קרן אורה סוטה קנו

אשר ירמוז על כבוד מלכות שמים והתחיל לנטוע בה נפשות הבריות ועשה בזה פעולות טובות האחת שנגלה בעולם ניצוצי אור של מעלה לענג בהם נפשות דורשי ה' וזה הוא דוגמת הפרדס עם כל מיני מגדים אשר תתענג נפש מתהלך בו ככה ע"י מעשיו הטוב נגלה בעולם חלק מטובו ית' והארץ האירה מכבודו תתענג בזה נפש כל דורשיו ועוד פעל ועשה לקרב לבות בני אדם ולהטותם הדרך לידע ולרדוף אחרי ה' וזה הוא דוגמת הפונדק כי עשה מקום לכל באי עולם לבוא ולחסות בצל עליון ולקבל טובו ואלו ואלו דברי חיים הם:

דף יא גמ' חד אמר חדש ממש וח"א שנתחדשו גזירותיו י"ל דשניהם לדבר אחד נתכוונו כי מלך ב"ו לא יעשה דבר כ"א בכחו העליון וכמבואר בדברי הזוה"ק ויאמר אל עמו דקאי על שר העליון והוא האומר לעשות דבר והמלך התחתון מוציא אל הפועל ועל פרעה איכא למימר חדש ממש אבל בכחו העליון צריך לומר שנתחדשו גזירותיו אחר מיתת הדור ההוא. כי בעודן חיים ידע את יוסף ולא היה יכול להרים ראש מפני זכות יוסף וכל אחיו אבל אח"כ הוי דמי כמאן דלא ידע ליה ויתיישב בזה הא דמייתי לקמן דהוא לקה תחלה מקרא דובכה ובעמך כו' ולא מייתי מרישא דקרא ועלו ובאו בביתך כו' וכמו שדקדק מהרש"א ז"ל בח"א וזה משום דרישא דקרא קאי על פרעה ממש וברייתא אתי לאשמעינן דהוא לקה תחלה יכוין על השר ומושל העליון וע"ז חזר ונאמר ובכה כו' כי המכות ג"כ התחילו בשר שלו וכמו שאמרו ז"ל כשהוא נפרע מן האומה כו':

הבה נתחכמה באו ונחכם למושיען של ישראל כו' מזה משמע דעצה הראשונה היה לדונם במים ובמקרא מבואר כי תחלה עינה אותם בסבלותם ואח"כ גזר על המילדות אם בן הוא והמתן אותו ואח"כ גזר להשליך היאור אבל כ"ז נעשה בחכמת רשע מפני אשר עלה על ראשם מורא מושיען של ישראל פן ישיב להם גמולם בראשם ע"כ התחכמו לענותם בפה רך והוא הכניס צוארו תחלה בעול העבודה ודימה כי לא ימצא אותו חטא ועון בזה וגזירה זו היתה מעין דין אש אשר נתייראו לדונם בזה בעצמם ע"כ עשו בחכמה ובערמה להרתיחם ולשרפם בעינוי העבודה. וכאשר ראה כי לא נעשתה עצתו בזה וכאשר יענו אותו כן כו'. התחכם בעצה מדין חרב ולא הוא בעצמו אלא צוה למילדות אם בן הוא כו' ובכ"ז לא צוה לעמו לעשות דבר מפני היראה ממושיען של ישראל אבל בהשלכת היאור נאמר ויצו פרעה לכל עמו:

והוא כנ"ל כי זה היתה עצה הראשונה מה שאמר לעמו לעשות. וכמו שנאמר ויאמר אל עמו כו' כי דימה בזה כי במים לא יגיענו העונש מפני השבועה שלא להביא מבול לעולם ובסבלותם דימו כי כביכול יצא מיכולתו עונש המים אבל סכלים המה ולא ידעו כי שבועתו היתה בחסדו הגדול שלא להחריב עולמו עוד' אבל לעשות בהם משפט אומה אחת הוא עושה ולא זו בלבד אלא גדולה מזאת הוא עושה כי מביא את מקבל העונש אל העונש כי המצריים הלכו בעצמם אל הים וזה מפני אשר בידו ית' הוא והוא גוזר על החוטא שהוא יקבל על עצמו עונשו ומשפטו כי שרש העליון של המלך או אדם פרטי הכל בידו ית' הוא והוא מצוה להובילו אל מקום העונש והמשפט כמו שנאמר פלגי מים לב מלך ביד ה' יכוין כי הלב מלך הוא שרשו העליון ביד ה' הוא ע"כ אל אשר יחפוץ יטנו כי לב המלך בעצמו מוליכו לקבל עונשו וכן נאמר גבי ירידת פרעה אל הים וחזקתי את לב פרעה ורדף כו' כי לבו ושרשו חיזק אותו ועשה בהם רצון לירד אל הים ובזה יובנו דברי יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם והוא כנ"ל כי ראה בזה כי הקב"ה הוא גדול על שרי מעלה ג"כ כי הוא בעצמו היה מוכרח להוליך את עמו אל המשפט והעונש וזה כי בדבר אשר זדו כי בכח הזה אשר ביקשו להרע לישראל שב עליהם והוא בעצמו מוכרח להוליך את עמו אל הרעה. וזהו שאמר בקדירה שבישלו בה נתבשלו וכן היה סוף בלעם היועץ הרע. כי נהרג בחרב שלו כמבואר בדרז"ל אבל יתרו שברח מעצה הנבערה הזו זכו בניו לישב בלשכת הגזית לעשות משפט ברשעים ומורדים באמת וצדק ולנקום נקמת ה' ב"ה וע"פ הנ"ל יש לכוין מש"נ ויאמר מצרים אנוסה כו' כי ה' נלחם להם במצרים יכוין כי ראו שנלחם אתם במצרים עצמו היינו בכח עליון שלהם אשר זדו בכחו להרע לישראל עתה היה להיפך ושב להרע להם ועי' זוה"ק מש"כ ע"פ ויסר את אופן מרכבותיו והבן:

ויבן ערי כו' ח"א שמסכנות כו' עי' מהרש"א ז"ל בח"א שדקדק למה הוציאו הלשון הזה ממשמעות כל המקומות שנאמר פרי מסכנות ונראה דלפרעה מיותר הוא דהא ויבן נאמר על פרעה ותו מסכנות לפרעה ל"ל לזה דרשו כי הבנין הזה היה היפך ממחשבתו כי פרעה חשב לבנות ערי מסכנות כפשוטו למען לא יעלו ישראל מארצו ועוד אמרו ז"ל כי הרבה נתמעכו בבנין הכוונה כי חשב שע"י עבודתם בבנין הזה יבלעם חיים אבל בסוף היה לרע לו כמבואר בפ' עת אשר שלט האדם כו' לרע לו ונעשו לפרעה ערים המסכנות אותו וממסכנות אותו ושניהם היו כמו שפרעה בתחלה רצה למסכן אותם כמו שנאמר למען ענותו לשון עוני ואח"כ חשב לסכן אותם וגזר להשליך היאור כן היה בו בתחלה נתמסכן כמו שנאמר וינצלו כו' אח"כ נסתכן וטבעו כולם בים וכ"כ דרשו בשמות הערים מר דריש ראשון ראשון מתרוסס. ובשביל זה נתמסכן ומר דריש פי תהום בולעו להורות על הסכנה אשר כולם תהומות יכסיומו ולעומת שני המחשבות האלו למסכן ולסכן את ישראל רוח הקודש מבשר להיפך כן ירבה ולא די בריבוי לבד אלא כן יפרוץ:

בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להם דגים קטנים כו':

יש לכוין דבריהם למה שדרשו ז"ל ע"פ וינצלו את מצרים ח"א שעשאו כמצולה שאין בה דגים וח"א כמצודה שאין בה דגן והכוונה כי עיקר הניצול היה בהוצאת בלעם מפיהם ניצוצי נפשות קודש אשר נבלעו מאז קלקלו הדורות הראשונים ועתה בצאתם ממצרים היו ב' אופני הוצאה האחת את אשר נפלו בתוכם מדור דור ע"י קלקול המעשים והשנית כי גם מה שניתן בהם אז לצורך מחיתם כנודע שאין להם מחיה אלא באמצעית מעט החיות אשר מקבלים המה מן הקודש גם זה ניצלו מהם וע"ז נאמרו ב' הדוגמות ח"א כמצולה שאין בה דגים ירמוז על רוב ניצוצי קודש אשר ירדו במצולת מצרים מדור דור וח"א כמצודה שאין בה דגן. כי מעט אשר היה להם ג"כ הוציאו מתוכה כמו שנאמר במצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וכ"ז נעשה ע"י זכות נשים צדקניות ע"י מעשיהם לשם שמים ובהליכתן לשאוב מים הקב"ה מזמין להם דגים קטנים להפרות ולהרבות בעליהן ובזכות זה נגאלו נשמות ישראל ממצרים ואחר לידתן נבלעו עוד בקרקע כדי להוציא גם את שלהם כטבע צמח האדמה אשר מוציא כח הצומחים אשר בארץ וג"כ זכו לביזת מצרים ביזה הנגלית כי לקחו את כל הכסף אשר נתקבץ במצרים מכל העולם ועוד זאת כי גם את שלהם לקחו כמו שנאמר ושאלה אשה כו':

דף יג תנא שלשים וששה כתרים כו' יש לכוין מספר הזה לעומת ל"ו כריתות האמורות בתורה אשר המה גורמין להפרד הנפש ממקורה אבל המקיימן דבקה נפשו במקורה להיות בזיו השכינה בעטרה על ראשה וכתר הוא היפוך כרת וכמבואר בדברי הראשונים ז"ל ע"כ יעקב אבינו ע"ה אשר לא מת ודבקה נפשו בחיים לעולם נתלו לו כל השלשים וששה כתרים והבן כי נכון הוא:

איהו קברה ללאה האי דפייש דידי הוא יבואר ע"פ דברי זוה"ק כי לאה אמנו הוציאה עצמה מגורלו של עשו ע"י תפלתה ודמעתה וכאשר לא זכה בה הרשע בחייו רצה לזכות בה במותו:

ומפני שנתן עיניו במה שאינו שלו ע"כ מחייה בקולפי ונתרן עיניו וצדיק ישמח כי חזה נקם:

ומלאכי השרת אמרו צדקת כו' הקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים כו' שמואל אמר מי כהחכם כו' ר' יוחנן אמר והחכמה מאין תמצא כו' ר"נ אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראל נראה דכל הני מאמרים סמכו אקרא שנאמר במשה ולא קם נביא כו' אשר ידעו ה' פא"פ לכל האותות כו' לעשות בארץ מצרים לפרעה כו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל מלאכי השרת אמרו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כי הוא בזכותו עשה יחוד שלם בצדק ומשפט וזהו שנאמר אשר ידעו ה' פא"פ וראוי המאמר הזה למלאכי השרת:

והקב"ה אמר מי יקום לי כו' זהו שנאמר לכל האותות כו' אשר עשה כו' לפרעה ולכל מצרים והוא היה הציר נאמן נגד המרעים להכניען ולהשפילן ולא קם עוד כמוהו שמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר זהו שנאמר ולכל היד החזקה כי כמה פעמים אחז ידו במשפט ועשה פשר דבר נגד הדין והמשפט וכמו שאמרו ז"ל בפסוק ועתה הניחה לי מלמד שתפש כו' ר"י אמר והחכמה מאין תמצא סיפיה דקרא ואי זה מקום בינה כי מדת משה הוא שכינתא עילאה כמבואר בדברי הזוה"ק וזהו שנאמר ולכל המורא הגדול זו גילוי שכינה ור"נ אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראל כי לא קם כמוהו סופר וכותב דרכי ה' בלבות ישראל כמו שנקראו כולם על שמו וזהו שנאמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל כי כל הגדולות אשר עשה נהג בעין יפה ומסר הכל לישראל למען ידעו את ה' כולם בכלל וי"א כי לא מת משה ועדיין צדקתו עומדת לעד ועומד ומשמש לעולם וכמו שדרשו ז"ל ע"פ וזרח השמש ובא השמש כו' כי בכל דור ודור כולם נהנין ומקבלים מאורו הטוב ובזכותו וזכות תורתו יהיו נגאלים במהרה בימינו וע"ז הכוונה לא נודע מקום קבורתו אם למעלה או למטה. כי מי עלה שמים וירד כמשה והוא הבריח התיכון לחבר את אהל שמים וארץ להיות אחד:

פרק שני דף יד ע"ב תוס' בד"ה אי משום מגילה כו' והקשו ז"ל היכי אמרי' הכא דלאחר שתיה מייגעין אותה