קרן אורה שבת מט

הר"ן ז"ל שכתב דלרבות בשיעור יש איסור מה"ת צריך אני לדבר בזה קצת ועיקר ראיתו הוא מהא דאיבעי' לן מאי מייתינן אי ג' בעוקץ אחד או שנים מב' עוקצין ואי בג' מעוקץ אחד ליכא איסורא כלל מאי קמיבעי' ליה פשיטא דג' מייתינן ואלו אמדוהו לגרוגרות א' ומייתי ב' מב' עוקצין חייב חטאת ואי מייתי ג' מעוקץ אחד מותר וא"כ פשיטא דמייתי ג' מעוקץ אחד אלא ש"מ דאיכא איסורא דאוריי' בתוספות וצריך להבין דע"כ היכא דאין לפניו אלא ג' בעוקץ אחד ודאי מותר לקוצרו אפילו אמדוהו לגרוגרות אחת ואין מקום לומר דאיכא איסורא דאורייתא אלא היכא שיש לפניו א' בעוקץ אחד ג"כ אז אסור להרבות בחנם וא"כ אכתי תיקשי מאי קמיבעי' ליה הא ג' בעוקץ אחד הותר אפילו לגרוגרות א' היכא דא"א בע"א ובב' עוקצין חייב חטאת אלא ע"כ כיון דאמדוהו לב' גרוגרות מה"ת הותרה לו אפי' מב' עוקצין ואפילו יש לפניו ב' בעוקץ אחד אלא דלכתחלה הוא דאמרינן ליה להביא ב' מעוקץ אחד וא"כ הכא דיש ג' בעוקץ אחד ואיכא בזה נמי איסורא דרבנן להרבות בשיעור קמיבעיא ליה להש"ס איזה מהן יעשה ולא ידענא היכן מצינו באיסור שבת איסור מה"ת ולית ביה חיוב חטאת ואיזה איסור יש בזה כיון דלא הוסיף במלאכתו כלום בשלמא בב' בשני עוקצין ובב' בעוקץ אחד י"ל בזה איסורא דכל מקום שאתה יכול כו' ואסור להרבות במלאכות בחנם אבל הכא דאינו מרבה במלאכה כלל איזה איסור יש בזה והא לא דמיא אלא לשוחט לחולה דמותר לבריא אף דיש לחלק וכן אמרו הפורס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור ומשמע ככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור מדרבנן ודברים אלו עמוקים ורחבים המה מני ים וצריך לדקדק בהן הרבה אבל להרבות בבישול נראין לי דברי הר"ן ז"ל וחוששני אפילו מחטאת כיון דמרבה בידים ואי צריך אומד כמה צריך לבשל לחולה כגון דלא צריך ליה אלא חתיכה אחת והוא מוסיף בידים עוד כמה חתיכות אמאי לא יתחייב עליהם משום בישול אם הוא מרבה בכוונה לצרכו ולא מיבעי' להוסיף אחר שהוא עומד אצל האש פשיטא דחייב חטאת ובי"ט התירו גם את זה משום דהתבשיל משובח כדאיתא בש"ע אלא אפילו ליתן הכל ביחד ולהעמידו אצל האש ג"כ מסתבר לאסור כיון דברצונו הוא מרבה ואין ההיתר מכריחו לזה א"כ הוא עושה מלאכה שלא לצורך כלל. והנה רבה ורבא דפליגי בנתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק איכא התם תרי לישני לחד לישנא לא פטר רבא אלא היכא דדעתיה אתינוק ג"כ. ולפי זה משמע דרבה מחייב אפילו דעתיה נמי אתינוק כיון דמכוין נמי אדגים אזלינן בתר מחשבתו וא"כ כש"כ הכא כשהוא מרבה בשבילו שהוא מוסיף במלאכה דודאי חייב אלא דלפ"ז תיקשי לנוסחא דילן במנחות בהאי פלוגתא דרבא מחייב א"כ היכי אמר רבא בההוא ינוקא ליחם ליה אגב אמיה אפילו ע"י נכרי כיון דבישראל איכא איסורא דאוריי' אבל הראב"ד ז"ל העתיק דרבא פוטר ע"ש. והנה הר"ן ז"ל בפרק האורג הביא דברי הרשב"א ז"ל בצבי שנכנס לבית דיכול לנעול את ביתו אף דהצבי ניצוד ג"כ והביא ראיה לזה מדברי הירושלמי והר"ן ז"ל השיג עליו מטעם פסיק רישי' ועי' בש"ג שכ' ישוב לד' הרשב"א ז"ל דפסיק ראשי' אינו אסור אלא כשאינו עושה מלאכתו היתר וסברא זו צ"ע בכמה מקומות בש"ס עכ"פ בזה מסכים גם הר"ן ז"ל לדברי הרשב"א דבמקום מצוה כמו פיקוח נפש מותר לכוין להעלות דגים עם התינוק כמבואר בדברי הראשונים שם וכתב הר"ן ז"ל ע"ז וכיוצא בזה אמרו בש"ס דילן ביומא ואני תמה הא מבואר במנחות דאפילו רבא לא קאמר בנתכוין להעלות דגים אלא דפטור אבל מודה דאסור וביומא לא אמרי דמותר אלא בלא כוונה ועוד קשיא לי בדברי הר"ן ז"ל דידיה אדידיה כיון דהוא ז"ל דעתו דלהרבות לצרכו איכא איסורא דאורייתא א"כ אמאי התירו לו לכוין למלאכת הרשות ולעבור על איסור תורה אם לא שנאמר כיון דבלא כוונה ג"כ הוא פסיק ראשי' ע"כ גם אם מכוין מותר ומחשבתו לא מעלה ולא מוריד וע"כ לא ס"ל לר"ן ז"ל דאיכא איסור תורה אלא היכא דאפשר בלא"ה עכ"פ מהא דמנחות מוכח דאסור לכוין לדבר הרשות אלא די"ל דלאיכא דאמרי התם דרבה ורבא פליגי בלא שמע שנפל התינוק י"ל דבשמע לכ"ע מותר אבל באמת לא נראה כן אלא דלאיכא דאמרי פליגי נמי בלא שמע אבל בשמע ג"כ פליגי והכי נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שבת ומהא דאמר רבא ליחום לי' אגב אמיה נראה ראיה ברורה דגרסינן במנחות רבא אמר פטור וסיוע לפסק הרמב"ם ז"ל כי אין נראה לחלק בין לבשל לצורך מצוה ולצורכו לפורס מצודה להעלות דגים ותינוק אחר כל הנ"ל נחזור לר"ד דאין שום מקום לומר דלצורך מצוה ולצורך הרשות יותר לכתחלה, וא"כ אין ראיה ג"כ להתיר לריבוי גברי וע"כ לא קשרו רבנן אלא בעומר דליכא פירסומי מילתא אבל בעלמא לא הא פשיטא לו דליכא דריבוי גברי איסורא דאוריית' אלא אפילו איסורא דרבנן מספקא לי אם יש בזה. ולענ"ד נראה דליכא בזה אלא טירחא יתירה וכן בהאי דינא דר"י ג"כ ליכא איסורא אלא לכתחלה מורינן ליה למעט בקצירה אף דמן הדין מותר לקצר ה' סאין דהכא שביחא מילתא מפני כיון דאין צורך גדול בזה מוטב יותר למעט בקצירה עכ"פ לכתחלה ודאי נראה דטוב יותר למול ביחיד כמו בעומר. והי' נראה לחלק דדוקא גבי עומר טוב לעשות ביחיד מבג' כיון דעיקר מעלת הג' הוא שיהי' כל הג' קוצרים בב"א בג' מגלות ובג' קופות כדאיתא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל וא"כ מיחזי הדבר לחילול יותר שג' קוצרים ביחד אבל גבי מילה שעושים בזה אחר זה לא מיתחזי החילול יותר בג' מביחיד כיון דכ"א עושה פעולה אחרת אבל אין זה מוכרח. והנה הפוסקים דקדקו מל' רש"י ז"ל גבי אנא עבדי פלגא דמצוה איכא איסורא לראשון שלא גמר המצוה והשאג"א ז"ל החמיר בזה עוד לאסור גם השני ע"פ מש"א ז"ל אם לא פירש חוזר גם על ציצין שאין מעכבים דכוליה חד חילול הוא ואם פירש אינו חוזר אלמא דכל שהוא עושה בב"א לחד חילול יחשב וכשפירש בנתיים הוי ב' חילולין וא"כ אסור למול בב' דלא התירה התורה אלא חילול אחד ולא ב' חילולין ודעתו ז"ל שם דאפילו איסור דאורייתא יש בזה ומדקדק התם מהא דהתירו בעומר ע"פ ג' ותי' דביחיד נמי א"א לעשות מלאכתו בב"א ע"ש בדבריו ז"ל ואני לא מצאתי הכרח לזה אטו בכל מלאכת מצוה שהותרה בשבת מחויב הוא לעשותן בבת אחת ואם אמדוהו לב' גרוגרות מחויב הוא לקוצרן ממקום אחד ולא מב' מקומות גם זה לא מצינו וע"כ לא אמרו ז"ל אלא היכא דמפיש בקצירה אלא ודאי כל שהוא מעכב את המצוה יכול לעשות אפילו בזאח"ז ובב"א לא מהני אלא לענין דבר שאין מעכב כמו להפשיט את כולו וכן ציצין שאין מעכבין ועכ"פ קצת צורך בהן מה"ת אז בשעה שהוא עוסק הכל הותר שגם זה בכלל המצוה אבל כשפירש וכבר נגמרה המצוה בשביל זה לחוד אין לחלל את השבת וכן נראה מהא דמפסיק בהפשט הפסח ואי איסורא דאורייתא איכא בזה יפשיט את כולו בב"א ואח"כ יוציא האימורים אלא ש"מ דכל שניתן רשות לדחות את השבת בשבילה לא איכפת לן אם הוא מפסיק בינתיים ורבנן ס"ל דמותר לדחות את השבת כדי שלא יהא קדשי שמים מוטלין כנבילה אלא דלפ"ז מק' הש"ס לעיל דפירש אינו חוזר אתיא כר"י בב"ש ריב"ב אפילו כרבנן נמי מצי אתיא ודוקא התם הוא דשרו וי"ל דה"נ הוי מצי הש"ס למימר וכן דחי הש"ס במנחות על מה שאמרו ר"י ור"י בנו של ריב"ב אמרו ד"א ע"ש וע"כ צריך לומר כן לדברי הרמב"ם ז"ל דפסק כרבנן דמפשיט את כולו כמו שכ' הכ"מ בפ"א מה' ק"פ ואפ"ה כ' דציצין שאין מעכבין פירש אינו חוזר אלא דמלשון הרמב"ם ז"ל נראה דהי' מפשיט את כולו בלי שום הפסק ואח"כ מוציא האימורין וא"כ צריך להבין מאי דאמרינן מ"ת פי' אינו חוזר ר"י היא הא לא פי' התם כלל אבל אין זו קושיא דהכא גבי מילה שאני דכל שלא פירש מילתא דפשיטא היא דמותר לחזור אפילו על ציצין שאין מעכבין דהכל בכלל המצוה היא לגומרה כתיקונה ואין זה נחשב לחילול כלל אבל בשאר מילי אין חילוק בין פירש אי לא ואפילו לא פירש הרי הוא מחלל שבת שלא לצורך גמור ושפיר קאמר הש"ס מאן תנא דאסור לחלל שבת בשביל דבר שאינו מעכב ר"י היא ולמסקנא מסיק הש"ס דרבנן דר' יוסי הוא אבל לר' יוסי אפילו פירש אינו חשיב חילול כיון דצריך לעשות המצוה כתקונה שוב ראיתי דדברי הרמב"ם ז"ל דאפי' בחול א"צ לחזור ע"צ שאין מעכבין וא"כ בלא"ה א"ש הא דפסק כחכמים לענין הפשט ואדרבה מחמת זה פסק כן דאפילו בחול א"צ לחזור דאל"ה אפילו בשבת הי' מותר לחזור כיון דקיימא לן כחכמים דר"י ועי' בשאג"א סי' נ' מה שכתב בזה וגם נ"א האריך בדברי הרמב"ם ז"ל שהבאתי ולפי מש"כ אין צורך לכל האריכות ופשיטא לי מילתא לדברי הרמב"ם ז"ל דבשאר מילי אין חילוק בין פירש או לא הכל חילול הוא. ותבנא לדידן מעתה