קרן אורה סוטה קעו

דע"א והיה נאמן בטומאה לאחר קינוי לחוד ולפי הנ"ל הא דתנן ברישא דמתניתין מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה לר"א ל"ד ונסתרה אלא אחר קינוי לחוד גם כן יוציא ע"פ עוף הפורח דאם היה עדות ברורה אפי' ע"א היתה מפסדת כתובתה השתא ע"י עוף הפורח יוציא ויתן כתובה ונראה דלזה נתכוונו בירושלמי ריש פירקין דאיתא התם ר' יוחנן בשם ר' ינאי ס"ל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה רשב"ל אומר אפילו לא נסתרה אמר ר' זעירא קומי ר' יסא לא דרשב"ל פליג אלא דהוא סבר כההן תניא והוא מיקל בעידי סתירה והן הן הדברים שכתבתי דר"ל אמר דאפי' בלא סתירה איתא לדינא דמתניתין דיוציא ויתן כתובה ולא משום דפליג על ר' יוחנן אלא משום דסבר ר"ל כהאי תנא דמיקל בעידי סתירה היינו ר"א ואליביה מהימן ע"א לטומאה בלא עידי סתירה אלא אחר קינוי לחוד וכל הלין פירקא בעד טומאה הוא אפי' בלא סתירה תחלה וזה ברור בכוונת הירושלמי ודברי הפ"מ אינן מובנים למעיין שם:

אבל אחרי העיון ראיתי עוד הלכה אחת בדברי הירושלמי בסוף פירקין שלא נתבארה בדברי המפרשים ולפי דברי הנ"ל נראה לבאר בעז"ה והכי איתא התם אמרין בשם ר' שמואל בסתירה אחרת היא מתניתא ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מהו בסתירה אחרת היא מתניתא אמר ליה כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה פי' דכל האי פירקא בעד טומאה אחר קינוי וסתירה מיירי והיינו דאומר שנטמאה בסתירה אחרת נסתרה בפני שנים אמר עד אחד אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה שלשה אחד אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה לאחר כדי סתירה אין כאן סתירה ואין כאן טומאה ודברים אלו סתומים הם ואין להם הבנה והפ"מ ז"ל כתב שם לפרש דהא דאמר ר' שמואל בסתירה אחרת היא מתניתא קאי על הני בבי דאחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת. היינו דאחד אומר שנטמאת אחר כדי סתירה והיינו בסתירה אחרת דע"א לא מהימן וכמה דחוקים דבריה דא"כ מאי אריא דשנים אומרים לא נטמאת הוי ליה לאשמעינן הא לחוד דע"א לא מהימן בסתירה אחרת ולפי דרכו כתב שם להגיה דברי הירושלמי והמעיין יראה כי דחוקים הם ורחוקים מכוונת הירושלמי ולענ"ד האמת יורה דרכו כמ"ש דר' שמואל אתי לאשמעינן דמתניתין דווקא בסתירה אחרת היא מתניתא וכר' יוחנן דאמר כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה היינו דעד טומאה לא מהימן אלא אחר עידי סתירה. אבל לא שיהיה עד הטומאה מעידי הסתירה והיינו דמפרש נסתרה בפני שנים אמר אחד ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה אין כאן סתירה ואין כאן טומאה כצ"ל והיינו משום דליכא על הסתירה אלא אחד ועד הטומאה ג"כ לא מהימן בתוך כדי סתירה ואין כאן לא סתירה ולא טומאה לאחר כדי סתירה אם אמר שנטמאת אחר כדי סתירה היינו סתירה אחרת יש כאן סתירה ויש כאן טומאה כצ"ל דעל סתירה איכא תרי עדים וכי קאמר אחד דאח"כ נטמאת הוי כמו סתירה אחרת דאחד מהימן היו שלשה ואמר אחד ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה דעל הסתירה איכא שנים בלא זה השלישי אבל טומאה אין כאן דעד טומאה אינו נאמן אלא בסתירה אחרת או לאחר כדי סתירה לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה כצ"ל ובלאחר כדי סתירה דין אחד הוא אם היו שנים או שלשה ועיקר החילוק הוא בתוך כדי סתירה. דבשנים אין כאן סתירה ואין כאן טומאה ובשלשה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה ותו קאמר התם היו שלשה ואחד אמר בתוך כדי סתירה לא נטמאת אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דעדות זה השלישי לאו כלום היא כיון דאמר שלא נטמאת אי בטלה כל העדות ומסיק דהכא תתקיים העדות בשאר כיון שיש רגלים לדבר וגם שלפי דברי נצרך להגיה עכ"ז נראין הדברים אמיתים לפי שיטת הירושלמי ולפ"ז שמעינן מינה תרתי חדא דעד טומאה נאמן אפילו בסתירה אחרת כיון שהיה תחלה קינוי וסתירה ורגלים לדבר ועוד שמעינן דעדות ראשונה אם אחד מהם מעיד שנטמאה לאו עדות היא כלל ואין כאן סתירה ואין כאן טומאה. מעתה הלא תראה כי הרמב"ם ז"ל שכ' דאפי' עד הטומאה הוא אחד מעידי סתירה נאמן טובא קמ"ל ואדרבא מדברי הירושלמי לא משמע כן וכמו שכתבתי דאם על כדי סתירה שהעידו אמר אחד מהם שנטמאת לאו עדות היא ונפלאתי על המל"מ ז"ל שלא הביא דברי הירושלמי האלו ולבארם כדרכו בקודש בהלכה זו וזה וודאי שמעינן מינה דאפי' בסתירה אחרת נאמן העד דמה שפי' הפ"מ ז"ל להיפך רחוק הוא מאוד ואין הבנה לדבריו כלל:

וראיתי שם במל"מ ז"ל שהביא בשם הרשב"א ז"ל לחקור אם החשוד הודה ואמר שזינתה עמו אי נאמן הוא או אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע ומסקנתו דפלגינן דיבוריה והקשה המל"מ דפלגינן דיבוריה היינו דמקבלין עדותו שזינתה אבל לא עמו אלא עם אחר ועל אחר אין ע"א נאמן דלא הימניה תורה אלא על הבועל דרגלים לדבר אבל אין זה מוכרח למימר דפלגינן דיבוריה היינו דעם אחר זינתה אלא הכי פירושא דפלגינן דיבוריה דנאמן הוא לגבי דידה ואינו נאמן על עצמו וכתבנו בזה באורך במקום אחר ומ"מ היה נראה דלא גרע מעוף הפורח ונאמן הוא שלא תשתה אבל לא להפסידה כתובתה וצ"ע בגוף תשובת הרשב"א ז"ל:

ע"ב משנה עד אומר נטמאת וב' אומרים לא נטמאת עי' פי' רש"י ז"ל שפי' לפי שיטתו דעדים אלו הם עידי סתירה ואומרים בפנינו לא נטמאת והרי היא בספיקא אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום ולפירושו קשה דא"כ אין כאן עידי סתירה דבשעה שמצאום ראו שלא נטמאת וקודם שבאו שמא לא היה כדי סתירה יחד והוי ליה לפרש איפכא דבאותה שעה שאתה אומר נטמאת לא נטמאה ואח"כ שהו יותר מכדי סתירה ושמא נטמאת אז וע"כ מיירי שהם ראו אותם כדי ב' סתירות ועל אחת אומר העד שנטמאת והב' מכחישים אותו ומ"מ בספיקא היא שמא נטמאת בכדי סתירה אחרת. אבל מש"כ רש"י ז"ל שמא נטמאת קודם שבאו אלו צ"ע:

תוס' בד"ה כאן בבת אחת כו' מיהו תימא עולא גופיה כו' מאי דוחקיה כו' התוס' ז"ל נסתפקו כאן אליבא דעולא דאמר לא היתה שותה אי דווקא בזאח"ז ומגיה המשנה משום דמתניתין סתמא קתני משמע דמיירי אפילו בזאח"ז וכתבו אי נמי דלעולא אפי' בבת אחת לא היתה שותה משום דזה שהאמינה לו תורה חשיב כשנים אפי' בכה"ג. והא דהאשה זוטא מתרץ לה משום לזות שפתים ומאי דקשיא להו מהאשה רבה לא ידעתי כוונתם ע"ש ריש פ' האשה:

ואי נימא דעולא אפי' בבת אחת ס"ל דלא היתה שותה תיקשי אפי' למסקנא דמיירי בפסולי עדות סיפא דשנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה מאי אריא שנים אפי' אחד אומר נטמאת לא היתה שותה בשלמא לרבי חייא סיפא קמ"ל דגם בבת אחת לא היתה שותה היכא דשנים אומרים נטמאת. ומציעתא דשנים אומרים לא נטמאת דהיתה שותה היינו אפי' בזאח"ז דחד בחד לא היתה שותה אבל לעולא תיקשי מאי אריא שנים אפילו אחד אומר נטמאת נמי לא היתה שותה וללישנא קמא אליבא דר' נחמיה דמתניתין קמשמע לן אפי' השנים פסולים והאחד כשר הולכין אחר הרוב יש לומר הא חד בחד דזה שאומר לא נטמאת הוא הכשר היתה שותה דגם ללישנא קמא אחד כשר נאמן יותר מאחד פסול ופסול לגבי כשר לא חשיב כשנים אבל ללישנא בתרא דבכולן פסולין איירי אכתי תיקשי ועוד משמע דהא בהא תליא דללישנא קמא דשוין אנשים ונשים במקום שהאמינה תורה לכולם ה"ה דחד בחד ג"כ שוין הם וכדתני גידל בשם רב בירושלמי. והארכתי בדינים אלו בחי' יבמות פרק האשה רבה ופרק האשה בתרא ע"ש:

תוס' בד"ה הא חד בחד כו' תימא היכי הוי מתרץ ר' יצחק למתניתין דפ' אמרו לו כו' גם בזה הארכתי שם ביבמות וגם במשנה בטהרות שנשנית גם כן כה"ג דמתניתין ע"ש באורך:

דף לב תוס' בד"ה מהו דתימא כו' וי"ל דהכא איצטריך דאפי' לקולא אע"ג דרגלים לדבר:

והקשה מהרש"א ז"ל הא הך סברא דרגלים לדבר מסייע לקולא שלא לשתות ע"ש אבל צ"ע אמאי קרי הש"ס לקולא הא דאינו שותה. הא חומרא היא דמחזקינן לה בטמאה וודאי ואינה צריכה לשתות ואפשר לומר דבאמת מציעתא אשמעינן לקולא דמהימנינן לאלו שלא נטמאה והא דאיצטריך למיתני בתר הכי לאשמעינן דאזלינן בתר רוב דעות לחומרא היינו משום דאי לא תני הך סיפא לא הוי מוקמינן בפסולי עדות אלא בכשרים ולאשמעינן דווקא דחד בחד לא היתה שותה אבל השתא דקתני בבא יתירא ע"כ בפסולי עדות איירי אבל לא משמע הכי בסוף מכילתין גבי עגלה ערופה וביבמות פ' האשה בתרא דהתם בבא דסיפא אשמעינן קולא ומציעתא לחומרא ועי' בלשון הרע"ב ז"ל במתניתין ובדברי התוס' י"ט ז"ל שם. ועיין עוד שם בתוס' י"ט ז"ל שדקדק מדוע השמיט הרמב"ם ז"ל הך בבא דאשה אומרת נטמאת כו' וכבר כתבו שם התוסח"ד שנאמר שם בדברי הרמב"ם ז"ל גבי פסולין מחצה על מחצה היתה שותה והיינו הך אלא הא דמשמע מדבריו דגבי פסולין לא איתמר האי חילוקא דבת אחת לזאח"ז ובכל גוונא היתה שותה וכן כתב גבי עגלה ערופה הארכתי בזה ג"כ שם ביבמות והבאתי שם דברי האומר דלדעת הרמב"ם ז"ל הפסולים שנאמרו גבי סוטה ועגלה ערופה הוא מדבריהם ולא נראו לי דברים אלו כמו שהארכתי שם:

ועוד צריך לדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שם פ"א הלכה כ' שכתבו כל סוטה שאמרנו שאינה שותה מפני עידי טומאה הרי