קרן אורה סוטה קנה

דמפרש בהדיא קרא דוהעמידה קאי על האשה וכן מבואר בירושלמי בשמעתין:

אין משקין ב' סוטות כו' עיין מש"כ בזה בחי' נדרים דף ע"ג באורך קצת בסוגיא דשמעתין:

ת"ר ופרע כו' עיין בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דהפריעה היה אחר מחק המגילה ואחר השבועה ולפ"ז אין מוקדם ומאוחר בסידרא דמתניתין דהכיסוי בשחורים שנשנה אחר אחיזת הכהן בבגדיה היה קודם מיד בהעלותה לשער המזרח והפריעה והפרימה היו לאחר השבועה ומחיקת המגילה ועיין בכ"מ ז"ל שם ונראה דמשמע ליה הכי מסדר המקרא ופרע כו' ונתן על כפיה כו' וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים משמע דהכל היה במעמד אחד:

וש"מ דכבר נעשו המים המאררים כמצותן בשעת פריעה וכמש"כ שם דכל שעת הפריעה ונתינת המנחה על כפיה היו המים ביד הכהן אלא דממאי דאמרינן לקמן ר"פ היה מביא דנותן את המנחה על ידיה כדי ליגעה לא משמע הכי ושם יתבאר יותר בס"ד:

תוס' בד"ה ויתגרו בה כו' והקשו יתלו סדין של בוץ כו' והכי תניא בספרי ותירץ דלר"י אם היה פורש סדין של בוץ לא היה ניוול כ"כ בפני הנשים משמע מדבריהם ז"ל דע"י סדין של בוץ אין כאן הרהור א"כ מנ"ל דפליגי בהרהור כלל הא ת"ק נמי חייש להרהור אלא דס"ל דפורשין סדין של בוץ ונראה דתנא דמתניתין ודאי לא ס"ל דפורשין סדין של בוץ וכדתנן כל הרוצה לראות יבוא ויראה אלא דשם בספרי איכא ר' יוחנן בן ברוקא דס"ל דאין מנוולין בנות ישראל יותר מדאי אלא לפני ה' אבל בין העם פורשין סדין של בוץ וחכמים פליגי עליה ואמרי כשם שלא חסה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה ומנוולה כל מה שיכול ולהכי הקשו התוס' ז"ל מ"ט דר"י דאמר מבטלין מצות פריעה לגמרי מפני חשש הרהור הא אפשר לקיים ע"י סדין של בוץ לזה תירצו דע"י סדין אין כאן ניוול בעיני הנשים והתורה אמרה ונוסרו כל הנשים אלא דאכתי אין תירוץ זה מובן קצת דאטו עדיף שלא לנוולה כלל דהשתא וודאי אין כאן יסור לא לנשים ולא לאנשים וצ"ל דמ"מ איכא יסור בשארי דברים לעין כל:

ע"ב גמ' וכי תימא ליעבד בה תרתי אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ויש לדקדק לפי מש"כ התוס' לעיל דליכא מיעוט באשה דאינה נסקלת ערומה א"כ מנ"ל לחלק בין איש לאשה בזה ואי משום ואהבת כו' הא חזינן באיש דאמרה תורה שיסקל ערום ולא חיישינן לבזיוניה וצ"ל דדווקא באשה חיישינן לבזיונה דבזיונה גדול משל איש ועליה נאמר ואהבת לרעך לברור מיתה יפה ור"י ס"ל דצערא דגופה עדיף ואין לחוש לבזיונה ועיין מהרש"א ז"ל:

מהו דתימא בהני אית ליה בזיון טפי דהוי שליח ערטיל כו'. משמע מכאן דהסרת התכשיטין היה אחר פריעת בגדיה. ולפי סדר הרמב"ם ז"ל היה זה קודם הפריעה אלא בשעה שכיסו אותה בשחורים וי"ל דגם זה חשיב שליח ערטיל מאחר שלבשה בגדים בזויים וק"ל:

תוס' בד"ה ואח"כ מביא חבל מצרי בירושלמי אמרי' דחבל מצרי וכפיפה מצרית באין משירי לשכה וקצת היה נראה דהירושלמי לטעמא דס"ל דחבל מצרי וכפיפה מצרית מעכבי מש"ה הביאום משל ציבור אבל למאי דמסקינן בתלמודין דאין מעכבין י"ל דאין צריך להביאן משל צבור והכי משמע קצת לשון הירושלמי דבתר דאמר ר' ירמיה דמעכבין קאמר משל מי הם באין ואע"ג דאיתא התם ר"י בעי חבל מצרי מעכב לאו לשון בעיא היא אלא כן הוא דעתו ויש הרבה כיוצא בזה בדברי הירושלמי ומ"מ אין זה מוכרח לומר דבעיכובא תליא מילתא:

דף ט' בד"ה מנימין כו' אמר ליה ר"ע כו' אלא עמון נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ק"ק מאי קמ"ל בהא דעמון נושא מצרית דזה לכ"ע מותר כיון דשניהם אסורין לבא בקהל ומצרי נושא עמונית י"ל דקמ"ל דעמונית אע"ג דמותרת בקהל וס"ל קהל גרים איקרי קהל אפ"ה מותרת במצרי אבל עמון במצרית פשיטא דמותרין זב"ז אפי' אם ישבו במקומם וי"ל דקמ"ל דכולן לאו בחזקתן הם ולא אמרי' דמצרי לא מראשונים הוא ועמון שמא הוא מראשונים ואסורין זב"ז קמ"ל דכולם נתבלבלו וכבר נחלקו הראשונים ז"ל במצרים אי אזלינן בתר פשטא דתלמודין או בתר דברי התוספתא:

ע"ב תחלת קלקולו בעזה פירש"י ז"ל דשל תמנת היה בנשואין וכן איתא בהדיא בירושלמי דשמעתין ומהרש"א ז"ל בח"א הקשה הא דרך נשואין חמיר יותר דעבר משום לא התחתן כו'. ובירו' הקשו כנ"ל על מקרא ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא והא ז' פעמים הזהירה התורה לא תתחתן בם והכא הוא אמר הכין אמר ר' יצחק אם ללצים הוא יליץ וי"ל דאפ"ה זנות חשיב קלקול יותר אבל הרמב"ם ז"ל כתב בהל' א"ב דשמשון גיירן לנשים האלו אלא דלא הוי גירות גמור כיון דלא לשם שמים נתגיירו וכ"כ מהרש"א ז"ל שם:

דף י גמ' אסא ברגליו צדקיהו בעיניו וכתב רש"י ז"ל לא ידענא מנ"ל ובמדרש למדוהו מסמיכות המקרא ואת בני צדקיהו שחט לעיניו ואת עיני צדקיהו עור שלא היה יכול לעור את עיניו עד ששחט את בניו ומפני הבכי נתעוורו ותני התם בלשון אחר דאלו נבראו כדוגמא של אדם הראשון ולזה נתכוונו נמי בתלמודין מעין דוגמא של מעלה היינו דוגמת אדם הראשון שהיה יציר כפו של הקב"ה ועי' מהרש"א ז"ל בח"א ויש ליתן טעם קצת על אלו שנבראו כ"א במדתו מעין דוגמא של מעלה שמשון בכחו כמשאז"ל כי נקרא מעין שמו של הקב"ה להגן על ישראל ע"כ נברא בכח שלם כפי שלימות הבריאה הראשונה כדי להגין על ישראל מול שונאיהם כאשר יראו מכחו גם אחרי מותו עשרים שנה כמבואר בירושלמי וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה לישועתך קויתי כי יעקב היה מעין שופריה דאדם ושמשון בכחו היה ג"כ מעין דוגמא זו:

שאול בצוארו זה מפני שהוא היה המלך הראשון בישראל ע"כ היה בו דוגמת אדם מלכא קדמאה ומפני החטא הראשון נתמעטה קומתו ושאול במלכו נתקן קצת החטא הראשון והיה בו מדוגמא הראשונה בגידול קומה ובמוראו על כל בריה כטבע הראשונה ומוראכם כו' ע"כ נאמר בעת אשר נלקה שנפל על חרבו ארצה. וזה מפני אשר לא קיים החפץ לבער הרשעים זרע עמלק מן הארץ:

אבשלום בשערו כי בן יפת תואר היה ומחשבת דוד מלכנו ע"ה לטוב היתה להכניע במלכותו כל ממלכות הארץ ולהחזיר לטוב החיל אשר נבלע בתוכם כמבואר בדברי האר"י ז"ל ענין שלמה המלך ע"ה בריבוי הנשים לזה יצא ממנה בן בדוגמא עליונה שנאמר ראשך עליך כו' אבל לא נשלם התיקון בזה ובשערו נתגאה למרוד במלכות שמים מלכות דוד אביו וזש"נ הנני מקים עליך רעה מביתך כמבואר בדברי הזוה"ק ע"פ חיה רעה אכלתהו שהוא כינוי למלכות הרשעה וכ"כ באבשלום גבר כח הטומאה ונהפך לאויב ומתנגד מול מלכות דוד אביו ולזה רמזו ז"ל בסמיכות פרשיות הראשונות שבתהלים כלום יש עבד שמורד ברבו וכלום יש בן שמורד על אביו כי קוטב אחד לשני המעשים כי בראשית הגלות מדת מלכות שמים על דוד מלכנו ע"ה קם עליו לאויב בנו כ"כ באחרית וסוף הגלות מלכות שמים לעולם יקום עבד המורד ברבו כי מלחמת גוג תהיה אחרי הגלות כבוד מלכות שמים לעין כל ועכ"ז יעוז פניו למרוד ברבו אבל יושב בשמים ישחק וכ"נ בדוד מזמור לדוד בברחו כו':

אסא ברגליו. כי אמרו ז"ל במדרש כי בימי אסא עתיד היה לחזור מלכות ב"ד על כל ישראל וכמש"נ לירבעם אף לא כל הימים ומפני זה נברא ברגליו דוגמא של מעלה כי קושטא קאי ולסימן ולאות כי יתחזק בבטחון שמים כ' יהיה לו לעוזר ולתומך להקים מלכותו לעד. וכן התחזק בבטחונו כמ"ש במלחמת זרח הכושי כי עליך נשענו והתחלה מלכותו להתפשט על ישראל כמש"נ כי רבים מבני ישראל כו' אבל גרם החטא בהשענו על מלך ארם וגם עשה אנגריא בת"ח ולא די שלא תמכן אלא שעשה בהן אנגריא וזה גורם רפיון לרגל ומעמד הקדושה ומחזק רגלי הנחש והשטן כמבואר בדברי הזוה"ק. ע"כ חלה ברגליו לעת זקנתו:

צדקיהו בעיניו כמשאז"ל כי נקרא שמו שלום שהיה שלם במעשיו ונברא בעיניו דוגמא של מעלה. כידוע אמרם ז"ל אשר מלכות ב"ד נמשל לירח ושלמה המלך ע"ה היה הדור הט"ו דקיימא סיהרא באשלמותא וצדקיה היה הדור הט"ו מחסרונה וניתן בו כח העין מדוגמא הראשונה כי המלך הוא על כל העדה ואולי יהיה ביכלתו להחזיר את דורו למוטב והיה שב מיד אל המילוי אחר החסרון ולא היה נחרב בית קדשנו וזה שביקש ירמיהו הנביא ע"פ ה' מאתו להכניס צוארו בעול מלך בבל כי כבר נגזרה גזירה שתחסר אבל מיד אחר השלמת החסרון היה חוזר ומתמלא אבל כח השטן הצליח ולא שמע אל דברי הנביא וחרב בהמ"ק בעונינו ונסתלק האור למעלה ונכבה נר ישראל כמו שנאמר ואת עיני צדקיהו עור ונעדרו כל כלי מקבלי האור עד עת קץ אשר יהיה ה' לאור לנו עד עולם:

ויטע אשל חד אמר פרדס וחד אמר פונדק נראה דפליגי באופן התיקון אשר עשה אברהם אבינו ע"ה באורו הטוב אשר האיר בעולם כי בדורות הראשונים החשך כסה ארץ ואבדה האמונה עד שבא אברהם אבינו ע"ה ועשה פרי כמו נטע להשריש שרשי האמונה ולימד דעת את הבריות להכיר את בוראם למען תמצא הקדושה מקום ומשכן בעוה"ז להשפיע מטובו לבריותיו כרצונו הטוב וכמו שארז"ל הדוגמא למלך שהיה מהלך במבואות האפלים ובא אוהבו והאיר לו כי הוא במעשיו האיר העולם ומחשבתו למען יגלה כבוד מלכו של עולם וטובו וזהו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות צדקה כו'. למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו והוא כדוגמא הנ"ל כי יאירו במעשיהם בפני המלך ויגלה כבוד מלכותו לעין כל וכולם יתענגו בטוב וזיו כבודו אשר זה הוא תכלית חפץ ורצון המלך הטוב ואברהם אבינו ע"ה הוא הראשון אשר ההחיל לפנות מקום ומשכן לקדושה וע"ז נאמר ויטע אשל בבאר שבע כינוי שם באר שבע נודע