קרן אורה שבת מו

ולפ"ז מרור וכל מכשיריו נמי דוחין את השבת אלא דלפ"ז ל"ל במועדו גבי פסח נילף ממצה ועוד דבכל הקרבנות משמע דס"ל לר"א דמכשיריו דוחין את השבת כדאיתא במנחות ע"כ נראה דכל הני דמרבינן מבמועדו או במועדיכם ילפינן שפיר מהדדי כיון דבחד לישנא הותרו כולן בתורה ע"כ ילפינן שפיר מהדדי כל קרבנות ציבור זמ"ז דכולהו איתרבו מבמועדו כדאיתא בפ' כיצד צולין והא דאמר ר' יוחנן לא לכל אמר ר"א אתי למעוטי הנך דבעצמן אין שום דחי' אלא במכשיריו לבד והני לא איתרבו מבמועדו והא דאמרינן שתי הלחם והקרב' עמהם בפ' כיצד צולין היינו למ"ד דכבשים ולחם מעכבין זא"ז א"כ יש בעיקר מצותן ג"כ דחי' אבל למ"ד אין מעכבין ליכא למילף שתי הלחם מבמועדו ואיצטריך גז"ש דהבאה הבאה מעומר אלא דלפי מה שכתבתי דבעומר לא הוי קצירה מכשירי מצוה אלא מצוה עצמה א"כ ליכא קרא למכשירי מצוה בכל הני דאיתרבי מבמועדו וצ"ל דלפ"ז דר"א יליף מבחריש ובקציר וכן משמע מהא דאמרינן לא ליכתב רחמנא בהנך ונילף מלולב עכ"פ לפי שיטת התוס' משמע דכל מצות שנוהגות ביום ובלילה ילפינן מסוכה לר"א דמכשיריו דוחין את השבת או למ"ש דיליף במה הצד ויש להקשות הא דאמר ר"א לר"ע בפסחים מה ראי' רשות למצוה אוכל נפש בי"ט רשות אכתי תיקשי למאי דאמר ר"א דחייב לאכול בסוכה י"ד סעודות א"כ בסוכה מצוה לאכול ואמאי אסרו בה משום שבות וכן הקשו בתוס' שם מעצרת וכבר כתבנו בחידושינו לברכות בזה וראיתי בשאג"א שהקשה ג"כ כן ותירץ כיון דמצינו באוכל נפש שהותר אף משום רשות ליכא למילף תו אפילו ממצוה ע"ש אבל לפי הנ"ל אכתי תיקשי היכא דאיכא מצוה אמאי לא הותר כל מכשיריו אפילו הנך דאפשר לעשותן מעי"ט וע"כ צריך לחלק בין מצוה לאכול לשאר מצות תדע דהא בשבת נמי הכל מודים דמצוה לאכול וחלילה לדחות שבת בשבילה והא דאמר ר"א לר"ע מאי ראי' רשות למצוה היא לרווחא דמילתא אבל באמת אפילו אם היה מצוה לאכול אין מכשירי' שאפשר לעשותן מע"ש דוחין את השבת דלא ילפינן להו משאר מצות וכן איתא בירושלמי דהרבה תשובות אחרות הי' לר"א להשיב לר"ע אך זה נראה לי אי ר"א נמי ס"ל האי חיובא דאכילת כזית בסוכה בלילה הראשון דילפינן ממצה בזה נמי מכשיריו דוחין את השבת כמו במצה וגם בזה יש לפקפק ע"פ ד' הירושלמי וכבר כתבנו בזה בברכות ואכתי יש לדקדק לשיטת התוס' הא דפריך הש"ס לקמן על ר"א דאמר אתיא אות אות אלא מעתה תפילין לידחי שבת ופי' התוס' שם דכל זה הוא אליבא דר"א דאיצטריך תרי קראי למילה ולמכשירי' וא"כ לר"א באמת אמאי לא ידחו תפילין את השבת למ"ד שבת זמן תפילין הוא דהא מצינן למילף מסוכה והדברים עמוקים וצריכים עיון יותר ועיין ברשב"א ז"ל מש"כ בזה ודוק היטב בכל הנ"ל:

ע"ב גמרא אמר קרא ביום אפילו בשבת יש לדקדק מנ"ל לרבות דדחי שבת הא איצטריך קרא לרבות לי"ט גופא דמותר לקוצרו מן המחובר ושבת מנ"ל ובאמת יש להבין להנך אמוראי דס"ל די"ט לא הוי אלא ל"ת גרידא אמאי לא יבא עשה דלולב וסוכה ושופר וידחה ל"ת וי"ל דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה דמכשירין אין בהם קיום מצוה והא דאמרינן בר"ה וי"ט עשה ול"ת ההוא לרווחא דמילתא וצ"ל דביום רבויא הוא באיזה יום שיהיה:

שם גמרא ס"ד אמינא נילף מסוכה מה להלן ימים אפי' לילות אף בלולב ימים ואפילו לילות. מכאן משמע קצת כד' הט"ז בה' ר"ה דמצות לקיחת לולב לכתחילה הוא כל היום ושפיר ה"א למילף מסוכה אפילו לילות ואי יוצא בלקיחה פ"א א"כ אין הדבר שוה דבסוכה המצוה יום ולילה ובלולב היינו דאם נטלו בלילה נמי יצא דאין סברא לחיובי ביום ובלילה דמנ"ל הא כיון דיוצא בפ"א אבל בפרק לולב וערבה איתא להדיא דלא הוי אלא מצוה הנוהגת לשעה ונראה דמשום האי טעמא לא ניחא ליה לר"א למילף גז"ש שבעת ימים מסוכה דימים אפילו לילות עוד אפ"ל דמש"ה לא יליף מסוכה דאליביה הא דסוכה נוהגת ביום ובלילה אין אנו צריכין למילף ממילואים בגז"ש דתשבו אלא ילפינן מתשבו כעין תדורו דחייב לאכול אחת ביום ואחת בלילה וא"כ ליכא למילף לולב מסוכה דסוכה שאני דהוי כעין דירה:

שם בגמרא אלא יליף ז' ימים ז' ימים מלולב וכתבו התוס' ז"ל דשבעת הוא מופנה. וק"ק דמנין הוי ידעינן כמה ימים לשמוח בלולב ונראה דאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דשבעת הימים הוא בלי הפסק אפילו בשבת אלא דקשיא לי הא לולב אינו דוחה את השבת אלא ביום ראשון בלבד אבל כל ז' אינו דוחה אפי' במקדש כדאיתא בר"פ לולב וערבה וא"כ היכא ילפינן מינה לסוכה דדוחה כל ז' וכן קשה במאי דקאמר וניתי הנך ונגמר מיני' וצ"ע:

דף קלב משפ"י רש"י ז"ל דלר"א לא ילפינן פק"נ ממילה משום דהלכה הוא ובתוספתא איתא דר"א יליף ממילה ונראה דהכא כיון דיש מקרא מן התורה אפילו למכשירין למידין אפי' מהלכה דאין זה בכלל תורה שבע"פ:

דף קלג גמרא אמר רב יהודא הלכה כר"ע עיין בתוס' שהכריחו דצריכותא לא קאי אדר"ע מדלא הביא נמי הא דר"ע במנחות ולעיל כתבנו מזה והנה באמת לא מצינו בפירוש לר"א דפליג גבי מנחות אר"ע ואפשר מודה ליה בהא דלא ריבתה תורה בהן מכשירין באומר לקוץ בהרתו קמכוין עיין בזה במשל"מ בה' טומאת צרעת מש"כ בזה ויש להעיר עוד מהא דפליגי רבא ואביי באפשר ולא קמכוין אליבא דר"ש ואין פנאי כעת:

שם במשנה אם לא שחק כמון מע"ש כו'. הראשונים ז"ל נחלקו אם אי אפשר לו ללעוס בשיניו אז ידחה המילה או ידחה שבת יש מהראשונים דס"ל דמכשירין שלאחר המילה נמי אם אפשר לעשותן מע"ש ולא עשאן ידחה המילה והביא הרשב"א ז"ל ראיה לדבריהם מהא דאמרי ב"ה לא ישחוט בי"ט אלא א"כ הי' לו דקר נעוץ ואם שחט יחפור בדקר ואפ"ה לא שרינן לי' לכתחילה לשחוט וה"נ אסור למול ויש לדון בראיה זו חדא כמש"כ הר"ן ז"ל ע"ש ועוד דהתם הכיסוי הוא דבר האסור אלא בדיעבד התירו ע"כ אסור לגרום שיבא לידי זאת אבל הכא לחלל שבת משום סכנה מותר הוא ואמאי ידחה מצות מילה משום דיצטרך לחלל שבת אח"כ ועוד התם כל עיקר מילתא מדרבנן הוא והיכא מצינן למילף מזה לדין תורה ולפום ריהטא עלה בדעתי להביא קצת ראיה לדברי הרז"ה והרשב"א ז"ל מהא דאמרינן לקמן הא דתניא ולא ספק בן ז' וס' בן ח' דוחה שבת לא נצרכה אלא לר"א למכשירי מילה אבל מילה עצמה מותר ממ"נ ואמאי לא אמרינן דאיצטריך אפילו לרבנן דאסור למולו משום דלא יוכל לחלל שבת בשביל מכשיריו שלאחר המילה אלא ש"מ דבכה"ג אפילו בוודאי נמי אסור למול אבל זה אינו דדחי' כזו היא מחמת ספק נפשות ואין ענין לערלתו דאסמכוהו רבנן עליו אבל עיקרא דהאי מילתא ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל דילפינן לה מהא דתנן דאין טורפין יין ושמן ואין שוחקין את הכמון וכיון דסכנה היא אמאי לא והתוס' כתבו דכל היכא דאפשר לשנויי משנינן ולא ניחא להו בזה דהיכא מצינו דצריך לשנויי בסכנת נפשות ועוד אי היתירא דהכא הוא משום סכנה א"כ הא דאמרינן יין ושמן חזו בשבת לחולה תיפוק לי' דאיהו גופא חולה הוא ויש בו סכנה אלא ש"מ דכל שאפשר לעשותן מע"ש אסור לעשותן בשבת וידחה המילה ואלו הדברים כמו ללעוס בשיניו או ליתן יין ושמן על סמך זה מותר למול לכתחילה בשבת ולהכי פריך אפילו על סמך לשרוף יין ושמן נמי לישתרי לכתחילה למול דהא חזי לחולה ואכתי יש להבין מאי מהני דחזי לחולה הא עכ"פ לכתחילה אין להביא לידי שבות דהעמידו דבריהם במקום כרת וצ"ל כיון דחזי אפילו לחולה שאין בו סכנה לא החמירו בו כ"כ ופשט המשנה באמת מורה כשיטה זו אלא דקשה לפ"ז דמתניתין איירי לענין למול לכתחילה א"כ אמאי התירו להביא חלוק מחצר אחרת והרמב"ם ז"ל לא כתב להא דמביא אפילו מחצר אחרת בפסקיו ועיין בר"ן ז"ל ומש"כ שם זהו דעת הרמב"ם ז"ל צ"ל הרמב"ן ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כשיטת הרז"ה והרשב"א ז"ל ועיין במנחות דף ע"ב ובפ' שתי הלחם דמכשירין שא"א לעשותן דוחה שבת לכ"ע אבל התם זמן המכשירין נמי בשבת הוא. ומה שיש לדבר עוד בזה היאך אפשר לומר דהכל תלוי באם אפשר לעשותן מע"ש הא במכשירין שקודם המילה אפילו א"א לעשותן מע"ש כמו הזאה או נולדה לו יבלת בשבת אפ"ה אינו דוחה את השבת וע"כ עיקר הטעם דלא התירה התורה אלא המצוה עצמה בזמנה בשבת אבל לא מכשיריו וא"כ איך מדמינן מכשירין שלאחר המילה לשל לפני המילה דבלאחר המילה מכשירין שא"א לעשותן מע"ש וודאי מותר למול כמו המציצה דלא הוי אלא מכשירי' ולא אמרינן תדחה המילה ולא נצטרך לדחות את השבת בשביל מכשירין ואלו