא דכופין על הצדקה הא מצוה שמתן שכרה בצדה היא ע"ש מה שתי' ודברי ר"מ מסייעין למתניתין דתנן דזקני ב"ד אומרין ידינו לא שפכי דלא פטרוהו בלא מזון ובלא לויה אלמא דלויה ומזון חד דינא להו דבר המוטל על הב"ד וכי היכי דכופין על הצדקה ה"נ כופין על הלויה וכי היכי דעל הב"ד לעשות קופה של צדקה ה"נ על הב"ד לעשות שלוחים ללויה וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל שם וב"ד היו מתקנים שלוחים כו' והיינו דתנן במתניתין לא פטרנוהו בלא לויה דאטו ב"ד בעצמן צריכין ללות לכל אדם אלא צריך לתקן שלוחים מיוחדין לזה:

שם גמ' שבא סנחרב ולא בלבלה כו' ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה והיינו דשכר המלוה הוא כשכר התורה וכמו שאז"ל לקמן כי התורה היא לוית חן להורות לאדם הדרך אשר ילך ובזכותה זכו ישראל לחירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות מפני שאין כח לאלו לשלוט אם לא על תועה מדרך החיים אבל המהלך אחרי לוית החן ילך דרכו לבטח ואין לך בן חורין הימנה כמו כן הוא שכר המלוה מורה דרך לחבירו לבל יבא מכשול לפניו שכרו הוא לצאת לחירות משע"מ וממלה"מ וזה שנחלקו חזקיה אמר בפיו עקם להם ור"י אמר באצבעו הראה להם שני אלו מכוונים כנגד ב' ההצלות בשביל שהראה להם באצבעו זכה שלא ישלטו בו ובזרעו ידי הזרים לא יד סנחרב כו' ובשביל שעקם להם בפיו זכה לחירות ממלה"מ. כי המות והחיים ביד לשון:

גמ' בשביל ד' פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו ד' מאות שנה והענין כי המלוה את חבירו מגביר כחו על המתלוה והמתלוה ניתן תחת רשות המלוה ובשביל זה ניתן הכח לפרעה להשתעבד בבניו של אברהם מפני שליוהו לאברהם והמשיך כחו ורשותו לשלוט בזרעו ויש לפרש בזה מה שנאמר ויהי בשלח פרעה כו' כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה. כי ביציאת ישראל ממצרים שילחם פרעה וליוה אותם. וזה היה קצת צרה כי תכלית צאתם היה להפרד מתחת יד מצרים והוא בשלחם ולווהם חזר והגביר עליהם כחו ורשותו ולזה לא נחם כו' כי אמר כו' פן ינחם כו' ויסב כו'. דרך המדבר ים סוף כו' וכאשר ראו בני ישראל כי מצרים נוסע אחריהם נתייראו אולי יעמוד לו כח הלויה לשלוט בם ח"ו ואמר להם משה מפי הגבורה התיצבו כו' כי אשר ראיתם את מצרים עד הנה לא תוסיפו לראותם כו' כי על הים נשבר כח פרעה לשברי שברים ונתפרדו זמ"ז עד עולם:

גמ' שמואל אמר ראה שכולן נתעברה כו' ר"י אמר ראה בלורית להם כאמוריים ר' יוחנן אמר ראה שלא היה בהם לחלוחית של מצוה יש לכוין דבריהם ז"ל בהא דאמרינן לקמן כי מכח מ"ב קרבנות שהקריב בלק לקלל את ישראל זה גרם לבקיעת המ"ב ילדים ותאכלם חיה רעה וכמבואר בדברי זוה"ק ע"פ חיה רעה אכלתהו ונתקיימה בזה קצת מחשבת בלק ובלעם לשלוט בישראל ולבלוע אותם תחת כוכב רעה אשר ראו איצטגניני פרעה ולא היה ביכולתם להוציא מחשבתם הרעה אל הפועל מפני זכות ג' דברים אשר הגין על ישראל האחת ראשית צמיחת ישראל ותולדתם ע"י טהרה וקדושה כמו שנאמר מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל כדאיתא במדרשות השנית זכות המצות כמש"נ כרע שכב כארי היינו זכות ק"ש שחרית וערבית כמו שדרשו ז"ל בזה השלישית היא זכות מלבושי החיצון שלהם אשר מצויינים המה במצות והמה למחסה שלא ישלוט בהם עין הרע וכמו שאמרו ז"ל ע"פ ותהי עליו (על ישראל) רוח אלקים כאמא דפריס סודרא על ברא להצילו מעין הרע ולזאת נסתמו עיניהם של בלק ובלעם ולא היה להם כח להפילם ברעה ח"ו ועכ"ז בשביל הקרבנות ניתן להם כח ולחיה הרעה לבקע המ"ב ילדים מפני אשר לא היו להם כל אלו ההגנות כי ראשיהם היה באיסור ונתעברה כו' וזכות מצות אין להם כי לא היה בהם שום לחלוחית מצוה עד עולם הגנת לבוש החיצון ג"כ לא היה להם כי בלורית ראה להם כאמוריים ע"כ מצאה עתה החיה רעה מקום לשלוט בהם ויש לכוין עוד בזה כי מקור מים הרעים הוא נחל השטים נובע בנחלת וארץ מואב ואלישע בתפלתו ריפא את מים הרעים אשר ביריחו והילדים אלו בשביל שביזוהו ואמרו עלה קרח כו':

עי"ז נתעורר ונתגבר עליהם כח מואב וחטף נפשות אלו הילדים לבאר שחת אל מקום מים הרעים ע"כ נסמך שם במלכים סמוך לנס של רפואת המים נס של מלחמת מואב כמו שנאמר על יהורם ויפשע מואב כי מימיו הרעים חזרו והתגברו לינק מן הקודש כאשר זה הוא עיקר התגברות איזה עם לפי העת והזמן ע"כ ציוה להם בהלחמם עם מואב כל עץ טוב תפילו וכל מעין טוב תסתומו והבן:

דף מז משנה נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר כו' עי' בכריתות דף כ"ה דהוכיח רבא מינה דאינה נאסרת מחיים דאי מחיים נאסרה אמאי תצא ותרעה בעדר הא איתסרא מחיים והרמב"ם ז"ל פסק דמחיים נאסרה וכר' ינאי בכמה דוכתי דירידתה לנחל איתן אוסרתה ואפ"ה פסק דאם נמצא ההורג עד שלא נערפה דתצא ותרעה בעדר ועי' בכ"מ ז"ל שם וכבר הקשו זאת להרשב"א ז"ל וכ' הכ"מ ז"ל לתרץ ע"פ דברי התוס' ז"ל שם בכריתות דלמה לא תרעה בעדר אפילו נאסרה מחיים כמו אשם ודאי ותי' דהכא הוי דומיא דאשם תלוי דמספק גמר ומקדיש וה"נ בעגלה ערופה כן והרמב"ם ז"ל ס"ל כקושיתם ואפי' אם נאסרה מחיים מ"מ כשנמצא ההורג ולא נערפה