קרן אורה סוטה קפ

והראשונה כ"ד וא"כ הא דפריך רב נחמן על ר' יצחק כתולדותם בעינן והיינו לת"ק ניחא ליה יותר למימר דבנימין כתב מלא אבל לר"ח בן גמליאל. ע"כ ה' דיהוסף משלים מנין החמשים וכנ"ל. והיינו דבירושלמי איכא תרי אמוראי ח"א ה' דיהוסף וחד אמר בנימין מלא ומר אמר חדא כו' לדעת הת"ק בנימין מלא ולדברי ר"ח יהוסף כתיב וכן משמע בירושלמי דכ"ע מודים דכ"ה ע"ז. וכ"ה ע"ז מדפריך למ"ד כדרך שחלוקים כאן בהר גריזים חלוקים כו' והא הוי כ"ז על של הר גריזים כו' וכן מוכח דס"ל להאי מ"ד דיהוסף כתיב דאי בנימין מלא א"כ מאי משני ב"ן אחדא וימ"ן אחדא דאכתי חדא יתר על חברתה אות אחת והדברים סתומים עד עמוד הכהן לאורים ותומים ועיין בכ"מ ז"ל שם:

גמרא חציו של הר גריזים מרובה כו' עי' תוס' ז"ל שהביאו גירסת הירושלמי איפכא והאריכו בזה ועי' מהרש"א ז"ל וגם לפי מאי דאמרינן בתלמודין דהר גריזים מרובים משום דבני יוסף עמהם ג"כ קשה הא לא היה שנה שלימה ממספר האחרון עד שעברו את הירדן וכי בזמן כזה נתרבו בני יוסף והא דמייתי ראיה מקרא דוידברו בני יוסף הא זה היה לאחר ז' שכיבשו ועי' מהרש"א ז"ל בח"א דנראה מדבריו דבשנה ראשונה דברו בני יוסף ע"ש ילא נראה כן:

דף לז ע"ב תוס' ד"ה ונשתלשו בערבות מואב וא"ת כו' יש לומר משום סיפא כו' מדבריהם נראה דהא דאין לך דבר מצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות הוא סיומא דדברי ר"ע ולא כן הוא אלא סיומא דמילתא דר"ש הוא ר"ש מוציא כו' ואין לך דבר מצוה כו' כדאיתא בתוספתא במכילתין:

דף לח משנה ברכת כהנים כיצד כו' ראיתי לבתר דין מצוה זו דברכת כהנים אימתי הוא זמנה ומצותה בגבולין אם מה"ת היא ואם יש לה שייכות לעבודה:

ובשעת איזה עבודה נאמרה:

והנה הרמב"ם ז"ל בהל' תפלה כתב דב' מצות אלו הם מחויבים בכל יום לעבוד את ה' בתפלה בכל יום ולברך כהנים את ישראל בכל יום משמע דב' המצות אלו הם בגדר א' אין להם זמן קבוע אלא זמנן תמידי הוא וגבי תפלה אחת בכל יום יוצא ידי מצוה ד"ת וכמו שכתבתי בזה בחידושי ברכות וחכמים תקנו ערב ובקר וצהרים ותקנה זו היא מאבותינו הראשונים וגם כנגד זמני עבודה ותפלה במקום קרבן ורשות הוא להתפלל בכל היום. כמשאז"ל הלוואי כו' אבל מצוה זו דברכה ע"כ לא מסתבר דניתן להם רשות לברך כמה פעמים ביום לציבור אחד ואם כן הא דתנינן דהכהנים נושאין כפיהם בכל תפלה ותפלה צריך לדקדק טעמא מאי:

והתוס' ז"ל בד"ה וכתיב כו' כתבו דבמקדש היו הכהנים נושאין כפיהם בעבודה תמיד וכדתנן אמר להם הממונה כו' וברכו את העם כו' וברכת כהנים וה"ה במוספין ובתמיד של בין הערבים מבואר מדבריהם ז"ל דבכל עבודת ציבור היו נושאין כפיהם וא"כ י"ל דמש"ה נושאין כפיהם בכל אלו התפלות שהם כנגד תמידים ומוספים אבל מש"כ דברכת כהנים של אחר נתינת האברים על גבי הכבש היא ברכת כהנים של התמיד לא משמע כן במשנה תמיד שם ועיקר נשיאת כפים היה לאחר הקטרה ובאו ועמדו על מעלות האולם. כדתנן התם פ"ז וכ"כ התוס' ז"ל בברכות דף יא ע"ב דברכת כהנים דכרקה ה לא הוי על הדוכן ולא בנ"כ אלא כמו שאנו אומרים וכ"כ הרע"ב ז"ל בתמיד שם אע"ג דהוכחת התוס' ז"ל בברכות מהא דתנן בתענית דכהנים נושאין כפיהם ג' פעמים ביום ולא תנן ד' פעמים אחד לפני הקטרה ואחד לאחר הקטרה אינו מובן דהתם לא איירי בנ"כ במקדש בשעת עבודה אלא בגבולין ובשעת תפלה מ"מ הדבר ברור כמו שכתבתי שהרי לא הי' על הדוכן כלל:

ומה שכתבו דה"ה במוספין ובתמיד של בין הערבים הי' נשיאות כפים זה לא נתבאר בשום מקום וצ"ל דמשמע להו הכי מהא דנושאין כפים בגבולין בכל אלו התפלות ש"מ דבשעת עבודות אלו במקדש ג"כ נושאין כפיהם אבל הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהל' תפלה כתב דבמקדש לא היו נושאין כפים אלא פ"א ביום אחר תמיד של שחר בשעה שעומדין על מעלות האולם וכסתמא דתמיד וכן איתא בתוספתא ברכת כהנים במקדש בשעה שהכהנים עומדין על מעלות האולם אלא דמאי דסיים התם הכל כשרים לעלות במעלות האולם בין תמימים בין בע"מ קשה קצת דהא מעלות האולם היו בין האולם למזבח ובע"מ אסור ליכנס בין האולם למזבח. כדתנן בפ"ק דכלים וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' ביאת מקדש דאיסור זה ד"ת הוא ע"ש וי"ל דלא מיירי התם מאיסור כניסה אלא מדין נשיאות כפים דכשר אפילו בע"מ עכ"פ לשיטת הרמב"ם ז"ל קשה מ"ש דבמקדש לא היה נשיאות כפים כ"א פ"א ביום ובגבולין נושאין כפים כמה פעמים בכל תפלה:

ונראה בזה דוודאי ליכא איסורא לישא כפים אפילו כמה פעמים ביום אפילו בצבור אחד וכמו שכתבו התוס' ז"ל בר"ה דף כ"ח ע"ב דליכא בל תוסיף בהכי ולהכי תיקנו לברך בכל עת האסף הצבור לתפלה וזה דווקא בגבולין דאומרין השם בכינויו אבל במקדש שאומרין השם ככתבו מרוב קדושתו העמידו על ד"ת לברך פ"א ביום לבד אלא דלפ"ז יש לדקדק הא דאמרינן התם דחשיב בזמנו אפילו אחר הברכה משום דאי מתרמי לי' ציבורא אחרינא הדר ומברך ואמאי לא קאמר דזמנו הוא משום דרשות הוא לברך כמה פעמים ביום אפילו לחד ציבורא ואי משום דלציבורא אחרינא מצוה וחובה הוא לברך. ז"א דהא משמע התם דאפילו לציבורא אחרינא ליכא חובה אי כבר בירך פ"א לאיזה צבור וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה הכא אי בעי מברך עי"ש אלא ש"מ דלחד צבורא איכא איסורא לברך כמה פעמים וא"כ הדק"ל היכי תקנו לברך בכל תפלות ומ"מ נראה עיקר דליכא איסורא אם יברכו כמה פעמים כיון דאין זמן חלוק בזה והחיוב הוא תמידי ויוצאין בפ"א ביום והיכי שייך בזה בל תוסיף והא דקרי ליה אחר הברכה פ"א שלא בזמנו ע"כ היינו משום דאין כאן מצוה בשנות הברכה לחד צבורא כמה פעמים ביום דא"כ אין לדבר סוף אבל בכל עת התפלה תיקנו חכמים לברך אפילו אותו צבור עצמו אבל בצבור אחר וודאי איכא מצוה דכשם שמצוה על הכהנים לברך כך מצוה על ישראל לשמוע הברכה ובאמת דברי התוס' ז"ל שכתבו דליכא חיובא בצבורא אחרינא כל שעלה פ"א ביום צ"ע טעמא מאי כיון דאין זמן למצוה זו אלא כל שיש צבור מחויבים לברכם ועי' בש"ע סי' קכ"ח סעיף כ"ח שכ' דאם מצא צבור אחר יכול לישא כפיו פעם אחרת משמע דקמ"ל דליכא משום בל תוסיף כמו שכתב המ"א ז"ל שם והא לא איצטריך לאשמעינן דפשיטא דליכא בל תוסיף בצבורא אחרינא ומצוה איכא ובסעיף ג' כ' שם דאם עלה פ"א אינו עובר עוד ביום זה אפי' אם אמרו לו עלה. וכתב המ"א ז"ל דאם עלה מברך אפי' באותו ציבור וגם זה לא הבנתי מאי אתי לאשמעינן אם עלה שנית היינו בתפלה אחרת פשיטא דמברך כיון דחיובא מדרבנן. עכ"פ לישא כפים בכל תפלה למה לא יברך ועוד נראה דנהי דאינו עובר בעשה מה"ת אם כבר עלה פעם אחת עכ"פ מחויבים לעלות מתקנת חכמים כ"ז שמחויבים הם בנ"כ אפילו מדרבנן ותשובת ר"מ מינץ אינו בידי לעיין בו:

ועוד אשוב לדון במצוה זו באופן חיובא בשלמא במקדש יש לומר דזמנה וחיובה אחר הקרבת התמיד. וכמו שנאמר וירד מעשות כו' וישא אהרן כו' ויברכם אבל בגבולין איך הוא חיובא דאין לומר דמחויבת היא בשעת תפלה דהא תפלה דרבנן ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל דתפלה דאורייתא תפלה בצבור נראה דלא הוי אלא דרבנן ונ"כ א"א אלא בעשרה וא"כ ליכא למימר דיש לה שייכות עם התפלה מה"ת ועוד דנראה דעשה של תפלה לדברי הרמב"ם ז"ל נראה דיכול לקיים אפי' פ"א בכל לילה. דזה מיקרי נמי בכל יום ונשיאת כפים א"א אלא ביום כמו שכתבו הראשונים ז"ל דאיתקש לעבודה ואחי הגאון מו"ה יעקב ז"ל בספרו בא"ח תשובה פ"ו כתב מזה לסיועי לדברי הרמב"ם ז"ל דתפלה דאורייתא דנ"כ במקדש הוא אחר העבודה וה"נ בגבולין זמנה אחר עבודת התפלה ע"ש ואין זה מספיק כמו שכתבתי דנהי דאורייתא היא מ"מ חיובא הוא על כל יחיד ויחיד לעבדו בשאלת צרכיו ממנו ית' וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל ומה ענין זה לעבודת המקדש שהיא עבודת צבור ומש"כ שם דמעמדות ד"ת הם אין ה"נ אבל כ"ז בזמן דאיכא קרבן מצוה מה"ת לעמוד על קרבנן אבל חיוב התפלה מצוה אחריתא הוא על כל יחיד ויחיד וכיון דהאסיפה להתפלל בצבור לא שמענו מה"ת אכתי תיקשי מתי הוא חיוב נשיאת כפים דלא מסתבר לומר דנתחייבו הכהנים והצבור להתאסף לקבל ברכה מן הכהנים בלי שום עבודה אחרת ולכאורה מהא דדרשינן קרא דונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה:

ולא אשכחן שום דבר שבקדושה מחויב מה"ת וקצת משמע מזה דחיוב מה"ת הוא להתאסף לקדש שמו ית' ברבים וזה ג"כ בכל יום דהחיוב הוא תמידי אבל לא מצינו גם מצוה זו לשום אחד מהראשונים וכ"כ הר"ן ז"ל במגילה גבי הא דתנן דברכת כהנים בעשרה משום דילפינן גז"ש בני ישראל מונקדשתי בתוך בני ישראל וזה שמענו בגז"ש תוך תוך כו' וסיים שם דאין זה אלא אסמכתא דתפלה עצמה דרבנן היא ולדבריו ז"ל הא גופא תיקשי מנ"ל דנשיאת כפים דויקא בעשרה מה"ת. כיון דדרשא זו אסמכתא היא ומה"ת מנ"ל דבעי עשרה ונראה דוודאי דרשא דונקדשתי דרשא גמורה היא לענין קידוש השם דיהרג כו' היינו דווקא בעשרה כדאיתא בסנהדרין פרק בן סורר הך דרשא וגז"ש דתוך תוך כו' א"כ שפיר מצינן למילף לנשיאת כפים בגזרה שוה דבני ישראל