קרן אורה שבת מח

שם גמרא יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות כו' נראה הא דנקט להו בהדדי הוא משום דתרווייהו מהאי קרא נפקא אשה כי תזריע וילדה זכר יוצא דופן ילפינן מכי תזריע במקום שמזרעת אז וביום הח' ימול ומי שיש לו שתי ערלות דכתיב וילדה זכר ולא זכרים וכה"ג דריש רב שיזבי בפרק יש נוחלין לענין טומטום שנקרע ונמצא זכר ולפ"ז י"ל דאפילו לר"ש דאמר יוצא דופן אמו טמאה לידה היינו משום דרבי קרא ואם נקבה אבל לענין מילה שפיר דרשינן קרא דכי תזריע ורב אסי אתי לאוסופי דגם בזכר שאין לאמו טומאת לידה ג"כ לא נאמר בו וביום השמיני תדע דהא רב שרביא דאמר אין אמו טמאה לידה בטומטום שנקרע אתותב ממתני' דהמפלת ומסיק בתיובתא ועל הא דרב שיזבי מסיק בקושיא ועיין ברשב"ם ז"ל שם אבל מד' הרמב"ם ז"ל נראה דיש לחלק דאף דאמו טמאה לידה מ"מ ממילה בח' ממעטינן דלא מצינו בדברי הרמב"ם ז"ל לענין טומאת לידה מי שיש לו שתי ערלות משמע דוודאי מטמא בלידה ואפ"ה לענין מילה מספקא לי' ועיין במאור וברמב"ן ז"ל בפירקין מש"כ בהא דרב שיזבי אלא דלפ"ז הוי ליה להרמב"ם ז"ל להביא בפסקיו הא דרב שיזבי כיון דלא איתותב ולפי הנ"ל אפ"ל דרב הונא וחייא בר רב תרוייהו ס"ל כת"ק דרב חמא דאפילו אין אמו טמאה לידה נימול לח' ויוצא דופן שאני דילפינן מכי תזריע והדבר עמוק וצ"ע יותר. וצריך ליישב הא דאמרינן בפ' הערל על הא דתניא ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו שתי ערלות משמע מסתמא דהש"ס דאינו נימול לח' דאל"כ מאי צריך לאתויי כיון דהוי מילה בזמנה ואמאי לא פסקו הפוסקים כן ודוק היטב בכל הנ"ל:

דף קלז גמרא מ"ש מילה משום דכתיב המול לכם כל זכר י"ל בזה דר"י ורבנן לטעמייהו אזלי דפליגי בבכורות לענין שותפות עכו"ם דרבנן אמרי בכור מקצת בכור וכל בכור לרבות כולי' בכור וה"נ כל זכר משמע זכר דוקא ולא אנדרוגינוס ור"י דרש התם בכור משמע כוליה בכור כתב רחמנא כל בכור אפילו מקצת בכור וה"נ מרבי כל זכר אפילו אנדרוגינוס ויש להעיר בזה על כל דברי התוס' בד"ה דתניא הזכר כו' ואין כאן מקומו להאריך בזה:

שם גמרא אמר ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות מכאן הוכיח הרא"ש ז"ל דאם מל בז' יצא ואין צריך להטיף דם ברית בח' דאלת"ה אכתי נדחה שבת אצלו להטיף דם ברית והש"ך ז"ל בה' מילה חלק על הרא"ש ז"ל מהא דמנחות דמוכיח הש"ס דנקצר שלא כמצותו פסול מדדחי שבת וה"נ כן ומאי דאמרינן הכא לא ניתנה שבת לדחות היינו משום דהטפת דם ברית לא דחי' שבת. ולענ"ד נראין דברי הרא"ש ז"ל דמ"ש הש"ך דהטפת דם ברית לא דחי' שבת לא ידענא טעמא מאי אם הוא חשיב כאלו לא קיים המצוה וצריך הטפה פשיטא דדחיא שבת כי היכא דדחיא שבת בנולד כשהוא מהול למ"ד וודאי ערלה כבושה היא ומה שהוכיח מהא דמנחות י"ל דע"כ לא אמרינן הכא אלא במכשירי מצוה אבל במצוה עצמה אפילו אפשר לעשותה בדיעבד בע"ש אפ"ה דחי שבת ע"כ צאל"כ דהא אכתי אפשר למולו אחר השבת היינו בט' אלא ודאי דלא אמרי' כן במצוה עצמה והעיקר נראה דאין זה ענין כלל להא דמנחות דאפילו נימא דאין צריך להטיף דם ברית בח' אין זה משום דבדיעבד יצא דודאי המצוה לא קיים ואפ"ה אין צריך להטיף דם ברית כיון דכבר מלו ואין לו ערלה א"א עוד לתקן ולא גרע מנולד מהול לב"ה דלא חיישי לערלה כבושה דאין צריך להטיף ד"ב כיון דאין לו ערלה וה"נ כן והדברים ברורים שוב ראיתי בשאג"א ז"ל שכתב כן והאריך בזה הרבה ויש לי כמה הערות כדבריו ז"ל ולא רציתי להאריך. ובאמת יש להבין מנ"ל הא דלא קיים המצוה כלל קודם שמיני וי"ל כיון דלאו בר חיובא הוא כלל קודם שמיני א"כ אין כאן שום מצוה תדע דהא מסקינן דערלות שלא בזמנה לאו ערלות הוא אלמא דאין חיוב המילה מוטל עליו כלל קודם ח' ומש"ה קרי ליה הש"ס היכא דמל של אחר השבת בשבת לא עשה מצוה כיון דעדיין לא רמי' זמן חיובא עליו כלל ולדברי הש"ך ז"ל משמע דהא דקרי ליה לא עשה מצוה היינו משום דלא יצא וצריך להטיף דם ברית. ויש לדקדק לפ"ז אמאי מחייב ר"א בשכח ומל של אחר השבת בשבת משום דלא עשה מצוה הא לכ"א אין לנו הוכחה דצריך להטיף דם ברית מדכתב רחמנא ביום ואפילו בשבת דהא אליביה דר"א אפילו מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת אלא ש"מ דלא שייכא מילה כלל קודם ח' כיון דלא מטי זמן חיובא ועי' בחידושינו ביבמות שהערנו בזה בדברי הירושלמי לענין ליל שמיני אי חשיבא ערלות שלא בזמנה ע"ש אלא דלפ"ז דלאו בר חיובא הוא קודם שמיני קשה מה שהקשה השאג"א ז"ל אמאי חייב חטאת בשכח ומל של אחר השבת בשבת הא מקלקל הוא ולר"י פטור וצ"ל כיון דראוי למול לאחר זמן לא חשיב מקלקל וכענין זה כתב השאג"א ז"ל ודו"ק. ראיתי לבאר קצת דין ב' מוהלים בשבת וד"ז הוא מחלוקת הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל. ומקור דבר זה הוא במנחות פרק ר' ישמעאל דנחלקו שם ר"ח סגן הכהנים וחכמים ר"ח אומר דבחול נקצר בג' בני אדם ובשבת נקצר ביחיד וחכ"א דבין בחול בין בשבת נקצר בשלשה ופליגי התם נמי ר' ישמעאל וחכמים בשיעור קצירה ר"י אמר דבחול קוצרין ה' סאין דעשרון מובחר אתי מה' סאין ובשבת אין קוצרין אלא ג' סאין ומרבה בהרקדה וטוב יותר להרבות במלאכה אחת היינו בהרקדה מלהרבות לקצור עוד ב' סאין שיש בהן מלאכות הרבה לקצור ולזרות. ואמר רבה ר"י ור"ח אמרו ד"א כי היכי דר"ח אמר כיון דאפשר ביחיד לא טרחינן ה"נ לר"י היכא דאפשר להוציא עשרון מג' סאין לא טרחינן לקצור ה' סאים ודחי הש"ס ע"כ לא קאמר ר"י אלא היכא דליכא פירסומי מילתא אבל הכא דאיכא פירסומי מילתא מודה ליה לרבנן וע"כ לא קאמר ר"ח אלא היכא דאיתעביד צורך גבוה אבל היכא דלא איתעביד צורך גבוה לא אמר משום דעשרון מובחר אתי יותר מה' סאין וסברת רבה היא דתרווייהו בשיטה אחת דלא שרינן להרבות במלאכת שבת שלא לצורך ואפשר בלא"ה ובחול לא עבדינן אותה אלא למצוה מן המובחר עכ"פ שמעינן מזה דאין לעשות מלאכה שהותרה בשבת ברבים אלא לאיזה צורך אבל בלי שום צורך טוב לעשותה ביחיד וא"כ ה"ה למילה טוב למול בשבת ע"י יחיד אלא דהרמ"א ז"ל בתשובה הקיל בזה מדברי התוס' במנחות אהא דאיבעי' לן התם אמדוהו לשני גרוגרות והיו שנים שנים בשני עוקצין וג' בעוקץ אחד אי מייתינן לשנים שבב' עוקצין או לג' שבעוקץ אף דהוא יותר מכד"צ ופשיט הש"ס דג' מעוקץ אחד מייתינן דהא ממעט בקצירה וע"כ לא קאמר במתניתין למעט בשיעור היינו היכא דממעטא נמי קצירה אבל הכא טוב יותר להרבות בשיעור ולמעט בקצירה וכתבו התוס' הא דמשמע מכאן דאסור להרבות אף בלי שום טורח. ובביצה אמרו ממלא אשה קדירה אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת אלמא מותר להרבות בשיעור ותירצו די"ט קיל והקשו עוד מהא דניחום ליה אגב אמי' ותירצו דאפילו אי התירו על ישראל היינו משום דלצורך מילה היא ומילה גופה דחיא שבת ע"כ לא קאמרו בה רבנן להחמיר. שמעינן מדברי התוס' דלענין מילה מותר להרבות בשיעור וא"כ ה"ה להרבות בגברי דהא מדמי הש"ס הא דר"י דמשום ריבוי שיעורא הוא להא דר"ח דמשום ריבוי גברי וכיון דבמילה מותר לרבות בשיעור ה"ה דמותר לרבות בגברי וכבר כתב השאג"א ז"ל ע"ז דאין ראיה מדברי התוס' דהם לא כתבו אלא דלצורך מילה התירו שבות זה להרבות בשיעור אבל שלא לצורך ודאי מילה ועומר שוין הם. ובאמת על דברי התוס' ז"ל יש לדקדק דהא העמידו חכמים דבריהם במקום ואפילו מפני שבות נדחית המילה ואין כאן מקומו בזה אלא דהשאג"א ז"ל כתב בזה להקל מהא דכתב הר"ן ז"ל בביצה בטעמא דהאי מילתא דממלא אשה משום דאוכל נפש בי"ט הותרה ע"כ אין בתוס' גם כן איסור אבל לענין חולה דדיחוי הוא תוספת איסור ומילה בי"ט ג"כ התירא הוא וא"כ בי"ט מותר לרבות בגברי כמו לרבות בשיעור ואין בין י"ט לשבת כו' וע"כ רבנן דשרו לרבות בגברי לאו משום פירסומי מילתא הוא ומותר אף בשבת ומתני' דאין בין אתיא כרבנן. ונוראות נפלאתי על דבריו ז"ל מש"כ בדעת הר"ן ז"ל דלענין מילה ועומר מודה הר"ן ז"ל דריבוי שיעורא אין איסורו אלא מדרבנן ולא ידעתי מ"ש בפיקוח נפש בשבת לעומר ומילה או כל אלו הותר הם בשבת או כולם שווין דחויה היא והאמת דהכל דחוי' היא מדאסרינן מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ודוקא א"נ בי"ט התירא היא ולא נאסר מעולם וא"כ בין בי"ט בין בשבת לדעת הר"ן ז"ל אסור להרבות בשיעור מה"ת לשיטתו ולרבות במלאכה ובגברי כגוונא דר"י ור"ח אסור מדרבנן וצ"ע בהא דאמרו ז"ל ביומא דשבת הותרה אצל עבודה וכבר הערנו בזה במק"א אבל בעיקר דברי