קרן אורה סוטה קפד

אחת בספר ואחת במלחמה משמע דהפסוקים נאמרו שלא על הסדר דהני ג' מי האיש אשר בנה נטע ארס מדבר בספר ואל ירך לבבכם כו' מדבר אח"כ במערכי מלחמה אע"ג דבתורה נאמר תחלה דבור דאל ירך לבבכם אבל הרמב"ם ז"ל שם כת' דבעורכי המלחמה דבר הכהן כו' הדברים כסדר האמורים בפרשה וגם כתב שם הלכה ב' דפעמיים היה מדבר אחת בספר אומר להם מי האיש כו' ובמערכי המלחמה אומר להם אל תיראו ואל תחפזו ועי' בכ"מ ז"ל ובלח"מ שם שכ' דמי האיש כו' דבר פעמיים בספר ובמערכי המלחמה וקשה לפ"ז הא דאמר במלחמה מה הוא אומר אל תיראו כו' הא גם מי האיש כו' חזר ודבר וכ' הלח"מ ז"ל דהכריחו להרמב"ם ז"ל סדר המקראות דלפי' רש"י ז"ל נאמרו שלא על הסדר. וע"ש שדקדק עוד בלשון רש"י ז"ל שכ' הירא ורך הלבב. וזה לאו דבריו של כהן הם כלל והיה נראה לפרש לשון הברייתא דבספר אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחוזר ומצוה אותם לשמוע כל דברי מערכי מלחמה ותחזרו ובמערכי המלחמה אומר אל תיראו כו' היינו כל הדברים כסדר הפרשה וכן יש לפרש דברי רש"י ז"ל אלא דמש"כ לקמן אמרינן דכהן אמר להו לא משמע הכי אבל בתוספתא מבואר כמו שכתבתי בספר מהו אומ' ילך וישמע דברי מערכי המלחמ' ובמערכי המלחמה מהו אומר מי האיש אשר בנה כו' ובירושלמי אמרינן דבאמת לא נאמרה הפרשה על הסדר ע"ש:

משנה ואחד הנוטע ה' אילני מאכל ואפי' מה' מינים פי' רש"י ז"ל ה' אילני מאכל דבהכי הוי כרם ב' כנגד ב' כו' משמע מדבריו ז"ל דה"נ בעינן דווקא ב' כנגד ב' כו' ומשמע ליה הכי מדבעינן חמשה אילני מאכל שיהיה נקרא כרם ממילא בעינן ב' כנגד ב' כדין הכרם אבל הרמב"ם ז"ל לא ביאר זאת ומסתימות דבריו ז"ל משמע דלא בעינן דווקא ב' כנגד ב' כו' וכ"כ הלח"מ ז"ל שם ומצאתי מבואר בתוספתא ה' אילני מאכל אפילו בחמשה עיירות הרי דלא בעינן ב' כנגד ב' כו' וי"ל דרש"י ז"ל ג"כ לא כתב דהכא בעינן ב' כנגד ב' כו' אלא דאתי לפרושי מ"ש דבעינן חמשה אילנות היינו משום דבעלמא הוי כרם בכה"ג ב' כנגד ב' כו' מש"ה בעינן נמי הכא ה' אילנות ואפילו מה' מינים ואפי' בה' עיירות וכ"כ רש"י ז"ל לקמן ע"ב בד"ה תלמוד לומר כרם כו':

שם ר"י אומר אף הבונה בית על מכונו אינו חוזר וכ' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דאין הלכה כר"י ותמה המשל"מ ז"ל דמנ"ל דת"ק פליג על ר"י ע"ש והדבר מבואר בתוספתא דלת"ק חוזר אפי' נפל וחזר ובנאו ועי' שם שכ' עוד דאם מכרו וחזר ולקחו אינו חוזר דומיא דמחזיר גרושתו ואפי' לת"ק דאם נפל וחזר ובנאו חוזר זה גרע ול"נ דאין לחלק ולת"ק חוזר ולר"י אינו חוזר וכן משמע בירושלמי הלכה ד' דאמרינן התם מה ת"ל אשר בנה פרט לנפל ביתו וחזר ובנה והיינו אליבא דר"י דמתניתין אמר ר' יוסי זאת אומרת המחזיר גרושתו לא היה חוזר דדמי לנפל ובנאו משמע דלמ"ד נפל ובנאו חוזר היה ראוי לחזור גם למחזיר גרושתו אי לאו דילפינן מחדשה אבל גבי בית דנפל ובנאו חוזר ה"ה דמכר וחזר ולקח חוזר ודו"ק:

גמ' ולא חנכו פרט לגזלן לימא דלא כריה"ג כו' יש לדקדק ולר"ע מי ניחא דמאי איצטריך קרא למעוטי גזלן כיון דהבית אינו שלו וחייב להחזירו לבעלים היכי ס"ד דיחזור בשבילו והרמב"ם ז"ל כתב סתם פרט לגזלן ולא כתב הא דאפי' עבד תשובה וכתב הלח"מ ז"ל דלא איצטריך לאוקמא הכי אלא לריה"ג אבל לר"ע אי יהב דמי הוי כלוקח ולא מיעט אלא גזלן ממש ול"נ דהש"ס לרווחא דמילתא הוא דפריך מריה"ג אבל ה"ה דלר"ע לא איצטריך קרא אלא לעבד תשובה ויהב דמי אבל בגזילה לחוד פשיטא דאינו חוזר כיון דהבית ברשות בעלים הראשונים הוא וכן צ"ל בגזל כרם שכ' הרמב"ם ז"ל למעוטי היינו נמי דיהב דמי דאל"ה קרקע אינה נגזלת וברשות בעליה עומדת:

גמ' מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפי' משאר מינים כו' וכדתנן במתניתין נראה דס"ל לסתמא דמתניתין כמ"ד נטע רבעי תנן דלמ"ד כרם רבעי ובשאר מינים ליכא חילול כלל א"כ היכי מרבינן שאר מינים הכתיב ולא חללו משמע דבר חילול הוא ולהאי תנא בשאר מינים ליכא חילול כלל ומהאי טעמא ממעט בירושלמי נוטע כרם בח"ל דאינו חוזר משום דאין מצוה לחללו והיינו כד' הרמב"ם ז"ל דאין רבעי נוהג בח"ל אלא דאין מכאן הכרח כ"כ די"ל דהא דאין מצוה לחללו היינו דליכא מצוה בנחלת ח"ל. וכי היכי דממעט נמי התם בית בח"ל משום דאין מצוה לחנכו. וע"כ היינו דליכא מצוה בקנית בית בח"ל וה"נ בכרם ועי' בד' הר"ן ז"ל בר"ה פ"ק ומ"מ במידי דלא שייך ביה רבעי וודאי נראה דלא איצטריך למעוטי דהכתיב בהדיא ואיש אחר יחללנו משמע דווקא מידי דשייכא ביה חילול ומכאן משמע נמי דלא כדברי הגאון שהביא הר"ן ז"ל בר"ה שם דרבעי אינו נוהג אלא בכרם שלם ב' כנגד ב' כו' דא"כ ל"ל למעוטי ד' אילני מאכל אי ליכא בהו חילול כלל ויתבאר לקמן בדברי רש"י ז"ל בד"ה קלא אית ליה:

גמ' כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר פי' רש"י ז"ל דהרכבת איסור אימעיט כמו גזלן בבית וצ"ל דלגזלן לא איצטריך דכבר שמעינן לה מבית וכ"כ הכ"מ ז"ל ועי' מהרש"א ז"ל מש"כ דלא פריך הכא לימא דלא כריה"ג ופריך הש"ס האי הרכבת היתר ה"ד כו' ולכאורה קושיא זו לא שייכא לשינויא דרב חסדא ואמתניתין הוי מצי לאקשויי מבריך ומרכיב ה"ד אי בילדה תיפוק ליה משום ילדה ראשונה וצ"ל דבאמת אמתניתין קאי ולכ"ע איצטריך לאוקמי הכי דהרכיב ילדה באילן שנטעו לסייג ולקורות. ואפי' לאוקימתא דר' יוחנן דמוקי להא דפרט למבריך ומרכיב כראב"י ג"כ ע"כ להך אוקימתא דאל"ה למה ליה למעוטי:

כיון דלא שייכא ערלה גביה אלא דק"ק לפ"ז היה להש"ס לאתויי שינויא דר' יוחנן דמוקי לברייתא כראב"י. אחר שינויא דרב חסדא דפליגי אהדדי רב חסדא מוקי ככ"ע ובהרכבת איסור ור"י מוקי כראב"י ואפי' בהרכבת היתר אינו חוזר ובתר הכי כל הני אוקימתי דלכ"ע איצטריכא ועי' תוס' ר"ה דף ט' ע"ב שכתב לשנויי התם הא דמשמע דערלה שייך במבריך ומרכיב ובריש ערלה משמע ערלה במבריך ותי' דמיירי שהוא מחובר לאביו עדיין וצריך לדקדק אי הוי מצי לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה כו' עכ"ל ולא הבנתי דבריהם ז"ל דהיכי מצי לשנויי הכי כאן דבין מתניתין ובין ברייתא ע"כ מיירי בהברכה והרכבה שחייב בערלה:

והרמב"ם ז"ל כתב המבריך ומרכיב הרכבה שהיא חייבת בערלה חוזר וכ' הכ"מ ז"ל דהוא ז"ל מפרש כאן בהרכבת איסור היינו דמתניתין מיירי בהרכבה דשייך בה איסור ערלה וברייתא מיירי בהרכבה של היתר היינו דלית ביה ערלה. וכבר תמה עליו הלח"מ ז"ל דבגמרא לא משמע הכי והדבר פשוט דהרכבה דמתניתין וברייתא הכל מיירי בהרכבה דשייכא ביה ערלה. ומה שלא חילק הרמב"ם ז"ל בין הרכבת איסור להיתר יפה כתב הלח"מ ז"ל דלמאי דמשני ר' יוחנן דברייתא ראב"י היא דאמר נטע כמשמעו שמע מינה דלת"ק לא ס"ל לר' יוחנן לחלק ובכל הרכבה חוזר אפי' דאיסור ובירושלמי בפירקין מייתי נמי לפלוגתא דרב חסדא ור"י בהך ברייתא דפרט למבריך ומרכיב ר' יוחנן מוקי לה כראב"י דאמר נטע כמשמעו ורב חסדא מוקי בהרכיב פירות עבירה ודייק התם מה אנן קיימין אי בשהרכיב אילן מאכל על אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הם ואי בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו נוטע בתחלה הוא אלא כן קיימין בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה ופי' הפ"מ ז"ל שם דאילן סרק היינו ילדה ונוטע בתחלה הוא היינו פירכת הש"ס תיפוק ליה משום ילדה ולישנא לא משמע הכי ועוד לפירושו פליג הירושלמי אתלמודין וס"ל דאפי' הרכיב ילדה בזקנה לא בטלה וחייבת בערלה ונראה לפרש אי בשהרכיב על אילן סרק מין במינו נוטע בתחלה הוא מ"ט דראב"י דפליג ואמר נטע כמשמעו הא זה נמי הוי נטיעה בתחלה כיון דהרכיב באילן סרק ועי' שם שכ' לדעת הרמב"ם ז"ל ג"כ דאפי' ילדה בזקנה לא בטלה ואין זה נראה דדווקא פירות שהיו בילדה מכבר אינן בטילין. שאין גידולי היתר מעלין עיקר האיסור אבל ולהבא אינה חייבת בערלה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל שם:

גמ' כגון דנטע להך קמייתא לסייג ולקורות מכאן יש להביא קצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ"ו מהל' מע"ש שפסק כר' יוסי דאפי' חיצון לסייג ופנימי למאכל זה חייב וזה פטור דה"נ דכוותיה דהראשונה פטורה והנטיעה חייבת אע"ג דבחד אילן הוא אלא דמהא דפריך מ"ש ילדה בילדה דלא בטלה לא משמע הכי דלר' יוסי היכי שייך ביטול הכא כיון דאפי' באילן אחד בתר מחשבתו אזלינן מקצתו דלמאכל חייב ומקצתו לסייג פטור וי"ל דטעמיה דר' יוסי נמי מש"ה הוא דאי בעי מימליך עליה כדאיתא בירושלמי פ"ק דערלה סיפקה לזקנה פטור להקדש חייב לצד התחתון או העליון ולסייג ג"כ חייב להקדש משום דיכול לפדותו ולחייבו לצד העליון חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו ומדברי הירושלמי האלו מבואר דלא כמו שכתב הפ"מ ז"ל לשיטת הירושלמי דאפי' ילדה בזקנה חייב:

ועיין בר"ן ז"ל פ"ק דר"ה שכ' דהא דמרכיב חייב בערלה היינו ילדה בילדה כדאמרינן הכא א"נ כגון שהרכיב עו"ג באילן סרק דחייב בערלה משמע דבאילן סרק אפי' ישן לא בטיל הילדה לגביה. כיון דאילן סרק הוא וא"כ היכא דנטע הראשון לסייג הוי כאילן סרק ובלא"ה לא ליבטיל ויש לחלק דאילן סרק לא חזי לפירות כלל ואילן מאכל לא בטיל לגביה ולפי דברי הר"ן ז"ל הנ"ל. יש לישב קצת הא דפריך הש"ס הרכבת היתר ה"ד משום דאי מתניתין מיירי אפי' בהרכבת איסור וכן ברייתא דאיצטריך למעוטי הרכבת איסור איכא לאוקמי שפיר שהרכיבו באילן סרק ודו"ק:

גמ' אמר ר"פ זאת אומרת כרם של ב' שותפין אין חוזרין עליו כו' ובית של ב' שותפין לא הוזכר בגמרא אי חוזרין