קרן אורה סוטה קעא

ע"כ כולהו דווקא וי"ל עוד דמר בר רב אשי פליג אדאבוה וס"ל דלא מעכב אלא אלמית דבעינן שתקבל השבועה אבל חגרית וגדמית לא מעכבא דאל"ה מ"ט לא אמרי תרווייהו לכולהו ורב אשי וודאי מודה באלמית אלא ש"מ דרב אשי רבותא קמ"ל דאפי' חגרית וגדמית אינה שותה וכש"כ אלמית ואתי מר בר ר"א ואמר דווקא אלמית הוא דמעכבא אבל הרמב"ם ז"ל פסקינהו לכולהו:

פרק חמישי תוס' בד"ה כשם כו' ירושלמי כו' כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה שהיא מקבלת מבעלה לאחר הבועל כך הם בודקין אותו עכ"ל וקשה להבין דברי הירושלמי בזה חדא מאי היא דקאמר דהמים בודקין אותה על כל ביאה שהיא מקבלת מבעלה לאחר הבועל הא אם בא עליה בעלה לאחר הבועל אין המים בודקין אותה כלל מדתנן בא עליה בעלה בדרך ועוד מאי כך הם בודקין אותו דקאמר וכי על ביאה שבא עליה בעלה יבדק גם הוא וראיתי בפירקא קמא בירושלמי במכילתין על הא דתנן ואלו אסורות לאכול בתרומה שבא עליה בעלה בדרך. והיינו משום דלא תשתה עוד פריך עליה והא תנינן כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה שבא עליה בעלה אחר הבועל כך בודקין אותו אלמא דהמים בודקין אפי' אם בעלה בא עליה ומשני ר' אבין בשם ר' הילא כאן ביודע פי' מתניתין דתנן בא עליה בעלה אינה שותה היינו אם ידע בעלה שנסתרה ובא עליה באיסור כאן בשאינו יודע הא דתניא דנבדקת על ביאת בעלה שאחר הבועל. היינו אם הבעל בא עליה בשוגג שלא ידע שנסתרה בזה שפיר המים בודקין אותה ואיפשיטא לי מכאן ספיקו של המל"מ ז"ל בפ"ב הלכה ח' אם בא עליה בעלה בשוגג אי חשיב מנוקה מעון והרי מבואר הדבר בירושלמי הנ"ל דאם לא ידע שנסתרה המים בודקין אותה ויותר קשה על דברי התוס' ז"ל בשבועות דף כ"ז דמסקי התם דאם ידע בשעת השקאה שבא עליה אפי' בשוגג אין המים בודקין אותה וזה דלא כמבואר בירושלמי הנ"ל ודוחק לפרש כאן בשאינו יודע היינו שלא ידע אם בא עליה דהיה שכוח ממנו ותמיה לי על המל"מ ז"ל שדרכו להביא דברי הירושלמי בהלכות אלו ולישא וליתן בהם ולא הביא דברי הירושלמי אלו דמבוארים הדברים בהם:

ואכתי הא דאמרינן התם כך בודקין אותו אינו מובן אבל התוס' ז"ל העתיקו דברי הירושלמי שלא כסדר הנוסחא אשר לפנינו בירושלמי והכי איתא התם כשם שהמים בודקין אותה כך בודקים אותו כשם שאסורה לבעל כו' כשם שאסורה לאחיו של בעל כו' כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה כו' כך בודקין אותו היא שדרכה להאסר בין לו בין לאחר היא נבדקה אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק ונראה דבלשון בעיא הוא דקאמר כשם שבודקין אותה על כל ביאת איסור שקדם בין של בעל בין של בועל אחר כך בודקין אותו על ביאת איסור מאחרות ומסיק דלא דמי בזה היא שדרכה להאסר כו' היא נבדקת גם על ביאות אחרות אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק דאינו נבדק אלא על זה שמשקין אותו ע"י ולא על אחרות והא דבפירקא קמא מסיק כך בודקין אותו ותו לא הוא אגב גררא דהכא כדאשכחן הכי בכמה דוכתי בירושלמי:

בא"ד בדקו אותו ולא אותה ומסיק דלמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת תלינן אותה בזכות ולפ"ז היא אסורה לביתה ולמ"ד אין הזכות תולה בעי למימר דתלינן בדיקתו במים מגולים והיא מותרת וגם הוא מותר בה ופריך לא כן בעי מבדקוניה דע"י שתיית מים מגולים לא היה נבדק כמו ע"י מי סוטה אלא אני אומר עם אחרות נסתר ובדקוהו המים על ביאות אחרות האסורות ופריך ולא כן סברין מימר לכשתשתה הוא נבדק ולא על ביאות אחרות תיפתר שהיה הוא מזיד והיא שוגגת והיא מותרת לביתה והוא אסור בה בדקו אותה ולא אותו ג"כ קאמר דלמאן דאיכא למיתלי בזכות תלינן בזכות ולמאן דליכא למיתלי בזכות בעי למימר דתלינן בדיקתה בסתירה עם אחרים וא"כ אם גירש יהא זה מותר בה דהא לא בדקוהו מיא ומסיק דגם בזה תלינן דהוא שוגג והיא מזידה לפיכך לא בדקו אותו המים ומ"מ אסור בה אפי' אם הוא שוגג וכדמסיק כיון שיצאה ע"י וא"כ בהאי גוונא ליכא נפ"מ לדינא דאסורה היא לבעל ולבועל אבל באידך בבא נפ"מ לדינא דאם לא בדקו אותה אע"פ שבדקו אותו היא מותרת לביתה דוודאי היא שוגגת וא"כ אם אשת כהן היא אסורה היא לביתה אפי' אם לא בדקו אותה כל שבדקו אותו דוודאי בא עליה באונס או בשוגג וכבר דקדק המל"מ ז"ל אמאי לא ביאר הרמב"ם ז"ל להאי דינא ולדידי קשה לפ"ז הא דאמרינן לעיל גבי אשת כהן דמותרת לבעלה דקמ"ל דאפי' מתנוונה דרך אברים דס"ד דזנויי זנאי באונס ומש"ה לא בדקוה מיא כי אורחיה קמ"ל והשתא ממ"נ אי בדקו המים אותו וודאי באונס זנאי ואסורה לכהן ואי לא בדקוהו א"כ ע"כ לא זנאי כלל מדלא בדקוהו לדידיה וי"ל דאין הבועל לפנינו ע"כ היה נראה דס"ל לתלמודין דכל שאין המים בודקין אותה גם הוא לא נבדק כלל דעיקר הבדיקה בשבילה היא וי"ל דכל חד לשיטתיה אזיל דהירושלמי ס"ל דאפי' היא שוגגת אסורה לבועל א"כ שפיר י"ל דהמים בודקין אותו שלא יותר בה ואם לא יבדקוהו המים יבואו לידי מכשול אבל תלמודין ס"ל דאם היא שוגגת ומותרת לבעלה גם הבועל מותר בה וכדאיתא בריש כתובות ולהכי אין המים בודקים גם אותו וליכא לאשכוחי להאי דינא כלל אלא דאכתי יש לדקדק א"כ אשת כהן שנאנסה במה יוודע שנאסרה לבעלה אם אין המים בודקין את שניהם וצ"ל דאין לאונס תקנה ולא חששה התורה לזה דאונס לא שכיח:

אבל עוד צריך לעיוני בהך סברא לתלמודין דע"י אונס לא נאסרה לבועל ג"כ וא"כ משמע דאיסור הבועל לא הוי אלא כעין קנס מפני שאסרה על בעלה וא"כ לעיל באלמנה לכה"ג דבלא"ה אסורה לבעלה אמאי נאסרה לבועל דהא לא עביד מידי דבלא"ה היתה יוצאה מת"י ויש לחלק ולמ"ד לעיל דבעלה יכול למחול לה הקינוי אפי' אחר סתירה ומותרת לו אבל לבועל מסתברא דאסורה וכמו שכתבתי לעיל א"כ משמע דאסורה לבועל אפי' אי מותרת לבעלה ועי' משל"מ ז"ל בזה באורך:

בא"ד ומנין שהדבר תלוי בה ואל אשת עמיתך כו' לטמאה בה בה הדבר תלוי אם היתה מזידה אסורה שוגגת מותרת עי' משל"מ ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מוהיא לא נתפשה ובירושלמי ילפינן אונס מואת כי שטית תחת אישך מה אישך ברצון כו' והכא י"ל דאיצטריך קרא לשוגגת ומאונס לא ילפינן דאונס קיל וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דשוגג ילפינן מקרא אחרינא ותמעול מעל באישה פרט לשוגגת ע"ש בסוף פ"ג:

דף כח גמ' אין האיש מנוקה מעון כו' ופי' רש"י ז"ל בא עליה בעלה אחר שנסתרה וכן פי' רש"י ז"ל בכמה דוכתי וכבר האריך בזה המשל"מ ז"ל וכתב דרש"י פליג בזה עם הרמב"ם ז"ל שכ' דאפי' על איזה ביאה אסורה הוי אינו מנוקה מעון והקשה שם דברי רש"י ז"ל אהדדי דבסוף מכילתין כתב בעצמו דאפי' ביאת איסור מאחרת הוי אינו מנוקה מעון ונראה בדעת רש"י ז"ל דודאי דרך ניאוף יחשב לו עון אפי' מאחרת וכדכתיב קרא לא אפקוד על בנותיכם ואפי' בנותיו וכלותיו אם רגילים בזנות והוא לא כהה בהם ג"כ עון הוא וכמו שכ' הרא"ש ז"ל. אבל אלמנה לכה"ג אע"ג דביאת איסור הוא מ"מ כיון דלא הוי דרך זנות אלא דרך אישות חשיב שפיר מנוקה מעון ולהכי כתב בטעמא דאלמנה לכה"ג משום שכתוב כי תשטה אשתו הראויה לו וכדאיתא בספרי ובכה"ג אינו חשוב עון אלא אם בא עליה בדרך דאינו מנוקה מאותו עון עצמו וזה שפי' בכל דוכתי אינו מנוקה מעון שבא עליה בדרך ובהכי איירי פשטא דקרא והכא בלא"ה א"ש מה שפי' דווקא בא עליה בדרך משום דס"ד דבדקי ליה מיא ומיא וודאי לא בדקי לבעל ולבועל אלא על עון זה לבד ולא על עון אחר וכמ"ש לעיל מדברי הירושלמי:

גמ' מכלל דר"ע וו"י דריש ובירושלמי בפירקין מסיק איפכא דר"ע דריש באו באו ב' פעמים וכן נטמאה נטמאה ותליא הא בפלוגתא דר"ע ור"י בעלמא דר"ע דריש לשונות כפולין ויליף הכא מבאו באו ור' ישמעאל דלא דריש לשונות כפולין יליף הכא מוו"י ואינו מובן לפ"ז מאי הוסיף רבי על ר' עקיבא ומש"כ דר' יהושע אתי לסיועי לר"ע דר' זכריה בשם ר' דריש נמי הכי הוא תמוה דרבי היה תלמיד תלמידו של ר' יהושע ולא היה בימיו כלל ובסנהדרין ריש פ' ד' מיתות דריש ר"ע נמי בת ובת מוי"ו יתירא ע"ש דמשמע דר"ע ור"י דריש וו"י ועיין במשל"מ ז"ל פ"ג שנסתפק אי המים בודקים לבועל בעתיד לר"מ דמשביעין אותה על העתיד ולכשתטמא מערערין אותה המים אי זה הבועל ג"כ נבדק ומסתברא ליה דנבדק גם הוא ויישב בזה הא דלא כתב הרמב"ם ז"ל דאי בדקו אותו ולא אותה דאסורה אם אשת כהן היא והיינו משום דאיכא למימר דנסתר עם אחרת שכבר שתתה והשביע אותה על העתיד ונבדק הוא עכשיו ואין זה מובן דהא בבדקו אותה ולא אותו דוודאי איכא למיתלי דנסתרה עם אחרים ואפ"ה אם גירש אסור בה ותלינן דהוא שוגג וה"נ לא תלינן באחרת להתירה לבעלה או לבועל אם גירש אלא תלינן שהיא שוגגת והבועל אסור בה וגם בעלה כהן ליתסר וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל בזה:

תוס' בד"ה מה ת"ל כו' וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא. עי' מהרש"א ז"ל שהקשה הא איצטריך למיסר דלא נימא אוקמא אחזקת כשרות ונראה דלשון הש"ס קשה להו מגיד לך הכתוב שהספק אסורה משמע דאתי לאשמעינן דספיקא אסורה וזה לא איצטריך והוי ליה למימר דאתי לאשמעינן דספק הוא וממילא ידעינן דאסורה להכי כתבו דקרא אשמעינן דלאו מספק אסורה אלא וודאי אסורה ועבר עליה בעשה וודאית ולא דמי