קרן אורה סוטה קפה

עליו והכ"מ ז"ל כתב דעל בית של שותפות חוזרין דכל חד יש לו דירה לעצמו אבל בירושלמי מבואר דבית של שותפין נמי אין חוזרין דאין כל אחד ראוי לישב משא"כ ביבמה דאינה ראויה אלא לאחד ועיין בלח"מ ז"ל:

גמ' במבריך אילן בירק כו' עי' מהרש"א ז"ל שכ' דלא שייך הכא ביטול כיון דלאו בת מינה הוא וי"ל דהא דאמר ר' אבהו דילדה בטילה בזקנה היינו מין במינו דווקא אבל לא שלא במינו ועפ"ז נמי א"ש הא דפריך ה"ד הרכבת היתר דווקא ועי' מש"כ בזה בנדרים בשמעתא דבצל שזרעו בכרם:

גמ' כי אתא רב דימי כו' הא מני ראב"י היא כו' הכא נמי נטע כמשמעו כו' ויש לדקדק דא"כ למה ליה קרא דולא חיללו למעוטי מבריך ומרכיב הא מנטע שמעינן נוטע אין מבריך לא וי"ל דמנטע לחוד לא הוי שמעינן למעוטי מבריך ומרכיב אע"ג דמשמעותא נוטע ממש מ"מ ה"א דה"ה מבריך ומרכיב כמו לענין ערלה עצמה דכתיב ונטעתם ואפ"ה מבריך ומרכיב נמי חייב בערלה ומיעוטא דולא חללו אתי לגלויי דנוטע דווקא הוא דחוזר אבל לא במבריך ומרכיב אלא דראיתי להר"ן ז"ל בר"ה שם שכ' בשם הרמב"ן ז"ל דלראב"י אימעיט מבריך ומרכיב מערלה ג"כ דכתיב ונטעתם דווקא נטיעה ולא מבריך ומרכיב ולדבריו ז"ל ודאי תיקשי מאי קאמר בברייתא לא חלל ולא חללו פרט למבריך כיון דלאו בר חילול הוא כלל ולא שייכא ביה ערלה והרמב"ן ז"ל כתב שם איפכא דאי שייכא ערלה במבריך ומרכיב אמאי ממעטינן להו ואין זה הכרח כיון דנטיעה ראשונה לסייג ולקורות היא אינו חוזר עליה ועוד מ"ט לישתרי מרכיב ילדה בילדה והראשונה לסייג ולקורות כיון דשניהם ילדות וחשיב על השניה לאכילה אמאי לא תאסר משום ערלה כמו אם חישב על מקצת אילן למאכל דאזלינן בתר מחשבתו ועוד קשיא לי לדבריו ז"ל דאליבא דראב"י ממעטינן מטעם דלית בהו ערלה כלל א"כ אמאי לא משני הש"ס ארומיא דברייתא ומתניתין דברייתא דתני פרט למבריך ומרכיב היינו מרכיב ילדה בזקנה דאינו חוזר עליה משום דלית בה ערלה. כי היכי דבערלה גופא ממעטינן לכ"ע מונטעתם פרט למבריך ומרכיב מכאן אמרו סיפוק ע"ג סיפוק כדאיתא בספרי וכי היכי דאימעיט מערלה מונטעתם ה"נ אימעיט הכא מנטע אלא ודאי לא איצטריך הכא למעוטי מידי דלא שייכא ביה ערלה וכבר כוונו לדבר א' בזה ב' המאורות הגדולים הרמב"ן והרא"ש ז"ל וכן פסק בש"ע דהברכה והרכבה אין בה ערלה בח"ל דכל המיקל כו' ולדידי צ"ע טובא ועי' בש"ע ד' אמשטרדם סי' רצ"ד מש"כ הכנה"ג שם ועי' בד' הרא"ש ז"ל בהלק"ט הלכות ערלה:

שם כי אתא רב דימי כו' משום ראב"י ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה. עי' בדברי הרא"ש ז"ל שם שהביא משנה שביעית פ"ק אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן והיינו לענין דין דעשר נטיעות ואמרינן בירושלמי אמר ר' יודן ר"ש וראב"י אמרו דבר אחד דאמר ר"ש בר נחמני כו' בשם ראב"י הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה משום מראית העין אלמא דס"ל נמי דפחות מטפח חשיב כנטיעה דברי חכמים עד שיגום מן הארץ ופסק הרא"ש ז"ל שם כראב"י והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים עד שיגום מן הארץ ועי' בש"ע בזה ובד' הש"ך שם סי' רצ"ד וט"ס יש שם דפסק הרא"ש ז"ל כראבי"ה. וצ"ל כראב"י ואני לא הבנתי דלכאורה מימרא דראב"י בירושלמי היינו הך דשמעתין ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה משום מראית העין הרי מבואר דהלכה כראב"י דר' יוחנן קאמר הכי משמיה. ומדברי הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל נראה שפי' להא דראב"י בירושלמי דמיירי בהוציא חליפין משרש שנגמם למטה מטפח והוי כנטיעה מחדש. וקשה לפ"ז דמאי קאמר מפני מראית העין הא מדינא חייב בערלה כיון דפחות מטפח הוי כאילו נגמם מן הארץ כמו לר"ש לענין שביעית דחשיב כנטיעה אלא דאם נפרש ראב"י דירושלמי בהא דראב"י דשמעתין דכ"ז שהיא פחותה מטפח חייבת בערלה מפני מראית העין יקשה מאי אמרו דבר אחד עם ר"ש דאמרינן בירושלמי הא ר"ש מיירי בעשתה חליפין וראב"י מיירי בשעה שהיא פחותה מטפח:

ועוד דהכא אמרינן דכרם שלם לית ביה משום מראית העין והתם אמרינן הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה משום מראית העין משמע אפי' בכרם שלם איכא מראית העין והיה נראה דמימרא דראב"י הכא בשמעתין פליג עליה דהירושלמי דהכא משמע דאינה חייבת בערלה אלא כ"ז שהיא פחותה מטפח אבל אם עשתה חליפין ונתגדלה אין בה משום ערלה ואפי' בזמן שהיא פחותה מטפח אינה חייבת אלא בב' כנגד ב' אבל לא בכרם כולו וא"ש בזה פסקי הרמב"ם ז"ל דלענין שביעית פסק כר"ש דפחותה מטפח הוי כנטיעה. ולענין ערלה פסק כדברי חכמים עד שיגום מן הארץ והיינו משום דמשמ' הכי מראב"י דשמעתין דאם נתגדלה למעל' מטפח אין בה משום ערלה ועוד נראה דאפי' ניגמם מן הארץ וחזרה ונתגדלה אין בה משום ערלה ד"ת אלא משום מראית העין כיון דעלתה מאליה משרש ישן והכי אמרינן בירושלמי פ"ק דערלה שרש פטור פוטר ע"ש וצ"ע:

רש"י בד"ה קלא אית ליה כו' להכי נקט שתים כו' דסבר לה כמ"ד כרם רבעי כו' שאין ערלה נוהג בנטיעה אחת כו' כבר עמדו ז"ל על לשון רש"י ז"ל בזה דלא פליגי התם אלא אי כרם דוקא או אפי' נטע אבל דבעינן כרם שלם זו לא שמענו ונראה דאזיל בזה בשיטת הגאון ז"ל שהביא הר"ן ז"ל דלמאן דיליף מתבואת הכרם אינו חייב ברבעי אלא כרם שלם וכן כתב המעי"ט בהל' ערלה שם אבל נראה דהגאון לא קאמר אלא לענין רבעי דבעינן דווקא כרם ולא נטע ה"ה דבעינן כרם שלם דווקא אבל ערלה דנוהג בכל הנטיעות ה"ה דנוהג אפי' בנטיעה אחת שוב ראיתי בבעהמ"א ז"ל ריש כיצד מברכין שכ' כן להדיא דלענין רבעי הוא דבעינן ב' כנגד ב' כו' אבל ערלה נוהג אפי' בנטיעה אחת והביא דברי רש"י ז"ל בשמעתין דלא כתב כן אלא אפי' בערלה בעינן ב' כנגד ב' ומזה תראה כי אין מובנים דברי הדברי חמודות שם סי' ל"א שכ' לסיועי לרש"י ז"ל מדברי רב אחא משבחא ומד' הבעהמ"א והרשב"א ז"ל והרי מבואר דהם ז"ל לא אמרו אלא לענין רבעי ולא לענין ערלה ודו"ק:

רש"י בד"ה אין מקדשת את הזרעים ונראה לי דקסבר כו':

עי' בזה בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' כלאים ובכ"מ ז"ל שם:

דף מד גמ' בד"א שפתחה מלמעלה כו'. עי' בזה בד' הר"ש והרע"ב ז"ל והתוי"ט ז"ל בפט"ו דאהלות והרמב"ם ז"ל לא כתב להאי בד"א שפתחה מן הצד ועי' בכ"מ ז"ל פ"ו מהל' ט"מ ונראה דפי' כדתניא בד"א שפתחה מלמעלה היינו שהוא מגולה אבל פתחה מן הצד והחצר מקורה ד"ה ד"א:

והוא ע"פ התוספתא דאהלות וכמו שכ' בפי' המשנה שם:

שם פרט לאלמנה כו' לימא דלא כריה"ג כדרבה כו' מכאן משמע דליכא איסורא כלל בקידושי חייבי לאוין דאם היה בהם איסור לחוד אכתי תיקשי הא עבירה היא בידו ועי' מש"כ בריש תמורה גבי הא דפריך למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מקידושי אלמנה לכה"ג דאי עביד מהני ולפי הנ"ל אמאי קרי לה מילתא דאמר רחמנא לא תעביד כיון דבקדושין לחוד ליכא איסורא כלל:

וגם בזה יש לדקדק למה לי קרא דלא לקחה למעט אלמנה לכה"ג פשיטא דאינו חוזר כיון דלאפוקי קיימא ובירושלמי אמרינן דנושא את האיילונית ג"כ אינו חוזר כיון דליכא מצוה לישב עמה:

וא"כ יש לומר דעיקר קרא להכי אתי דווקא היכא דאיכא מצוה בלקיחתה אבל איילונית אע"ג דאין כאן עבירה דלאו ביאה אסורה היא אפ"ה כיון דגם מצוה ליכא אינו חוזר אבל הרמב"ם ז"ל השמיט הא דנושא איילונית:

אשר בנה כו' למדך תורה ד"א שיבנה בית עי' מהרש"א ז"ל בח"א שכ' דמיירי במי שיש לו על כולן יקדים בנין בית ע"ש ובתוספתא איתא נתמנתה לו פרנסה יבנה בית חזרה ונתמנתה יטע כרם חזרה ונתמנתה ישא אשה משמע דאפי' אין לו אלא לאחת מהן יקדים בית לכרם וכרם לאשה דמקום לדור ומקום למחיתו קודם:

שם ובנית ביתך זה גמרא ד"א אלו מעשים טובים ד"א כו' ובנית ביתך דרוש וקבל שכר כי כמו שהבית הוא עיקר מדור הגופני כמו כן בית הנפשי הוא בג' מדרגות אלו בלימוד התורה הגמרא היא הבית כי תכלית הלימוד הוא להבין שמועות לימודו בטעם וסברא להכי קאמר ד"א אלו מעשים טובים. כי בלימוד לחוד לא תמצא נפש הטובה תכלית מנוחתה כ"א במעשים טובים יחד עם הלימוד ובשניהם יחד תמצא הנפש הטהורה מנוחה לשבת בית ד"א ובנית ביתך דרוש וקבל שכר כי עוד יש מעלה יותר גדולה תכלית מנוחת הנפש כאשר יזכה לדרוש בתורה לרבים ויעשה פרי בתורתו לחיות נפשות זולתו ואז יקבל שכרו משלם להתענג באור ה' ואור תורתו ותדבק נפשו במקורה ושרשה ותשכון לבטח במנוחה ושאנן ואל יקשה לך לשון דרוש וקבל שכר דזה קצת ע"מ לקבל פרס דזה לא נאמר על העובד ע"מ כן אבל המגיע אל תכלית השלימות יקבל שכרו מאליו לא שכר גשמי אלא דזה יהיה שכרו לדבק נפשו במקורה ושרשה ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו בעניני הזמן לא יכון בזה שכר המצוה אבל זה השכר לראות עולמו בחיים להדבק בה' בעוה"ז כמו בעוה"ב הוא תכלית המצוה ושכרה ויש לכוין ג' בחינות מדור הנפש האלו על מקרא שנאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך כי החצר הוא מדור כללי לביתו ולכל כלי תשמישו כן הוא לימוד הגמרא כוללה ומקפת כל דרכי העבודה וכן קראו אותה חז"ל בשם דרתא אבל הוא מדור החיצון וממנה יכנס לבית אשר שם היא דירתו בכל מעשיו ופעולותיו וכן הם המעשים טובים למדור הנפש כי המעשים טובים הם תכלית פעולותיו וההיכל הוא מקום מיוחד מעוטר בכל תפארת הבית לשבת ולהתענג בו. כן הוא מי שדבקה נפשו באור התורה