קרן אורה סוטה קנב

המשנה נראה דדרשינן לדרשא דלאחר ולא ליבם גם בסוטה וודאי שכ' שם לפי שאמרה תורה באיש שמצא באשתו ערות דבר דמורה לזה הענין והיתה לאיש אחר ולא ליבם ומש"ה לא תתיבם משמע דאיצטריך הך דרשא גם בסוטה ודאי וי"ל דעיקר איסור ליבם מהאי קרא דלאחר ולא ליבם שמעינן אפי' בסוטה ודאי אלא לפוטרה מחליצה אמר רב להך סברא דטומאה כתיב בה כעריות אבל אי לאו האי קרא דלאחר גם סוטה ודאי לא היתה אסורה ליבם וע"כ צ"ל הכי דמסוטה וודאי ילפינן לסוטה ספק לאידך שינויא דרב יוסף רחמנא אמר ויצאה מביתו דלא ליסתריה לביתיה וזה נאמר בסוטה וודאי וסוטה ספק מנ"ל דהא לאו מיתורא דקרא דריש אלא סברא בעלמא מדאמר רחמנא להוציאה מביתו אלא ש"מ דסוטה ספק ג"כ בכלל זה וכן לאידך שינויא הכתוב קראו אחר כו' דכ"ז מיירי בסוטה וודאי משמע דכל הני קראי וסברא גם לסוטה וודאי איצטריכו וממילא שמעינן נמי סוטה ספק וביבמות שם הארכתי בזה:

דף ו' רש"י בד"ה מי קא רמינן כו' וממילא שמעינן דאסור ליבמה והוי כאשת אח שלא במקום מצוה. נראה מדבריו ז"ל דביבום כזה איכא איסור אשת אח וביבמות הארכתי בזה בכל הני דחולצות ולא מתייבמות ד"ת אי איכא גבייהו איסור אשת אח וכש"כ בכה"ג דמתניתין דהא דלא מתייבמת הוא רק מסברא בעלמא דלא לסתריה לביתיה פשיטא די"ל דאם עבר ויבם דקנה ולפי הנך שינויי מסתברא דצרתה שפיר מתייבמת כיון דליכא בהדה גופא איסור מפורש וממילא דלכולהו שינויי צרתה מותרת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וגם בזה כתבתי ביבמות בחי':

בד"ה סוטה שיש לה עדים אין המים בודקין עדים שראו שנטמאה מזה עכ"ל מדבריו משמע דוקא שיש עדים על טומאה זו שמשקה אותה וכפשטא דקרא והיא נטמאה ועד אין בה היינו על טומאה זו שאחר הסתירה לזה באו המים לבדוק אותה ואם יש עדים על טומאה זו אין צורך למים לבודקה כי יכול להתברר על ידי העדים אבל עדים על טומאה אחרת אין מבטלין בדיקת המים שעל סתירה זו וא"כ הא דתנן במתניתין שבאו לה עדים שהיא טמאה היינו ג"כ מסתירה זו וקמ"ל דלא אמרינן סהדי שיקרי הם אבל אם באו עדים על טומאה אחרת ע"כ סהדי שיקרי הם דאל"ה אמאי לא בדקוה מיא על טומאה ראשונה דהא מגלגל עליו מאיש אחר ג"כ. ואי משום דאיכא עדים על טומאה ראשונה הא לד' רש"י ז"ל אפ"ה בדקו לה מיא וזו שלא נבדקה וודאי סהדי שיקרי הם אלא די"ל דע"כ לא כתב רש"י ז"ל דבעינן עדים שנטמאה מזה דאי ליכא עדים בטומאה זו אע"ג דאיכא עדים בטומאה אחרת שפיר בדקו לה מיא אם נטמאה בסתירה זו אבל אם טהורה היא בסתירה זו ואין המים בודקים אותה אלא בטומאה ראשונה בזה ג"כ איתא להאי דינא דאם יש עדים על טומאה ראשונה אין המים בודקים וכללא דמילתא לא נאמר בדיקת המים אלא על טומאה דליכא דידע בה ואע"ג דאיכא עדים במדינת הים על טומאה אחרת בדקי לה מיא על טומאה דליכא דידע בה וא"כ אפי' באו עדים שהיא טמאה מאחר אסורה לאכול בתרומה ולאו סהדי שיקרי הם ושפיר דייק רב ששת ממתניתין דאין המים בודקין דאי בדקו לה מיא אפי' בטומאה דאיכא עדים סהדי שיקרי הם אלא ש"מ דלא בדקו לה מיא וראיתי במל"מ ז"ל פ"א מהל' סוטה שהאריך בזה ונראה מדבריו דס"ל בד' רש"י ז"ל דעל טומאה אחרת בדקו לה מיא אפי' איכא עדים עליו ואפ"ה כתב דשבאו עליו דמתניתין היינו אפי' טומאה אחרת ולא תיקשי הא וודאי סהדי שיקרי הם מדלא בדקו לה מיא משום דאיכא למימר דמש"ה לא בדקו לה מיא דאיכא עדים במדינת הים על טומאה זו שהוא משקה אותה ולא תלינן בסהדי שיקרי ע"ש שהאריך בזה ולענ"ד דחוק הוא דאי לא חיישינן לסהדי שיקרי משום דתלינן בעדים שמא יש עדים א"כ איכא למיפרך אעיקר הוכחה דר"ש דילמא לעולם בדקו לה מיא ומה שלא נבדקה היינו משום דהוא אינו מנוקה מעון דהא עדים במדינת הים נמי מילתא דלא שכיחא היא ואפ"ה תלינן בזה ולא מחזקינן בסהדי שיקרי ה"נ איכא למיתלי באינו מנוקה מעון אלא וודאי במילתא דלא שכיחא לא תלינן:

וראיתי בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' סוטה הלכה כ"ג שכ' דאם באו עדי טומאה אחר ששהתה אסורה לבעלה ואפי' לא בדקוה המים שאין המים בודקין אלא מי שאין לה עדים שמודיעין זנותה ועוד שמא בעלה אינו מנוקה מעון ולכאורה הוא נגד ד' הש"ס ז"ל דא"כ מה הוכיח רב ששת ממתני' דאין המים בודקין מדלא מחזקינן להו בסהדי שיקרי אפילו אם המים בודקין לאו סהדי שיקרי הם דשמא הוא אינו מנוקה מעון וגם זה מצאתי בד' המל"מ ז"ל בפ"ב מהל' סוטה שהקשה כן על דברי הרמב"ם ז"ל ע"ש באריכות ונראה כיון דליכא נפ"מ לדינא בהך מילתא אי המים בודקין אי לא אע"ג דמד' ר"ש נראה דס"ל בפשיטות דאין המים בודקין לא חש להאי והרמב"ם ז"ל אתי לאשמעינן עיקר הדין דעדים נאמנים אחר השתיה ג"כ אי משום דאין המים בודקין או משום דאיכא למיתלי באינו מנוקה מעון. ועיקר מימרא דרב ששת ג"כ ע"כ הא אתי לאשמעינן דאין המים בודקין אם יש עדים במדינת הים ומש"ה כי באו אח"כ נאמנים ולאו סהדי שיקרי הם ורב יוסף נמי מודה בזה מסברא בעלמא דלא מחזקינן להו בסהדי שיקרי משום דתלינן בזכות ולרב ששת איצטריך קרא להכי לאשמעינן דאין המים בודקין והעדים נאמנים ולרב יוסף מסברא בעלמא נאמנים וליכא נפ"מ לדינא בינייהו והרמב"ם ז"ל כתב ג"כ מסברא להאי דינא והוסיף טעם דשמא אינו מנוקה מעון אלא דקשה לפי המסקנא דיליף מטהורה היא ולא שיש לה עדים במדינת הים ולמאי איצטריך קרא להכי פשיטא דאם יבואו העדים נאמנים כיון דאיכא למיתלי באינו מנוקה מעון ובשלמא לסברא דרב יוסף דנאמנים משום דאיכא למיתלי בזכות. מ"מ י"ל דאיצטריך קרא דאין המים בודקין ונפ"מ לענין מנחתה דתצא לחולין דהוי הקדש טעות כיון דלא חזיא לשתיה כלל אבל לסברת הרמב"ם ז"ל דתלינן שהוא אינו מנוקה מעון ממילא ג"כ איגלאי מילתא למפרע דהקדש בטעות הוא ועיין תוס' לקמן דף כ"ב שכ' דלאו הקדש טעות הוא ולמה לי קרא להאי וראיתי בירושלמי פ"ג דמייתי התם להך דרשא דטהורה היא ולא שבאו לה עדים שהיא טמאה אמר ר' יצחק כן אנן קיימין כששתתה ולא בדקו אותה המים שלא תאמר עדי שקר הם אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה הרי דעיקר קרא אתי לאשמעינן דהעדים נאמנים ולא אמרינן עדי שקר הם אמר ר' יודא ואתיא כמ"ד הזנות תולה וניכרת להכי איצטריך לאשמועינן דלאו עדי שקר הם אע"ג דלא הוכרה כלל ברם כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת ולמה לא הוכרה מפני שתלה לה זכות ופשיטא דעדים נאמנים ולא איצטריך קרא להכי כן נראה להגיה בדברי הירושלמי ע"ש ומבואר הדבר דעיקר צריכותא דקרא הוא לאשמעינן דלאו עדי שקר הם וא"כ לדברי הרמב"ם ז"ל דתלינן באינו מנוקה מעון למה לי קרא להכי ויתבאר עוד בזה לקמן בס"ד ועי' בד' הר"מ ובדברי הרע"ב ז"ל שכתב לדרשא דר"ש :

ושבעלה בא עליה בדרך עי' בירושלמי דפריך עליה מהא דתני דהמים בודקין אותה על כל ביאה שבא עליה הבעל אחר הבועל אלמא דהמים בודקין אפילו בא עליה בעלה. ומשני כאן ביודע כאן באינו יודע דאם הבעל לא ידע שנסתרה בשעה שבא עליה המים בודקין אותה ועי' מל"מ ז"ל שם בפ"ב שהאריך בזה אי ביאת שוגג חשיב מנוקה מעון וגם זה יבואר לקמן אי"ה וכל הני דתנן במתניתין דאסורות בתרומה אם אכלה אינו לוקה כיון דאינה אסורה אלא מספק אבל באו עדים שהיא טמאה אם אכלה לוקה דזונה היא:

תוס' בד"ה ושבאו לה עדים כו' ונסתפקו אי דוקא נקט עדים שנים אבל ע"א לא מהימן לאחר שתיה ורב ששת נמי דקאמר דאין המים בודקין אותה היינו אם יש שני עדים אבל בע"א שפיר בדקי לה מיא כיון דלא מהימן אחר שתיה עדותו לאו כלום היא או דילמא ע"א נמי מהימן אפילו אחר שתיה ולא בדקי לה מיא וכ' דמסתברא דה"ה עד אחד כדעולא כו' פי' דאתי לישובי לישנא דמתניתין דתנן עדים דמשמע שנים לזה כתבו דל"ד עדים ולהכי נקיט עדים משום דכ"מ שהאמינה כו' הרי כאן שנים ומש"ה נקיט לה בלשון עדים:

אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' סוטה כ' דדווקא ב' עדים הוא דנאמנים אחר שתיה אבל ע"א לא מהימן אחר שתיה שיצתה בכשרות וחזרה לחזקתה ונהי דיש לומר דאין כאן חזקה בשתייתה כיון דלא בדקילה מיא אם יש עד והרי היא כאילו לא שתתה כלל מ"מ כי היכי דלרב יוסף דס"ל דנאמנות העדים אחר שתיה הוא משום דתלינן בזכות ודאי נראה דדווקא ב' עדים בעינן אבל ע"א לא מהימן לאורועי חזקתה שיצתה טהורה בשתייתה ה"נ לרב ששת דווקא עדים וראיתי במל"מ ז"ל שם שביאר טעמו של הרמב"ם ז"ל משום דנאמנות העד לא מהני אלא למנוע השתיה וממילא אסורה מפני שלא שתתה לא מפני העד ולא ידענא מי הכריחו לזה וגם מבואר הדבר להיפך בד' הרמב"ם ז"ל שכ' דע"י ע"א בסוטה מוחזקה היא כזונה גמורה וכהן לוקה עליה הרי דאסורה משום נאמנות העד ולא מפני מניעת השתיה אלא דאפ"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דאחר שתיה שיצתה בחזקת טהורה אין ע"א נאמן וכש"כ לפי מה שלא כתב בפשיטות הא דאין המים בודקין אותה אלא צירוף עוד טעם דשמא אינו מנוקה והיינו דווקא בב' עדים דאחזוקי סהדי בשיקרא לא מחזקינן אבל ע"א דמה שנאמן קודם שתיה גזה"כ הוא מפני שרגלים לדבר והיינו דווקא קודם שתיה אבל לא לאחר שתיה:

אבל התוס' ז"ל ס"ל כיון דאין המים בודקין אם יש עד ממילא לא בטל עדיין הרגלים לדבר ואפילו לאחר שתיה ע"א מהימן ג"כ וגם בעד אחד אין צורך למים לבודקה כיון דע"י עדותו יתברר ג"כ דע"א בסוטה הוי כשני עדים בעלמא והמל"מ ז"ל שם כתב גם לד' התוס' ז"ל דהא דאמר ר"ש דאין המים בודקין