קרן אורה סוטה קעט

שעברו את הירדן היינו הקמת האבנים לבד ולכאורה קשה הא בפ' כי תבא נאמר ואלה יעמדו לברך את העם בעברכם את הירדן. הרי שנאמר גם בברכות בעברכם את הירדן דמשמע מיד בעברם ועוד דביהושע פ' ח' נאמר שם מיד אחר העברת הירדן עשו ככל אשר צוה משה לברך את העם בראשונה משמע שנאמרו הברכות והקללות מיד אחר שעברו הירדן וצ"ע וגירסת הירושלמי ק"כ מיל ועיין סנהדרין בתוס' פ' נגמר הדין:

דף לד גמ' ואף רחב כו' ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמ' מאי אותיכם אותי ואתכם ע' בע"י ומהרש"א ז"ל שם:

תוס' בד"ה עודם בירדן ירושלמי אמר ר"ל בירדן קיבלו עליהם הנסתרות וזה דלא כפרש"י ז"ל שם בסנהדרין דאחר ברכות וקללות קיבלו עליהם הנסתרות אלא עודם בירדן קיבלו עליהם. עוד כתב רש"י ז"ל שם דנקודת עי"ן שבעד אתי לאורויי לר' יהודה שם דעונש הנסתרות ינהוג מעתה ועד עולם. והכא אמרינן דביבנה הותרה הרצועה ולא נענשו על הנסתרות אלא בהיותן בשלוה בארץ:

ע"ב גמ' דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים ע"ש מעשיהם נקראו ואנו לא עלתה כו' נראה דבאו לישב בזה קושיא גדולה דהכתיב כולם אנשים ראשי בני ישראל המה ואמרו ז"ל אנשים צדיקים ואמרינן גמירי טבא לא הוי בישא ואיך יצא מאת אנשים צדיקים מכשול גדול כזה עד אשר דבר גדול דברו המה לזה אמרו ז"ל כי יש ב' בחינות בדרכי הצדיקים הא' הוא צדיק מעיקרו כי טוב הוא מראשית תולדתו ויאחז בצדקות דרכו כל הימים מצד בחירתו הטובה ובחינה זו אינה עלולה שיבא מכשול ע"י ויש בחינה ב' כי מעיקרו ושרשו לא טוב הוא אך מצד בחירתו הטובה משל ברוחו והלך בדרך טובה כל הימים וזה קרוב להכשל ח"ו בעת בואו לידי איזה נסיון כי יתגבר בו הכח הראשון להטותו מדרכו הטובה וזשאז"ל במדרש יש ששמותן נאים ומעשיהם נאים ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים ויש ששמותן כעורים ומעשיהם נאים והוא כנ"ל כי השם יורה על עצמות האדם מעיקרו וכדאשכחן בר' מאיר דהוי דייק בשמא. ויש ששמותן נאים ומעשיהם נאים היינו כי טוב הוא מעיקרו וגם מעשיו היינו כח בחירתו נאה הוא ויש ששמו נאה כי מעיקרו טוב הוא אבל מעשיו אינם נאים כי בחירתו נטתה מדרך הטובה ויש ששמו כעור כי מעיקרו לא טוב הוא אבל מעשיו נאים שבחירתו טובה היא וזה שאמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו כו' כי באמת כולם אנשים צדיקים היו אבל לא מעיקרן כי שמותן נקראו ע"ש סוף מעשיהם. כי הליכה זו נסיון גדול היה ללכת באמונה שלימה ובחיזוק הבטחון הגם כי עז העם ובני ענק שם היו כאשר מצינו שהתפלל משה רבינו על יהושע להושיעו מעצת מרגלים וכי גם לדעת משה עצה רעה היה בזה הלא הוא הסכים ע"י בזה אלא התפלל עליו שינצל מעצת היצה"ר והשטן אשר יתגבר בזה להוציא שם רע על אה"ק. כאשר נחתם ע"ז הגז"ד יותר מכל הנסיונות ומה שהתפלל על יהושע לבד ולא על כל המרגלים מבואר ע"פ האמור בדברי האר"י ז"ל כולם אנשים ראשי בני ישראל כו' כי נשמות השבטים הלכו עם האנשים להיות לעזר להם בשליחות הזו וזהו שנאמר למטה יוסף למטה מנשה כי יוסף נתלוה עם מנשה בכורו ויהושע משבט אפרים נשאר בלא עזר וסעד ע"כ התפלל עליו משה רבינו אבל מפני הנסיון הגדול נתגבר עליהם הכח הראשון מצד שמותם ונסתלקו מהם נשמות השבטים אשר הלכו לעזרתם ולא ניצולו מזה כ"א השנים שלוחים משבט יהודה ואפרים יהושע וכלב וכמו שנאמר ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו ולא עזב העזר מראש שבטו אשר היו אתו כידוע מדברי האר"י ז"ל ויש לומר בטעם הצלת ב' אלו כי מהם עתיד להיות גואלים להשיב ישראל לארץ באחרית הימים ע"י מב"ד ומב"י. על כן היה עליהם עזר אלהי שלא להוציא דבה על ארץ הקדושה והבן:

דף לה גמ' נמצאת אתה אומר ג' מיני אבנים היו כו' מבואר משמעתין לפי דברי התוספתא דשל יהושע לא היו אלא ב' מיני אבנים הא' שהקים בירדן במים והב' אלו האבנים שהביאו להר עיבל ובנו מהם מזבח וכתבו עליהם דברי התורה בע' לשון ואח"כ קיפלו את האבנים והביאום למלון הוא גלגל ועיין רש"ל ברש"י בד"ה בגלגל שדקדק ממש"כ רש"י ז"ל לעיל דאבני גליל הם הם שהקימו בירדן לא ידעתי מקומו ברש"י ז"ל דמש"כ לעיל דף ל"ד בד"ה הם האבנים כו' הם שהקימו כו' לא לכך נתכוין אלא שאו מזה מתוך כו' כי הוא דיבור בפ"ע ואבנים אחרים היו כדמשמע שם בגמרא אבל התוס' ז"ל הביאו בשם הירושלמי דג' אבנים היו בימי יהושע א' שהקימו בירדן תחת מצב רגלי הכהנים ב' אבני המזבח בהר עיבל ועליהם כתבו את התורה חד מ"ד' ואבני המלון שהקימו בגלגל ואיכא מ"ד דעליהם נכתבה התורה ואבני המזבח לשעה היו ונגנזו ורש"י ז"ל בחומש כתב כד' הירושלמי ועיין מהרש"א ז"ל בח"א ועיין מהרש"ל ז"ל בד"ה ג' מיני אבנים הם:

תוס' בד"ה על דבר זה נתחתם כו' וא"ה תיפוק ליה כו'. ובירושלמי איכא מ"ד דמחורב נטלו איפופסין שלהם שנאמר והגוים חרוב יחרבו וכן דרשינן בתלמודין פ' ר"ע בשם הר חורב עיין שם:

תוס' בד"ה לרבות כנענים שבח"ל כו' האריכו כאן בקבלת כנענים שבתוכה מסקנתם דקודם מלחמה הראשונה מקבלין כולם אם השלימו ולאחר מלחמה הוא דנאמר לא תחיה כו' אפי' אם חזרו בהם אבל מד' הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מלכים נתבאר דאפי' אחר מלחמה הראשונה מי שבא והשלים מקבלין אותו והגבעונים כדין קבלום ולא היו צריכין להערים ע"ש באורך וקרא דיהושע מסייע ליה כמ"ש שם וא"כ יקשה קצת מאי קאמר לרבות כנענים שבח"ל אם חזרו מקבלין אותן הא בכל כנענים כן הוא וכבר האריכו בזה הראשונים ז"ל הרמב"ן והרא"ם ז"ל על התורה והלח"מ ז"ל שם בהל' מלכים והא דמשמע מקרא דאסור לקנות עבד מז' עממין וכדאיתא נמי בריש מכילתין דלהכי איצטריך לעולם בהם תעבודו על שאר אומות אע"ג דעבד מקבל עליו מצות מ"מ כיון דע"י כפיה הוא אסור לקנותו דקרוב הוא לחזור לסורו:

ויש לדקדק למאי דאמרינן בשמעתין דאזהרת לא תחיה לא נאמר אלא בכנענים שבתוכה ולא שבח"ל א"כ היכי ילפינן בקדושין דבאומות הלך אחר הזכר מהא דא' מן האומות שבא על הכנענית שאתה יכול לקיימו ולקנותו בעבד ש"מ דהלך אחר הזכר ומנ"ל למילף מינה לעלמא לענין מצרי ואדומי דאיסורן מגופן מכנעני דאין איסורו מגופו אלא דווקא הדרים בארץ והרמב"ם ז"ל יש לו בזה שיטה אחרת בהך דא' מן האומות שבא על הכנענית היינו על שפחה כנענית שלנו דהולד עבד עיין בפ"ט מהל' עבדים וגירסת הש"ס בקדושין מסייע לי' עי"ש ומ"מ דבריו ז"ל צ"ע דלמה לי קרא דולד שפחה מן האומות עבד הוא הא מישראל ג"כ ולד שפחה כמוה ועיין בד' הראב"ד ז"ל שם ובד' הלח"מ ז"ל:

דף לו תוס' ד"ה כמאן כר"ש וא"ת כו' ע"ש באורך ול"נ דומשבית שביו דייק דמשמע דמותר ליקח אותם בשבי ובכנענים נאמר לא תחיה וכן כתב רש"י ז"ל בחומש דבמלחמת הרשות הכתוב מדבר מדכתב ושבית שביו ועיין מהרש"א ז"ל:

גמ' אמר רב כהנא כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד והיינו שמעון לוי יהודה יששכר יוסף בנימין אחת ראובן גד אשר זבלון דן נפתלי על האבן השנית ולפ"ז היו על אבן ראשונה כ"ח אותיות דע"כ אות החמשים הוא ביוסף או בבנימין א"כ עולה ראשונה כ"ח ובשניה כ"ב ובירושלמי הקשו כנ"ל אלא דקאמר דבאבן ראשונה היה כ"ז ובאבן שניה כ"ג. והיינו משום דס"ל דאות החמשים ניתוסף בזבולון ומשני בירושלמי דהיה כתוב ב"נ על האבן השניה וימ"ן על הראשונה וזה מוכרח לפי הנוסחא בירושלמי כ"ז על הראשונה ואי אות החמשים הוא ה' ביהוסף או י' בבנימין א"כ הוי כ"ח על הראשונה וכ"ב על השניה. אבל באמת ליכא למ"ד דזבולון מלא וגם בירושלמי שם לא אמרו אלא או ה' דיהוסף או י' דבנימין ואיכא כ"ח בראשונה וכ"ב בשניה ולפי זה א"ש טפי דב"נ כתוב על הראשונה וימ"ן על השניה:

ולת"ק דברייתא דכתובים היו כתולדותם לבד באבן ראשונה היה יהודה תחלה א"ש בפשיטות כ"ה ע"ז וכ"ה ע"ז יהודה ראובן שמעון לוי דן נפתלי על הראשונה גד אשר יששכר זבולון יהוסף בנימן או יוסף בנימין אבל לר"ח בן גמליאל דאמר כדרך שחלוקין בחומש שני בואלה שמות ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבלון על הראשונה מספרם כ"ח בנימין דן נפתלי גד אשר יוסף מספרם כ"ב לדידיה ע"כ צ"ל דבאמת לא הוו שוין וא"כ י"ל הא דאיצטריך למימר דבנימין מלא היינו לת"ק דאמר דהיו חמשים אותיות כדי שיהיה מספר אותיות ב' האבנים שוין אבל לר"ח בן גמליאל אפשר דלא הוו אלא מ"ט אותיות כיון דבלא"ה לא היה מספרם שוה:

אבל הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דכ"ע מודו בהא דמספר שני האבנים היה שוה באותיות ומחמת זה פי' דברי ר"ח בן גמליאל דלא כפי' רש"י ז"ל דעל אבן ראשונה היו כתובים בני לאה כסדרן ועל השני בנימין בתחלה ויוסף בסוף ובני שפחות באמצע כסדר תולדותם דא"כ לא היו שוין באותיות אלא בני לאה כסדרן. היינו בשני האבנים יחד היו כתובים כסדרן ראובן על ראשונה ושמעון על שניה וכן כולם בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן היינו יוסף בסוף אבן ראשונה ובנימין בסוף אבן שניה ג"כ כסדרן ובני השפחות באמצע ב' האבנים שנים ע"ז ושנים ע"ז ולא הקפיד על הסדר כאן נפתלי על ראשונה ודן על שניה גד על ראשונה ואשר על שניה וע"כ צ"ל אליביה דאות החמשים הוא ה' דיהוסף דאל"ה לא יהיו שוין במספר ואותיות השניה יהיו כ"י