קרן אורה סוטה קנח

דלא נשתנו מראיה מפני יושנה ואפי' אם לא נעשית בה מלאכה פסולה ועי' תוס' י"ט ז"ל ופר"ח בתוסח"ד מש"כ שם:

ונידון קושיא קמייתא מהא דפשיט הש"ס מעץ ארז ואזוב כו' צ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דבהאי דינא דבעינן שלא נשתנו כ"ע מודו בה אפי' מאן דמכשר בנעשה בהן מלאכה ולהכי פשיט לה מהא דאזוב דמלאכה לא פסל בהו כדתנן במשנה בפי"א דפרה דאזוב שהזה בה לחטאת כשר למצורע ואפ"ה אם הפשיל בהן קופתו פסול והיינו משום שנוי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' ט"צ דאזוב שטהר בהן מצורע זה מטהר בהם מצורעים אחרים והוא כמאן דפליג בתוספתא וס"ל דמלאכה לא פסל בהם כמו שהביא הר"ש ז"ל שם ואפ"ה שינוי דאיקלף איקלופי פסולים הם וזה דלא כמש"כ הכ"מ ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל לא פסל שינוי אלא למאן דבעי דווקא חדש שלא נעשה בהן מלאכה דז"א כדמוכח מעץ ארז ואזוב דמלאכה לא פסל בהם ושינוי פוסל בהם אלא דאכתי קשה מנ"ל דשינוי כוסל בעץ ארז ואזוב דליכא למימר מהיקשא דמים מה מים שלא נשתנו כו' דא"כ מלאכה נמי ליפסל בהם ונימא מה מים שלא נעשה בהם מלאכה דהא מים חיים בעינן במצורעים אלא ע"כ לא מקשינן למים רק הכלי חרס וא"כ מנ"ל דשינוי פוסל בהם ולפי מש"כ התוס' ז"ל דפסול זה לא הוי אלא מדרבנן א"ש קצת:

וראיתי בירושלמי בשמעתין הלכה זו בשיטתא אחריתא דאיתא התם תני חדשה מתניתא דר"א היא דתנינן תמן היה מביא כלי של חרס חדשה גבי מצורע מאן תנא חדשה ר' אלעזר דהוא דריש אל כלי חרס על מים חיים מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי חרס שלא נעשה בה מלאכה ומסיק ניחא תמן גבי מצורע דהוא דריש אל כלי חרס כו' הכא מאי אית לך אמר ר' יוחנן דו סבר כר' ישמעאל דאמר מי כיור מי מעיין הם והיינו טעמא דר"א דהכא נמי מקיש כלי למים מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בה מלאכה הרי מבואר דס"ל להירושלמי דהכא נמי טעמא דר"א דאמר דבעינן חדש הוא משום דמקיש הכא גופא למים וכמו שכ' ובחנם הגיה שם הפ"מ כסוגית הש"ס בבלי דאין צורך לזה וקאמר עוד הא דר"א כר"י במים זה שמעינן דר"א ס"ל כר"י במי כיור ר' ישמעאל כר"א בחדש אי ס"ל כוותיה אי לא אשכח תני ר"י אומר בכלי חרס חדשה הרי דר"י ס"ל נמי בחדש כר"א תו אמר התם אית תני בכלי חרס ולא במפוחם ואית תני אפי' במפוחם והוין בעי מימר הא ר"א הא רבנן ומסיק כוליה רבנן אפי' מאן דמר ולא במפוחם היינו משום דמפוחם גרע מכלי ישן דמכשרי רבנן והיינו מימרא דרבא בתלמודין דפוסל נתאכמו פניו לכ"ע והיינו מפוחם ודלא כמ"ש הפ"מ דהני תרי ברייתות אליבא דרבנן והא לכתחלה הא דיעבד אלא מר ס"ל לרבנן דמפוחם גרע מנעשה בו מלאכה ומר ס"ל דבמפוחם נמי מכשרי רבנן. הרי דמבואר בירושלמי דמאן תנא דבעי חדש בין בסוטה בין במצורע ר"א היא אבל לרבנן במצורע ג"כ לא בעינן חדש ותו קאמר התם דהא דתנן בפרה פי"א אזוב שהזה בו על החטאת כשר למצורע הוא דלא כר"א דר"א ס"ל בכל הני בין בכ"ח בין באזוב וכל אינך דבעינן שלא נעשה בהן מלאכה ושיטת תלמודין הוא דבכלי לכ"ע בעינן חדש במצורע ובאזוב ולכ"ע אין מלאכה פוסלת בהן אלא נשתנו לבד הוא דפסול בהם וכבר הקשו התוס' ז"ל בזה מדברי התוספתא וקצת יש לדקדק האי דינא דאזוב שהזה בו לחטאת כשר למצורע מה ענינו במס' פרה בנגעים הוי ליה למיתני ולאשמעינן דאין המלאכה פוסלת בהם וכן הרמב"ם ז"ל כתב להאי דינא בהל' פרה ולפ"ז לא הוי צריך לאשמעינן בהל' נגעים דאזוב שטהר מצורע אחד כשר למצורע אחר דהא איכא מ"ד בירושלמי בשמעתין דאפי' מאן דפסיל בהזה בהם לחטאת מכשיר ממצורע למצורע:

תוס' ומה מים שלא נשתנו תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין כמי מקוה כו' משמע מדבריהם ז"ל דדוקא משום דכיור הוא ממי מקוה הוא דכשר בהם אפי' נשתנו מראיהן אבל למ"ד מי מעיין הן פסול בנשתנו מראיהן ובהדיא תנן בפ"ח דפרה דבמעיין ג"כ אם נשתנו מראיה מחמת עצמו כשר ודין אחד למקוה ולמעיין בזה כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בהל' פרה ובהל' מקוואות עיי"ש:

בד"ה נתאכמו כו' תימא מ"ש דמיבעי ליה בנראה וחוזר ונראה והא בפ' לולב וערבה מיבעי לן ולא איפשיטא כו' ול"נ דלא שייכא הך דשמעתין להך דלולב וערבה דהתם מיבעי ליה משום דיחוי אצל מצות ואי יש דיחוי במצות כמו בקדשים והכא לאו משום דיחוי מיבעי ליה דלא שייך הכא דיחוי כלל דכלי חרס זו לא היתה עומדת למצוה כלל ואם נתאכמו פניו אצל בעל הכלי אטו שייך בזה דיחוי ובלא"ה פיילי זו לית בה לא מצוה ולא קדושה ולאו מתורת דיחוי אתאן עלה אלא סברא בעלמא היא כיון דנדחית ונשתנה מצורתה אינה חוזרת עוד לתחלתה ולאו חדשה היא וע"כ צ"ל כן מהא גופא שהקשו עוד מבגדי כהונה דאם הוגעו במים מכבסין אותן ולא אמרינן בהם דיחוי והיינו משום דלאו גוף המצוה הם אלא תשמישי מצוה והיה נראה עוד לומר דלפי מש"כ בשיטת הרמב"ם ז"ל דמימרא דרבא הוא בין לר"י בין לרבנן ולכ"ע שינוי פוסל א"כ הא דמיבעי ליה לרבא בהחזיר לכבשן ונתלבן לא מיבעי ליה אלא לר"י דבעי חדש וזה כיון שנשתנה לאו חדש הוא אע"ג דחזר ונתלבן אבל לרבנן וודאי כיון דהדר הדר אלא דלא משמע הכי מהא דפשיט לה מאזוב ועץ ארז:

ומהא דאמרינן הכא מה מים שלא נשתנו היה נראה להביא קצת ראיה לדברי הטור א"ח ז"ל בסי' ק"ס דפוסל בנט"י שינוי מחמת עצמן ג"כ דלפ"ז לא תיקשי קושית התוס' ז"ל דהא שינוי אינו פוסל במקוה דהכא מי כיור הם לצורך רחיצת ידים במקדש ובזה פוסל כל שינוי אפי' מחמת עצמן אבל אכתי אין לזה מקור ומהיכי נפק"ל לחלק בין נט"י לטבילה וכמ"ש הט"ז והמ"א ז"ל שם ותו איכא למידק דאפי' אי שינוי פוסל לנטילה בכה"ג אכתי מאי קמיבעי ליה בחזר ונתלבנו הא במים כה"ג וודאי חזרו לכשרותן אם הוחזרו למראיתן וכדתנן במקוואות פ"ז משנה ג' אם נשתנו מראיהם כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזור מראיתן למראה מים. ולא אמרינן הואיל ואדחו אדחו ועי' ז"א שכ' לענין נט"י דאם חזרו למראיתן כשירה ורמז להא דשמעתין ולענ"ד לא שייכא כלל לבעיא דשמעתין וכ"ע מודו בזה כדמשמע ממשנה דמקוואות הנ"ל ודוק בכל הנ"ל:

בא"ד אלמא דמכבסין אותן ולא אמרינן דנדחו עכ"ל והקשה המהרש"א ז"ל דילמא הא דאמרינן מטושטשין פסולין היינו שהוגעו בנתר ואהל דאינו יכול לכבסן כלל ולא הבנתי קושיתו דהא בשעת טשטוש ודאי אין לחלק ובין כך ובין כך פסולין דלא הוי לכבוד ולתפארת דאי כשר כך בלא כבוס אם הוגעו למים למה מכבסין אותו ואמאי קאמרי התם י"א דאין מכבסין אותן כלל כיון דעדיין כשרים הם לעבודה אפי' בשעת טשטוש אלא וודאי בשעת טשטוש בכל גוונא פסולין וכן מוכח בזבחים דף ל"ה עיין שם:

דף טז תוס' לרבות שילה כו' וכתבו לקיים הגירסא נוב וגבעון דס"ל לאיסי בן יהודה כרבי יהודה דאמר כל שהציבור והיחיד כו' מקריבין באהל מועד שבגלגל ולכאורה לר"י נמי הא אמר דאין מנחה בבמה ואפי' בבמה גדולה ועיין תוס' זבחים שם וי"ל דס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכתב מהרש"ל ז"ל דהתוס' ז"ל מקיימין גם גירסא שילה משום דשילה יותר לאו בכלל משכן הוא מבית עולמים ע"ש ולדבריו איצטריך לרבות כולהו משום דה"א דאינו נוהג אלא באהל מועד שבמדבר ואין זה מובן דבלשון משכן וודאי גם שילה בכלל ובאהל מועד הוא דה"א דלא הוי אלא אהל מועד שבמדבר ומד' התוספות ז"ל לקמן בד"ה ובית עולמים משמע דלא צריך אלא לנוב וגבעון או לבית עולמים משום דהואי רצפה אבל לשילה לא איצטריך קרא ולמאי דתנן במתניתין נכנס להיכל כו' משמע דצריך דווקא היכל א"כ בנוב וגבעון לכאורה לא היה כל חילוק מחיצות אלא קדושת עזרה לבד אבל ז"א דוודאי היה בהן כל המחיצות וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' בית הבחירה:

גמ' כי תיבעי לך אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי עפר כו' עי' תוס' פ' כיסוי הדם שכתבו דלב"ה נמי מרבינן מוכסהו ואי לאו ריבויא לא הוי מכסינן באפר א"כ לב"ה נמי הכא דליכא ריבויא מהיכי תיתי למימר דאפר בכלל עפר אלא ודאי משמע דלב"ה אפר נפקא לן ממשמעותא דעפר אלא דמהא דאמרינן לקמן וליחשב נמי הא דהלכה עוקבת מקרא משמע כדבריהם בחולין דאי ממשמעותא דעפר נפקא ואפר נמי בכלל עפר א"כ לאו עוקבת היא וכמו שהקשו התוס' ז"ל בד"ה ואם איתא אבל גם לדברי התוס' ז"ל בחולין דמריבויא דוכסהו נפקא ג"כ קשה מאי פריך וליחשב נמי הא מנ"ל דס"ל לר' ישמעאל הלכה זו גבי עפר סוטה דילמא לא ס"ל הלכה זו דבכל דבר אלא גבי כיסוי ולא גבי סוטה ועוד מ"ש דמיבעי ליה להש"ס באפר לחוד ואמאי לא מיבעי ליה לכל שאר דברים דמרבינן לענין כיסוי או כשירים לסוטה ג"כ כיון דאפר נמי לאו ממשמעותא דעפר נפקא אלא מריבויא דוכסהו. א"כ שאר מילי נמי והוי מצי למיבעי גם לב"ש וצ"ל דבשאר מילי דמרבינן לכיסוי ודאי לא ילפינן סוטה מכיסוי כיון דלא כתיב הכא ריבויא אבל עפר נהי דמריבוי ילפינן מ"מ כיון דגלי רחמנא דבכלל עפר סתם הוי אפר ג"כ ממילא אמרינן דלענין סוטה ג"כ הוי בכלל עפר ולהכי לא מיבעי ליה אלא באפר אבל עדיין במקומה עומדת מה שהקשיתי לר' ישמעאל דאמר דגבי כיסוי לאו מריבויא דקרא ילפינן אלא מהלכה דעוקבת המקרא והיינו משום דאפר לאו בכלל עפר הוא במשמעותיה א"כ מנ"ל דנאמרה הלכה ג"כ בסוטה ומכיסוי ליכא למילף כיון דהלכתא הוא ועוד דלמא להכי לא חשיב לה משום דלא הוי דומיא דאינך דהלכה בכל דבר והכא ע"כ לא נאמרה הלכה